להרגיש הירידות של הצדיק

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן 

תורה סו

סו:א אך כמה בחי' יש בתלמידים, ומי שמקושר מאוד בהצדיק כמו ענפים באילן ממש, דהיינו שהוא מרגיש בעצמו כל עליות וירידות שיש להצדיק, אע"פ שאינו אצל הצדיק, כי ראוי לו להתלמיד להרגיש בעצמו כל עליות וירידות של הצדיק, אם הוא מקושר באמת כראוי, כמו ענפים באילן, כי הענפים מרגישים כל העליות וירידות שיש להאילן וכו' עיין שם (וכעין זה בתורה כב:ו שהחכם האמת, שהוא בחינת הנשמה להעם שהם למטה ממנו, הוא בחינת עצם, והעם הם נגדול בחינת בשר, וכשהם בבחינת בשר, כמו בשר הגוף בעצם האדם, הם שומעים הקול אנחה, הינו קולו של החכם, ושוברת גופה וכו' ע"ש).

כתיב (כי תשא לג:ו) ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב, והקשו המפרשים שהלוא כבר נאמר לעיל מיניה (פסוק ד) ולא שתו איש עדיו עליו. וראיתי מובא מהמלבי"ם לפרש כך – כבר באר האר"י ז"ל הטעם שאמרו בני הנביאים לאלישע, 'הידעת כי היום ה' ולקח את אדוניך מעל ראשך, ויאמר גם אני ידעתי, החשו' (מלכים ב:ב:ג). למה חשבו בני הנביאים שאלישע לא יודע. כי כמו שבהאסף רוח החיים מן הגוף, ירגישו תחלה האיברים הרחוקים מן הלב, והאיברים הקרובים אל הלב עוד כחם אתם ולא ירגישו עד הרגע האחרון. כך גם האסף אור האלקי מן האיש הישראלי, ירגישו ההמונים שהם במדרגת האיברים הרחוקים מן הלב תחלה, ורק באחרונה ירגישו האצילים והנביאים. ועל כן בעת שאמר ה' למשה 'כי לא אעלה בקרבך' שמאז נסתלקה שכינה מן העם, הרגישו 'העם' שהם ההמון, תחלה, ולא איש עדיו עליו. אבל 'בני ישראל' שהם הגדולים והנביאים, לא הרגישו עדין הסתלקות האור והאלקות מנפשם, ולכן התנצלו את עדים באחרונה, ע"כ. וקצת קשה על פירוש המלבי"ם שהולך אם ההוה אמינא, כי למעשה אלישע כן הרגיש, וכן מבואר כאן בתורה סו שהתלמיד הקרוב ביותר ירגיש כל הירידות וכו'. וי"ל שבענין העדי לא מדובר בקשר להרב, ואדרבה אצל משה רבינו לא נסתלק האור כידוע בכוונות של ישמח משה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אשכבתיה דרבי - דף יומי כתובות דף קג על פי ליקוטי מוהר"ן סו

 ב"ה

מסכת כתובות דף קג:

ההוא יומא דאשכבתיה דרבי (רש"י – יום פטירתו) נפקא בת קלא ואמרה, כל דהוה באשכבתיה דרבי מזומן הוא לחיי העולם הבא, ע"ש.

במפרשים ראיתי שני טעמים, ואילו עיקר הטעם גילה רבינו הקדוש בליקוטי מוהר"ן בתורה סו:א כי מחמת שאז יורד ונתגלה למטה הרוח דלעילא וכו' ע"ש.

ההוא וכבס כל יומא הוה אתי קמיה, ההוא יומא לא אתא, כיון דשמע הכי סליק לאיגרא ונפל לארעא ומית, יצתה בת קול ואמרה אף ההוא כובס מזומן הוא לחיי העולם הבא, ע"כ.

כובס, עם הד' אותיות, בגמטריא הוי"ה אדנ"י עם הכולל (וי"ל כו-בס, ב"ס חסר ג' משם אדנ"י, כי היה חסר לו בחי' הג' אותיות הסמוכות להי' אחרונה, שהם בחי' זמן ציור מקום של סוף המעשה בפועל). מבואר בתורה סו:ב ואלו השני יודי"ן, הם בחי' יו"ד בראש ויו"ד בסוף, שהם בחינות כח ופועל, היינו בחי' היו"ד של שם העצם, שהוא שם הויה ב"ה, שהוא יו"ד בראש, שהוא בחי' מחשבה תחילה, בחי' כח, והיו"ד השני היא בחי' יו"ד של הכינוי, שהוא שם אדנ"י שהוא יו"ד בסוף, בחי' סוף מעשה, בחי' פועל, ובתחילה שני יודי"ן אלו הם נקשרים יחד, ואין הבדל ביניהם כנ"ל, ואחר כך כשמוציאין מכח אל הפועל, הם נפתחין ונבדלין כנ"ל, וזה בחי' הואו שבתוך האלף וכו'בחי' הוא"ו אותיות שיש בין שני היודי"ן של שני השמות הנ"ל, כזה, יאקדונקי, עיין שם.

ובפטירת הצדיק הרוח דלעילא מאסף את הרוח דלתתא, ואילו התלמידים שזכו להיות באשכבתיה, הרי נשמרו למטה עם שני הרוחות, אבל הכובס שלא זכה להיות באשכבתיה דרבי, נפל מהגג להארץ, שלא היה מה להפסיק נפילתו, והיה מזומן לחיי עולם הבא.

נ נח נחמ נחמן מאומן

כח האמת ומהות ושבח החיים אמיתים

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן

סו:ג מפלה לרשעים גם בעולם הזה, וזה נעשה על ידי אמת, ע"ש.

עיין תורה צח – נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות, דהיינו שמגלה לרשע מה שפגם, ואין ענש גדול מזה.

הנה ידוע שהמבול היה צריך להיות ברכה, רק כיון שהיו רשעים נתהפך לרע. ונח וביתו ניצלו בתיבה. ושם לא אמרינן שמהתיבה יצא השצף, כי התיבה בחי' אמת, כמבואר בתורה קיב – צהר תעשה לתיבה, ומבואר שם ז"ל כי הדיבורים המאירים, היינו דיבורי אמת כנ"ל, הם מראין לו הפתח וכו' לצאת מהחשך ע"ש. כי שם מדובר על איש פרטי הנמצא בחשך שצריך להתפלל באמת, והאמת מאיר לו. ואילו מפלת הרשעים על ידי האמת המבואר כאן בתורה סו, מבואר שצריך להיות שכולם מדברים האמת.

 

סו:ג וזה פירש (תהלים קמו) אהללה ה' בחיי, היינו כשאין נצרך לבריות, וזה בחיי, בחיי דייקא, היינו שאני חי מחיים שלי, שאינו נצרך לחיות שום אדם ע"ש.

עיין בהקדמה לספר חיי מוהר"ן מה שמוהרנ"ת פירש על "חיי". וקראתי שם החבור הזה בשם חיי מוהר"ן מחמת שרבו מספר מחייו הקדושים וכו' ע"ש. ולא הזכיר ענין זה שלא נצרך לאחר, כי זה בכלל מה שכן ביאר שם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מסכת חגיגה דף ה - דף יומי מראה מקומות והערות לתורת רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן

 ב"ה

ה. ואנכי הסתר אסתיר פני וכו' אמר רבא אמר הקב"ה אעפ"י שהסתרתי פני מהם דכתיב ודבר ה' אל משה פנים אל פנים אותה הפנים אסתיר אבל בחלום אדבר בו רב יוסף אמר ידו נטוי' עלינו להגן שנאמר ובצל ידי כיסיתיך וכו'.

עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

 

 

ה:

מפתחות:

ויחי עוד לנצח כי יראה חכמים ימותו: לק"מ סו:א דף פב..

האי בר בי רב דחד יומא: לקמ"ת ב:ו דף ד:.

במסתרים תבכה נפשי וכו' מפני גאותן של ישראל וכו': לקמ"ת ה:ה דף ח:.

 

ויחי עוד לנצח לא יראה השחת כי יראה חכמים ימותו (תהלים מט:י-יא), ומה הרואה חכמים במיתתן יחיה, בחייהן על אחת כמה וכמה.

בעיון יעקב (ד"ה מה) אף שאמרו (חולין ז:) גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, כל זה דווקא בעולם הבא שזכותם מרובה מאד, אבל לענין ראיית גוף החכם לאחר שנסתלקה נשמתו, ודאי שגדולה מעלת הרואה את החכם בחייו בעוד נשמתו בקרבו, ע"כ.

עיין בליקוטי מוהר"ן סו:א ז"ל וע"כ הוא דבר גדול מאוד להיות בשעת הסתלקות הצדיק, אפילו מי שאינו תלמידו, כי מחמת שאז יורד ונגלה למטה הרוח דלעילא, נמצא שנתגלה אז הארה גדולה מאוד, על כן הוא טובה גדולה לכל מי שנמצא אז שם, והוא טובה להם לאריכת ימים, וכמו שאמרו רז"ל, על פסוק ויחי עוד לנצח וכו', כי יראה חכמים ימותו, אבל להתלמידים מגיע הארה גדולה מאוד אז ביותר וכו' ע"ש.

וקשה לפי דברי רבינו המשך הגמרא שדרשה קל וחומר בחייהם, שהרי לפי רבינו העיקר הוא להיות בשעת מיתתם. ואולי לפי דברי העיון יעקב הנ"ל מיושב, כי הקל וחומר הוא רק לענין הגשמי, אבל לעניני רוחניות גדולים צדיקים במיתתם, ובפרט הענין להיות בשעת מיתתם.

וי"ל קושיתינו על פירוש רבינו, וכן קושית העיון יעקב, על פי דרוש, בחייהן אלו התלמידים, כענין מה שדרשו במסכת בבא בתרא (קטז.) שהמניח בן כמותו כאילו לא מת, וכל זמן שיהושע חי היה נראה למשה כאילו הוא חי (רש"י פרשת וילך, דברים לא:כט), שהם מקבלים הרבה יותר מכולם כמבואר בליקוטי מוהר"ן שם.

 

רב אידי אבוה דרבי יעקב בר אידי הוה רגיל דהוה אזיל תלתא ירחי באורחא וחד יומא בבי רב וכו' פרש"י ז"ל מהלך שלשה חדשים היה מביתו לבית המדרש, ונוסע מביתו אחר הפסח, ולומד יום אחד, וחוזר לביתו לשמח את אשתו בחג הסוכות, ע"כ. כי אין ענין להיות עם האשה בראש השנה, ובפרט לפי הקבלה שבראש השנה מנסרין האשה מהאדם.

נ נח נחמ נחמן מאומן