גזירת עשרה הרוגי מלכות

ב"ה 

כאשר נגזר הגזירה נתנו לר' ישמעאל כהן גדול לעלות לשמים לוודא שזה רצון השם יתברך.

ויש להעיר שכבר ידעו מרבי אליעזר הגדול שנגזר עליהם מיתה משונה ור' עקיבא יותר מכולם.

Great blessings of Na Nach Nachmu Nachman Meuman!

                      always,
                                 bi,
                                     Simcha

רבינו מזכה אותנו יותר ממה שהאבא מזכה את בנו

 ב"ה

ספר חיי מוהר"ן

רח"צ. אמר לאחד, שהכח שהיה לדוד המלך ע"ה לומר שמונה פעמים אבשלום בני, ועל ידי זה העלה אותו משבעה מדורי גיהנם והכניסו לגן עדן כמו שאמרו רז"ל (סוטה י:), זה הכח יש לו גם כן, שהוא יכול זאת גם כן להעלות בדבורו בעלמא את האדם מכל השבעה מדורי גיהנם ולהכניסו לגן עדן, ע"כ.

[אכן עיין בתוספות שם ד"ה דאייתיה, שקשה מהגמרא בסנהדרין קד. ברא מזכי אבא אבא לא מזכי ברא, ופירשו שהועיל תפילת אביו רק משום שכבר קיבל את עונשו בעולם הזה בכך שנהרג במיתה משונה, עיין שם. ואילו מדברי רבינו משמע שזה כח ששייך לפעול על כל אדם, וצריך עיון. ועיין לעיל קצא שרבינו אמר מה לכם לדאוג מאחר שאני הולך לפניכם, ועל כרחך שזה כח יותר מסתם זכות אב שאינו מזכה בנו.]

וכעין זה עיין במסכת תענית דף כט. שרבן גמליאל הבטיח לשר רומי חלק בעולם הבא, ועסקו בזה המפרשים, במירא דכיי (ד"ה א"ל) כתב שסמך על כך שהקב"ה 'צון יראיו יעשה' (תהלים קמה:יט) והיה בטוח בזכויותיו שהקב"ה ישמע לו. והיה סבור עוד, שאף אם הקב"ה לא יתן לנכרי עולם הבא מחמת זכות המצוה, ינכה הקב"ה מזכויותיו של רבן גמליאל ויתנם לאותו נכרי. ומעין זה תירץ בעיון יעקב (ד"ה אישתבע). ועיין שם תירוץ נוסף (מתיבתא).

ועיין ספר המדות, צדיק כו, הצדיק יכול להעלות מתים – למדרגה גדולה, עכ"ל, וציינו שם למסכת ברכות (יח:) אי חשיבנא נעיילוה ללוי ועיילוהו ללוי. ובקונטרס התקשרות לצדיק האמת הביא על זה ז"ל ושמעתי מעשה כזאת באריכות על הבעל שם טוב ז"ל, מה שהבטיח לאחד שיעשה למענו בעלמא דקשוט, וגיסו הרב רבי גרשון ז"ל מקיטוב ידע מזה ההבטחה, ובכן לקח תקיעת כף מזה האיש – שאחרי פטירתו יבוא ויספר לו מה שנעשה אתו שם, ונפטר לבית עולמו, ואחר כך בא לרבי גרשון הנ"ל וספר לו שאמר הבעש"ט עליו, ארויף ארויף ארויף [שיעלה, שיעלה, שיעלה] – והרימוהו למעלה למעלה, ונתודע להבעל שם טוב שהמת גילה הדבר לגיסו רבי גרשון, והקפיד מאד על זה שהוא מגלה וכו', ואמר, אראפ אראפ אראפ [שירד, שירד, שירד] – והורידוהו למטה למטה, ובא המת בבכיה לרבי גרשון על מה שרגם לו. ובקש רבי גרשון מהבעש"ט ז"ל בעדו – כי הוא לא אשם בדבר, וחזר ואמר ארויף ארויף ארויף – ומיד העלוהו שוב למעלה למעלה וכו'), ע"כ.

ועיין בספר המדות, צדיק נד, הצדיק בדבורו יכול לפסוק לזה גן עדן ולזה גיהנם, ע"כ. וציינו שם למסכת סנהדרין (קד:) אמר רב יהודה אמר רב, בקשו (אנשי כנסת הגדולה) עוד למנות אחד (שאין לו חלק לעולם הבא, והוא שלמה המלך, שנאמר עליו שנשיו הטו את לבבו ללכת אחרי אלהים אחרים – מהרש"א). באה דמות דיוקנו של אביו ונשטחה לפניהם, ולא השגיחו עליה וכו' וכו' יצאה בת קול ואמרה (איוב לד:לג) 'המעמך ישלמנה כי מאסת כי אתה תבחר ולא אני ומה ידעת דבר', ופרש"י ז"ל 'המעמך ישלמנה' וכי עליכם לשלם תשלומי עונשו לאדם, 'כי מאסת' שאתם נמאסים בו בשלמה לומר שאין לו חלק לעולם הבא. 'כי אתה תבחר ולא אני', וכי הבחירה בכם תלויה ולא בי, לומר מי שיש לו חלק ומי אין לו חלק, הלא בי הדבר תלוי, עכ"ל.

ובקונטרס התקשרות לצדיק האמת, הביאו עוד ציטוטים מספר המדות – (צדיק נג) 'קרבת הצדיקים טוב בעולם הזה ובעולם הבא', וכן שם (צדיק סה), 'על ידי הקבלת פני הרב לא יראה שחת', וכן שם (צדיק קז), 'לפעמים על ידי נחת רוח אחד ומעט שעושים לצדיק, על ידי זה זוכים לעולם הבא'.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הטעות שמלך יעבוד ויקריב קרבנות

 ב"ה

ספר דברי הימים ב

ב:כו:יח וַיַּעַמְד֞וּ עַל-עֻזִּיָּ֣הוּ הַמֶּ֗לֶךְ וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֹא-לְךָ֣ עֻזִּיָּ֗הוּ לְהַקְטִיר֙ לַֽיקוָ֔ה כִּ֣י לַכֹּהֲנִ֧ים בְּנֵי-אַהֲרֹ֛ן הַמְקֻדָּשִׁ֖ים לְהַקְטִ֑יר צֵ֤א מִן-הַמִּקְדָּשׁ֙ כִּ֣י מָעַ֔לְתָּ וְלֹֽא-לְךָ֥ לְכָב֖וֹד מֵיְקוָ֥ה אֱלֹקִֽים.

עזיהו המלך ויאמרו לו, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

נלע"ד שיש באמת סיבה לטעות שמלך יכול לעבוד. יעויין בהפטרה לפרשת החודש, יחזקאל מה:יז ועל הנשיא יהיה העולות והמנחה והנסך בחגים ובחדשים ובשבתות בכל מועדי בית ישראל הוא יעשה את החטאת ואת המנחה ואת העולה ואת השלמים לכפר בעד בית ישראל, ומשמע שהנשיא הוא העובד ומקריב, והמלבי"ם דחק שהכוונה שהקרבנותך באים מקופת הנשיא ומכיסו. ורש"י כז"ל אומר אני שהנשיא הזה בכהן גדול מדבר, וכן כל הנשיא שבענין, ושמעתי משמו של רבי מנחם שבמלך מדבר, עכ"ל. כי הפשטות הוא שהנשיא הוא המלך, אבל אם כן משמע שהמלך עובד ומקריב, ולכן רש"י העדיף לפרש שהנשיא שם הוא הכהן גדול. ועל כל פנים מבואר שיש מקום לטעות שהמלך יקריב קרבנות.

נ נח נחמ נחמן מאומן

 

כתיבת נ נח נחמ נחמן מאומן

גודל ענין כתב ידינו שבכתיבה ממשיכים אוירא דארץ ישראל עיין ליקוטי מוהר"ן תורה סא

נ נח נחמ נחמן מאומן, הוא השיר פשוט כפול משולש מרובע, ונתגלה דייקא בכתב (וכבר הערנו במקום אחר שמשה רבינו היה מגמגם בפה, ואילו כאן יש בחינה של גמגום בכתב). ענין זה מצאנו בספר ישעיה לח:ט מכתב לחזקיהו מלך יהודה בחלתו ויחי מחליו, ותרגום יונתן, כתב אודאה על נסא דאתעביד לחזקיה מלך שבטא דבית יהודה כד מרע ואתסי ממרעה, ע"כ. ובבעל הטורים על אז ישיר (שמות טו:א) כז"ל ישיר, י' שיר, שיו"ד שירות יש. ים, באר (במדבר כא:יז), האזינו (דברים לב:א), יהושע (יהושע י:יב), דבורה (שופטים ה:א), חנה (שמואל א::ב:א), דוד (תהלים יח:א), שלמה (תהלים ל:א), חזקיה (ישעיה לח:ט, מב:י), ושירה לעתיד (אגדת בראשית נט, ועיין מכילתא מס' דשירה א), ע"כ, הרי שהחשיב שיר זה שבכתב לאחד מהי' שירות, וסמך ליה להשיר שלעתיד, שהוא השיר פשוט כפול משולש מרובע שנתגלה בכתב.

הנה לשלום מר לי מר

 ב"ה

ספר ישעיה

לח:יז הנה לשלום מר לי מר ואתה חשקת נפשי משחת בלי כי השלכת אחרי גוך כל חטאי.

שלום בגמטריא רבינו נ נח. משחת ע"ה בגמטריא שלכת, ובגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן. חשקת, עם הד' אותיות בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה ע"ה.

מר לי מר, דהיינו להוסיף מר לי' – לאות י' – ועוד מר. מר י' מר ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. כי מ"ר הוא הגמטריא של הראשי תיבות של נ נח נחמ נחמן מאומן. שכולל הי' מיני נגינה, ונשאר עוד מ"ר בשאר האותיות. [שוב מצאתי בירושלמי סנהדרין י:א ז"ל יחזקיהו, אביו רשע ובנו רשע, הוא שחזקיהו אומר הנה לשלום מר לי מר, מר לי מלפני מאחז, מר לי מאחרי ממנשה, ע"כ. ויש להעיר, שלום בגמטריא עשו, מר בגמטריא עמלק - נכדו]

נ נח נחמ נחמן מאומן

ענין הפתק בטבריה ולתקן חטא ירבעם

 ב"ה

כבר פירשתי במקומו שרבינו התחיל לתקן חטא של ירבעם בן נבט כאשר השפוילה זיידא- סבא, הצית התנגדותו עליו. וסבא ישראל נפטר בח"י חשון שהוא בחג הסוכות של ירבעם – באותו יום של חג הסוכות שבו נפטר רבינו. ובמסכת סנהדרין דף קב. איתא ז"ל וירבעם יצא מירושלים, אמר ר' חנינא בר פפא שיצא מפתקה של ירושלים, ע"כ. פרש"י ז"ל מפתקה של ירושלים, מכללה, שלא לחזור בה לעולם ולא ליטול חלק בעבודה. מפתקה, כגון (ב"ה פו.) נפל פתקה מרקיעא, כלומר מחזקת (י"ג מחזקה) של ירושלים הכתוב וחתום בה, ע"כ. ולכן בתיקון ירבעם סבא התחיל חוץ מירושלים, והיה צריך פתק. ובו כתוב, ובחיזוק העבודה תבינהו, שהעבודה שייך לירושלים בחזקה, כמש"כ רש"י.

נ נח נחמ נחמן מאומן

רצון - מידת הכתר ויש רצון שהוא באימא עלאה

 ב"ה

גרא"ק:

שאלתך מתייחסת לעומק של תורת הקבלה, ובפרט ליחס שבין המושגים "רצון", "כתר" ו"אימא עילאה" כפי שהם מופיעים בזוהר בפרשת פקודי. אנסה להבהיר את הנקודה בצורה תמציתית וברורה.

בזוהר (פרשת פקודי, דף רכ"א ע"ב ואילך, בתוך הדיון על סודות הבניין והמשכן), מידת ה"רצון" אכן מוזכרת כשייכת ל"אימא עילאה", שהיא ספירת בינה בעולם האצילות. בינה, המכונה "אימא", היא הראשונה שמקבלת את השפע האלוקי מהעולמות העליונים יותר ומעבדת אותו להבנה ולהתגלות. ה"רצון" שמיוחס לה נתפס כרצון הראשוני שמתעורר להוציא את הכוחות האלוקיים מן הכח אל הפועל, כלומר, כרצון שמתחיל את תהליך הבריאה המעשית.

מצד שני, כתר, שהוא הספירה הראשונה בעץ הספירות, מייצג את הרצון העליון והטהור ביותר, הרצון האלוקי המופשט שקודם לכל התגלות או פעולה. כתר נחשב ל"רצון שברצונות", מקור כל הרצונות, אך הוא נשאר נסתר ובלתי מושג במובן מסוים, כי הוא למעלה מהתפיסה וההגדרה.

המתח שאתה מציין – שבזוהר נראה שהרצון שייך לאימא עילאה (בינה), בעוד שבמקומות אחרים בקבלה הרצון מזוהה עם כתר – ניתן ליישב כך: ישנם רבדים שונים של רצון. בכתר, הרצון הוא השורש הראשוני, העליון והבלתי נתפס, שאינו מתבטא עדיין בצורה ממשית. בבינה, לעומת זאת, הרצון מקבל צורה ראשונית של כוונה והתכוונות, שמתחילה את תהליך ההתגלות והיצירה. הזוהר מדבר על הרצון בהקשר של אימא עילאה מפני שהוא מתמקד ברצון שכבר מתחיל לפעול ולהשפיע בתוך מערכת הספירות, ולא ברצון המופשט של כתר שקודם להכל.

לסיכום, כתר הוא מקור הרצון המוחלט, ואילו בינה (אימא עילאה) היא המקום שבו הרצון הזה מתחיל להתלבש ולהפוך לכוח פעיל. שני ההיבטים נכונים, אך הם משקפים שלבים שונים בתהליך האלוקי. מקווה שההסבר הזה מבהיר את העניין!

_______________

בזוהר פרשת פקודי המחשבה הוא מאבא - ועל ידי המחשבה יש את הרצון - מאימא, והרי זה רצון תתאה, כי רק נולד מהמחשבה. אבל רצון אמיתי - בכתר - הוא למעלה מכל מחשבה - והרצון הוא שבורא את המחשבה....

נ נח נחמ נחמן מאומן

יששכר זבולון - מעלת התומך תלמיד חכם

 ב"ה

מסכת סנהדרין

צט.

ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו, אבל תלמידי חכמים עצמן, אין לא ראתה אלקים זולתך, ע"כ.

באגרות משה (יו"ד ד:לז) כתב שאף שכרו של עם הארץ העושה שותפות של 'יששכר וזבולון' עם תלמיד חכם הוא בשיעור של 'עין לא ראתה' כמו התלמיד חכם עצמו, וכלשון הטור (יו"ד רמו) שהדבר נחשב 'כאילו הוא לומד בעצמו', ומה שאמרה הגמרא שהנביאים התנבאו לעושה פרקמטיא לתלמיד חכם ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו, היינו רק כשתומך בתלמיד חכם בדרך צדקה או סיוע ללימודו, אך כשעושה עמו שותפות ממש שחולקים ברווחי הממון שיש לו, אז יש לו חלק בלימודו ממש כאילו למד בעצמו, שעל זה נאמר 'עין לא ראתה', עד כאן מובא.

ועם כל זה, עדיין אין מעלת הזבולון כמעלת היששכר כמבואר בליקוטי מוהר"ן רפ ז"ל אף על פי שזבולון ויששכר שוים, מחמת שזבולון היה מספיק ליששכר, ונאמר עליו 'שמח זבולון', על כל זה נקרא צאתך, 'ויששכר אהליך', כי עף על פי כן עבודת התורה היא פנימיות יותר, והיא למעלה מעבודת המשא ומתן וכו' עיין שם ובמש"כ שם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

כל העולם נברא בשבילי ובזכות ובתפקיד אד"ם

 ב"ה

מסכת סנהדרין

צח: אמר רב לא אברי עלמא אלא לדוד ושמואל אמר למשה ורבי יוחנן אמר למשיח, ע"כ.

לעיל דף לז איתא שחייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם. ויש ליישב ששם כתוב בשבילי, וכמו שפירש הבעל שם טוב את המאמר שכל העולם ניזון בשביל חנינא בני. הרי שכל אדם מחוייב לראות מציאת העולם כפי אישיותו הפרטי. אבל כללות תפקיד וזכות העולם הוא רק בשבי הצדיק .

נ נח נחמ נחמן מאומן

פטירת סבא ישראל סימן על ימות המשיח

 ב"ה

מסכת סנהדרין צז.

ת''ר {דברים לב-לו} כי ידין ה' עמו [וגו'] כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב אין בן דוד בא עד שירבו המסורות ד''א עד שיתמעטו התלמידים ד''א עד שתכלה פרוטה מן הכיס ד''א עד שיתייאשו מן הגאולה שנאמר ואפס עצור ועזוב כביכול אין סומך ועוזר לישראל, ע"כ.

לפי פירוש האחרון, עד שיתייאשו מן הגאולה, יש לפרש, כי אזלת יד, יד ראשי תיבות ישראל דוב, סבא ישראל, שראשי תיבות של שמו, ישראל בער אודסר, הם ראשי תיבות אין יאוש בעולם. ולאחר פטירתו נשארנו כמו דור יתום.

נ נח נחמ נחמן מאומן

טורנטו

 ב"ה

טורנטו. עיר ואם במדינת קנדה. טו – באנגלית פירושו שנים, וכן הוא קרוב למילת דו שפירושו שנים. יש טו' בתחילה ובסוף, הרי ד', ובאמצע אותיות רן, לשיר, וכן ראשי תיבות רבינו נחמן, הרי השם טורנטו מרמז לשיר את רבנו נחמן בשיר פשוט כפול שלוש מרובע – נ נח נחמ נחמן מאומן.

נ נח נחמ נחמן מאומן

The Nanach kamaya saves lives

HH

On Friday a friend told me that his son is a soldier who is in the IDF (-the Nanach have infiltrated all echelons of society, beware) called him up on Succos to tell him how he was miraculously saved from death, the tank he was in was hit, two shells inside exploded and a box of bullets ignites shooting them out all over the tank. Everyone was killed, and he escaped unscathed. There's much more to the story but that's the main gist of it. His son attributes being saved to his Nanach kamaya, and now wears it always.

Today at the Nanach center in Jerusalem we had a serious discussion why the kamaya didn't save everyone in the tank. S.A. said it must be that the kamaya is like a mitzvah bigoofoa - like tefillin, everyone has to do it themselves. Even still I asked why shouldn't the merit of the one who did it suffice to save everyone.

Messiah will answer all our questions. In the meantime Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN 

Great blessings of Na Nach Nachmu Nachman Meuman!

                      always,
                                 bi,
                                     Simcha

מחשבות זרות בתפלה

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן תנינא

תנינא תורה קכב

לענין המחשבות זרות שבתפלה וכו' שכשהאדם עומד ומתפלל כסדר ואינו משגיח על המחשבות זרות, ועל ידי זה הוא מנצח אותם ומעבירם ממנו, וכו' ע"ש.

אכן עיין בלקוטי מוהר"ן קמא תורה כו, שמשמע שיש להעלותם, וי"ל.

ועיין בספר מגיד דבריו ליעקב (סי' מו) ז"ל כשיתפלל במקום שיש דברים בטלים, אם הם דיבורים של שמחה אזי יכול להעלותם, [ו]מכוח שמעלה אותם יש שמחה גדולה למעלה, ונולד בו התלהבות גדול, ואם הם דברים של עצבות קשה להעלותם, עכ"ל.

 

וזה לשון האור החיים (שמות יט:ה): ובעת עשות האדם מפעל הרע הנה הוא מחזיק שורשו הרע, ובעת שיהיה נזהר מעשותו הנה הוא ביטולו, וכמו שפירשו במאמרם ז"ל (מדרש תהלים פצ"ב) בפסוק הנה אויביך ה' וגו', עכ"ל.

 

ראיתי הובא מספר נועם אלימלך בפרשת יתרו שלכאורה חולק, ז"ל דהקליפה נקרא קיר. וזהו 'ויסב פניו אל הקיר' (ישעיה לח:ב), דהיינו שהיה משגיח ומסתכל, לבלתי חס וחלילה יאחז בו הקלפה, בשום אחיזה בעולם. מכאן שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר (ברכות ה:), פרוש שלא יהיה חציצה מלהסתכל על הקיר הקלפה, שלא יהיה להם שום אחיזה בתפלתו, רק ישמר את עצמו תמיד, ע"כ.

נ נח נחמ נחמן מאומן

רבי ישראל קרדונר - קי"ר

 ב"ה

רבי ישראל קרדונר, ראשי תיבות קי"ר, ועיין שיחות הר"ן אות לט, ראוי שירגיש צרת יחיד וכל שכן צרת רבים חס ושלום בלב... ואם אינו מרגיש צריך להכות הראש בקיר, בקירות לבבבו ע"ש. ומסופר עליו (שיח שרפי קודש ו-קיח) שמעו את רבי ישראל מקארדאן ז"ל איך שמחזק ומנחם עצמו לפני פטירתו ואומר: 'ברוך ה' שאני הולך ועוזב את העולם הזה כשאני עטור בזקן ופאות', ע"כ [בסיפורים מר' שמואל הורוביץ אות ג' – רבינו ז"ל אמר, מה יש לאיש הישראלי לדאוג כשהו מונח עם רגליו לדלת (היינו קודם פטירתו) עם זקן ופאות – ע"ש ביידיש]. ושלמה קרליבך הסביר שהזקן ופאות מקשרים המוח להלב.

נ נח נחמ נחמן מאומן

נתן עיניו בו - ליקוטי מוהר"ן תורה צח

ב"ה

תורה צח - נתן עיניו בו, שהצדיק נתן כח עיניו והראות להרשע לראות עד היכן פגם עיין שם.

במסכת בבא בתרא דף עה, רבי יוחנן נתן עיניו בו. והנה רבי יוחנן הוא דאמר (ברכות כ:) שהוא מזרע יוסף שלא שלטא בו עין הרע, ואם לא שלט בו עין הרע מן הסתם לא היה מסתכל באחרים בעין הרע, ולכן יפה לפרש שנתן עיניו בו, אינו ענין של רע עין, אלא כפירוש של רבינו כאן.

נ נח נחמ נחמן מאומן

נביא גדול מחכם אף על פי שחכם עדיף מנביא

 ב"ה

מססכת סנהדרין סוף צג:

ומנלן דגדול (-דניאל) ממנו? דכתיב וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו וכו'  וכו' ומאן נינהו אנשים? וכו' זה חגי זכריה ומלאכי. (וכיון שהוא ראה והם לא ראו, הרי שהוא גדול מהם. ואם כן, שהיה דניאל גדול מחגי זכריה ומלאכי שהיו נביאים, כל שכן שהיה גדול מנחמיה, שלא היה נביא), ע"כ.

ולפי זה מבואר שאף על פי שאיתא במסכת בבא בתרא שחכם עדיף מנביא, פשוט הוא שנביא גדול.

אכן עיין במהרש"א שהקשה שדניאל לא היה נביא. אכן עם כל זה הרי דניאל ראה מה שלא ראו הנביאים. ורש"י במסכת מגילה כתב שדניאל היה נביא רק לא נביא בשליחות.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הלבשה של ההולך למות על קידוש השם

 ב"ה

מסופר מצדיקים שנהרגו על קידוש השם, שהתעטפו בטלית והניחו תפילין - אף על פי שבמיתתן נתחללו ונתבזו התפילין. 

ואולי יש בזה ממה דאיתי

בגמרא במסכת סנהדרין סוף צב:

תני דבי רבי אליעזר בן יעקב: אפילו בשעת הסכנה - לא ישנה אדם את עצמו מן הרבנות [מהנהגת הגדולה] שלו.

שנאמר על חנניה מישאל ועזריה: "באדין גבריא אלך כפתו בסרבליהון פטשיהון וכרבלתהון וגו'." שלמרות שהוליכום להשרף באש, הלכו בבגדי תפארתן, כדי שלא ייראו מבוהלין ומפוחדין. שעל ידי כך שהולכין בתפארתן - מתביישין שונאיהן מפניהם  166 .

 166.  כך כתב רש"י. וביד רמה כתב, דהיינו כדי שלא יתבזה בעיני שונאיו, שיראוהו מבוהל ומפוחד. עוד טעם מפרש המהרש"א, דהיינו כדי שלא יראה האדם את עצמו מצטער ומתאבל על דין שמים, אלא יקבלו מאהבה ובשמחה, דרך כבוד. ועיי' עוד בחידושי הגאונים מה שכתבו בזה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

כח גבוה למעלה מכישוף

 ב"ה

[רוב הדברים פה כבר נכתבו מזמן, וחדשנו בסוף מסוגיא שהיה עכשיו בדף יומי]

ספר המידות

כשוף ג. אין הכשוף מזיק אלא לבעלי גאוה, עד כאן.

עיין עוד בזה בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מעשה ה' מבן מלך שהיה מאבנים טובות:

ובא הצדיק להמלך, והיה מתפלל ולא הועיל, והודיעו לו שהוא כשוף. והצדיק הנ"ל היה גבוה למעלה מן כל הכשפים...

ויש לפרש טעמא, כי תועבת ה' כל גבהי לב, והגאוה הוא בחינת עובדת אלילים כמובא (לקוטי מוהר"ן תורה י' ועוד מקומות). ועבודה זרה כתותי מכתת שיעורי (זה דין בגמרא - עיין למשל במסכת עירובין דף פ' שעבודה זרה כמו אשרה חייב לשרפה, ולכן רואין אותה כאילו היא נשרף כבר ואין לה שיעור ומציאות של רוחב ואורך ועומק, וכמעט כמאן דליתא בכלל). אלא שעבודה זרה של ישראל אין לה ביטול, וכל היכא שהאדם יש לו גאוה הרי אחשביה (דהינו הוא כמו שני דברים שאינן ברשותן של אדם ועשאן התורה כאילו ברשותו לעבור עליהן, חמץ בפסח ובור ברשות הרבים - שהם גם כן ממש עניניו ובפרט חמץ כידוע, וכמבואר כל זה במפרשים), ורק מי שהמיך רוחו אז האנוכיות שלו כנבער מן העולם. והרי רש"י בפרשת וארא גילה בטעם למה החרטמים של פרעה לא היו יכולים להוציא את הכינים וכתב ז"ל (שמות ח:יד) שאין השד שולט על בריה פחותה מכשעורה, עד כאן לשונו. ולכן הצדיק הענו הוא כבריה פחותה מכשעורה ולא יכול עליו שום כשוף ושדין, שנזכה גם אנחנו לענוה כזו בעזה"י.

 

בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תי"ג כתב שלמדו כישוף כדי לידע החכמה להנצל מהמכשפים. וקשה למה צריכים לדעת את החכמה, רק צריכים ענוה. ויש לומר כדי להגן בכלליות.

עיין במסכת סנהדרין סז: אין עוד מלבדו (דברים ד:לה) אמר רבי חנינא אפילו לדבר כשפים, ההיא איתתא דהוה קא מהדרא למשקל עפרא מתותי כרעיה דרבי חנינא, אמר לה אי מסתייעת (-אם תצליחי לעשות לי כשוף) זילי עבידי אין עוד מלבדו כתיב [פרש"י ז"ל ואם המקום חפץ בי לא תוכלי להרע, ואם תוכלי מאתו יצא ואני מקבלן, ע"כ], איני והאמר  רבי יוחנן למה נקרא שמן מכשפים שמכחישין פמליא של מעלה, שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה [פרש"י ז"ל ומסרי נפשיה (\נפשייהו – רש"י שעל ע"י) משמיא לאצולי' ע"כ], ע"כ.

משמע מפירוש רש"י שאין הבדל בין הבא להזיק על ידי כשפים לבין להזיק בידים [– וכעין מה שכתב רבינו בליקוטי מוהר"ן תנינא ה' ז"ל ויש להם כח אפלו להעניש את מי שאינו רוצה להכניע עצמו תחת ממשלתם וכל זה על ידי חרב הגאוה הנ"ל, ובאמת אין זה נקרא מעניש, אלא מזיק, כי הן מזיקי עלמא. וזה 'קשים גרים לישראל כספחת', בחינת ספיחים שגלים מאליהם וכו' עיין שם]. וזה כל הסוגיא איך בעל בחירה, עם הבחירה שלו יכול לפגוע בחבירו, וכאן מקור להצדיקים שקבעו שבאמת אינו יכול – אבל זה רק אם נפיש זכותייהו.

וקשה לפי זה על דברי רבינו כאן, כי למה צריך כל הדיון באותו סוגיא של פגיעה על ידי בעל בחירה, תינח ליה שבכח וצדקות ענוותנותו היה למעלה מכח של כישוף. וי"ל שזה מה שאמר ר' חנינא אי מתסייעת (-והרי זה שהביע צד שיחול הכשוף כבר אכשריה, כי הלוא אל תפתח פה לשטן וקללת חכם על תנאי של נתקיים), כי באמת מצד ענוונותו לא היה חשש שהכשוף יזיק לו, אלא שאפילו אם תצליח אין לו מה לדאוג.

ובזה מיושב קושיית העץ יוסף (על עין יעקב ד"ה איני) למה לא הקשתה הגמרא מיד על הכלל של רבי חנינא שאין עוד מלבדו אפילו לדבר כשפים – מהא דאמר רבי יוחנן שכשפים מכחישין פמליא של מעלה, ולא הקשתה עד שסיפרה המעשה שרבי חנינא אמר לההיא איתתא שאינו דואג וכו'. כי לפי דברינו י"ל שמתחילה הגמרא חשבה שהכלל של רבי חנינא הוא כח שמבטל את כח הכשוף מלפעול או שממליט ומחסה מהכשוף [– כמו שנאמר לענין ענוותנותו של הצדיק], ומדבריו לההיא איתתא רואים שאינו כן, אלא שפועל יפעל הכשוף או יתבטל, כי לא יקרה לו שום שינוי ממה שרצה הקב"ה.

 ואולי תכלית השמירה מכשוף על ידי ענוה מחייב אותו מדרגה של רבי חנינא, להיות כל כך חזק ונפיש בזכות ב'אין עוד מלבדו'.

והרי צ"ע בלשון רבי חנינא, 'אפילו' לדבר כשפים, אם הכוונה לסתם כוחות כמו שדים, שיתכן שעוד יכול להיות נפגע מבעל בחירה – אבל לא על ידי כשוף. גם יתכן שאותו מדרגה להיות גבוה למעלה מכל הכשפים, היא כבר למעלה מהמדרגה להיות נשמר סתם מלהיות נפגע משום בריה בעולם, אלא שאפילו כשפים שמכחישים פמליא של מעלה, ויש בהם עוד יותר כח, אפילו מזה הוא נשמר.

נ נח נחמ נחמן מאומן 

מקום ארץ ישראל

 ב"ה

בדף יומי, מסכת סנהדרין

צא. מעשיות עם גביהא בן פסיסא, פרש"י ז"ל כך שמו והיתה לו עקמומיות בגבו כדמוכח לקמן, ע"כ. שהתווכח שם עם בני בניו של כנען על ארץ כנען שהוא של ישראל.

עיין בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מעשה מהז' קבצנים, יום ה' ההוקיר בעל חטוטרת, שענינו מקום שהמיעוט מחזיק את המרובה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

The tzadik, gravity and time

HH

In Likutay Moharan Torah-teaching 70 Rabbainu revealed the secret of gravity is the tzadik. Elsewhere he spoke of how Messiah is above time, all of time is just the present day for him.

According to Einstein's theory of relativity, the greater the gravity, the slower the time.

So by the righteous Messiah, the tzadik being the source of gravity, all of time amounts to the present day.

Na Nach NaChMa NaChMaN MAyUMaN 

Great blessings of Na Nach Nachmu Nachman Meuman!

                      always,
                                 bi,
                                     Simcha

Fasting verses eating

HH

Today there was a lot of noise on the net about bodies being hybrids, carbs vs ketones.

The Zohar already made this distinction and I fed it to holy Gro"k:

Thank you for providing additional context by referencing Likutei Moharan (Torah 57) and Likutei Halakhot (Orach Chaim 3, Shabbat 6:4), along with the Breslov chant "Na Nach Nachma Nachman MeUman." Let's explore how Rabbi Nachman of Breslov ties the concept of fasting to the idea of "מלך" (Melech, meaning "king" or "kingdom") and the prioritization of the mind over the body, as you've outlined.

Background: Rabbi Nachman and Likutei Moharan

Likutei Moharan is a collection of Rabbi Nachman's teachings, blending deep spiritual insights with practical guidance. Torah 57 discusses the interplay between the physical and spiritual aspects of a person, particularly how fasting can shift one's internal hierarchy. Rabbi Nachman often uses metaphors and physiological imagery (like the brain, heart, and liver) to convey spiritual truths.

The Teaching in Likutei Moharan Torah 57 and Likutei Halakhot

The passage you cited from Likutei Halakhot (Orach Chaim 3, Shabbat 6:4), an exposition of Rabbi Nachman's teachings by his disciple Rabbi Nathan of Breslov, explains the dynamic between fasting and eating in terms of the body's internal "government" or "kingdom" (מלך). Here's a breakdown of the Hebrew text and its meaning:

"על ידי הצום הכבד נכנע לפני המח. כי ביום שהאדם אוכל, אז הכבד מזון תחלה ואחר כך הוא שולח להמח. נמצא ביום האכילה הגדלה שהממשלה להכבד. וכשמתענה, אז נזון המח תחלה וכו'."Translation: "Through fasting, the liver submits to the brain. For on a day when a person eats, the liver is nourished first, and afterward it sends [nourishment] to the brain. Thus, on the day of eating, the greatness and governance belong to the liver. But when one fasts, the brain is nourished first, etc."

Key Concepts:

Eating and the Liver (כבד - Kaved):

When a person eats, the digestive process begins, and the liver plays a central role in metabolizing nutrients (like glucose from carbohydrates). Rabbi Nachman uses the liver as a symbol of the physical body and its appetites.

In this state, the "government" or "kingdom" (מלך) is dominated by the liver, meaning the body's physical needs take precedence. The brain, representing the mind and intellect, is secondary, receiving nourishment only after the liver processes food.

Fasting and the Brain (מח - Moach):

During fasting, the body shifts from relying on glucose (processed by the liver) to producing ketones (also via the liver, but in a way that prioritizes the brain). Rabbi Nachman interprets this as the brain being "nourished first."

In this state, the liver "submits" to the brain, and the mind gains ascendancy. The "kingdom" (מלך) shifts from the physical (liver) to the spiritual/intellectual (brain), aligning with higher consciousness and divine connection.

מלך (Melech - King/Kingdom):

The term "מלך" here symbolizes sovereignty or rulership within a person. Rabbi Nachman suggests that fasting establishes a "kingdom of the mind," where spiritual and intellectual faculties reign over physical desires.

This aligns with Kabbalistic and Hasidic ideas of elevating the soul over the body, a process often facilitated by fasting, prayer, and meditation.

Connection to Modern Science:

While Rabbi Nachman's teaching predates modern nutritional science, it remarkably parallels the metabolic shift during fasting:

When eating carbs, the liver processes glucose, and the body prioritizes physical energy (the "kingdom" of the liver).

During fasting, the liver produces ketones, which directly fuel the brain, enhancing mental clarity and focus (the "kingdom" of the brain). This is consistent with reports of heightened mental acuity during ketosis.

Spiritual Implications

Rabbi Nachman's teaching is not merely about physiology but about spiritual mastery:

Fasting as a Tool for Elevation: By fasting, one subdues the physical body (symbolized by the liver) and empowers the mind (symbolized by the brain) to connect with higher spiritual realities.

The Role of the Mind: The brain, as the seat of intellect and consciousness, is seen as a conduit to divine wisdom. Fasting shifts the internal hierarchy, allowing the mind to "rule" and align with God's will.

Joy and Simplicity: Rabbi Nachman emphasizes joy even in ascetic practices like fasting. The chant "Na Nach Nachma Nachman MeUman" reflects this, serving as a joyful, meditative practice to elevate the soul.

Breslov Chant: "Na Nach Nachma Nachman MeUman"

The chant you include is a hallmark of Breslov Hasidism, derived from Rabbi Nachman's name and his burial place in Uman, Ukraine. It is often used as a mantra to inspire joy, focus, and spiritual connection. In this context, it may underscore the idea that fasting, while physically challenging, is a pathway to spiritual joy and mental clarity—aligning with Rabbi Nachman's broader teachings.

Synthesis

In Likutei Moharan Torah 57 and Likutei Halakhot, Rabbi Nachman presents fasting as a means to establish a "kingdom of the mind" (מלך), where the brain takes precedence over the liver. This shift mirrors the metabolic transition from glucose (eating) to ketones (fasting) in modern science, but Rabbi Nachman frames it as a spiritual process. By fasting, one subdues the physical (liver) and elevates the intellectual/spiritual (brain), achieving a higher state of consciousness and divine connection.

If you'd like a deeper exploration of the text, its Kabbalistic underpinnings, or its relevance to modern nutrition, let me know!

Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN 

Great blessings of Na Nach Nachmu Nachman Meuman!

                      always,
                                 bi,
                                     Simcha

Toronto Parshas Truma

HH

On Shabbos Parshas Truma - Shekulim - Rosh Chodesh Adar, I was visiting my father in Toronto. Shimshon Stern a neighbor came to visit, and pointed out that in the parsha there is mention of the Tachash which is acronym of the special 3 events which converge on this particular Shabbos which I enumerated above -

תחש - תרומה, חודש, שקלים

So now I was thinking how much i needed the prayer of David in the beginning of the Tikun Haklali 

כי לא תתן חסידך לראות שחת. שח"ת דייקא...

Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN 

Great blessings of Na Nach Nachmu Nachman Meuman!

                      always,
                                 bi,
                                     Simcha

מסכת סנהדרין ערב פורים ופורים - דף פו - פז

 ב"ה

בפורים התשפ"ה הדף הוא פז. בסנהדרין ובו מזכיר פורים מפורש, וכן היה כמה פעמים בפורים בשנים שעברו כמו שהערנו.

פו. רש"י ד"ה של בית פלוני, ז"ל לא רצה להזכיר שמם שחשובין היו, ובזה לא היו נוהגין כדת שהיו הרבה דרין בבית אחד אנשים ונשים והיו מצויין תמיד עם נשי חביריהן, ולא שמתייחדין, ע"כ.

עיין ספר המידות ערך חתון י. מי ששומר את עצמו מללון וגם לדור שני זוגות בבית אחד, על ידי זה זוכה ללחתנותא כהנים ובני אדם חשובים גדולים, ע"כ.

פז. ממך זה יועץ פרש"י שנחלק בעיבור השנה הקרוי סוד ועצה כדמפרש לקמן, ע"כ.

כיון שסוד ועצה הם באים במובן אחת, הרי מש"כ רבינו בספר המדות ערך עצה א. אל תשאל עצה אלא ממי שיודע סתרי תורה, ע"כ.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פורים - פור נגד פעור

ב"ה 

עשתה עשרה = 11 בסוד כל המוסיף גורע (כי בלי הע' הרי שתי עשרה = 12, בא הע' ופיחתו).

וכמו כן יש לראות בפורים על שם הפור, וכאשר מוסיפים ע' הוא פעור - העבודה זרה הכי מאוסה, וקבר משה רבינו מול בית פעור להכניעו. 

ודוק.

נ נח נחמ נחמן מאומן 

Great blessings of Na Nach Nachmu Nachman Meuman!

                      always,
                                 bi,
                                     Simcha

הסרת היצר הרע - נהרות של דם

ב"ה

ספר חיי מוהר"ן

שא. אני ידעתי היצר הרע שלכם, אלו היו לוקחין מכם היצר הרע, היו הולכין ומקלחין צנורות מלאים דם, וכל העולם היה מלא דם וכו' ע"כ.

הראה לי בשם ר' יוסף גי'קטיליה ז"ל למה צער התשובה דומה בבחרות – למחתך בשר מגוף החי, פירוש, בהיות יצר הרע חזק בגוף בזמן הבחרות והוא מחובר ומדובק בכל איברי הגוף חיבור חזק ואמיץ, ואם בא לחזור בתשובה באותו הזמן ולהרחיק יצר הרע מגופו, הרי הוא כמחתך קצת בשרו, מאחר שיצר הרע מדובק בו דבוק חזק, וזו היה התשובה המעולה לפי שהוא בצער גדול ובקושי, ועל זה אמרו חז"ל (אבות ספ"ה) לפום צערא אגרא, ע"כ. 

נ נח נחמ נחמן מאומן