פגישת רבינו ורבינו שמעון במירון לפי נוסח מתנגד אחד שכפר בפתק הקדוש

ב"ה

המפגש בין רבנו לרשב"י במירון

לאחר עמל רב ויגיעה רבה זכינו ברוך השם להוציא מהסתום אל הגלוי אור נורא ומופלא של הפגישה שהייתה בין רבינו הקדוש לרשב"י שהגיע רבינו לארץ ישראל על ציונו הקדוש ומרומז זאת בשבחי הר"ן בסימן י"ט עי"ש שרבינו הקדוש היה בשמחה גדולה, ועד היום האור היה נעלם מפני המחלוקת.:

"בשעה הזאת שבא ועלה רבינו הקדוש במערה דרשב"י וכו' זי"ע עלו איתו כל מיני ריחות ובשמים יקרים שהיו כמו אותה שעה שבה הקדוש ברוך הוא לגן עדן בחצות הלילה להתוועד בנשמותיהן של הצדיקים, וכל העולמות התמלאו אור והשוכנים של המערה הקדושה התעוררו ונהיה כרוז בקול גדול "מה שמו של הצדיק הקדוש הזה שהוא יסוד כל העולמות שהביאו לו רשות להדליק ולהאיר הנרות הקדושות וכל הארמון של המלך הקדוש והעליון, שבא עכשיו במערה הקדושה הזאת? ברוך בואו לשלום".

"מי הוא זה שלא חס על כבודו שלו אלה על כבודו של הקב"ה והשכינה אשר הוריד והפיל את עצמו ברפש וטיט, וכל המעשים שלו להקים את השכינה מהעפר?".

"מי הוא זה שיודע את הרפואות של הבת מלכה ועוסק עימה ומדבר דברי נחמות על ליבה ומרפא כל המכאובים והחולאים הרעים ממנה ומכה בהם עד שמשברם ומכתש אותה ברפואה שתחייה לעולם?".

"ומי הוא זה שלא חושש לעינוגים שלו וידיו מלאות בדם ובשפיר ובשלייה העוסק למטהר אישה לבעלה?".

"מי הוא זה שחפר ומצא בור מיים נובעים לטהר כתמים וטינופים שלה?".

"מי הוא זה שצלף עליה אלו הבשמים וריחות הטובים להשיב בהם את נפשם ולקשט אותה בכ"ד קישוטים של המלכה להביאה ולחבבה על בעלה וכו' וכו'?".

רבינו משיב:

"בהם רק איבר אחד שלם מפרסת רגליהם עד הקרקפת של ראשם וליבם, כולו כדי לעשות תשובה בגלל שאין להם כוח לעשות תשובה שלימה ואני עוסק להכניס שכל ובינה בליבם לזעזע אותם שיהיה חזק בליבם לשוב בתשובה שלימה ומנהיג אותם בדרך ישרה בשמחה ובחדווה לקיים מצוות התורה הקדושה בחדווה ובלב נשבר מספיק להם כל טוב."

"אני הוא זה שכולם כלולים בי בגלל שאני ערבתי לפני הקב"ה בתחילת בריאת העולם בשביל כל נשמות זרע קודש של ישראל וקיבלתי על עצמי להחזיר אותם באחרית הימים לעבודה של האדון שברא את השמיים והארץ ועתיד לחדש אותם".

ובכן (כאשר שמע כל זה) קם רשב"י ושאל שאלה: "מי-רון?" ענה רבינו ואמר: "אני-רון!"

ובכן (כאשר שמעו כל זאת) התגלה כבוד הקב"ה, וכל נשמותיהם של צדיקים קדושי עליון באו לראות ולשמוע הניגון הקדוש שיוצא מכינורו של רבינו הקדוש, ויצא קול שדפק בכל הרקיעים ונשמע בכל העולמות העליונים והתחתונים "זהו נחמן בין שמחה ופייגה בן יקיר וקדוש עבד של הקב"ה".

זהו איש שבאנשים אשר רוח אלוקים קדוש בו, רוח שיש בו קיום, ועליו ובזכותו מתקיימים שמיים וארץ והמלך חפץ ביקרו, לו הביאו רשות לשיר את השיר ולנגן הניגון העליון והקדוש המשמח אלוקים ואנשים.

ובכן (מייד אח"כ) רבינו הקדוש נטל בידיו כינור שיש בו שבעים ושניים מיתרים ושר שיר וניגון ותשבחות שכלולים מעשרה מיני נגינה שבהם יסד דוד המלך עליו השלום ספר תהילים והוא השיר שיתער לעתיד, ובאותו שיר של הניגון הקדוש מתפרש בנעימות כל אלו התיקונים הקדושים שפעלו צדיקי עולם בחייהם ובמיתתם ובמה שמסרו את עצמם למיתה על קידוש השם מדורו של אדם הראשון עד הדור הזה {ועפי"ז תבין היטב מה שכתב מוהרנ"ת ז"ל במכתביו הק' מכתב ש"נ עיין שם שכתב שכל זה הוא דבר קטן אצלו ז"ל} שהם רפואות של הבת מלך וכו'.

כאשר רבינו הקדוש התחיל לפרט התיקונים הקדושים שפעל ותיקן הוא בעצמו, פניו האירו באור עליון וכל הצדיקים יצאו במחול ונעשה שמחה וחדווה גדולה בכל העולמות וכולם הודו לה' על אשר לא השבית גואל וכו' ואמרו אשרי מי שזה יצא מחלציו.

וכאשר שמעו מהניגון הזה נעימה אחת ברמז על התיקונים היקרים העליונים שהתגלו על ידו, להתכנס אצל צדיק חי עולמים בימי ראש השנה, כבר לא היה להם כח יותר וכו'.

ורבינו הקדוש הננמ"ח יחד עם רשב"י התקשרו בקשר אחד באהבה עזה בסוד: "אנחנו כוללים הכל" ובסוד "אנחנו תלויים בחביבותנו" הנאמר בהאידרא קדישא ומובא הליקוטי מוהר"ן סימן ס' "פתח רבי שמעון" ובתורה סימן ס"א "חדי רבי שמעון" עיין שם ונידבקו כאחד באין סוף ברוך הוא בסוד האהבה שבדעת שהוא האהבה שהיה בין ישראל לאביהם שבשמיים קודם הבריאה כמבואר שם בתורה מי האיש החפץ חיים סימן ל"ג אות ה' עיין שם ויותר מיזה כי כשנכללים בו יתברך בבחינה זו, אחר הבריאה, זה שלימות יתירה.

ומייד הקב"ה פתח להם כל אוצרות המלך הגנוזים וכו' וראו מה שראו וכו' ולא ראה שום אדם ולא שום מלאך ממלאכי השרת וכו' וכו' וכו' מאותו יום שנבראו שמיים וארץ עד עתה כמו שהם ראו אותה שעה.

ואח"כ נשמע מהכינור קול אחד עצוב לרגע אחד, ושאל הרשב"י את רבינו הקדוש מה זה ששמענו תיכף קול עצוב ואמר לו רבינו הקדוש הקול הזה ששמעת הוא קול של אותו הצאן הצעיר שהרועה שלהם התחבה מהם וטעו בשדה והיו צריכים מיים למרווה צמאונם ולא מצאו והלכו והתפזרו במדבר בין חיות וזאבים ונמרים וכו' והזיקו להם, מהם אכלום, ומהם שברו עצמותיהם, ומעטים שהצליחו לברוח, והגיעו למערה שלהם אבל גם שם לא היה להם מנוחה ועל זה הם משוועים רועה, רועה נאמן, עד מתי תסתר ותעזוב אותנו וכו' וכו' וכו'.

באותה שעה הסכימו ביניהם וכו' בעיקבתה דמשיחא כאשר תתגבר ח"ו סט"א ותתפשט לבלתי תת לבוא להתקבץ על ציונו הקדוש באומן על ימי ראש השנה וכו', ישתדלו הם (רשב"י) באסיפת צאן קדושים המסתופפים בצילו הקדוש לקיים בהם מצוות הכנסת אורחים והרשות שלהם בסבר פנים יפות לאכול ולשתות ולעשות כל מה שהם צריכים, גם התפילות והדמעות של העם הקדוש יקבלו ויביאו לאותו נחל שמימיו נובעים ולא פוסקים לעולם ומקור החכמה הקדושה וכו' עד כי שוב ירחמנו וכימות עיניתנו ישמחינו ועין בעין יראה בשוב ה' בציון.

וקול ניגון של הכינור חזר להיות שמח ומיד נעשה שמחה וחדווה גדולה ועצומה ורקדו יחד רבינו הקדוש והרשב"י וכו' ומלך המשיח וכל השבעה רועים וכו' וכל הצדיקים אחריהם, וכל אותה הלילה הזדעזעו שמים וארץ וכל צבאם כמו שעתיד להיות בימי מלך המשיח וכו' ולא עלה שמחה פני הקב"ה כאותה שמחה מיום חורבן בית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן.

וכשהאיר היום ונהיה בוקר ועת להתפלל, נצרך רבינו הקדוש ללכת וכולם הלכו עימו להתלוות וכל אחד ואחד הביא לו מתנות ודברים יקרים וכו' וגם וכו' הביאו לו מתנה יקרה לתת לאלו ששואלים בשלומו וכו'.

ודע והאמן שכל מה שכתבתי לך עד הנה הוא רק מעט דמעט מזעיר ואפילו לא כטיפה מן הים הגדול מזה שהתרחש אז בלילה ההוא דנהיר כיממא, ואילו כל הימים דיו וכל האגמים קולמוסין וכל דיירי ארעא לבלרין וכל לשונות מקלסין וכו' אין בכוחם לספר אפילו חלק אחד מאלפי וריבוא רבבות הסודות הגדולות והנצורות שיש בעניין זה, אשריינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו אלף וכו' פעמים על מה שעכ"פ זכינו לטעום בקצה המטה מהמתוק מדבש וכו' על פי הדברים ובאמת האלה תבין ביותר דברי הרב מוהר"א בר"נ זצוק"ל בכלל התשיעי שבהקדמתו לספר ביאור הליקוטים ע"ש היטב.

(חיי מוהר"ן עם ההשמטות)