ב"ה
תנינא תורה קי – כיצד הוא הבחירה
שהבחירה היא ביד האדם בפשיטות, אם רוצה
עושה ואם אינו רוצה אינו עושה ע"ש.
ועיין לעיל תנינא תורה נד, שמבואר שרק
לישראל יש להם בחירה על כל דבר ז"ל כי אצל אחרים יש דברים שהם מכרחים בהם,
אבל אצל איש הישראלי כל דבר ודבר שהוא עושה, כגון לנסע לאיזה מקום וכיוצא יש בו
עבודה, ועל כן יש לו בחירה על הכל ע"ש.
והנה יש דברים שנראים שלגמרי נמנעים
מהאדם, אלא שגם באלו הדברים רבינו כבר גילה (תורה סו) שכל המניעות הם רק להגביר הרצון
והחשק שיהיה מוכן וראוי לזה, ע"ש. וכבר הקשינו שם שיש דברים שלכאורה נראה שהם
לגמרי נמנעים מהאדם, לא רק כדי להגביר חשקו. ולכן נראה לע"ד שמה שרבינו כותב
שהבחירה בידו לעשותו, זה רק במחשבה – ועמש"כ רבינו בנינא תורה מט ז"ל כי
גם המחשבה של אנשים כאלו היא גם כן עשיה, כי גם בעולם העשיה יש מחשבה ע"כ.
והנה כל דבר שבאמת יכול לעשות וכל מה שהוא נמנע מלעשותו הוא רק כדי להגביר חשקו
להכשירו כנ"ל, וזה באמת רוב הדברים, הרי בדברים האלו לא יספיק מחשבתו להיות חשוב
לעשיה.
ועיין בדעת תבונות ח"ב של
הרמח"ל (אות ז) שכז"ל אין הבחירה אלא לבחור לבקש הטוב מן הקב"ה או
שלא לבקש אותו, עכ"ל.
וע' במדבר רבה (יב:ט) ז"ל אין
הקב"ה מקפח שכר בריה, בכל מקום שאדם יגע ונותן נפשו על הדבר, אין הקב"ה
מקפח שכרו, רצונך לידע, שלמה בנה בית המקדש, שנאמר (מלכים א:ו:יד) ויבן שלמה את
הבית ויכלהו, ובשביל שנתן דוד נפשו על בית המקדש שנבנה שנאמר (תהלים קלב:א-ה) 'זכור
ה' לדוד את כל ענותו' וגו', 'אם אבא באהל ביתי' וגו', 'אם אתן שנת לעיני' וגו',
'עד אמצא מקום לה'' וגו', ולא קפח הקב"ה שכרו, אלא הכתיבו על שמו 'מזמור שיר
חנכת הבית לדוד (תהלים ל:א), לשלמה אין כתיב כאן אלא 'לדוד', הוי 'נצר תאנה יאכל
פריה' (משלי כז:יח), עכ"ל. והרי אף על פי שקיימא לן שאין המצוה נקראת אלא על
שם הגומרה (רש"י דברים ח:א, בראשית רבה פה ועוד מקומות במדרש רבה), דוד המלך
פעל ברצונות שלו כאילו הוא בנה אותו לגמרי.
ועיין בלקוטי מוהר"ן תורה סא:ב כי
הם עצמן אינם חיבים כל כך כי יש להם יצר הרע גדול להנהיג, ע"כ. וצ"ע מה
הגדר של אינם חיבים כל כך, הרי רבינו כבר קבע שלכל אחד יש בחירה חפשי, לעשות או לא
לעשות. וצריכים לומר שעכ"ז זה לא העבודה הדרושה מהם כל כך, בנקודה ותפקיד
שלהם בעולם.
No comments:
Post a Comment