קצת חידושי תורה משבוע של פרשת בהר

 ב"ה

בבא מציעא פג:

בו תרמוש כל חיתו יער, אלו רשעים שבו שדומין לחיה שביער, פרש"י ז"ל אלו רשעים שבו, שמניחין להן יכולת להלך ברשעם ואין נפרעין מהם, ע"כ.

בספר שש"ק ב-קכ הביא שרבנו אמר: אף שהנכם אנשים כשרים, אבל לא לזאת התכונתי, התכונתי שיהיו לי אנשים כאלו, שינהמו להשם יתברך לילות שלמים כחיות ביער, ע"כ – ועיין שם הלשון ביידיש

 

רש"י ד"ה רדודי רדיד, תרגום (שמות לט) וירקעו את פחי, ורדידו, מותח חוטי נחושת וברזל לעשות מחטין, ואומנותו בלילה לפי שמושכו בכלי אומנותו בנקבים דקים זה דק מזה ואין קולו נשמע בלילה, ואפילו לא נשמע קול פטיש בביתו באותו לילה אין לך לתופסו על כך דלמא רדודי רדיד, עכ"ל.

ולכאורה לא כן פירש בפרשת תצוה עה"פ ועשו את האפוד זהב וכו' (שמות כח:ו) ז"ל היו מרדדין את הזהב כמין טסים דקין, וקצצין פתילים מהם וכו' וכו' וכן מפורש במס' יומא (עב.) ולמד מן המקרא הזה וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילים לעשות וכו', ע"כ. היינו שהיו מכין את הזהב עד שהיה דק, ואז חותכים לפתילות.

ויש לחלק בין עשיית פתילות לבין עשיית מחטין.

 

פד. אמרו לה שלהן (הבטן של נשות ראב"ש וריב"י) גדול משלנו.

עיין לעיל בברייתא דף עט: לרכוב עליה איש לא תרכב עליה אשה. ופירש ב'מתיבתא' שנשים כבדות מאנשים. ואילו ב'חברותא' פירש שאין נשים בקיאות כל כך ברכיבה.

 

 הוה קא אזיל וקרע מאניה וקא בכי ואמר היכא את בר לקישא היכא את בר לקישא והוה קא צוח עד דשף דעתיה בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה.

 

עיין ספר המדות מריבה סג – אם אין לאדם חברים ואוהבים נח לו שימות.

מריבה קד – אין להתפלל על שום אדם שימות אפלו על מין, כי יותר טוב להרג אותם בידי אדם ולא בידי שמים, ע"כ.

צדיק קטז – לפעמים צריך לבקש רחמים על החולה שימות, ע"כ. והנה הר"ן בנדרים (מ. ד"ה אין) כתב שבמקום שאדם מצטער הרבה בחוליו ואינו יכול לחיות, צריך לבקש עליו רחמים שימות. וכאן האחרונים האריכו לברר אם יש ראיה לדבריו מהגמרא כאן. ולכאורה מזה שרבינו כתב דין זה בערך צדיק, יש ראיה שכוון יותר לסוגיא שלנו מדברי הר"ן. כי דוחק לפרש שזה כדברי הר"ן והורה דוקא להצדיק להתפלל על זה.

 

 

פה.

אמר רבי חביבין יסורין קבל עליה תליסר שני וכו' עלידי מעשה באו ועל ידי מעשה הלכו וכו'.

הרי מבואר שהיסורין של רבי לא סתם באו כאשר קיבל עליה, אלא על ידי מעשה, עיין במפרשים.

וכעין זה לקמן פו. בפטירת רבה בר נחמני כאשר ברח מהשליח של המלך, והיה לומד תורה, והמתיבתא דרקיע רצו להעלות אותו להכריע, ושלחו המלאך המות וכו', ואז רבה בר נחמני בעצמו אמר תינח נפשיה דההוא גברא ולא ימסור בידא דמלכותא וכו' עיין שם.

ורואים שכמה סיבות באים כיחד כאשר מגיע הזמן, ולאו דוקא שרק דבר אחד פעל כל זה, אלא מכמה צדדים.

 

 

פו. קא מיפלגי במתיבתא דרקיע אם בהרת קודמת לשער לבן טמא ואם שער לבן קודם לבהרת טהור, ספק הקב"ה אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיעא אמרי טמא, ואמרי מאן נוכח, נוכח רבה בר נחמני דאמר רבה בר נחמני אני יחיד בנגעים אני יחיד באהלות שדרו שליחא בתריה לא הוה מצי מלאך המות למקרב  ליה מדלא הוה קא פסיק פומיה מגרסיה, וכו' וכו' כי הוה קא ניחא נפשיה אמר טהור טהור יצאת בת קול ואמרה אשריך וכו'.

רש"י כז"ל טהור, לפי מה שכתוב בתורה, עכ"ל. ודבריו תמוהים מאד, מה כוונתו, מה רצה בזה. אחד פירש כמו שכתוב בתורה אחרי רבים להטות, ואחד פירוש שכתוב בתורה לטהרו או לטמאו וכו', ובאו כביכול לחלוק על הקב"ה מכח מה שכתוב בתורה. ועדיין הדבר תמוה מאד והעיקר חסר.

ובחמלת השם יתברך עלי נפל בדעתי דבר פשוט, ופלא בפשטותו, עד שהשתוממתי כמה עוורים אנחנו, ואין אנחנו יודעים כלום אפילו מה שלפני עינינו. כי 'בתורה' אותיות בהרת ו'. ושמא תאמר הוא אותיות בהרות, לשון רבים, גם זה מפורש במש"כ רש"י – כמו שכתוב בתורה, תזריע יג:לח בהרת בהרת, שאפילו בלשון רבים אין כתוב בו ו', ועל כל פנים מוכח שעיקר המילה היא בהר, ולכן בלשון רבים הוא בהרות. בהר אותיות רבה בר נחמני שנח נפשיה בטהרו ספקו. והתורה נקראת עז כמש"כ (תהלים כט) ה' עז לעמו יתן (וכמו שפרש"י וכן בזבחים קטז) כי אי אפשר לבוא אל התורה כי אם על ידי עזות דקדשה (ליקוטי מוהר"ן ל), וזה השם רבה, וכן ההתפארות שלו – אני יחיד בנגעים, אף על פי שהנגעים באים על גסות הרוח ר"ל, ועזה לקה בצרעת. והרי 'בתורה' עם הוספת אות א' (כמו שרש"י כתב בכמה מקומות חסר א' מהתיבה) אותיות אות רבה. אות בשמיה.

ב"ה ארחיב קצת בענין – אבל לא זכיתי להשלים. ו' הוא השער כמו שמצינו בכמה וכמה מקומות בזוהר ובכתבי האריז"ל. תורה, אותיות טהור, בחילוף הת' והט' באותיות דטלנ"ת של השינים (בשינים בגמטריא בי"ת). והרי הו' בצורה בתוך התורה, ספק בא מקודם או מאחרה. הרי ספ"ק מלפני וספ"ק מאחרי, הו' באמצע, זה חצי ספ"ק, סה"כ ספק ספק וחצי ספק, בגמטריא ת"ר, שהו' באמצע. וכן ת"ר בגמטריא פעמיים ערל, כל גוים ערלים ובפרט הפלשתים, הפלשתי הערל. וזה רו"ת נגד ערפה. וזה ענין השם הנ"ו של ע"ב שמות – פו"י (ע"ה בגמטריא נבל"ה, כי כן אומרים על דבר נבלה – פו"י). ויש כמה רמזים איך השם הזה מורה על נגע צרעת. כי שומר פי"ו ולשונו שומר מצרות נפשו, אל תקרי צרות אלא צרעת [ההבדל בין אדם, שהוא בגמטריא תר"ה לשם אדנ"י, הוא שמ"ר – בחי' פו"י, פ' פעמים ו', ו' פעמים י', וזה מש"כ (דברים כד:ח) השמר בנגע הצרעת. אדנ"י הוא הדיבור כמו שכתוב אדנ"י שפתי תפתח, והאדם נקרא על שם הדיבור]. כי צרעת בא על הגוף דייקא על עור הבשר – משכא דחויא. והרי אות י' מתחלף באות ג' באותיות אח"ס בט"ע גי"פ, והרי פו"י נעשה גו"ף. ועוד פו"י בגמטריא גופו ע"ה כמו דתנא במסכת אבות פ"ד המכבד את התורה גופו מכבד, גו"פ פעמים ו', עם מכב"ד, בגמטריא ת"ר. [והנה אותיות גי"ף, כולם בבחינת קומה שלמה, בבחינת ברכה המשולשת בתורה (כי האלף בית הזה מחולק ג' ג', וזה בחי' אורייתא תליתא בכל מיני שילוש, במסכת שבת פח. ור' שמשון חידש, בר-כה משולשת, ב"ר ג' פעמים בגמטריא תו"ר, כ"ה ג' פעמים בגמטריא ע"ה, והרי, תרועה, וזה בחי' קול שופר היוצא מגופא שפירא, עיין ליקוטי מוהר"ן תנינא פג). כי ג' הם חסד דין ורחמים, והרמח"ל כותב שאלו הג' כולל הכל, רק שאחר כך נבנה מהם כל הי' ספירות, ומפרש את זה באריכות, הרי ג' וי' שיעור קומה שלמה. וכן פ'ה הוא קומת אדם, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה עז.]. פ"ו, שהוא בגמטריא אלקים, פעמים י', הרי שיעור קומה שלמה של י' שמות אלקים, בגמטריא פלשתים, כמו שהבאתי במקומו. פ' פעמים ו' עם ו' פעמים יו"ד בגמטריא ת"ר. פו"י הוא השם הנ"ו, פרשת תזריע ומצורע הם פרשיות כז וכ"ח, ביחד עם הכולל בגמטריא נו. גם פו"י נוטריקון פרשה וו יאד, בגמטריא כז, שהוא פרשת תזריע. וכן תזריע, אותיות ת"ר עי"ז – בגמטריא פו"י עם הכולל.

ות"ר שייך גם לענין לשון הרע, כי תר לשון התייר הגדול, לתור, לשון של רכילות כמו שפירש רש"י ענין של רכילות. ולכן המצורע מביא תור לכפרה.

 

 

אין אדם עומד על דברי תורה עד שנכשל בהם

כי השגת התורה בחי' כולה הפך לבן טהור, אבל קיימא לן שאין זה אלא כאשר קודם נחלט לטומאה, ורק אז אם יפרח הצרעת בכולו הרי טהור, אבל אם בתחילה פרח הצרעת בכל גופו, טמא. ולכן על כרחך צריך כשלון בתחלה, ואז ימעוד על האמת, וכולו הפך לבן טהור.

 

 

ספר ניצוצי שמשון פרשת כי תצא

וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ. פירש שאם אין לו חטא, תלה מיתתו על חטא עץ הדעת. והביא שהיערות דבש ב:ט כתב שהאריז"ל אמר כן בהספדו על הרמ"ק. וצריך לעיין בספרי קמארנא בהקדמה לספר נתית מצותיך, ובפרקים על היחוד ד:ד ובספר היכל הברכה  דברים קס: שכותב איך כחות הטומאה היו באים לרמ"ק ולא היה יכול לסובלם והיה הורגם עם שמות קודש. ואין הספרים לפני, ויתכן שכותב באיזה מקום שכל זה היה מחמת שהיה בעל תשובה.

והביא שם מהש"ך עה"ת שפירש להיפוך שאמר שלפרש כנ"ל הוא נבלה כי בודאי אין יסורים ומיתה בלי חטא. גם זה הספר אינו לפני, והרי מחלקת הוא בגמרא אם אין יסורין בלי עון (רבינו הקדוש תמיד מביא סתם שאין, אבל במחלקת שנויה), וכן ד' מתו בעטיו של נחש, צריך לומר לפי השך שרק מרוח הקודש יכולים לומר דבר כזה.

 

 

בספר מדרש לפירושים א:יד הביא מספר ד"נ (?) שאותיות ר"ש מ-רש"ע הם שייכים ל-שק"ר, מה שאין כן אות ע'', אות טוב. ואות ק' מ-צדי"ק שייך לשק"ר. והמשיך לעשות צירוף של ע' שהוא אות טוב של הרשע, עם צדי"ק והכולל, בגמטריא רעה, עיין שם. ולפי דבריו נראה לעשות צירוף אחר, לקחת רק האותיות שאינן שייכות לשק"ר, צד"י וע', בגמטריא עקד. ויש לפרש בזה שלכן לדורות עולם נקרא עקידת יצחק, כי הוא בירור תכלית האמת. וכן עולם העקודים, יציאת האורות מפה דאדם קדמון, כאשר יש להם רק כלי אחד, וזה בחי' אמת היתה בפיהו, כי אמת יש רק אחד כמבואר בליקוטי מוהר"ן, כי יש הרבה שקרים וכו' וכו'.

ומכאן, ומאד הוכחות כמוהו, יש להבין למה יצחק טעה בעשו והיה מוכן לברכו, כי ידע בעצמו שנתברר להיות כולו טהור ואמת. ואדרבה מה שצריך ביאור איך יתכן שיצא ממנו עשו. אכן גם אורות העקודים, אחר כך יצאו מהעינים, עולם הנקודים, ובמשך ההשתלשלות היתה השבירה. נקודים, בגמטריא יצחק עם ב' כוללים, אי נמי נקדים, עם הה' אותיות, בגמטריא יצחק ע"ה. ולכן יצחק נתעוור. ונשות עשו קלקלו עיניו. וזה מש"כ שיצחק אהב את עשו כי ציד בפיו, ציד, בלי ק' כנ"ל, בפיו בחי' הפה של א"ק, כי כל עוד שהיה מחזיק את עצמו בבחי' הפה של אדם קדמון, בודאי על כרחך כולו טוב טהור וקדוש. אבל רבקה, רב-ק', הרבה להרגיש ולהכיר את הק', ולכן אהבה את יעקב. ע"ק – שהשקר של ק' יצא מהתשלשלות יציאת האור מהע'.

והכל נתקן אצל יוסף דכתיב ביה (בראשית מט:כב) בנות צעדה עלי עין. כי בחלום קמה אלמתי (בראשית לז:ז), קמ"ה הוא השם שממליכים מלכים[1], וכן הוה שמלך על מצרים, בגמטריא עשו עם הג' אותיות והכולל, והרי קמ"ה בא"ת ב"ש אותיות צד"י (אור זרוע, אלפא ביתא סי' מח – צק"ר להקם עם הארץ ק'רואהו ר'בי כדי שיחזור בתשובה), ועלי עין, הרי ע'. וזה צעדה, כי הול"ל צעדו, והוצרך רש"י לפרש כל אחת ואחת, אלא שהוסיף על אות ו' אות ד' ונעשה ה – ד"ו, בגמטריא י', והרי צעדי, אותיות צדי"ע, שהוא צירוף אותיות הטובים מצדיק ורשע שזכה יצחק בעקידה. וזה 'קמה אלמתי', אלמתי אותיות אמת לי (עיין ליקוטי מוהר"ן תנינא צא, 'לי' זה חכמה עלאה ותתאה, הרבי והתלמיד).

ועם השם הזה ממליכים מלכים, כי מלך לשדה נעבד (קהלת ה), כין אין מלך בלא עם, והרי עם הוא היפך של מלך, כמו ש'כרת' הוא היפוך 'כתר', ו'נגע' היפוך 'ענג' (ספר יצירה), כן הקם הוא היפוך קמה (וכן 'המק' בשרו מק יהיה. נגעים ע"ה בגמטריא עקד). בחי' מלך ועם.

 

 

ספר חיי מוהר"ן קא

מבואר שם באריכות ענין עולם התוהו, שחסיד ר' מנחם מנדל מויטפסק נשלח לחו"ל להביא מעות ארץ ישראל ונפטר בדרך, והתחיל להתגעגע מאד לסע לרבו וכו' והתחילו לשחוק ממנו ופלדחותו מזה וכו' ונתלהב בהשתוקקות נמרצץ וכו' וחזרו למנעו ולדחותו וכו' חזר ונתעורר בהתעוררות רב וגדול מאד ואמר שאינו שומע כלל שום דבר כי הוא רוצה דיקא מאד לנסע לרבו ולהפקיר הכל בשביל זה, וכל מה שאנשיו מנעו אותו בדברים וטענות ואמתלאות איך אפשר לעשות דבר כזה באמצע עסק כזה, לא שמע לדבריהם וכו' וכשראו שאין יכולים למנעו בדברים וטענות עמדו ומרדו בו ואמרו שאינם רוצים לצית אותו בדבר זר כזה, וגער עליהם שיעשו כרצונו דיקא. והם לא רצו לשמעו, והתחיל לכעס עליהם מאד על שאינם רוצים לצית אותו כי הוא הבעל הבית שלהם ומחיבים לשמע לו ככל אשר יאמר. בתוך כך הודיעו לו האמת שהוא כבבר מת ושכל אלו שנוסעין עמו הם מלאכי חבלה וכו' ענה ואמר עתה בודאי אני חפץ דיקא שתוליכו אותו מיד לרבי וכו' עיין שם באריכות.

ונראה שהרבה פעמים זה בדיוק כן עם היצר הרע, שכאילו מיעץ לנו וממשיך אותו שטוב לנו איזה תאוה וכדומה, וכאשר זוכים להתגבר ולמנוע ללכת בדרכו, הוא ממשיך בזה, וכן חוזר כמה פעמים, עד שהאדם מחליט שבשום אופן יעשה דברים כאלה, ואז היצר הרע מגלה פניו, דהיינו שאז היצר הרע אינו עובד איתו כאילו שזה דבר יפה לעשות וטוב לו לעשות, אלא שעל כרחך הוא חייב לעשות, ואז יש מלחמה, והאיש צריך להיות הבעל הבית וכו'.

וזה כמו שאמרו חז"ל שהיום אומר לו עשה כך וכו', ובתחילה היצר הרע כמו אורח וכו'.

 

 

בספר ניצוצי שמשון, ריש ספר תהלים, בענין המשמש מיטתו בערב שבת מעורר תתק"ף עלמין קדישין צרור החיים, עיין שם כל הענין. ומחבר הספר הוסיף מדליה לפרש בזה הפסוק (ישעיה נו:ד) כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וגו' ונתתי להם בביתי וכו' וכו' ודרשו חז"ל (זהר ב פט.) 'לסריסים' על ת"ח המסרסין עצמם על ששה ימים ועוסקים בתורה, ובליל שבת בזרזין עצמם בזיווגם, ועיין שם מה שרצה לפרש בזה. והוא פלא, כי בכל הספר מרבה בגמטריאות, והוא לא עמד להתבונן ש'לסריסים', עם הז' אותיות ועם ג' כוללים, כי האבולפיה חקק כלל שכל ב' אותיות יש להם כולל, ואות ם' בגמטריא ת"ר, והרי הגמטריא תתק"ף!

 

 

בשבועה שעברה תמהתי על הפסוק בטחו בה' עדי עד, שיתכן שזה חלק מהשיר שלעתיד וכו', וגם הבאתי ש-ע"ד הוא בחינת מוחין דקטנות, שזה עוד קשיא שיהיו לעתיד לבוא. וכעת ראיתי בספר ניצוצי שמשון על ספר הושע, שיש שם הוי"ה בגמטריא ע"ד, יוד-היא-ויו-היא, ששם שביתת המלאכה, רק מנוחה ושמחה והנחה, עיין שם. ובזה י"ל עדי עד – מבחי' עד שהוא מוחין דקטנות, לבחי' עד שהוא מנוחה ושמחה והנחה עולמית.

 

 

בספר ניצוצי שמשון, פרשת כי תצא, לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה, כז"ל כלומר שלא יהרהר אדם באשה, כי על ידי זה מתלבש בו ח"ו דמות אותה אשה שמהרהר בה וכו' עיין שם. [ובספר אדיר במרום מבואר שכל מה שהאדם רואה בעיניו, נראית בבת עינו, ויש בזה דבקות בין הרואה והנראה עיין שם]. ובזה יש להעמיק בעצת הנועם אלימלך בצעטיל קטן, שכל פעם שהאדם רואה נקבה שיכוון שם אדנ"י. ולכאורה אם יזכה השכינה יתלבש בו, או שהוא יתלבש בשכינה.

והביא שם מספר אחד שמתגלגל באשה, וכתב על זה שלא נראה לפי האריז"ל. ועיין בליקוטי מוהר"ן תורה לא שהביא מהזהר הקדוש (לך לך דף פה: - כך ציינו) תאבותה דנוקבא עבד נפש נוקבא ותאבותה דדכר עבד נפש דכר.

---

[1] ליקוטי מוהר"ן סוף תורה רלד – ודע שיש שם שכרוצין לעשות מלך משתמשין בזה השם, והשם הוא קמה (עיין ויקהל משה פרשה קמא) ראשי תיבות השקיפה ממעון קדשך, וזה בחינת (דניאל ב') מהעדה מלכין ומהקם מלכין, וזה שנאמר ביוסף (בראשית לז) והנה קמה אלמתי, ע"כ.

נ נח נחמ נחמן מאומן