קצת חידושי תורה משבוע פרשת בחוקותי

 ב"ה

ב"מ פה.

כולהי שני יסורי דרבי לא איצטריךג עלמא למיטרא.

בריש פרשת בחקתי, פסוק ד' – ונתתי גשמיכם בעתם, ופרש"י בשעה שאין דרך בני אדם לצאת, ע"ש. בעתם בגמטריא זו יסורי רבי ע"ה.

 

חוזר להביא הסיפור של פטירת רבה בר נחמני, מה שכבר כתבתי ושלחתי, מפני כמה שורות שנתחדשו בס"ד.

פו. רבה בר נחמני אגב שמדא נח נפשיה, אכלו ביה קורצא בי מלכא וכו' שדרו פריסתקא דמלכא בתריה ולא אשכחיה, ערק ואזל מפומבדיתא לאקרא מאקרא לאגמא ומאגמא לשחין ומשחין לצריפא ומצריפא לעינא דמים ומעינא דמים לפומבדיתא וכו' ערק ואזיל לאגמא וכו'.

אם נמנה פומבדיתא פעמיים, אי נמי נמנה לעריקה הסופי, הרי ז' מקומות, ויש לומר כנגד מה דתנן שבעה סמנין מעבירין על הכתם, רק תפל ומי גריסין ומי רגלים ונתר ובורית קמוניא ואשלג, הטבילו ועשה על גביו טהרות העביר עליו שבעה סמנין ולא עבר הרי זה צבע, הטהרות טהורות וכו' (נדה ט:ו). כי יש לראות בשניהם ג' הזכרות של מים, פומבדיתא – הפה של התעלה – כענין רוק תפל, אגמא ועינא דמים, כנגד מי גריסין ומי רגלים.

אלא קשה לפרש כן, כי שנינו (נדה ט:ז) העבירן שלא כסדרן או שהעביר שבעה סממנין כאחת לא עשה ולא כלום, ע"כ. ולפי מש"פ הרי לא ברח לעיירות כסדרן נגד בחינות הסממנין.

 

פו. קא מיפלגי במתיבתא דרקיע אם בהרת קודמת לשער לבן טמא ואם שער לבן קודם לבהרת טהור, ספק הקב"ה אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיעא אמרי טמא, ואמרי מאן נוכח, נוכח רבה בר נחמני דאמר רבה בר נחמני אני יחיד בנגעים אני יחיד באהלות שדרו שליחא בתריה לא הוה מצי מלאך המות למקרב  ליה מדלא הוה קא פסיק פומיה מגרסיה, וכו' וכו' כי הוה קא ניחא נפשיה אמר טהור טהור יצאת בת קול ואמרה אשריך וכו'.

רש"י כז"ל טהור, לפי מה שכתוב בתורה, עכ"ל. ודבריו תמוהים מאד, מה כוונתו, מה רצה בזה. אחד פירש כמו שכתוב בתורה אחרי רבים להטות, ואחד פירוש שכתוב בתורה לטהרו או לטמאו וכו', ובאו כביכול לחלוק על הקב"ה מכח מה שכתוב בתורה. ועדיין הדבר תמוה מאד והעיקר חסר.

ובחמלת השם יתברך עלי נפל בדעתי דבר פשוט, ופלא בפשטותו, עד שהשתוממתי כמה עוורים אנחנו, ואין אנחנו יודעים כלום אפילו מה שלפני עינינו. כי 'בתורה' אותיות בהרת ו'. ושמא תאמר הוא אותיות בהרות, לשון רבים, גם זה מפורש במש"כ רש"י – כמו שכתוב בתורה, תזריע יג:לח בהרת בהרת, שאפילו בלשון רבים אין כתוב בו ו', ועל כל פנים מוכח שעיקר המילה היא בהר, ולכן בלשון רבים הוא בהרות. בהר אותיות רבה בר נחמני שנח נפשיה בטהרו ספקו. והרי 'בתורה' עם הוספת אות א' (כמו שרש"י כתב בכמה מקומות חסר א' מהתיבה) אותיות אות רבה. אות בשמיה.

 והתורה נקראת עז כמש"כ (תהלים כט) ה' עז לעמו יתן (וכמו שפרש"י וכן בזבחים קטז) כי אי אפשר לבוא אל התורה כי אם על ידי עזות דקדשה (ליקוטי מוהר"ן ל), וזה השם רבה, וכן ההתפארות שלו – אני יחיד בנגעים, אף על פי שהנגעים באים על גסות הרוח ר"ל, ועזה לקה בצרעת. וכל מעשה בריחתו ותפיסתו של רבה על ידי לשון הרע שהלשינו עליו.

וזמש"כ בתהלים נט:ח- הנה יביעון (בגמטריא בן פו"י) בפיהם חרבות בשפתותיהם וכו' (פסוק ט) ואתה ה' תשחק למו, בחי' שוחקין מן ופרנסה, שעל זה הלשינו שהוא מחסר מכרגא דמלכא, והרי ה' יתברך הוא שמשפיע הפרנסה. עזו אליך אשמרה, עז של המלשינים כנ"ל מזה אשמרה כנ"ל שצריכים לשמור מנגע צרעת כנ"ל. כי אלקים משגבי. כ-י' אלקים, בחי' שם פו"י כנ"ל, עשרה פעמים שם אלקים. משגבי, משגב בגמטריא שמדא, כמו דתנינן כאן רבה בר נחמני אגב שמדא נח נפשיה. אבל לא ניתן בידיהם כמסופר – תינח נפשיה דההוא גברא ולא ימסר בידא דמלכותא, ולכן השם יתברך משגב שלו, הוה אומר, משגבי. וכן הראשי תיבות של, עזי אליך אשמרה כי, עם הד' אותיות בגמטריא פו"י, וכן הסופי תיבות של, אליך אשמרה כי אלקים משגבי ע"ה בגמטריא פו"י. וכן תמצא בראשי וסופי תיבות של סוף המזמור, עזי אליך אזמרה כי אלקים משגבי אלקי חסדי. והרי בסוף כתוב עזי, היינו העזות דקדושה שלו כנ"ל, וזה בהיותו משתמש עם העז ללמוד תורה, וזה ענין הפסוקים שם בסוף המזמור, ואני אשיר עזך וארנן לבקר חסדך כי הייתא משגב לי ומנוס ביום צרי לי, עזי אליך אזמרה, רינא וזמרה של תורה.

ובפסוקים יא-יב אלקים יראני בשררי, אל תהרגם פן ישכחו וכו', י"ל רמז להפריסתקא שלקה בזוגות ונטה למות, וריפא אותו.

ויסובבו עיר, כנגד זה רבה עשה סיבוב עיירות וחזר לפומבדיתא.

פסוק יב – אל תהרגם פן ישכחו עמי הנעימו בחילך והורידמו מגננו אדנ-י, רמז למה שהפריסתקא אמר, אי מקטל קטלו לההוא גברא לא מגלינא ואי נגידי מנגדין ליה מגילנא.

פסוק יג – חטאת פימו, אותיות פו"י-ם.

אלקים משגבי, בגמטריא טהור טהור ע"ה.

ב"ה ארחיב קצת בענין – אבל לא זכיתי להשלים. ו' הוא השער כמו שמצינו בכמה וכמה מקומות בזוהר ובכתבי האריז"ל. תורה, אותיות טהור, בחילוף הת' והט' באותיות דטלנ"ת של השינים (בשינים בגמטריא בי"ת). והרי הו' בצורה בתוך התורה, ספק בא מקודם או מאחרה. הרי ספ"ק מלפני וספ"ק מאחרי, הו' באמצע, זה חצי ספ"ק, סה"כ ספק ספק וחצי ספק, בגמטריא ת"ר, שהו' באמצע. וכן ת"ר בגמטריא פעמיים ערל, כל גוים ערלים ובפרט הפלשתים, הפלשתי הערל. וזה רו"ת נגד ערפה. וזה ענין השם הנ"ו של ע"ב שמות – פו"י (ע"ה בגמטריא נבל"ה, כי כן אומרים על דבר נבלה – פו"י. והרי מעשה זה נמצא בדף פו). ויש כמה רמזים איך השם הזה מורה על נגע צרעת. כי שומר פי"ו ולשונו שומר מצרות נפשו, אל תקרי צרות אלא צרעת [ההבדל בין אדם, שהוא בגמטריא תר"ה לשם אדנ"י, הוא שמ"ר – בחי' פו"י, פ' פעמים ו', ו' פעמים י', וזה מש"כ (דברים כד:ח) השמר בנגע הצרעת. אדנ"י הוא הדיבור כמו שכתוב אדנ"י שפתי תפתח, והאדם נקרא על שם הדיבור]. כי צרעת בא על הגוף דייקא על עור הבשר – משכא דחויא. והרי אות י' מתחלף באות ג' באותיות אח"ס בט"ע גי"פ, והרי פו"י נעשה גו"ף. ועוד פו"י בגמטריא גופו ע"ה כמו דתנא במסכת אבות פ"ד המכבד את התורה גופו מכבד, גו"פ פעמים ו', עם מכב"ד, בגמטריא ת"ר. [והנה אותיות גי"ף, כולם בבחינת קומה שלמה, בבחינת ברכה המשולשת בתורה (כי האלף בית הזה מחולק ג' ג', וזה בחי' אורייתא תליתא בכל מיני שילוש, במסכת שבת פח. ור' שמשון חידש, בר-כה משולשת, ב"ר ג' פעמים בגמטריא תו"ר, כ"ה ג' פעמים בגמטריא ע"ה, והרי, תרועה, וזה בחי' קול שופר היוצא מגופא שפירא, עיין ליקוטי מוהר"ן תנינא פג). כי ג' הם חסד דין ורחמים, והרמח"ל כותב שאלו הג' כולל הכל, רק שאחר כך נבנה מהם כל הי' ספירות, ומפרש את זה באריכות, הרי ג' וי' שיעור קומה שלמה. וכן פ'ה הוא קומת אדם, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה עז.]. פ"ו, שהוא בגמטריא אלקים, פעמים י', הרי שיעור קומה שלמה של י' שמות אלקים, בגמטריא פלשתים, כמו שהבאתי במקומו. פ' פעמים ו' עם ו' פעמים יו"ד בגמטריא ת"ר. פו"י הוא השם הנ"ו, פרשת תזריע ומצורע הם פרשיות כז וכ"ח, ביחד עם הכולל בגמטריא נו. גם פו"י נוטריקון פרשה וו יאד, בגמטריא כז, שהוא פרשת תזריע. וכן תזריע, אותיות ת"ר עי"ז – בגמטריא פו"י עם הכולל.

ות"ר שייך גם לענין לשון הרע, כי תר לשון התייר הגדול, לתור, לשון של רכילות כמו שפירש רש"י ענין של רכילות. ולכן המצורע מביא תור לכפרה.

 

 

 

פו: אמר רבי יוחנן מובחר שבהמות שור מובחר שבעופות תרנגולת.

הנה במרכבה יש שור ונשר, אז שפיר רואים שמובחר שבהמות שור, אבל קשה איך תרנגולת מובחר שבהמות ולא תהיה במרכבה אלא הנשר. וכמדמני שהרמ"ע מפאנו כבר האריך בענין זה, ואיך תהיה אריה ונשר בהמות טמאות במרכבה.

וכן רוב הזווגים בעולמות העליונים באין אחים ואחות ושאר קרובים שנחשבים עריות בעולם הזה. והא גופא גרמא שחטאו דורות הראשונים בעריות כי נתאוו לדרך האורות העליונים. וכתוב בספרים שהאיסור בעולם הזה הוא שלא להשתמש בשרביט המלך.

 

צא.

עד שיכניס כמכחול בשפופרת ובפרש"י ובוציאין מן הכחול במכחול ומעביר על העין ע"כ.

לא חסר דוגמאות של הכנסת דבר לתוך דבר [ולשון הרמח"ל שצטטתי לקמן – כל מקום שיש בקיעת הפנימיות, סודו היא היסוד של הזכר הבוקע היסוד של הנוקבא, ע"כ]. והטעם שתפסו חז"ל בכל הש"ס דוגמא זו, י"ל כי כל זווג הוא תחת פקיחת העין, עיין בספר אדיר במרום רפד-ה (הוצאת ספינר, וכן בעמ' ס). ובדבר הזה אין לנו אפשרות בעולם הזה להתדמות לעליונים, כי אסור להסתכל, ולכאורה זה כמו איסור עריות שנתנו טעם שזה איסור להשתמש בשרביט של מלך. וצ"ע אם צדיקים גדולים כמו אברהם אבינו שלא חש אפילו להתפיס בברית מילה (ולא כרבי יהודה הנשיא שאפילו לא הסתכל במילה שלו), היו יכולים גם להסתכל בשעת מעשה להשלים הזווג כראוי, ולכאורה אין שייך היתר של בעבידתיה טריד או היתר של שעת סכנה ופחד שאז כל אחד מותר לאחוז באמה להשתין, כי כאן אפילו שמותר להרהר באשתו אסור להסתכל. ולכאורה יעקב אבינו שחקוק על כסא הכבוד, הרי הוא בדרגה כזו שהנשר והאריה הם המובחרים אפילו שהם טמאים לתחתונים (עיין לעיל פו:). ולכן יש לומר שלא היה חושש מלקחת אחיות, כי על כרחך כך ראוי לנהוג כשאר פינות המרכבה. וכן בהסתכלות זו.

[ואולי ענין ספירת מנין אנשים הוא גם כן מהדברים השייכים רק למעלה, כי כן דרכו יתברך כמו שכתוב המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא (ישעיה מ:ו, ועיין רש"י שמות א:ד), ולנו אסור].

שוב נזכרתי מה שמסופר בעת המחלקת על ר' לוי יצחק מברדיטשיב והוא רצה להתווכח עם המתנגדים לבאר להם הכל, אז מעריציו אמרו לו לחדול כי לא יפעל ולא יצליח, ואמרו לו מה יענה להם כאשר יטענו שהוא עובר על ההלכה כאשר הוא מתפלל שמונה עשרה עם עינים פתוחות, והוא תמה עליהם וענה, הרי אינו רואה כלום, ואמרו לו שהמתנגדים לא יקבלו את זה וילעגו על זה, וכן על הכל.

והנה כבר כתבנו שיש זווג לרע. ובודאי אי אפשר שתשלוט בזה עינא פקיחא דא"א שכולו טוב. אולי זה הענין של סמוי עיניו של צדקיהו, שהוא נקם שאינו בברית (רש"י פרשת בחקתי פסוק כה).

שוב ראיתי בספר ניצוצי שמשון ריש משלי, שיש שני קליפות הטומאה הנקראים 'רמך (-בלשון ערבי קורין לסוסיא נקבה רמך, בגמטריא עין עין) כחל (-פרד, שווים במספר קטן. אבל החיד"א כתב שבלשון ערבי שלהם קורין לסוסים כחלי)', והם הממונים על הזנות, להעניש הבא על אשת איש. וכו' וכו' דע שהשם 'נוהר' ממונה הוא להכניע שני הקליפות הנ"ל וכו' וכו' יכוין בתפילתו באמרו הויה' המחזיר' שכינתו' לציון', בסופי תיבות 'נוהר', שנרמז בו אותו השם ששולט עליהם. סוד (בראשית ב:י) ונהר יוצא מעדן וגו', וינצל בסופו מהם, ע"כ.

ורואים מזה עוד הפעם 'כחל' שייך לזנות, והעיקר להביא נהורא לעינים, ותחזינה עינינו וכו'.

וכתב שם שאותיות 'רמך כחל' הם אותיות 'ככר לחם', כענין הפסוק שם במשלי, כי בעד אשה זונה עד ככר לחם. וגם זה שייך לראיה בעינים, כמו שכתוב (משלי כ:יג) אל תאהב שנה פן תורש פקח עיניך שבע לחם, ורועה זונות יאבד הון, [והביא שם מספר אמרי נועם, דזיקוב, שקשר הענין גם כן לשינה, וכתב 'הנחשלים' אותיות לחם שינה].

 

 

ספר ניצוצי שמשון, שיר השירים, חמוקי יריכיך כמו חלאים מעשי ידי אמן (ז:ב). חמוקי ראשי תיבות חסורי מחסרא והכי קתני, כמנין 'ירך' הם בגמרא, וכו' וכו' שכל המשניות שמות הקדש הם, ולא הוה אפשר לרבינו לסדר בענין אחר וכו' עיין שם באריכות, וכן פירש (מו"ק טז.) פעם אחת גזר רבי שלא ישנו לתלמידים בשוק, מאי דרש חמוקי יריכיך כמו חלאים, מה ירך בסתר, אף דברי תורה בסתר, עיין שם.

והרי חמוקי ירך ע"ה בגמטריא משנה. וכן 'מעשי יד'. והלילה יסוד שביסוד, הילולא של הרמח"ל, והשם של יסוד בתוך שם מ"ב הוא יגל-פזק, בגמטריא ירך שהוא היסוד, כמבואר באדיר במרום עמ' פה (ספינר), שצריכים לגלות הסוד בבחי' גלי ברזא עיין שם נפלאות. וביאר שם שצריכים להמשיך הע' – סו"ד להירך, ונעשה ש', וזה ברית א"ש. והנה כאשר לוקחים א"ש מ'משנה', נשאר מנ"ד, שהוא השם הל"ו (ל"ו הוא חסד שביסוד, התחלת היסוד, לפי סדר הסדור בסידורים לספירת העומר. ל"ו פעמים י', כי כולם בחכמה עשית, וחכמה היא י', בגמטריא ש"ס), דהיינו השם אמצעי של ע"ב שמות. וכשמו כן הוא, מ"ן – מיין נוקבין, ד' פעמים, יש לומר מכל ד' חלקי פרד"ס התורה, ובפסוק כתיב מעשי ידי אמן – א' מן, כי העיקר הוא הסוד שמשלם כולם. והרי המשנה מרמז על הברית אש, והמ"ן שלו.

 

 

שיחות הר"ן שא

שמעתי בשמו שאמר שעקר עבודת איש הישראלי הוא בחרף לקום בחצות לילה. ובקיץ בעת שהלילה קצר מאד (שאז אין עומדין בחצות (בחוץ לארץ) כמבאר במקום אחר) אז יזהר לעמד בבקר השכם כעלות השחר, ע"כ.

הנה תינח לעבודת השם, שכך יש לנהוג, אבל הקושיא במקומה עומדת, מתי ואיך נעשה התיקונים הגדולים הנצרכים בעולם שבחצות לילה רחל משפעת להעולם. וגם יש זווג יעקב ולאה וכו'.

ולכאורה העיקר הוא ארץ ישראל, וכל העולם מקבל ממנה. ועיין בזה בספר אדיר במרום עמ' קצא (ספינר) ז"ל וגם אפרש לך איך יהיה שבשעה שהוא לילה לחצי העולם הוא יום לחציו האחר וכך להיפך. אך סוד הענין הוא, כי המאציל ב"ה סידר הדברים בסוד עליון ותחתון. אך אין התחתון מקבל אלא מסוף העליון. ותראה שהנוקבא מקבלת השפע ביום ומחלקת בלילה, ונמצא שביום נוטלת היא, ובלילה נוטלין הענפים. ולכן הי"ב שעות הם עצמן אותן של היום ושל הלילה. והיינו כי היום אשר לחלק הב' מן העולם, בזמן שהוא לילה לחלק העליון אינו אלא התפשטות היום שהיה בחלק העליון. וכל שעה צריכה להתפשט בעליון ובתחתון. ואין ההנהגה אלא בי"ב תיקוני הדיקנא כנ"ל, אלא שהם עצמם מתפשטין בעליון ובתחתון. והתפשטם מן העליון לתחתון, הוא הלילה בעליון, וכך להיפך, והבן היטב, עכ"ל.

ולכאורה מה שכתב 'וכך להיפך', אינו השוואה גמורה, כי בודאי לעולם השפע דקדושה מתחלת בחצי העליון.

 

 

ספר ניצוצי שמשון, תהלים א:ה על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים, במדרש נעלם, יש מלאך אחד ו'מי' שמו, הביאו במגלה עמוקות אופן ג', והמלאך זה יטעון לעתיד בדין על אומות העולם, וכולם כרגע יאבדו, וזה סוד (ישעיה נג:א) וזרוע ה' על 'מי' נגלתה, שהמלאך הזה ישבר ויגרע קרנם של אומות העולם עד שלא יהא להם תקומה בדין.           וזה סוד על 'כן' לא יקומו רשעים במשפט, שאותיות שעל 'כן' הוא 'מי' (מ' הוא על נ', וי' הוא על כ'), 'על' דייקא. ויש סוד נפלא והא-ל הקדוש יכפר, עכ"ל.

י"ל שמלאך זה נרמז במי של מי נח, כי גם על דורו היה משפט להכרית כל אומות העולם. ורק נח ובני ביתו ניצלו, ולכן נקרא מי נח, שרק נח עמד נגד 'מי'. וכתיב (ישעיה נד:ט) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצף עליה ומגער בך. והרי כתוב 'על הארץ כן', שתיבת הארץ מפסיק בין על וכן, שלא נדרשהו על 'מי' כנ"ל, ואילו האותיות שעל 'הארץ' דקף (כי לפני א' אין כלום), אותיות פקד, וכמו שנאמר בסדר זכרונות של מוסף ראש השנה, וגם את נח באהבה שכרת ותפקדהו בדבר ישועה ורחמים.

ומבואר במגלה עמוקות ש'מי' מפר נדרו של הקב"ה באשר י"צ יעץ ו'מי' יפר (ישעיה יד:כז תקו"ז קמג.) וכו' עיין שם. ואולי זה השבועה 'אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד' שלא יתן 'מי' להתירה.

והפסוק שהביא, וזרוע ה' על מי נגלתה, אותיות על מ"י, הם ברכה או קללה, לט (ארור בארמית, והוא ענין לט מלאכות של בזעת אפיך) או טל ברכות. נגלתה, בגמטריא נח ת"ל, שהם ה' פעמים אלקים. נגלתה בגמטריא תפ"ט – מספר שהביא בריש דברים שהוא בגמטריא 'סמא-ל נחש', 'היכל קדשך', עיין שם.

 

 

בקש יעקב לגלות את הקץ.

שאלו את האריז"ל בשמים למה לא גילה את כל מה שהבעל שם טוב גילה, וענה שאם היה לו עוד שנתיים היה מתקן את הכל.

קץ, גמטריא אלף, בגמטריא ישראל בעל שם טוב.

מי יעלה לנו השמימה, ואיתא בתיקוני זוהר, ראשי תיבות מילה וסופי תיבות הוי"ה, וביחד הם בגמטריא אל"ף.

בספר ניצוצי שמשון, תהלים סט:יט – קרבה אל נפשי גאלה למען איבי פדני, איתא בלימודי האריז"ל,

'גשן פלא י-ה' הם שמות המרגלא, 'גשנ' כתר, 'פלא' חכמה, 'י-ה' בינה, אריך אבא ואמא (-כתר חו"ב), והשמות הללו מבטלים זדים ואויבים בשמעך. וכאשר האויבים שולטים על האדם השמות בצירוף זה:

'יש פנ הלא ג'. וכאשר יכוון האדם באותיות 'אי' של 'אהיה', ובאותיות 'בי' של 'ביט', אז השמות הגדולים בתכלית הקירוב כזה 'גשן פלא י-ה' כבתחילה. וכאשר האובים שולטים על האדם הם בתכלית הריחוק כזה 'יש פנ הלא ג' ממש. ובכוונות 'בי' של 'ביט', 'אי' ד'אהיה', מקרבין להדדי, הטה אלקי אזנך ושמע, עכ" האריז"ל, וכו' וכו' 'נפשי' להיפך 'ישפנ', 'גאלה' למפרע 'הלאג'. וזה קרבה אל נפשי גאלה, ר"ל אותיות 'נפשי' ואותיות 'גאלה' יהיו בתכלית הקירוב, למען איבי פדני, ר"ל אני מכוון ל'אי' של 'אהיה' ול'בי' של 'ביט' זה 'איבי' וכו' עיין שם באריכות.

והנה 'גשן' ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן. פלא, אותיות אלף בגמטריא ישראל בעל שם טוב. ומקרבים הגאלה על ידי איבי, ראשי תיבות ישראל בער אודסר (ויש עוד י', היינו עוד עשר, אודסר). והצירוף כאשר האויבים שולטים ר"ל, יש – ישראל בש"ט, שמחה, פנ, פיגא נחמן, הלא, אדל ע"ה, ג' דורות מהבעש"ט עד רבינו.

 

בנשמת כל חי, ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרך מלכנו תמיד, הראשי תיבות של, כל בשר, כ"ב, תפאר ותרומם זכרך מלכנו, ראשי תיבות תמוז, עם ו', זכרך מלכנו תמיד, ראשי תיבות תמז, בלי ו' – עיין ענין תמז חסר בליקוטי מוהר"ן ריז. כי אע"פ שסבא ישראל קיבל את הפתק בכ"ג תמוז, הוא קיבל אותו ממש בכניסת כ"ג בערב, כפי מה שסיפר, ולכאורה על כרחך נכתב ביום כ"ב. ועיין מש"כ במסכת אבות ה:ח הכתב והמכתב.

 

תחת גערה במבין מהכות כסיל מעה (משלי יז:י), טוב לשמע גערת חכם מאיש שמע שיר כסילים (קהלת ז:ה).

גער במילואו, גמל עין ריש, בגמטריא תשובה. וזה התכלית של חרון אף ה', כי רגע באפו, רגע אותיות גער. ולכן הוה גם כן אותיות רוגע, להשקיט להיות בשלוה ונחת.

 

ספר ניצוצי שמשון, תהלים כג, הביא מספר צמח צדיק (ויזניץ, ליקוטים כט.) ז"ל השי"ת ב"ה וב"ש הוא נורא עלילה, ומסבב סיבות שיעשה הצדיק עבירה לשמה, כדי שעל ידי זה יצטרך לילך באלו התת"ן חדרים (של גיהנם), ויעלה משם נשמות רשעי ישראל. והנה ידוע מספרים הקדושים דבאם אדם עושה מצוה ויש לו ח"ו פניה בשעת עשיית המצוה, ואינו עושה המצוה לשמו יתברך, על ידי זה הוא נותן כח וחיות לחלק הרע ח"ו. והצדיק כשעושה עבירה לשמה הוא בהיפך זה, שעושה עבירה למען שמו יתברך בלי שום פניה אחרת, ולא לצורך ההנאת עצמו חלילה, רק עבור לקדש שם שמים שיהיה קדוש השם, על ידי זה הוא לוקח לעצמו תקיפות וחיזוק, ומשבר ומכניע את כח הרע. ועל זה מרמז תק"ף חדרים, שהצדיק הזה הוא תקיף בנפשו, ומכניב עצמו לסכנה עושה עבירה לשמה, עבור זה הוא זוכה להכניע את הרע, ואין לו שום פחד מר"ע חדרים. ודבר זה אין ידוע לשום נברא, רק היודע תעלומות יודע מחשבתו הטהורה שעושה למען שמו יתברך לייחד י"ה בו"ה, ולהמשיך השפעה מהש"ע נהורין עילאין שהוא וכו' עיין שם.

ואיני יודע איך פשט לו שעבירה לשמה כרוכה בעקבה גיהנם. ורבא אמר בכל דרכיך דעהו, אפילו עבירה לשמה, וחס ושלום שנותן עצה שמחייבת גיהנם. ואולי יש לדחות שאין כוונתו עונש גיהנם, אלא שמעשה עבירה מכריח שיעבור דרך גיהנם.

אכן מש"כ שהצדיק עושה עבירה לשמה בלי פניות ועל זה משלים וכו'. טעות חמורה. כי הלואי הצדיק יעשה אפילו מעשה מצוה בלי פניות, ויפה פירש בספר שירת דוד שלכן פנחס זכה לחיי נצחיים כי הצליח לעשות קנאתו בלי שום פניה כלל. ושמעתי משלמה הלברנץ שכינה את עצמו הלב טהור, שכל הצדיקים שעשו עבירה לשמה, זה היה במסירות נפש ממש, כי ידעו כנ"ל שאפילו מצוה קשה לעשות בשלמות, והרי עבירה כמעט אי אפשר כלל וכלל להצליח לעשות לשמה בטהרה, וידעו זאת, וידעו שצריכים לעשות, ומסרו נפשם לעשות מה שהיו צריכים, בידיעה שיכוו. כן פירש לי למשל על מעשה של מחלון וכליון.

 

עוד מובא בספר ניצוצי שמשון שם מספר בני יששכר (שבת מאמר ח:יז) אומרים בשבת מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר. והוא ג"כ בכוונת האריז"ל. ובפרט בסעודה שלישת מנהג הנהוג מצדיקי עולם לאומרו. ובכמה מקומות אומרים אותו אז ג' פעמים. נ"ל שהוא על פי הנ"ל, דהנה בשבת חייבי דגיהנם נייחין (זהר ב פח:), ובודאי הם מתפשטין בין הצדיקים להעלותם מן הגיהנם וכו' עיין שם.

והוא תימה שהוא דחק עצמו שיש נוהגים בשבת לומר מזמור לדוד בסעודה, שהרי אפילו המשנה ברורה (קסו:ג) מביא שיש נוהגים לומר מזמור לדוד אפילו בסעודת חול. (לפני הרבה שנים בבקרי אצל די"ס, גם הוא לא ידע את זה, והוא סיפר אני חושב מעשה מהח"ח או איזה צדיק שאמר מזמור לדוד בסעודה, ואמר בא וראה שסעודתו של חול כמו סעודת שבת שלנו, ואמרתי לו שכן ראוי לכל אחד לנהוג כנ"ל).

ואפילו בסעודת חול, יש לפרש שיש ענין להעלות מגיהנם כמו שרצה לפרש הבני יששכר. כי כבר כלל מונח לנו מהבעל שם טוב, שאוכלים בני אדם, דהיינו כל האוכל שלנו נמצא בתוכו נפשות מגולגלות, ועל ידי שאנו מברכים בכוונה מתקנים אותם, ואז יתכן שהם יתחייבו בגיהנם, ולכן י"ל מזמור לדוד שמרמז על הצלה מגיהנם.

 

סומך נופלים. סומך בגמטריא יפול. בגמטריא אדנ"י בריבוע. הראשי תיבות ס"ן בגמטריא תש"ס, בגמטריא כתר חכמה בינה, שור חמור. ובגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

ספר דן ידין (סוף מאמר ד', הובא בניצוצי שמשון, תהלים סט) שכתבו המקובלים שמשם הויה שבחולם מתפשט שם אחד הממונה על החן, וממונה על ביטול הקליפות. והוא הנקרא 'ביט' וכו' עיין שם.

[ביט ידוע שהוא ראשי תיבות של (ישעיה מ:יא) כרעה עדרו ירעה 'בזרעו יקבץ טלאים' ובחיקו ישא עלות ינהל. והוא ענין של קיבוץ גליות של כל הניצוצי קדושה. וכן בא"ת ב"ש יוצא – שמן, עיין לדוגמא בכוונות לחנוכה].

הקשר בין חן לביטול הקליפות י"ל על פי ליקוטי מוהר"ן תורה א' שעכשיו החן והחשיבות הוא אצל הגוים, הקליפות. ולכן תפילותינו אינן נשמעות (עיין שם בניצוצי שמעון ענין מבטלים זדים ואויבים בשמע"ך, שהוא ראשי תיבות, שבירה מגירה עקירה כניעה, הנזכרים בברכת המינים, והזדים מהרה תעקר וכו'). ומבואר שם העצה על זה להשיג הח"ן לראות השכל – ח' – בכל דבר, שהוא אור גדול וכו' עיין שם באריכות. ויש לפרש 'ביט' מלשון הביטה. וכן ביט, ב' פעמים יט, בגמטריא לח, ועם הי"ט בעצמם, והכולל, בגמטריא ח"ן.

והנה עוד הביא שם ז"ל ראשי תיבות של כי בי חשק (בי – משם ביט, והט' מהתיבה ואפלטהו) הרומז על ראשית ג' קוין שהם 'כתר חכמה בינה' שעולים במספר תש"ס, הם המבטלים 'שור חמור' שבגימטריא הכי הוי. וידוע שהם עשו שור, וישמעאל חמור. וכו' ששור הוא ס"מ וחמור לילי"ת עיי"ש. וידוע (זהר ב סה.) כי מזיווג שור וחמור יוצא הכל הרע. וסימן שלשתן חש"ך, מנגדים לשלשה קוין דקדושה וכו' עיין שם.

והנה רמז לזה בתהלים עז:י השכח חנות א-ל אם קפץ באף רחמיו סלה. השכח, אותיות חשך, שהוא ראשי תיבות חמור שור כלב כנ"ל, שהם מסתירים ומחשכים את החן – חנות א-ל. והנה הראשי תיבות של חנות א-ל אם קפץ באף רחמיו בגמטריא שי"ב, ועם בי"ט בגמטריא השכח.

 

 

נ נח נחמ נחמן מאומן