ב"ה
בלקוטי מוהרן תורה יב - תהלה לדוד, רבינו מקשה באות ג: אם התנא היה צדיק גמור, איך בא זה הדבר שאומר תורתו שיכול לסבול שני משמעות, משמעות טוב דהינו צדיקים ילכו בם, ומשמעות להיפך דהינו ופושעים יכשלו בם. ורבינו מתרץ ומגלה שהצדיק נופלת לאיזה שגיאה דקה כחוט השערה בשעת אמירת תורתו כדי שיהיה עושר וכבוד משמאלו עיין שם.
ולפי זה יש לעיין בענין הפתק הקדוש שרבינו כתב לאחר פטירתו, ולכאורה אי אפשר בכלל שיהיה שום שגיאה בכלל אפילו כחוט השערה. אז אם כן האם אפשר שיהיה בחי' משמאולה עושר וכבוד ורשעים יכשלו בם בפתק הקדוש?
ונראה לעניות דעתי שכל קושית רבינו היה רק מצד שהצדיק עומד בעולם הזה להאיר להעולם דרך השם, ולכן הקשה קושיתו, אבל התורה בעצמה והשם יתברך הרי בזה אין ספק ואין קושיא כלל שיהיו צדיקים ילכו בם ורשעים יכשלו בם. כי בדרך זה בחר השם שיהיה בחירה וכו'. ולכן גם בענין הפתק שנכתב מרבינו אחר הסתלקותו לגבהי מרוצים, נראה שזה כבר בחי' התורה עצמה, שפשוט יש בה בחינת שמאל ורשעים יכשלו.
נ נח נחמ נחמן מאומן
No comments:
Post a Comment