כיפת נ נח וביגוד ותכשיטי נ נח

ב"ה

670. מה הענין ללבוש כיפה שכתוב עליה נ נח נחמ נחמן מאומן?

א] כל ענין של רבינו הוא הראש, וכמו שאיתא בלק"מ שצריכים להביא את הראש שלך בראש השנה לראש בני ישראל, ולכן מובן שהמקום הראוי לשים את השם של רבינו, זה על הראש.

ב] פשוט, לפרסם שם הצדיק, ולהראות שאתה תחת הנהגתו.

ג] איתא בזוהר הקודש, והובא בחק לישראל ליום ד' פרשת ויקהל בזה הלשון: אמר רבי שמעון, אי בני נשא (אם בני אדם) הוו ידעי (היו יודעים) כמה עלאה (כמה גבוה) איהו עבדא דקטרת (עבודה של הקטרת) קמי קדשא בריך הוא (לפני הקדוש ברוך הוא) הוו נטלי כל מלה ומלה מניה (היו לוקחין כל מלה ומלה שלו) והוו סלקי ליה עטרה על רישייהו (והיו מעלין אותו להיות עטרה על ראשיהם) ככתרא דדהבא (ככתר של זהב), עכ"ל. ומזה נלמד שהשם הקדוש הזה, נ נח נחמ נחמן מאומן שעולה על כל סודות התורה [ובפרט בסוד הקטרת, עיין מה שפירשנו (רמזים אות י) על מה שאמר רבי נתן כשהוא שוחק אומר הדק היטב היטב הדק מפני שהקול יפה לבשמים (ממש הענין המבואר על השיר פשוט כפול וכו' בלקמ"ת תורה ח), פטמה לחצאין כשרה, לשליש ולרביע לא שמענו – כי זה לא נתגלה עדיין!!! וזה מה שתני בר קפרא, ששמו עם השני תיבות בגמטריא הפתק, אחת לששים או לשבעים שנה היתה באה של שירים, מלשון שירה. וגם ששים ושבעים זה מאה ושלושים שהוא שם מ”ה באחוריים. ובזה א”ש מה שמובא מהאריז"ל (שעה"כ דף יד ע"ב, עוד יוסף חי מקץ ד) בכמה סידורים לאמר אחר בר קפרא את הפסוק קחו מזמרת הארץ, בחי' השיר של ארץ ישראל] כמה ראוי לקחת כל מיליה ולהעלות אותם לעטרה על ראשינו, בכיפה של נ נח!!! ולכן ר' נתן הבבלי אומר אף כיפת הירדן... ירד"ן זה ענין של הפתק – כפת – ר"ת רבינו נחמן (ו)ישראל דוב. וברמזים הנ"ל הארכנו קצת יותר (אמנם יש לפרש את הזוהר הנ”ל שהכוונה לשים כתר על כל מלה של הקטרת).

ד] ויש להוסיף שהוא באמת כיפה יפה מאד, ועליה מרמז הנביא ישעיה (נט:יז, וכן באנעים זמירות) חבש כובע ישועות בראשו. וכן אומרים, “וחק על מצח כבוד שם קדשו" ח"ק בגימטריא נ נח.

ה] וע' בס' המדות גודל הענין ללבוש הכובע של צדיק. ואיתא שם שהוא מסוגל לענוה, אז הלואי שכל המתגאים והמלעיגים היו לובשים את הכיפה של נ נח!

ו] כבר כתבנו למעלה איך שרבינו רמז על נ נח בריש ספרו הקדוש לקוטי מוהר"ן, בסוד דברי חכמים בנחת נשמעים. שע"י בנין מלכות דקדושה בחי' אות נ', מאיר החכמה והשכל של כל דבר בחי' ח', ועל ידי זה נעשה בחי' ת', לשון חקיקה ורשימה. והנה רבינו כותב שם שהחקיקה נעשה בלב, אמנם בפסוק שהוא הביא להוכיח ש'תו' הוא לשון חקיקה שם החקיקה היה על המצח (ואין זה קשה על דה"ק, כי שם פירט שהיה על המצח ולא קובע שלעולם התו תהיה על המצח, ועוד שחכמת אדם תאיר פניו, ואינו נחקק על המצח אלא מה שבלב). וחבירי י"ס נ"י העיר שזה בחי' רשימת נ נח על המצח, שאנו מקיימים עם הכיפה של נ נח (ועיין לקמן אות ח). והנה זה לשון הפסוק (יחזקאל ט:ד) ויאמר ה' אליו עבר בתוך העיר בתוך ירושלים והתוית תו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות העשות בתוכה (פרש"י ורשמת רושם על מצחות האנשים הצדיקים כדי להיות לאות של יפגעו בם המשחיתים עכ"ל). וכבר הבאנו מרש"י על התורה שלפעמים יש אות א' מיותרת, והרי כמעט בפירוש שהננחים מקבלים רשימו לטוב על מצחם, ומה טוב ללבוש כיפה של נ נח להיות מרכבה להרשימו.

ויעו' עוד במס' שבת (דף נה.) שדורש את הפסוקים שם ביחזקאל, ומסקת שכיון שהאנשים הכשרים לא מיחו, גם הם נדונו למיתה, ואדרבה מהם התחיל הפרענות, והגמרא דורשת עוד שהפרענות התחיל מהמקום שאומרים שירה (כי כתוב בפסוק להתחיל ממזבח הנחשת, וכבר לא היה מזבח נחשת בבית המקדש, וע"כ זה מרמז על כלי השירה שהיו מנחשת). והנראה בזה שרק על ידי הכח של השיר פשוט כפול משולש מרובע, שהוא הדרך היחיד הראוי להוכיח בני אדם, וכאשר היה רשום על ראשם, היה יכול להמתיק את כל הדינים.

ו] הכיפה הוא בחי' כתר שהוא בחי' עטרה, ועטרה הוא בחי' הצדיק שהוא היסוד, ודי בזה למבין (והוא כמו ברית מילה במוח. ב"ה זה כבר כמה שנים שזכיתי להבין שהכיפה של נ נח בחי' ברית מילה על המוח - בחי' ניתוח "לובוטמי"... אבל רק עכשיו זכיתי לירד יותר לעומק טעם הדבר. דהנה יש כלל בחז"ל "כל המוסיף גורע", וכן "כל היתר כניטל דמי", אז זה שאנו לובשים את היתרון הגדול הזה של הכיפה של נ נח עם הפומפום, זה הוספה שכאילו מל את המוח!).

ז] ע' בכוכבי אור חלק ספורים נפלאים, המשל מהתבואה, שכאשר כל העולם משתגע העצה היעוצה לעשות סימן על מצחות החברים שכאשר מסתכלים זה בזה, לפחות ידעו שהם משוגעים.

ח] איתא במס' שבת (שבת פ"ח – וע' בלק”מ תורה כב): בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע, ירדו ששים רבוא מלאכים ונתנו שני עטרות בראש כל אחד וכו', וכשחטאו נלקחו וכו', ועתיד הקדוש ברוך הוא להחזירם להם, שנאמר: "ושמחת עולם על ראשם", ע"ש. והנה נעשה ונשמע בגמטריא תתצא, שזה בגמטריא "ת - תמים" ע"ה, או "ת - נ נח נחמ נחמן מאומן”. וענין ת'תמים ע' בספר אדיר במרום (עמוד קמג) ז"ל והנה זה אחד מן התיקונים הגדולים אשר באצילות, כי הוא הקרום הזה שאמרנו שהוא נעלם ואינו נודע כלל, לא הוא ולא סבוביו ולא הליכותיו. אלא שהוא רושם רשום בראש האצילות, כמו התי"ו שבראש אנשי חיל, המורה על מלכם. כך ניתן תי"ו זה בראש א"א לרמוז אל העתיק, ולמען דעת איך הוא שורש הכל, ואז חוזרת אליו ההנהגה הפנימיית והעיקריית כנ"ל. והנה תי"ו ר"ל תמים, בסוד: תמים תהיה עם ה' אלהיך (דברים יח:יג). והסוד הוא, כי הח"ס נקראת: תמים דעות (איוב לו:ד) להיות הדעת שבו מכוסה גם כן בקרום. ונמצא שכל בחינותיה נתנים ונמסרים לשורש שהוא עתיק יומין, וזהו בחינת התמימות. ובאמת מזה נמשך שהיא סתומה ושוקטת, הכל כנ"ל, והבן היטב, עכ"ל. וכל אחד כפום מה דמשער ליביה יכול להבין מזה קצת ענין של רבינו, שאפילו צדיקים גדולים ברמה ברוח הקודש והשגות אלהות לא עמדו על ענין של רבינו, כי ענין של רבינו הוא ממש רשימו וסימן לעתיק יומין כנ"ל. ובהיות ששני הכתרים של נעשה ונשמע הם ממש ענין של "ת" סימן ומראה ל"תמים" - “נ נח נחמ נחמן מאומן", בודאי ראוי וזכות גדול ללבוש כיפה של נ נח נחמ נחמן מאומן! ושזה ממש מענין שעתיד הקב"ה להחזיר להם כמו שכתוב ושמחת עולם על ראשם!

ט] עוד רמז מלקוטי מוהר"ן תורה ט' שרבינו גילה ששכ"ם ר"ת שפל כוכב מלאך. והנה עם לוקחים מאלו המילים את האותיות כוב"ל – שהם נוטריקון כובע לבן, נשאר אותיות שפכמלאך – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

י] תג, פירושו כתר. תג במילואו, תיו גמל עם התיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אז מה נעים לעשות תג על ראשינו עם הכתב נ נח נחמ נחמן מאומן. והנה בתפילין שלנו וכן בתפילין של הש"י יש ת"ג אותיותיו, ותפילין בגמטריא פתק ועוד רמזים כמש"כ.

יא] עוד רמז נפלא מה שצונו הש"י בתורה הקדושה, וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך. ס"ת של וקשרתם לאות על ידך ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן הס"ת של ידך והיו לטטפת בין עיניך בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם התיבות. לאות על ידך עם האותיות בגמטריא פתק. וכן ידוע שתפילין בגמטריא פתק. והנה ט' בא"ת ב"ש, זה נ'. ופ' באי"ק בכ"ר נתחלף לח', הרי על דרך זה טטפ"ת נעשית ננחת [וב"ה ממש למחרת כתבי זאת מצאתי מהאריז"ל, בשער רוה"ק עמ' סה, שממש דורש את המילה המפיל - אות מ' בא"ת ב"ש והאות שלאחריה – פ' – מחליף לח'!] – ואם תחליף כל האותיות בא”ת ב”ש – ננוא, נוא ע”ה = נח, הרי נ נח!, בין עיניך – בראש.

יב] ע' שיח שרפי קודש (ח-שכח) מעשה עם הבעל התניא שרצה לקבל הסכמה על השלחן ערוך שלו מהמגיד, והניח את הספר לפניו, והמגיד שאל אותו מי כתבה, וענה אני, ונתגלגל הדבר במלון שאחד קם על הפונדקית והיא תפסה את הכיפה שלו, והלך האנס ולקח את הכיפה של בעל התניא, ולכן חשדו אותו, והוא היה מכחישם באמרו 'אני לא' והוכיח להם שבכיפה שלו יש קמיע וכו' ע"ש. הרי מבואר עוד מקור הכיפה יחזיק קמיע וסגולות, ודוקא בזה יתקן את סוד 'אני', ומאחר שנ נח נחמ נחמן מאומן הוא סוד 'אני' כמבואר אצלינו בפרקים 260-70, ראוי שהכיפה יפרסם בגלוי את הסגולה באותיות ברורות נ נח נחמ נחמן מאומן.

– בענין שהכיפה היא לבן --

א"א שליט"א העיר שאולי צבע הכיפה תלוי במחלוקת ראשונים איזה צבע היו ירעות העזים שעל המשכן, שבפשטות הצמר היה לבן, אבל יש דעות אחרות. ובאמת על ידי שכותבים נ נח נחמ נחמן מאומן על הכיפה, שהיא השיר פשוט כפול משולש מרובע, שכולל כל העשרה מיני נגינה, שזה בחי' כל הגוונים, הרי מקיימים גם כן את בחינות הכיסוים האחרים של המשכן, הכיסוי התחתונה שהיה תכלת וארגמן וכו', והכיסוי של עורות אילים ותחשים.

בענין שהננח אינם מקפידים ללבוש כובע וסומכין על הכיפת נ נח (או עכ"פ שני כיפות נ נח)

ע' מש"כ בענין מה שנ נח הוא בחי' הדרך לארץ ישראל שרבינו השליך ממנו כל טכסיסי כבוד וכדומה והיה הולך בלי לבוש עליון ואפילו יחף. אכן עוד יותר מזה מצאנו שכאשר רבינו התחיל לגלות את מטרתו הרוחני בעלייתו לארץ ישראל (שבחי הר"ן אות לא) “מיד התחיל רבנו, זכרונו לברכה, להתלהב מאד ברשפי רשפי שלהבת י"ק ופניו נבערו ונתלהבו כלפידים ממש. ומחמת ההתלהבות תסמר שערות ראשו, והשליך הכובע עליון מעל ראשו, והתחיל לדבר בלשון זה: הידעתם סוד כונות התפלין? השיב לו הנ"ל קצת כונות. אמר לו: לאו, לא זו הדרך של כונת תפלין, וכיון שאינכם יודעים סוד כונות תפלין אינכם יודעים סוד ארבע רוחות של ארץ-ישראל" וכו' ע"ש. הרי מצאנו שבענין השגת המטרה של רבינו לבוא לארץ ישראל יש ענין דייקא להשליך את הכובע... (גם מה שיצא ממנו דם מהגרון, מובן לכל מי שמעיין בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח' שזה מאד קשור לענין נ נח ואכמ”ל. ובענין השלכת הכובע רק הש”י יודע כוונתו אכן הוא באמת מן הצורך כדי ללבוש תפילין).

680. האם מותר לכנס לשירותים עם כיפה של נ נח נחמ נחמן מאומן?

א] השאלה אם מותר להכניס הכיפה של נ נח לשירותים, כי לכאו' דברים החקוקים יש להקפיד על קדושתם, ויש בהם מדין מחיקת השם וצריכים גניזה, אלא שיש מקום להקל כי בודאי לא תהיה זה חמור מהדפוס, ששיטת הרוקח שדפוס אינו נחשב לכתיבה, ולכאו' כ"ש בחקיקה הנעשה בדפוס, ואולי יש לחלק ואכמ"ל. ואפילו להט"ז ושאר פוסקים שדפוס חשוב נחשב לכתב, ואפילו הוא הדין בדפוס של חקיקה, היום העולם מקילים הרבה בזה, אכן זה גופא צע"ג במנהג העולם, ובודאי ירא שמים ישתדל לכבד ככל היותר בכל אופן הכתיבה. ולכן קיים השאלה הגדולה האם ליכנס לשירותים עם הכיפה של נ נח נחמ נחמן מאומן?

פעם עשינו שאלת ספר על זה, ופתחנו לתורה רע"ג. וזה בעצמו היה חידוש, כי רע"ג כידוע הוא ר"ת ראשית גוים עמלק, וידוע מה שמוהר"ן אמר כי שבע יפול צדיק וקם, ס"ת עמלק, וזה בחי' ואחריתו עדי אובד. אבל איפה מצינו בר"ת, שזה יהיה התיקון כמו שכתוב בתוה"ק ראשית גוים עמלק? ב נ נח נחמ נחמן מאומן, ר"ת בגימט' עמלק. וגם התיקון נכלל בזה, כי שבע יפול, זה בחי' שע"ב יפול צדיק וקם, היינו הירידות ועליות בניגון של ע"ב נימין, השיר של חסד, נ נח נחמ נחמן מאומן.

וע"ש בתורה שמבואר שהתולדות של הצדיק הם למעלה מהששים רבוא נשמות, ואינם שייכים לעוה"ז כלל, דהיינו שאפילו שהם בעולם אינם נתלבשים בעולם הזה כלל ע"ש. והנה זה החבר שפתח את הספר טען ששם אצבעו על המילות אינם נתלבשים, וזה התשובה, לא להלבישו במקומות המטונפים. אכן במחילת כתה"ר נלע"ד פשוט וברור שהתשובה הוא ש נ נח נחמ נחמן מאומן, הוא למעלה לגמרי מעולם הזה, ואפילו שתשים אותו איפה שתשים, כאילו לא נתלבש שם כלל [ובזה נתקיים דברי רח"ו בנפש החיים שיבואו חסידים ויכניסו התוה"ק לתוך השירותים, בטענת שהתורה למעלה מהצמצום וכו'].

ונראה עוד לפי זה שיתכן מאד שיכולים להגיד נ נח נחמ נחמן מאומן אפילו קודם ברכת התורה (רק לא לפי שיטת הגר"א שצריכים לברך ברכת התורה אפילו על הרהורי תורה, ובטח מי שיאמר נ נח יתנוצץ מוחיו בצחצחות של אור התורה אז מצד זה יהיה צריך לברך תחילה), וצ"ע. ולמעשה נוהגין להקל, מצד חומרת הענין, שתמיד יכולין וטוב להגיד נ נח נחמ נחמן מאומן.

ב] מלבד הנ"ל נראה שהלוא מוהר"ן בעצמו היה הולך לשירותים, ושזה כל ענין של הצדיק, שהוא שלוחו של השי"ת להוציא את בנ"י אפילו מאותם מקומות. וע' מש"כ בענין שאלת שלום במקומות המטונפות, ובחלומו שהיה למוהר"ן וכו' ע"ש.

ג] ועכ"פ נראה שאין לעיין על הכתב של נ נח בשירותים, כי בודאי יבוא בזה להכניס תורה לתוך הצמצום ולתוך המקום המטונפת, ורק אם זה על הראש, ולא רואים הכתב, מה טוב.

ד] והנה ידוע מה שפסק ר' יהודה החסיד (וכן הוא בשערי תשובה לר' יונה) שמי שיש לו הרהורים במקומות המטונפות יכול וטוב לו שיחשוב בתורה (והוא דייקא נקרא חסיד וספרו נקרא ספר חסידים!).

והנה היום ידוע שמה שאנשים הולכים כמעט ערומים זה סימן שהקב"ה מגלה את עצמו בלי לבושים. והלבושים הם הצמצומים שעושים ההגדרות שפה זה מלבוש טהור ופה זה מלבוש לא טהור.

והנה ידוע (תורה נו ועוד מוקמות וע' בדברינו לעיל בענין תפלה תפלה תפלה) שמקומות המטונפות מקבלים חיותם מסתרי תורה וכו'. כי הסתרי תורה לא מצומצמים להגדרות והלבושים הלוא טהורים וכו'.

נמצא, מי שהוא במקומות המטונפות - בגשמיות - ויש לו הרהורים - איסור ברוחניות - הוא שייך לתורה גבוה מאד, למעלה מהלבושים וכו'. ומותר וטוב לו להרהר בתורה.

690. שאר בגדים של נ נח

לעיל כתבנו בענין הכיפה, והנה לענין שאר הבגדים בודאי מה טוב שיהא שם רבינו כתוב עליהם. וידוע מה שרבינו אמר שהצדיק יכול ליתן לבוש לנשמות ערטילאין (ערומות) בעולם האמת, וידוע שכל חפץ צועק שם בעליו בסוד הפסוק אבן מקיר תצעק, אז אם יש כבר בגדים שצועקים השם של רבינו בודאי יש להשיג ולעשות לעצמינו.

ונראה לי שהעיקר והכי חשוב שיהא כתוב על החולצה על החזה, כמו שהכהן גדול היה לובש שם החושן משפט עם השמות של שבטי י-ה, ולפ"ז גם כל הכתפים ראוי מאד.

טבעת נ נח

יוסף הצדיק קבל הטבעת של פרעה, וחז"ל גילה שיוסף הצדיק זכה לזה בסוד ויפזו זרעי ידיו (ויחי מט:כד ברש"י), שזהו נתינת הטבעת. והנה פ"ז זה בחי' הפ"ז תיבות של ברוך שאמר, וידוע שברוך שאמר קבלנו פתקא מן השמים, ולכן יש רגלים לדבר לשים טבעת של הפתק של נ נח נחמ נחמן מאומן. ובזה יקיים (ויקרא ז:ל) 'ידיו תביאנ'ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם הב' כוללים.

וע' בספר המדות (ערך הרחקת רשעים א:יט) ז"ל נאה ומתקבל לקדושי ה' שיעשו מסך ומגן עד שממנו יברח כל איש מציק ורשע, ע"ש. ונכון הדבר ויציב ויקיים אצל הננחים שלובשים כיפת נ נח למסך, ולמגן יש את הקמיע, אלא שבזה נראה שעדיף טבעת למגן, כי עיין במקורות לספר המדות הנ"ל שהראו להבונה במס' שבת שמיירי שם על עוקצין שהיו עושים בגג המקדש שלא ינוחו הצפורים. והידים הם בחי' קצות הגוף, כידוע, שמרימים אותם עוד למעלה מהראש. והטבעת הוא ממש בחי' מגן, כידוע ליודעי ח"ן.