ב"ה
לקוטי מוהר"ן
לג:ב
אם יאמר לך אדם היכן אלקיך וכו'
ונדמה לו
שבמקומו אין שם אלקים וכו' תוכל
למצא אלקותו וכו' ולשוב
אליו בתשובה שלמה ע"ש,
ובלקוטי
הלכות (פורים
ד) הביא
מהאריז"ל
שבאלהי העמים אין שום ניצוץ קדושה כלל,
אלא שע"כ
מקבלים חיותם מהקדושה. ולכאורה
מבואר מזה חידוש עצום מרבינו עוד יותר
מתורה אזמרה ששם רבינו הקפיד שאפילו ברשע
גמור צריכים למצוא נקודה טובה,
ואילו כאן
רבינו קובע שאפילו ברשע גמור שכפר בעיקר
והוציא את עצמו מן הכלל, יכולים
להחזירו בתושבה על ידי זה שהוא מקבל חיותו
מהש"י.
ובביאור
הדבר נראה לעניות דעתי, שמבואר
בהתשובה שאומרים לו, בכרך
גדול שברומי שנאמר אלי קרא משעיר,
שהמשיב אומר
להשואל, מה
אמרת?! הרי
אני שומע מפיך דרישה מהבורא! הוא
קורא לי להסתכל במקומך! הרי
שהמשיב מהפך את השואל לשליח מהשם יתברך,
ובזה הוא
ממשיך לו נפש טובה. וכמו
שרבינו גילה בתורה לא שעל ידי כיסופין
מולידים נשמות, כן
הדבר בהמשכת אורייתא דעתיקא סתימאה.
כי רבינו
התחיל את התורה כאן, שצריך
לבקש שלום, שיהיה
שלום בין ישראל, ולא
ביאר בתורה אלא ענין של התגלות הדעת במדות
ולעתיד לבוא וגר זאב וכו' (ולכאורה
אז יהיה גם כן שלום אפילו אם הגוים,
ואולי עם
כל זה, הביקוש
צריך להיות רק לישראל). ושלום
הוא בעיקר בין שני הפכים. ולכן
יש לאמר, שקיום
הע"ז
בעולם היה לתכלית שבחר השם יתברך לגלות
את יחודו מתוך כל החשך וכו', ולכן
יש כח ליהודי לאמר ליהודי אחר שהוא ממש
היפוכו, שעל
ידך השגנו את התכלית בזה, להמליך
את השם יתברך בכל משלה, כי
דרכם ה' קרא
אלי משם. ועל
ידי זה, יכול
להחזיר את השואל בתשובה שלמה.
נ נח נחמ נחמן מאומן
No comments:
Post a Comment