ב"ה
ספר שמואל
א:ז:י ויהי שמואל מעלה העולה ופלשתים
נגשו למלחמה בישראל וירעם י' בקול גדול ביום ההוא על פלשתים ויהמם וינגפו לפני
ישראל. וירעם י' בקול ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.
בכלי יקר: מדלא אמר 'ויגשו פלשתים'
אלמא הכונה לומר גדל בטחון לב שמואל עליו השלום, מעין כענין 'צעדה בראשי הבכאים'
(שמואל ב:ה:כד – שם מדובר במלאכים אשר השם יתברך שלח לעזרת דוד, אבל כוונתו, שגם
שם היו קרובים מאד וכפתע ביניהם ובין המות, ועכ"ז היו צריכים לחכות, כמבואר
במדרש תהלים כז:ב), שעם היות ש'ופלתשים נגשו למלחמה' עם כל זה לא פחד ולא הפסיק מהעלות
העולה, ע"כ.
וזה ממש הענין שרבינו הקדוש תיאר
בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מעשה מחגר, כאשר בא מלך השדים לתוך העיגול של
הזקן: אמר לו – אין אתה
מתירא? ופשט עצמו ונעשה גדול מאד עד השמים ורצה לבלעו. אמר הזקן – אף על פי כן
איני מתירא כלל, אך אם אני רוצה, תהיה אתה מתירא ממני, והלך והתפלל קצת וכו'
ע"ש.
No comments:
Post a Comment