קצת חידושי נ נח

 ב"ה

בפעם שעברה כתבנו מה שנראה סתירה לדברי רבינו, שרבינו אמר שבפנימיות יששכר יותר חשוב מזבולון, ואילו בשולחן ערוך קיימא לן לענין החזרת אבידה, שמקדימים להחזיר למי שיותר חשוב, שמקדימים להמשלם למלמד.

ויתכן בזה שלא משגחינן על הפנימי. וכמו שמצינו בתורה נו שרבינו אומר שיש צדיק שבפנימיות, באתכסיא מושל על כולם אף על פי שבאתגליא נראה שאין לו שום ממשלה. (ומזכיר קצת את הענין שרבינו אמר שהיודע מרוח הקודש על פטירת קרוב אינו מתאבל עד שישמע ממש.) ועיין מש"כ באריכות במסכת מגילה בענין מרדכי שאף על פי שהיה צדיק הדור לא נמנה אפילו מראשי ראשי סנהדרין. ועיין בליקוטי מוהר"ן רמג – דע שיש צדיק גדול מאד, שאין העולם יכול לסבל קדשתו על כן הוא מתעלם מאד ואין רואים ממנו שום קדשה ופרישות יתרה, זה מחמת גדל קדשתו מאד, וזה בחינות כל השירים קד ושיר השירים קדש קדשים (ידים פרק ג) וכו' אינו נמצא תבות קדשה וטהרה כלל וכו' עיין שם, ועיין בשיחה השייך להתגלות תורה זו, בחיי מוהר"ן מ – אחד שלא אותו אם אפשר שיהיה הצדיק גדול במעלה אף על פי שאין רואין ממנו יגיעות ועבדות באתגליא וכו' בודאי וכו' כי יש שני שמות שם הוי"ה ושם אדנ"י, ושם הוי"ה בהעלם ובהסתר וכו' כי אסור לקרות בו, אבל שם אדנ"י באתגליא ובודאי שם הוי"ה גדול יותר הרבה וכו' עיין שם. ויש בזה גם משום מה שקיימא לן בבית המקדש נחית פורתא לקיים ובין כתפיו שכן, שכח השור בין כתפיו. וזה חלק מצדקתו ומעלתו שנותן להם קדימה – ולכן לא רק שהיששכר נחשב רק שוה לזבולון, אפילו נותן לו להתקדם. וכמו שבתורה עצמה הקדים זבולון ליששכר (בראשית מט:יג-יד) אף על פי שיששכר נולד קודם.

ויש למצוא רמז לזה בספר ישעיה ריש פרק ס, {א} קומי אורי כי בא אורך וכבוד יקוה עליך זרח: {ב} כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח יקוה וכבודו עליך יראה: {ג} והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך.

הרי בתחלה כתוב אורך, אחר כך כבוד ה' עליך זרח, אחר כך, ועליך יזרח ה', ותו, וכבודו עליך יראה. ובפשטות תמיד הארה מתגבר, ואם כן אורך, הכי חלש, וכבוד ה' עליך זרח יותר עצמתי וכו'. אבל הלשון לא משמע כן, כי לשון 'יראה' הנאמר בסוף פסוק ב 'וכבודו עלי יראה' משמע פחות מזריחת הכבוד שבסוף פסוק א 'וכבוד ה' עליך זרח'. ועוד יש לדייק שאילו הגוים, בפסוק ג', ילכו לאורך, שאינו נזכר אלא בראשונה, 'ולנגה זרחך', משמע פחות מזריחה שלימה, כי כתוב 'ונגה כאור תהיה' (חבקוק ג:ד), שמשמע נגה כחושה מאור. אכן זה הדיוק האחרון יש לדחות שהכוונה שהזריחה תהיה כל כך חזקה, שאפילו לנוגה היוצאת ממנה תספיקו ללכת.

ולכן יש רמז להיסוד הנ"ל, דהיינו שבתחילה נזכה לכבוד ה' עליך זרח, זריחה חזקה של כבוד י', בחי' השכינה, ואחר כך נזכה עוד שמה שהיה לנו רק אור, יתוסף – 'ועליך יזרח ה', וזה מצד קב"ה, וזה אור יותר פנימי מאור השכינה, וכאשר נזכה לכל המעלות האלו, אז וכבודו עליך יראה, שלא יזרח רק יראה, וזה מדרגה יותר גדולה. והגוים לא יזכו לראות עוצמת זריחת האורות האלו, שהם כבר קצת באתכסיא, רק הם ילכו לבחי' אורך ונגה זרחך שעוד יהיו באתגליא.

ויש ליישב הפסוקים בישיעה לפרש מעליותא של וכבודו עליך יראה, כי תחילה כתוב שכבוד ה' עליך זרח, הרי הזריחה מהשכינה עליו, ושוב יזכה לסוד יראה (י' בצירי, קמץ סגול), כמפורש בספר אדיר במרום בסוד בהר ה' יראה, שבעין הרואה ניתן לראות מה שהוא רואה, כי הנראה דבוק להרואה, והרי לא רק שהשכינה זורח עליו אלא שהוא מקושר ומודבק בשכינה.

 

דיני נפשות וכן עיבור השנה מתחילין מן הצד, פירוש לא מן הגדולים אלא מן הקטנים. ועיין בישעיה ס:ד ובנתיך על צד תאמנה פרש"י ז"ל על גססין (תרגום יונתן) כסלים של מלכים (ראה בישעיה מט:כג – והיו מלכים אמניך ושרותיהם מיניקותיך) תהיינה אמונות, ע"כ. וכן עיין בישעיה סו:יב על צד תנשאו.

שמואל הקטן היה ראוי לעבר השנים (ילקוט שמעוני בשלח פרק טז – פסקא כז-כח, תנו רבנן אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה, ומעשה ברבן גמליאל וכו' עיין שם שעלה אחד שלא ברשות, מיד עמד שמואל הקטן ואמר שזה הוא, ולא היה אלא איניש אחרינא וכדי שלא יתבייש עבד, והרי זה בחי' דיני נפשות), והוא נחמה למיעוט הלבנה (יל"ש בראשית א). קטן ע"ה בגמטריא צלם. וכתיב בתהלים (לט:ז) אך בצלם יתהלך איש. אך מיעוט הוא, וי"ל שבא למעט הליכה בקומה זקופה, וכאילו חסר וקט"ן מן הצלם. טוב מעט לצדיק. לצדיק בחי' צלם, כי ד"י זה ד' פעמים י' הרי לצ"מ, וק' הוא קטן כמו שמואל הקטן ודוד הקטן במדרש הנ"ל, כי טוב מעט לצדיק.

בבא קמא דף ל., אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין, רבא אמר מילי דאבות. וי"ל בזה טוב מעט לצדיק, כי בבא קמא מסתיים בדף קיט בגמטריא מעט, והוא טוב להיות צדיק. ועיין בחיי מוהר"ן תקנו ז"ל על מה שספרו לפניו מגדול אחד שלמד מאה ותשעה עשר דפים בכל יום, ואמר שזה מעט. ורמז בדבריו, מעט גימטריא מאה ותשעה עשר, ע"כ. הרי יש ענין דייקא ללמוד מע"ט דפי גמרא בכל יום.

 

יא אדר – הילולה של החיד"א, נזדמן לי בהשגחה שני דברי תורה ממנו.

ליקוטי מוהר"ן תנינא לב

 

ודע, שכל אחד ואחד צריך לשמר את בחינת משיח שיש לו. כי כל אחד כפי קדשתו וטהרתו, כן יש לו בחינת משיח, וצריך לשמר מאד, שלא יתקלקל בחינת משיח שלו, עיין שם.

במקום אחר הוכחנו מזה עוד כמה אין ראוי לאדם להשתעבד תחת איזה רב יהיה מי שיהיה.

צריך עיון קצת, כי ענין של משיח הוא גבוה מאד, ורשב"י אמר שאפילו בני עלייה לא ראה אלא מעט, הרי שרוב רובא דעלמא רחוקים מאד מאד מבחינת משיח, ולא עוד, הרי ידענו מהזוהר שכיון שהאדם בא לחטוא ח"ו מיד נשמתו פורחת ממנו, ואם כן רוב בני העולם שסובלים הרבה עונות, איך בכלל שייך להם גישה לבחינת משיח, ובשלמא אם היה מגלה סתם שכל אחד יש לו נקדת משיח, נוכל להבין בפשטות שהרי נשמת משיח הוא שורש לכל נשמות ישראל, ולכן כל אחד יש לו נקודה השייך לו לשורש נשמתו במשיח. אכן הרי כתב הרבה יותר מזה, שכל אחד כפי קדשתו וטהרתו כן יש לו בחינת משיח, ומזה הלשון משמע שכל אחד במעשיו מייצר ומתיאר בחינת המשיח שלו. והוא פלא.

והיום יא אדר תשפד, הילולא של החיד"א אבי שני דיבורים ממנו השייכים לענינינו.

בספר מלכים א:יד:יג כתוב על אביה הבן התינוק של ירבעם, וספדו לו כל ישראל וקברו אתו כי זה לבדו יבא לירבעם אל קבר יען נמצא בו דבר טוב אל יקוה אלקי ישראל בבית ירבעם, ובפשטות הלשון שנמצא בו דבר טוב, משמע דבר קטן בעלמא, איזה נקודה טובה, אכן הזוהר בפרשת בלק, וכן הרמח"ל כתבו שדבר טוב הזה הוא נקודת משיח. וזה לשון פירוש חומת אנך שם: ראיתי בספר ישן נושן כ"י רמזי התורה פרשת וישב שכתב אביה בן ירבעם דכתיב ביה יען נמצא דבר טוב והשבטים ראו שירבעם עתיד לצאת מן יוסף כמשז"ל ויעקב אע"ה ראה יותר שעתיד לצאת ממנו משיח בן יוסף והוא אביה בן ירבעם דכתיב ביה נמצא בו דבר טוב וזהו דכתיב ואביו שמר את הדבר כלומר אביה בן ירבעם דכתיב ביה דבר טוב זהו תורף דבריו ושם האריך. ודרך דרש אפשר לומר כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה סוף מכות דמי שעושה מצוה אחת כתקנה זוכה בה לחיי העה"ב. ובמ"א כתבנו בעניותנו בזה באורך. וז"ש יען נמצא בו דבר טוב מצוה אחת שלימה כתקנה שבעבורה זוכה לעה"ב. ואמר נמצא בו כי הוא דרך מציאה כי כל הבית באופן אחר וזה מציאה, עכ"ל.

והדבר השני. כתוב בספרי (במדבר, מטות קנג) ז"ל זה הדבר, מגיד שכשם שנתנבא משה ב'כה אמר', ויאמר משה כה אמר י' כחצת הלילה אני יוצא בתוך מצרים (שמות יא:ד), כך נתנבאו הנביאים ב'כה אמר', ומוסיף עליהם משה שנאמר בו 'זה הדבר', ע"כ. וקשה כי מצינו בספר ישיעה (טז:יג) נבואה בזה הדבר: זה הדבר אשר דבר י' אל מואב מאז. ולכן פירש האלשיך בריש הפרק שם ז"ל כל עניין זה נאמר בסיני ומאז קבלתו נפש ישעיה כמאמרם ז"ל בפסוק שבשלהי נבואה זו, באומרו זה הדבר אשר דבר ה' אל מואב מאז שהוא מסיני, עיין שם. והרי לא מצאתי מאמר חז"ל כזה אלא בפירוש חומת אנך ז"ל פירוש וישעיה קבל נבואתו עד שלא בא לעולם ומשום שהיה אז בנשמה לבד בלי גוף קבל נבואתו בלשון זה הדבר שהוא מיוחד דוקא למשה רבינו ע"ה אבל בהיותו אז נשמה לבד יכול לקבל בלשון זה הדבר. מפרשים, עכ"ל. והרי לא הזכיר כלל שקבלת נבואה זו היתה בסיני (ועיין ברש"י עה"פ שכז"ל מאז, מימים רבים לפני בא הרעה עליך, נבא לו ישעיה את זאת. דבר אחר, מאז, מעת אשר שכר בלק את בלעם (ראה דברים כג:ה – ואשר שכר עליך את בלעם וגו' - הובא בישיעה שם בפירוש ר"י קרא מדרש), עכ"ל), רק שהיה לפני ביאתו לעולם. ועיין בריש ספר ירמיה (א:ה) בטרם אצורך בבטן ידעתיך, ובטרם תצא מרחם הקדשתיך נביא לגויים נתתיך, וראיתי מישהו שהאריך להתפלא שדבר זה נמצא רק אצל ירמיה, והרי מצינו יותר מזה כאן אצל ישעיה. ועיין מעשיות משנים קדמוניות, מעשה מהז' קבצנים, שהקבצן העור היה זוכר אפילו מה שהיה לו בבטן אמו, ואפילו כאשר היה רק במחשבת אביו, ואפילו לא כלום. ועיין שם שרבינו חישב ופירט ח' מדרגות, המדרגה הכי נמוכה זיכרון של אחר הלידה, כשחתכו את טבורו, ועוד ז' מדרגות שלפני הלידה, כשהיה בעבור שהיה נר דולק על ראשו, כשהתחיל להתרקם הגוף דהיינו יצירת הולד, וכו' עיין שם. וי"ל שזה מא"ז, א' וז' הנ"ל (ואותו תינוק זכה לזכור לאו כלום, היינו מדרגה ט'). והוא ממש בחי' משיח שעליו נאמר אני היום ילדתיך, שהוא מעבר להזמן, וכעין זה לכאורה זכה ישעיה שהיה יכול להתנבאות בלשון זה הדבר ממה שקיבל לפני ביאתו להעולם. ולכאורה לפי דברי רבינו כאן בתנינא לב, ובפרט בצירוף להמבואר בסיפורי מעשיות הנ"ל, כל אחד כפי מה שמטהר ומקדש את עצמו, שייך לזה. יהי רצון שנזכה.

 

 

נ נח נחמ נחמן מאומן