ב"ה
ספר שיחות הר"ן
קנה. ובתחלה שאל אותי: האתה שמח בשבת? השבתי: אני לפעמים נתעורר
עלי איזה יראה בשבת שקורין (פרום). ואמרתי לו בזה הלשון:
איך בין אמאל פרום. והשיב:
לא כך הוא, העקר הוא שמחה:
ואז הוכיח אותי הרבה להיות בשמחה דיקא בשבת. ואז אמר כל הענין
הנדפס בלקוטי תנינא סימן יז הנ"ל מענין מעלת השמחה בשבת. ונכלל שם שגם היראה
עקר עליתה על ידי השמחה של שבת דיקא, הינו שעקר הוא רק השמחה בשבת. ועז דיקא עולה
היראה שהוא בחינת מקר שקורין פרום, ע"ש.
עיין לעיל אות קנג, שרבינו היה בשמחה
גדולה ואמר על עצמו שהוא ירא ושמח, ע"ש. והרי הקדים יראה לשמחה.
ועיין באבניה ברזל, אות כח ז"ל
מוהרנ"ת זצוק"ל כתב לרבי עוזר, שמעתי שר' עוזר איז נאר פרום (הוא רק ירא)
לא כך קבלתי מרבנו זצוק"ל, דער עקר איז נאר פרייליך, און פרום אויך (העיקר
הוא רק שמחה ויראה גם), עכ"ל. ומסתימת הציטוט משמע שמדבר אפילו לימות החול,
ואילו כאן בשיחות הר"ן מפורש שמדובר דייקא בשבת קודש.
No comments:
Post a Comment