ב"ה
מסכת נזיר דף כג:
כג:
אמר ר"נ בר יצחק גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה והאמר רבי יהודה אמר רב
לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמן שמתוך שלא לשמן בא לשמן, אלא אימא
כמצוה שלא לשמה, דכתיב (שופטים ה) תבורך מנשים יעל אשת חבר הקני מנשים באהל תבורך,
מאן נשים שבאהל שרה רבקה רחל ולאה, ע"כ.
לא
מצאתי פירוש מספיק, לכן נראה לפרש שהוכחה שאינה יותר ממצוה לשמה הוא מלשון לעולם,
שמורה שלעולם יתמיד במצות לשמה שמתוך וכו', כי בהפסק יש בחי' של עבירה וסכנה של
עבירה ממש, ואם עבירה לשמה היתה יותר גדולה ממצוה שלא לשמה לא היתה הפקודה להתמיד עבור
הנ"ל.
והפלא
שלכאורה משמע מהגמרא שהאמהות היו עושין שלא לשמה, נראה לענ"ד שאינו כן עיקר
הדרשה, כי הלוא מלשון הכתוב, מנשים משמע או שיעל מבורכת יותר מהן, או שהיא מקבלת
ברכה מהם, ואילו הגמרא מוכיחה לא כאלו האפשריות, אלא שיעל היתה שוה להן. לכן
י"ל שהגמרא דורשת 'מאהל' לשון מאחל. כמו שכולם מברכים את הבנות שתהיו כהאמהות,
וכיון שכל העולם מברכים על כרחך ברכה זו בחי' רשות הרבים שאין הכוונה לשמה. והפסוק
אומרת שיעל זכתה באמת לברכה כזו, הרי עבירה לשמה שלה כמצוה שלא לשמה.
ואגב היום מחרת השלושים של אחותי בת שבע רוזא, ובתוך שנה של פטירת אמי חוה ברכה, תנצב"ה. והרי תבורך, נוטריקון בת-שבע רוזא, ו – ך' מתחלף לח' באלף בית של א"ץ ב"ף ג"ע ד"ס ה"ן ו"מ ז"ל ח"ך, הרי חוה ברכה.
נ נח נחמ נחמן מאומן
No comments:
Post a Comment