אל הנער הזה התפללתי (שמואל א:א:כז)

ב"ה

כבר ידוע לנו שההלכה שהמתפלל צריך לכוון תפילתו שיעלה דרך ארץ ישראל, דרך ירושלים, דרך בית המקדש, דרך קודש הקדשים, דרך הצדיק - כי עיקר בית המקדש, עיקר אבן השתיה הוא הצדיק האמת (כמבואר בבא בתרא על הפסוק לה' מצוקי ארץ, שהצדיק בבחי' אבן השתיה, וכן בעוד הרבה מקומות בדברי חז"ל), ולכן בא הנבואה שלעתיד לבוא הגוים יתפללו אל היהודים (ישעיה מה:יד "ואליך ישתחוו אליך יתפללו"). כי היהודים אז יהיה להם ממש הצורה והתפקיד של בית המנוחה להשכינה הקדושה.

ולפי זה י"ל שזה מה שחנה אמרה אל הנער הזה התפללתי, שמקום השכינה שחנה היתה בונה בעבודת השם שלה, שדרכה היה מכוונת תפילותיה, היה כפי נשמת שמואל הנביא, ולכן לפי הגמרא (ברכות דף לא:) ששמואל הורה הלכה לפני רבו אלי הכהן ונתחייב מיתה, ועלי הבטיח לחנה בן אחר יותר גדול, וחנה סרבה, וטענה שהיא לא מוותרת על שמואל, כי אל הנער הזה התפללתי, כי זה היה בחי' תוכנית בית הקדושה שלה, ועוד הרי בית המקדש הוא בין כתפיו, בחי' נחית פורטה כמבואר במס' זבחים (נד:), ולכן דוקא רצתה שמואל הנביא.

נ נח נחמ נחמן מאומן