קצת הערות על פרשיות וירא - חיי שרה - תולדות

ב"ה

פרשת וירא

כ:ו ואמר אליו האלקים בחלם גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת ואחשך גם אנכי אותך מחטו לי על כן לא נתתיך לנגע אליה.

מחטו לי – כתיב חסר אלף, רמז על פתחו לי פתח כחודו של מחט – אז השם יתברך פותח כפתחו של אולם שבה"ו מ' – ל"י אמה.

ויש להתבונן מתשובתו של הש"י שאילו אבימלך היה בזדון שולח יד בשרה השם יתברך לא היה מעכב, וכמו שבאמת השם יתברך לא עיכב אותו מלקחתה. והוא פלא גדול. עמוד והתבונן, ואכמ"ל.

כ:ט-יא ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו מה עשית לנו ומה חטאתי לך וכו' וכו' פסוק י': ויאמר אבימלך אל אברהם מה ראית כי עשית את הדבר הזה, והנה בפסוק הראשון (פסוק ט) אבימלך היה לו כל מיני שאלות קשות, וכן תראו בטעמים על הפסוק כל מיני תנועות גדולות (קדמא ואזלה, דרגא תביר), ואברהם אבינו בכלל לא ענה לו, לא התיחס, עד ששוב הוא חזר לשאול בפסוק השניה (פסוק י) ושאל בנחת מה ראית, מה היה החשבון שלך, אז אברהם אבינו ענה לו.

כ:טו ונכחת. פרש"י ברור דברים ובלע"ז אשפורפי"ר. ארפי"ר בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, נשאר שפ"ו – שהוא גמטריא דוד בן ישי כמבואר במכתב של ר' שמשון מאוסטרפוליר והרי זה דברים ברורים!

כב:ג וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמרו ויקח את שני נעריו אתו – ופרש"י ישמעאל ואליעזר. והנה על הפסוק לקמן (פסוק ה) ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור, אמרו חז"ל עם הדומה לחמור, שהם לא ראו את הענן קשור על ההר, רק הוא ויצחק הבחינו בו. והנה ישמעאל ואליעזר שניהם מלומדים היו בראית מלאכים (וכמו שמצינו בהגר אם ישמעאל – ברש"י לעיל טז:יג "אחרי רואי אותם בביתו של אברהם, ששם הייתי רגילה לראות מלאכים" והרי ישמעאל ואליעזר על אחת כמה וכמה שבפירוש בתורה שדיברו ועסקו עם מלאכים), ועם כל זה לא היו רואים את הענן קשור על ההר! וזה מזכיר את הקטנות אמונה של הגר אם ישמעאל שאפילו שהיתה רגילה במלאכים הרי היתה מקנטי אמונה כמו שהורו חז"ל ממה שמלאה את החמת מים (כא:יט) מיד אחר שראה נס כזה שהשם יתברך המציא לה באר מים בתוך המדבר. הרי שאפילו אלו יראו מלאכים וישיגו מה שישיגו, הם לא שייכים בכלל לקדושת בית המקדש בית אמונה טהורה ואמיתית בהשם יתברך.

פרשת חיי שרה

כד:לב ויבא האיש הביתה ויפתח הגמלים, משמע שהגמלים שתו כאשר עוד לא הותר זממם, שזממם היה רק נגד אכילה.

כד:לט ואמר אל אדי אלי לא תלך האשה, פרש"י אלי כתיב, בת היתה לו לאליעזר, והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו, אמר לו אברהם בני ברוך ואתה ארור ואין ארור מדבק בברוך, עכ"ל. ויש לאמר שמעיקרא כאשר התורה מספר איך שאליעזר שאל מאברהם אולי לא תאבה כתוב אולי מלא, כי לא היה שום סיכוי, רק אחר כך כאשר אליעזר מספר להם את הסיפור רק אז – כאן – כתוב אלי חסר, כי מבואר בספרים שכאשר לבן אמר לו בוא ברוך ה', אליעזר באמ יצא מכלל ארור ונכנס בכלל ברכה, אז עכשיו ממש היה לו כבר תקוה חדש וממשית שהוא יכול לזכות לזה. אכן עם כל זה בתו נולדה לו בהיותו בכלל ארור.

כה:יא ויהי אחרי מות אברהם ויברך וכו' כרש"י ז"ל דבר אחר אף על פי שמסר הקב"ה את הברכות לאברהם, נתיירא לברך את יצחק, מפני שצפה את עשו יוצא ממנו, עכ"ל. וזה אברהם שהתפלל על סדום, שכתבו המפרשים בגלל הטוב שעומד עדיין לצאת מבנות לוט, וכאן הרי כל הטוב יוצא ביצחק, ועם כל זה לא רצה לברכו בגלל הרע שיצא ממנו, הרי מבואר ההבדל הגדול, בין להתפלל להצלה ובין להמשיך ברכה וק"ל.

פרשת תולדת

כה:כב ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ולך לדרש את ה'.

ורבו השאלות, וביניהם, איזה שאלה היא זו למה זה אנכי, הרי היא בתפקיד להביא נשמות לעולם, ולמה היא לא שאלה את יצחק והלכה לבית מדרש של שם ועבר?

וי"ל שהרי רבקה קבלה כבר מיד מאליעזר שני צמידים רמז לשני לוחות מצומדות (רש"י פרשת חיי שרה כד:כב), ועל כן היא חשבה שהילדים בבטנה הם כנגד שני הלוחות, ושאלה איך יכול להיות שזה עשו הבכור הוא כנגד אנכי – הלוח הראשון? ועל כן היא הלכה דייקא לדרוש את ה', שאת ה' לרבות תלמידי חכמים, כי יצחק בודאי כולל הכל, ולא תוכל ללמוד ממנו, רק צריכה ללכת לבית המדרש של שם ועבר, ולראות איך זה מסתדר בין שני תלמידי חכמים.

נ נח נחמ נחמן מאומן