בהמתן של צדיקים

ב"ה

בגמרא (שבת קיב:) מבואר צדקתן של בהמתן של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר (ירושלמי דמאי א:ג, אבות דר' נתן פרק ח

כשם שהצדיקים הראשונים היו חסידים כך בהמתן היו חסידות. אמרו גמליו של אברהם אבינו לא נכנסו לבית שיש בו ע"א =עבודת אלילים= שנאמר ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים (בראשית כ"ד ל"א) ואנכי פניתי את הבית מתרפים. ומה ת"ל ומקום לגמלים מלמד שלא נכנסו לבית לבן הארמי עד שפנו כל הע"א מפניהם: מעשה בחמורו של רבי חנינא בן דוסא שגנבוהו לסטים וחבשו את החמור בחצר והניחו לו תבן ושעורים ומים ולא היה אוכל ושותה. אמרו למה אנו מניחין אותו שימות ויבאיש לנו את החצר. עמדו ופתחו לה את הדלת והוציאוה והיתה מנהקת והולכת עד שהגיעה אצל רבי חנינא בן דוסא. כיון שהגיעה אצלו שמע בנו קולה א"ל אבא דומה קולה לקול בהמתנו אמר לו בני פתח לה את הדלת שכבר מתה ברעב. עמד ופתח [את] הדלת והניח לה תבן ושעורים ומים והיתה אוכלת ושותה. לפיכך אמרו כשם שהצדיקים הראשונים היו חסידים כך בהמתן חסידות כמותן:

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת דמאי פרק א הלכה ג

רבי ירמיה שלח לרבי זעירא חדא מסאנא דתאנים דלא מתקנא והוה רבי ירמיה סבר מימר מה ר' זעירא מיכול דלא מתקנא והוה רבי זעירא סבר מימר מה אפשר דרבי ירמיה משלחה לי מילא דלא מתקנא בין דין לדין איתאכלת טבל למחר קם עימי' א"ל ההוא מסנאתא דשלחת לי אתמול מתקנא הוה א"ל אמרית מה רבי זעירא מיכל מילא דלא מתקנה א"ל אוף אנא אמרית כן הוה מה רבי ירמיה משלח לי מילא דלאו מתקנה רבי אבא בר זבינא בשם רבי זעירא אמר אין הוון קדמאי בני מלאכים אנן בני נש ואין הוון בני נש אנן חמרין אמר רבי מנא בההיא שעתא אמרין אפי' לחמרתיה דר' פנחס בן יאיר לא אידמינן חמרתיה דר' פנחס בן יאיר גנבונה לסטיי בליליא עבדת טמורה גבן תלתא יומין דלא טעמא כלום. בתר תלתא יומין איתמלכן מחזרתה למרה אמרין נישלחנה למרה דלא לימות לגבן ותיסרי מערתא. אפקונה אזלת וקמת על תרעת דמרה שוריית מנהקא אמר לון פתחין להדא עלובתא דאית לה תלתא יומין דלא טעימת כלום פתחין לה ועלת לה אמר לון יהבון לה כלום למיכל תיכל יהבין קומה שערין ולא בעית מיכל אמרו ליה רבי לא בעית מיכל. אמר לון מתקנין אינן אמרו לי' אין אמר לון וארימתון דמיין. אמרו ליה ולא כן אילפן רבי הלוקח לזרע לבהמה קמח לעורות שמן לנר שמן לסוך בו את הכלים פטור מן הדמאי. אמר לון מה נעביד להדא עלבתא דהיא מחמר על גרמה סגין וארימון דמיין ואכלת: תרין מסכינין אפקדון תרין סאין דשערין גבין רבי פנחס בן יאיר זרעון וחצדון ואעלון בעין מיסב שעריהון אמר לון אייתון גמליא וחמריא וסבון שעריכון:). 

וק"ק מחמור של חוני המעגל (תענית כד, והובא בלקוטי מוהר"ן תורה ס) שמבואר שחמור מעברת זכר היתה, וכאשר חוני המעגל ישן שבעים שנה, היא הולידה, ובנה בא עליה, והולידה עוד, עד שהיה להחמור ולדי ולדות. ולכאו' מבואר שמה קיימא לן שאין יחס בבהמות, זה לגמרי כל עיקר, אפילו בבהמתן של צדיקים, אין בכלל יחס, שאין אפילו שום צדקות שייך להבהמות להחמיר. (כי אין לומר שצדקתן של הבהמות הוא רק לענין אכילה כמו שכ' תוספות לענין שמירה מן השמים על הצדיקים, כי מהא דגמלים של אברהם אבינו יוכיח, ואת"ל ששאני ע"ז, א"כ שאני נמי עריות שהיא בחי' אכילה כידוע, ואכמ"ל).

(והא שאדמו"ר של שקר שנפטר עכשיו, כתב ממש לפני שנפטר ללעג על הננחים ודימה אותם לכלבים וכו', אין פלא שלא ידע שבהמות אין שום יחס, ואין שום ענין כלל שכלב לא ילך עם כלב. והלואי שהנפטר כבר קיבל עונשו במיתתו).

נ נח נחמ נחמן מאומן