כנגע נראה לי בבית - כף הדמיון - פרשת מצורע

ב"ה

ע' בפרשת מצורע על הפסוק כנגע נראה לי בבית (ויקרא יד:לה) ופרש"י ז"ל אפלו תלמיד חכם שיודע שהוא נגע ודאי, לא יפסק דבר ברור לומר נגע נראה לי, אלא "כנגע נראה לי", עכ"ל. והמפרשים כתבו כי רק באמירת הכהן נעשה נגע ממש. אכן ראיתי מובא שהר"א מזרחי כתב בשם רבותיו שהטעם הוא מפני שלמדה תורה דרך ארץ, שלא יאמר אדם טמאה אפלו על הדבר הברור לו ודאי, אלא יאמר בלשון ספק. וזה שאמרו חז"ל (ברכות ד.) למד לשונך לומר איני יודע, ע"כ. והוא קצת תמוה, אלא שכותב כן בדרך קבלה. אכן לפי מה שגילה רבינו בסוף תורה כח שאין לקרוא את היצר הרע אלא בשם כח המדמה עין שם, י"ל שהרי הטומאה של הנגעים הוא מהס"א שכל כחו אינו אלא הדמיון, ובפרט הוא משתדל להחליש דעתינו ולהפיל אותנו בייאוש, ולכן דוקא כאשר הוא מראה כחו ואותותיו, אנו משתמשים בכלי זינו, ואומרים כנגע, בכ"ף הדמיון, שאפילו אם הוא באמת נגע ממש על פי הכהן, אינו אלא כפי דמיון הס"א, הגם שנהיה חייבים להתיחס להלכה לדמיון הזה, עם כל זה אינו אלא דמיון בעלמא, ואין להתפעל יותר מדי עליה.

נ נח נחמ נחמן מאומן