ספר השגת אלקות

ב"ה חבר נתן לי את הספר, הוא אמר לי שהרבנים החרימו, אבל בידעי מהותן של הרבנים של היום לא ראיתי בזה אלא סיבאה לתקוה שבאמת יש בו רעיון חזק טוב ואמיתי. מה שעבר עלי, כפי מה שאני מתיחס לזה, עוד אני סובל, חוץ מהזמן והכוחות וכו'. אבל צריכים לדון את המחבר לכף זכות, שהוא היה ניצול השואה (ובעמ' קלט הוא מזכיר כמה ניסים שהיה לו כאשר נמלט), ועבר כמה וכמה גלויות במחנות אויב וכמעט הרגו אותו, ובסתמא קשה מאד לתאר מה שהוא סבל.

המחבר היה חייט בירושלים בשם בן ציון נחמי' בן חושיאל פרסברגר (ובעמ' קסד בן חושיאל בן דבורה בן יקותיאל מנחם, ובעמ' סה מביא שמות בניו: בן דוד, בן יוסף, נחמה, שמעון בן שלמה שנולד בל"ג בעומר). [פעם לפני כח"י שנים קבלתי ברכה מאיזה חייט במאה שערים שאנשים אמרו לי שהולכים להתברך אליו, ונתתי לו בסתמא כחמש שקל. ולכאורה זה החייט לא המחבר, כך ביררתי].

סוף דעתי על הספר שבאמת כדאי לגנוז אותו, כי לא מלבד שאין נראה בו לשון ומידע חכמים, הוא גם מביא מספר הברית (ענין השמיטות וכו') מה שהחליטו להשמיט (והוא לא הבין את זה...) כי האריז"ל פסלו (וכן רבי נתן מביא שרבינו הקדוש אמר שהוא אינו כן, עיין בספר חיי מוהר"ן אות תכד, ואיך חסיד ברסלב לא ידע את זה, ואיך בעל רוח הקודש לא ידע את האריז"ל?), ועיקר רעיון של הספר, שהוא כותב בבירור ובמפורש רק בעמוד קכז-קל' (שהחלל פנוי הוא אלקות וכו' - וכבר התחיל בזה בעמ' פא-פב, ועמ' קיא, וזה מתאים לעוד כלל שהוא רגיל לצטט שכל רוחני הוא אלקות, אלא שהכלל של רוחני לא מבואר ומבורר מספיק להבין עד כדי כך כוונתו, אבל לאחר שרואים שיטתו בחלל הפנוי, מבואר הדבר שאצלו כל דבר רוחני הוא כבר אלקות חס ושלום חלילה (וכן הוא מביא כמה דברים שהם אלקות, ואיני רוצה להזכיר ה"שמות" שלו - עמ' קכח-ט ובעוד מקומות, וכותב כל זה בפירוש, וכן למש בעמ' קצב כותב שהש"י הוא המחשבה), וכן יש לראות בכמה סיפורים שהוא מביא איך שהוא שמע השם יתברך וכו', ואפילו אם הוא שמע איזה בת קול איך הוא בא להגיד שהוא שמע מפי קב"ה ועוד יותר ממשה רבינו כדבריו. אלא שהסיפור דברים הנ"ל בפני עצמן גם כן הוכחה שכוונתו עד כדי כך, כי יכולים להבין שהוא קיבל מסר מהש"י, ובאופן שהוא מחשיב יותר וכו', אבל לאור שיטתו בחלל הפנוי ובכל הספר מבואר הדבר), הוא ממש נגד כל הספרים הקדושים (והוא בעצמו מודה לזה), ולא זו בלבד אלא שהוא בכלל בלתי הגיון ואי אפשר כמובן לכל בר דעה. ובשביל זה ההחלטה לגניזה.

ועצם הדבר שהוא כותב ספר שלם על ענין לראות את ה', ואינו מזכיר מה שיש בנביאים שכתבו בפירוש וראיתי את ה', וגם רבי נתן מביא את זה בלקוטי הלכות, והמחבר הוא כחסיד ברסלב, והיה צריך לדעת מה שרבי נתן בעצמו אמר לאחד מהמשכילים פעם: אני בעצמי ראיתי את ה', כל זה ממש צועק על עם הארצות של המחבר (ואיני שופטו חס ושלום, ובפרט שהיה ניצול השואה כנ"ל, רק שצריכים לקבוע שאין בהספר לשון חכמים), וכן כמה שאלות שהוא מביא למשל למה משה רבינו מבקש רק אז הריני נא את כבודך, והמחבר מתפאר שאף אחד חשב על זה ואין להם מה לאמר, מעיד על חסרון ידיעותיו, ומעיר שבכלל לא ניסה כהוגן לברר את השיטה שלו עם תלמידי חכמים אמיתים, על אף שהוא טוען שכל התלמידי חכמים לא מדברים עם אנשים פחותים, קשה לקבל שלא מצא שום תלמיד חכם שהיה יכול להראות לו המפרשים על שאלות כאלו ולהסביר לו בהגיון. ועל כל פנים הוא היה יכול לחפש בעצמו בספרים (ועכ"פ הוא מצא ומחכיש דברי הרמב"ם - עמ' קעא).
וכן מה שהוא כותב שמשיח זה השם (עמ' קטו ובעוד מקומות, וע' עמ' קמא שמשיח יבוא עם בית המקדש כי משיח בעצמו הוא יהיה גם הבית המקדש), מאד בעיתי -- אכן בכמה מקומות משמע שהוא כן מאמין שמשיח יבוא כבן אדם, ומה שכבר מביאים בשמו (והוא בעמ' סא) שחמור של משיח זה חומריות גופו, מאד מאד בעיתי (ובטח יהיה לו תשובות על מה שהחמור לבן ויש שופר של יצחק וכו'), רק שדנינן לכף זכות שהוא אומר על דרך דרש.

ועם כל זה קבלתי כמה חיזוקים מתוך הספר, כמה שצריכים להרגיש את השם יתברך בפועל ממש שהוא ממש החיות שלנו והוא יתברך מקומו של העולם. ונהניתי ממה שהוא עמד קצת על הסיפור של מלך הענו, שהדרך לצלם את המלך זה על ידי ענוה, ובאמת אין מה לצלם, כי הלוא המלך נעשה אין, ואני רק בקרוב עמדתי על זה כמו שכתבתי בספר לקוטי נ נח, אבל הוא לא הבין בכלל מה זה אומר, ואדרבה חיזק את עצמו בטעיות שלו.

[ועוד פירכא גדולה על כל המהלך ושיטה שלו, מאד דיבור של רבינו שהוא לא מזכירו ונשמט ממנו, והוא בשיחות הר"ן סימן עו, שבעל השגה אין יכולין להיות כי אם כשהוא למדן בגמרא פירוש רש"י ותוספות, עכ"ל. אכן יש בזה אולי חילוקים, ולכן לא סמכתי לפסול מחמת זה, אמנם מה שהוא לא מתיחס לזה ולא מזכירו כל עיקר, זה בעצמו רעיותא חזקה, ואכמ"ל]

והנה הספר מזכיר לי קצת מה כאשר קראתי ספר של אז וזוגדון (אילו ידעתיו הייתיו)  שממציאים איזה דיוק ורעיון קטן ומועניין, ומבטיחים לבנות עליה, וקוראים עוד עשרים דפים, עוד ששים דפים, עוד מאה ועשר דפים, ואין כלום, רק חוזרים על עצמן עוד הפעם ועוד הפעם. אכן בספר זה קבלתי הרבה יותר חיזוק לפחות כנ"ל, והמחבר הוא כמו חבר, כאלו שמסתובבים במקומות הקדושים שאינם מאה אחוז אבל יש להם הרבה נקודות טובות ורעיונות... ואם לא סבלתי כ"כ הייתי אפילו מפסוד מהחיזוק כנ"ל.

קטע אחד שנהנתי וצחקתי (עמ' עח, ויש עוד כמוהו) ז"ל ראיתי בספר ליקוטי עצות המשולש בשם הבעל שם טוב ז"ל (ה"ע - הוא מהזוהר הקדוש) כשבי' כנישתא אחד ישוב בתשובה שלימה אז מהרה יבוא משיח, וזה ממש בושה וחרפה בית הכנסת של חסידי ברסלב אחת מלא תלמידי חכמים עם חברת מבועי הנחל עם חידושי תורה טריים כל חודש ואין אחד שיכול לעשות תשובה שלימה עם כל אנשי בית הכנסת אחת כמובא..

עוד נהנתי ממש"כ בעמ' קלה: פעם באתי בדברים עם רב בישראל ואמרתי לו שהרגלים שלי הם נעשו לי חלשים מאד, אז הוא אמר לי, נו, נעשים זקנים יותר. אבל איזה תשובה ותירוץ זהו? זה היום כבר צריכים לחיות אלפי שנים....

בעמ' קעג הוא מביא שאיזה אדם גדול אמר לו שהרבי שלו (של אותו אדם גדול) פעל בשמים שחסידיו יחיו טוב עם נשותיהם. אז המחבר ענה לו, הרבי שלי (רבינו הקדוש) פעל שמי שלומד לקוטי מוהר"ן לשמה יכול להשיג דבקות  בה' וכו' וכו'.

בעמ' קסב הוא ממציא סגולה ללבוש חתיכת בד סמוט (סור מרע ועשה טוב) או אטלס (אבקש טוב לישראל) כל כל צורון על כל מעיל. או משי (מקום של ישראל).

מעניין מה שהוא כותב (עמ' קמט) שבמלחמת יום הכיפורים תשל"ד (וזה תאריך לידתי) התחילה ממשלת ישראל לטעות ולשקר את כל עם ישראל בארץ ובגולה יותר מתמיד והמחדלים הלכו ונתגברו כל יום יותר ויותר.

והוא מביא מהשקר בעמ' קסה לצלם את הנשמה, ובמקום אחר הוא מביא שני תאריכי הגאולה תשס (המקובל סאלאמן), ותשן. וכל זה לא מראה טוב עליו כלל.

נ נח נחמ נחמן מאומן