ליקוטי מוהר"ן תורה סג

 ב"ה

תורה סג

ההערות שלי על תורה זו נאבדו בעוה"ר, יה"ר שאזכה עוד להרבה חידושים והשגות בתורה זו ובכל התורה כולה, אמן.

 

ובשתים יכסה פניו, זה בחי' מגלה טפח ומכסה טפח אצלו עצמו, כי פנים לשון כעס כמ"ש (שמות לג:יד) פני ילכו, וגם פנים לשון רצון והשגחת הש"י, כמ"ש (במדבר ו) יאר ה' פניו אליך, ע"ש.

צע"ק כי מש"כ פני ילכו והנחתי לך, לכאורה הוא לשון של רצון ולא של כעס, שנתרצה לבקשת משה רבינו. ואולי רבינו מפרש את הפסוק – הפנים של כעס שלי ילכו ויסתלקו.

 

 – יש נחש וכו' ופעמים מעופף וכו'. ידוע בעולם המדע נחש שמעופף מהאילנות, נמצא בדורם ודרום מזרח אסיא בשם:

Chrysopelea paradise – the paradise tree snake.

מעניין שנקראת על שם גן עדן, שהנחש גרם הגירושין ממנו וכל הגברת הרע שנותן לו לעופף כמבואר בתורה זו.

 

בשתים יעופף

וכן אצל הש"י צריך להיות בחי' מגלה ומכסה וכו', כי צריך לדבק ולקרב עצמו להש"י, כאלו כביכול הש"י נגלה ומתקרב אליו, אבל כל מה שמתקרב יותר להש"י, צריך להתרחק יותר וכו' ע"ש.

והנה בזה הענין של עפיפה, ההתקרבות והתרחקות הם שני צדדים של פעולה אחד. ואילו בענין בשתים מכסה רגליו, רבינו פירש, שיש שני פעולות, מה שהצדיק מכסה והוא להלביש עצמו כדי שיוכל להיגלות, ויש שממש מכסה שלא להיגלות. ואכן שניהם שייכים להכיסוי. ובענין בשתים יכסה פניו, רבינו פירש שני פעולות, מה שהצדיק מגלה פנים של רצון ומכסה פנים של כעס, ולפעמים מכסה פנים של רצון והשגחה, ומשמע כמו לענין כיסוי רגליו, שבשני הפעולות יש כיסוי. והרי רק לענין עפיפה לא פירט רבינו שיש שני פעולות של כיסוי.

 

והצדיק הוא לפעמים מקבל על עצמו יסורין בשביל העולם והוא כמו חלוף שמחליף עם השם יתברך ההשפעה וההשגחה שאינו רוצה זאת ההשפעה וההשגחה ומכסה פני השגחה זו, ומקבל על עצמו יסורין כי הוא בוחר בהשפעה והשגחה רוחניות וכו' ע"ש. וכן מבואר במקום אחר שצריכים להיות חכם לבחור בהשגות רוחניות.

ובזה יש ליישב הקושיא המפורסמת על מה שאנו מתפללים בשמונה עשרה: ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך וכו', ושואלים שבודאי השם יתברך יתן שכר הראוי, ולמה צריכים להתפלל על זה ומה יועיל התפלה להרבות שכרו מהראוי. אכן לפי המבואר כאן י"ל שמתפללים שיקבלו את השכר בהשפעה והשגחה רוחניות וכו'.

 

שמעתי מהמוהל באקר, נמלה מלשון נימול – מילה. וכדי להבין קשר ענין הנמלה לראשית התורה בענין ברית, ר"ל שענין הנמלה הוא כנגד מציצה בפה, והוא כנגד הערב רב, ובזה ר"ל איך המילה נמצא במקום טמא [גם הזכיר שאולי יש להשוות הג' קולות של תורה נה, קול כסיל של דרכי אמורי, קול ענות של הפילוספים שאין לבם מכיל חכמתם, וקול מחרף ומגדף של השונאים, ור"ל על פי דרכו שהם נגד מילה פריעה ומציצה. ולפי דרכינו י"ל שדרכי אמורי הוא לעומת התפשטות חכמתם הטיפשית להעולם. קול ענות הפילוספיא, לעומת מהירות ועומק שכל עצמם, וקול מחרף ומגדף, לעומת כמה שחכמתם נכנסת לעומק מוח ולב העולם, ועמש"כ לקמן]. אכן לכאורה רבינו הראה הקשר שבתחלה דיבר על כנפי הקדושה, שהם ו' שנחלקים לשלש וכו', ושוב מסביר ענין הכנפים של הנחש, שהם גם כן נחלקים לשלש. וזה לעומת זה, בחי' בשתים יכסה פניו, שהוא ענין מה שהצדיק מגלה טפח ומכסה טפח אצל עצמו ובוחר באיזה השפעה שרוצה, בטומאה הוא ענין מה שכלם מעופף במהירות ונפתח להם חכמתם מאד. ובחי' בשתים יכסה רגליו, שהוא ענין מה שהצדיק מגלה ומכסה נגד העולם, בטומאה הוא ענין התפשטות חכמתם בעולם [ולפי ההשואה להג' קולות כנ"ל, הרי תיקון קול כסיל ברוב דברים זה דוקא להבין שיש להתכסות בצל יד ה']. ובחי' בשתים יעופף, שהוא ענין מה שהצדיק מתקרב ומתרחק מהש"י, בטומאה הוא ענין ההיזק לאחרים בהעמקות שנכסת לתוך המוח והלב שלהם – וזה היפוך של הקדושה שענינו בשימוש עבודת השם, כי חכמתם מתחיל בנפרדים דייקא, ודוק. ועיין לעיל שי"ל שענין זה של העפיפה הוא כנגד קול מחרף ומגדף המבואר בתורה נה, ושם בתורה נה מבואר התיקון לזה הוא אסיפה, לראות את עצמו בהיכל השם, ששם כולו אומר כבוד, והרי זה תכלית שימוש ועבודת השם.

 

נ נח נחמ נחמן מאומן