Likutay Moharan - Torah-teaching 1

Likutei Moharan, Torah 1: Translation (Part 1)

Verse: Psalm 119:1

אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת ה'

Blessed are those whose way is blameless [תְמִימֵי דָרֶךְ, root תמם, linked to יַעֲקב אִישׁ תָּם, wholeness], who walk [הוֹלְכִים, linked to דְּרָכָיו, paths] in the Torah of the Lord.

Word-by-Word Breakdown

• אַשְׁרֵי (Blessed): Blessed [אַשְׁרֵי, linked to הִסְתַּכְּלוּת, contemplation].
• תְמִימֵי דָרֶךְ (Blameless of way): Blameless of way [root תמם, linked to יַעֲקב אִישׁ תָּם, Jacob, a wholesome man, Genesis 25:27].
• הַהוֹלְכִים (Who walk): Who walk [linked to דְּרָכָיו, his ways].
• בְּתוֹרַת ה' (In the Torah of the Lord): In the Torah of the Lord, source of grace (חֵן) and wisdom (חָכְמָה).

Commentary

Opening

דַּע, כִּי עַל יְדֵי הַתּוֹרָה נִתְקַבְּלִים כָּל הַתְּפִלּוֹת וְכָל הַבַּקָּשׁוֹת, שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים וּמִתְפַּלְּלִים וְהַחֵן וְהַחֲשִׁיבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִתְעַלֶּה וְנִתְרוֹמֵם בִּפְנֵי כָּל מִי שֶׁצְּרִיכִין הֵן בְּרוּחָנִי הֵן בְּגַשְׁמִי.

Know, that through the Torah, all prayers and all requests that we request and pray for are accepted, and the grace [חֵן] and importance of Israel are elevated and exalted before all whom they need, whether in spiritual or material matters.

Continued

כִּי עַכְשָׁו בָּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים חֵן וַחֲשִׁיבוּת הָאֲמִיתִּי שֶׁל יִשְׂרָאֵל נָפַל כִּי עַכְשָׁו עִקַּר הַחֲשִׁיבוּת וְהַחֵן הוּא אֶצְלָם. אֲבָל עַל יְדֵי הַתּוֹרָה, נִתְעַלֶּה הַחֵן וְהַחֲשִׁיבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

For now, due to our many sins, the true grace [חֵן] and importance of Israel have fallen, for now the primary importance and grace are with them [the nations]. But through the Torah, the grace and importance of Israel are elevated.

Torah as Grace

כִּי הַתּוֹרָה נִקְרֵאת (מִשְׁלֵי ה) : ''אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן'' שֶׁמַּעֲלָה חֵן עַל לוֹמְדֶיהָ (עֵרוּבִין נ''ד:).

For the Torah is called (Proverbs 5:19): “A loving doe and a graceful gazelle” [יַעֲלַת חֵן, חֵן = grace], which bestows grace upon its learners (Eruvin 54b).

Likutei Moharan, Torah 1: Translation (Part 2)

Note: This is the second part of the translation, continuing from "Torah as Grace" and covering the remaining commentary from "Intellect and Wisdom" to the end of the teaching.

Commentary (Continued)

Intellect and Wisdom

כִּי אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי צָרִיךְ תָּמִיד לְהִסְתַּכֵּל בְּהַשֵּׂכֶל, שֶׁל כָּל דָּבָר וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֶל הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר כְּדֵי שֶׁיָּאִיר לוֹ הַשֵּׂכֶל, שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַדָּבָר.

For a Jewish person must always contemplate [הִסְתַּכֵּל, linked to שֵׂכֶל, intellect] the intellect of every thing and connect himself to the wisdom [חָכְמָה] and intellect that exists in every thing, so that the intellect in every thing illuminates for him [יָאִיר, linked to אוֹר, light], to draw close to the Holy One, blessed be He, through that thing.

Intellect as Light

כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא אוֹר גָּדוֹל וּמֵאִיר לוֹ בְּכָל דְּרָכָיו כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהֶלֶת ח) : ''חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו''.

For the intellect [שֵׂכֶל] is a great light [אוֹר] and illuminates [מֵאִיר, linked to אוֹר] all his ways [דְּרָכָיו, linked to דָרֶךְ], as it is written (Ecclesiastes 8:1): “A man’s wisdom [חָכְמַת] illuminates [תָּאִיר] his face”.

Jacob and the Birthright

וְזֶה בְּחִינַת יַעֲקב כִּי יַעֲקב זָכָה לַבְּכוֹרָה שֶׁהוּא רֵאשִׁית, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה (תִּקּוּנִים תִּקּוּן י''ד, זהַר מִשְׁפָּטִים קכ''א:) כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קי''א) : ''רֵאשִׁית חָכְמָה'' (בְּרֵאשִׁית כ''ז). וזה בחינת ''וַיַּעַקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם'', וְתַרְגּוּם אוּנְקְלוֹס: וְחַכְּמַנִי.

And this is the aspect of Jacob [יַעֲקב], for Jacob merited the birthright [בְּכוֹרָה, linked to רֵאשִׁית, beginning], which is the beginning, which is the aspect of wisdom [חָכְמָה] (Tikkunei Zohar, Tikkun 14; Zohar Mishpatim 121b), as it is written (Psalm 111:10): “The beginning [רֵאשִׁית] of wisdom [חָכְמָה]” (Genesis 27). And this is the aspect of “He has outwitted me [וַיַּעַקְבֵנִי, root עקב, linked to יַעֲקב] these two times”, and the Targum Onkelos: “He has made me wise [חַכְּמַנִי, linked to חָכְמָה, wisdom]”.

Sun and Wisdom

וְזֶה בְּחִינַת שֶׁמֶשׁ. כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא מֵאִיר לוֹ בְּכָל דְּרָכָיו כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ. וְזֶה בְּחִינַת (מִשְׁלֵי ד) : ''וְארַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם''.

And this is the aspect of the sun [שֶׁמֶשׁ]. For the intellect [שֵׂכֶל] illuminates [מֵאִיר, linked to אוֹר] all his ways [דְּרָכָיו, linked to דָרֶךְ] like the sun. And this is the aspect of (Proverbs 4:18): “The path of the righteous is like the light [אוֹר] of dawn, advancing and shining until the day is established”.

Vitality and Wisdom

וְזֶה בְּחִינַת חֵית לְשׁוֹן חִיּוּת (עיין זוהר פנחס רמ''ה: ובתיקונים תיקון ס''ה) כִּי הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא הַחִיּוּת שֶׁל כָּל דָּבָר כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהֶלֶת ז) : ''הַחָכְמָה תְחַיֶּה'' וְכוּ.

And this is the aspect of Chet [חֵית], meaning vitality [חִיּוּת, linked to חֵית] (see Zohar Pinchas 245b; Tikkunei Zohar, Tikkun 65), for wisdom [חָכְמָה] and intellect [שֵׂכֶל] are the vitality of every thing, as it is written (Ecclesiastes 7:12): “Wisdom [חָכְמָה] gives life [תְחַיֶּה, linked to חִיּוּת]”, etc.

Moon and Sovereignty

אַךְ מֵחֲמַת שֶׁאוֹר הַשֵּׂכֶל גָּדוֹל מְאד אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת אֵלָיו כִּי אִם עַל יְדֵי בְּחִינַת נוּן שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים ע''ב) : ''לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ'', וּפֵרֵשׁ רַשִׁ''י: לְשׁוֹן מַלְכוּת. וְזֶה בְּחִינַת לְבָנָה כִּי הַלְּבָנָה אֵין לָהּ אוֹר מֵעַצְמָהּ כִּי אִם מַה שֶּׁמְּקַבֶּלֶת מֵהַשֶּׁמֶשׁ (זהַר וַיְּחִי רל''ח).

However, because the light [אוֹר] of the intellect [שֵׂכֶל] is very great, it is impossible to attain it except through the aspect of Nun [נוּן], which is the aspect of sovereignty [מַלְכוּת], as it is written (Psalm 72:17): “Before the sun, his name shall be Nun [יִנּוֹן, linked to נוּן, sovereignty]”, and Rashi explains: an expression of sovereignty. And this is the aspect of the moon [לְבָנָה], for the moon has no light of its own, only what it receives from the sun [שֶׁמֶשׁ] (Zohar Vayechi 238b).

Unity of Sun and Moon

וְזֶהוּ בְּחִינַת מַלְכוּת, דְּלֵית לָהּ מִגַּרְמָהּ כְּלוּם אֶלָּא מַה שֶּׁמְּקַבֶּלֶת מִן הַחֵית, שֶׁהִיא בְּחִינַת חָכְמָה, בְּחִינַת שֶׁמֶשׁ כַּנַּ''ל וְנַעֲשֶׂה (יְשַׁעְיָהוּ ל) : ''אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה''.

And this is the aspect of sovereignty [מַלְכוּת], which has nothing of its own except what it receives from the Chet [חֵית], which is the aspect of wisdom [חָכְמָה], the aspect of the sun [שֶׁמֶשׁ] as mentioned above, and it becomes (Isaiah 30:26): “The light [אוֹר] of the moon [לְבָנָה] shall be like the light of the sun [חַמָּה]”.

Esau and the Evil Inclination

אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֶל הַשֵּׂכֶל וְהַחָכְמָה וְהַחִיּוּת, שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר זֶה בְּחִינַת עֵשָׂו שֶׁבִּזָּה אֶת הַבְּכוֹרָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית כ''ה) : ''וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכוֹרָה'' דְּהַיְנוּ הַשֵּׂכֶל כַּנַּ''ל בְּחִינַת (מִשְׁלֵי י''ח) : ''לא יַחְפּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה כִּי אִם בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ''.

But one who does not connect himself to the intellect [שֵׂכֶל], wisdom [חָכְמָה], and vitality [חִיּוּת], this is the aspect of Esau [עֵשָׂו], who despised the birthright [בְּכוֹרָה], as it is written (Genesis 25:34): “And Esau despised the birthright”, that is, the intellect as mentioned above, the aspect of (Proverbs 18:2): “A fool does not desire understanding [תְבוּנָה], but only to reveal his heart”.

Evil Sovereignty

וְזֶה בְּחִינַת מַלְכוּת הָרְשָׁעָה בְּחִינַת לְבָנָה דְּסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר (יְשַׁעְיָהוּ כ''ד) : ''וְחָפְרָה הַלְּבָנָה'' וְכוּ (עין תיקון ח).

And this is the aspect of evil sovereignty [מַלְכוּת הָרְשָׁעָה], the aspect of the moon of the other side [לְבָנָה דְּסִטְרָא אָחֳרָא], about which it is said (Isaiah 24:23): “And the moon [לְבָנָה] shall be ashamed”, etc. (see Tikkunei Zohar, Tikkun 8).

Good vs. Evil Inclination

וְזֶה בְּחִינַת יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר הָרָע. כִּי הַיֵּצֶר טוֹב נִקְרָא ''מִסְכֵּן וְחָכָם'' (קהֶלֶת ד), (עיין רש''י ועיין זוהר וישב קע''ט ובמ''ר קהלת ובנדרים ל''ב:), בְּחִינַת מַלְכוּת שֶׁהִיא בְּחִינַת עֲנִיָּה וְדַלָּה דְּלֵית לָהּ מִגַּרְמָהּ כְּלוּם כִּי אִם מַה שֶּׁמְּקַבֶּלֶת מֵחָכְמָה. וְ יֵצֶר הָרָע נִקְרָא ''מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל'' (שָׁם) בְּחִינַת מַלְכוּת דְּסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁאֵינָהּ חֲפֵצָה בְּחָכְמָה וָשֵׂכֶל, בְּחִינַת ''לא יַחְפּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה'' וְכוּ, כַּנַּ''ל.

And this is the aspect of the good inclination [יֵצֶר טוֹב] and the evil inclination [יֵצֶר הָרָע]. For the good inclination is called “poor and wise [חָכָם, linked to חָכְמָה]” (Ecclesiastes 4:13), (see Rashi, Zohar Vayeshev 179b, Midrash Rabbah Ecclesiastes, Nedarim 32b), the aspect of sovereignty [מַלְכוּת], which is poor and lowly, having nothing of its own except what it receives from wisdom [חָכְמָה]. And the evil inclination is called “an old and foolish king” (ibid.), the aspect of sovereignty of the other side [מַלְכוּת דְּסִטְרָא אָחֳרָא], which does not desire wisdom and intellect, the aspect of “A fool does not desire understanding [תְבוּנָה]”, etc., as mentioned above.

Empowering Holy Sovereignty

וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לִתֵּן כּחַ לִבְחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה לְהִתְגַּבֵּר עַל מַלְכוּת דְּסִטְרָא אָחֳרָא וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת ה:) לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע.

And every person must give strength to the aspect of holy sovereignty [מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה] to prevail over sovereignty of the other side, as our Sages, of blessed memory, said (Berachot 5a): “A person should always incite the good inclination [יֵצֶר טוֹב] against the evil inclination [יֵצֶר הָרָע]”.

Torah’s Power

וְעַל יְדֵי מַה נוֹתֵן כּחַ לַמַּלְכוּת דִּקְדֻשּ **וְכָל הַתְּפִלּוֹת וְהַבַּקָּשׁוֹת נִתְקַבְּלִים**.

A Collection of Advice - Introduction

 

Introduction

Who is the man who desires life, who chooses eternal life [Psalms 34:13]? Who truly pities his soul, who is for the Lord [II Chronicles 15:12]? Let him set his heart to this small volume, small in quantity but great in quality. Look and see, and be astonished, utterly amazed [Habakkuk 1:5], for a work has been wrought in their days: paths and counsels, wondrous and awesome, new yet also ancient, founded upon bases of fine gold [Song of Songs 5:11], planted by streams of water [Psalms 1:3], flowing from the fountain that issues from the House of the Lord [Joel 4:18]. Deep waters are the counsel in a man’s heart, which a man of understanding draws forth [Proverbs 20:5]. Come, behold the works of the Lord [Psalms 46:9]; set your hearts to these words, for they are matters that stand at the height of the world. Words of the living G-d and eternal King: words that revive all souls, from the small to the great, from the highest of levels to the very lowest degree. No word of holy counsel is hidden from you that you will not find in this book, and all that your soul asks will not be withheld from you by this small volume. Incline your ear and hear, open your eyes and see [Isaiah 42:20]; understand and perceive the truth in its truth. Remove from yourself stubbornness of heart and the ways of mockery and falsehood. Keep far from you the wisdoms of vanity. Have pity on your soul and incline your mind and thoughts to the truth in its truth, for if, G-d forbid, you turn aside from the truth, whom will you deceive? Surely you will deceive only yourself. Bring this book and look into it: Is there injustice in its tongue, G-d forbid? Has its step turned aside from the straight and true path, the path our fathers trod from of old? In the Lord I have trusted; I shall not be ashamed by these words, neither in this world nor in the world to come [Psalms 25:2]. I will thank the Lord greatly with my mouth, and in the midst of the multitude I will praise Him [Psalms 109:30], for He stood at the right hand of a poor one like me [Psalms 109:31], and strengthened me and fortified me to gather these awesome roses, these precious treasures and eternal remedies, these lives of souls, from wells of living waters, from the fountains of salvation [Isaiah 12:3]. All that flows from them is founded upon the words of our fathers and our teachers, of blessed memory, in the Written Torah and the Oral Torah; in the Torah, Prophets, and Writings; in the Babylonian and Jerusalem Talmud; in the Midrashim and the holy books of the Zohar; and the books of the Ari, of blessed memory. Upon them are these words built and established, those brought in this awesome volume. To expound at length on their praiseworthy virtues, a multitude of pages would fall short. But one who gazes upon them with the eye of truth will see for himself the precious splendor of their greatness, and the truth will testify for itself. The Lord, G-d of truth [Jeremiah 10:10], will grant truth to Jacob [Micah 7:20], and send His light and His truth to guide us always in the path of truth [Psalms 43:3]. May He incline our shoulders to serve Him all the days of our lives in truth, to love peace and truth [Zechariah 8:19], until the throne of David is established in kindness, and he sits upon it in truth, speedily in our days, Amen [Isaiah 16:5].

Na Nach Nachma Nachman MayUman

A Collection of Advice - אמת ואמונה Truth and Faith

 

אמת ואמונה       Truth and Faith

א.
עִקַּר הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בָּאֱמוּנָה, כִּי עִקַּר הַגָּלוּת אֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׁבִיל חֶסְרוֹן אֱמוּנָה (ז' א').
The main redemption depends on faith, for the main exile is only due to a lack of faith (7, 1).

 

ב.
אֱמוּנָה וּתְפִלָּה וְנִסִּים וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵם בְּחִינָה אַחַת וְכֻלָּם תְּלוּיִים זֶה בָּזֶה (שָׁם).
Faith, and prayer, and miracles, and the Land of Israel are one aspect, and all are dependent on one another (ibid.).

 

ג.
יֵשׁ בְּנֵי אָדָם הַמְכַסִּים כָּל הַנִּסִּים בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, וּכְשֶׁיִּכְלוּ אֵלּוּ הָאֶפִּיקוֹרְסִים שֶׁאֵין לָהֶם אֱמוּנָה בְּנִסִּים, וְתִתְרַבֶּה אֱמוּנָה בָּעוֹלָם, אָז יָבוֹא מָשִׁיחַ, כִּי הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בָּאֱמוּנָה כַּנַּ"ל (שָׁם).
There are people who cover all miracles with the way of nature, and when these heretics, who have no faith in miracles, perish, and faith increases in the world, then the Messiah will come, for the redemption depends on faith, as mentioned above (ibid.).

 

ד.
אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לֶאֱמוּנָה כִּי אִם עַל־יְדֵי אֱמֶת (הַיְנוּ כִּי עִקַּר הָאֱמוּנָה אֵינָהּ אֶלָּא בְּמַה שֶּׁאֵין הַשֵּׂכֶל מֵבִין, כִּי בְּמָקוֹם שֶׁהַשֵּׂכֶל מֵבִין אֵין שַׁיָּךְ אֱמוּנָה, וְאִם כֵּן כְּשֶׁאֵין הַשֵּׂכֶל מֵבִין, מֵהֵיכָן יָבוֹא לְהַאֲמִין בְּמַה שֶּׁצָּרִיךְ לְהַאֲמִין, עַל־כֵּן עִקַּר הָאֱמוּנָה תְּלוּיָה בָּאֱמֶת, שֶׁאִם יִרְצֶה הָאָדָם לְהִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ יָבִין מֵאֵלָיו, שֶׁצְּרִיכִין לְהַאֲמִין הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים וּבְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, אַף עַל פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בְּשִׂכְלֵנוּ הַמְּגֻשָּׁם, כִּי עַל־יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת עַל הָאֱמֶת בְּעֵין הָאֱמֶת, יָבִין מֵרָחוֹק שֶׁהַאֱמֶת הוּא כָּךְ רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בְּשֵׂכֶל וּצְרִיכִין רַק לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. וְהָבֵן הֵיטֵב (שָׁם ב).
It is impossible to come to faith, except through truth (that is, because the essence of faith is only in what the intellect cannot comprehend, for where the intellect comprehends, faith is not relevant. Thus, when the intellect does not comprehend, from where will one come to believe in what one must believe? Therefore, the essence of faith depends on truth, that if a person desires to look at the real truth, he will understand on his own that it is necessary to believe the holy faith in Hashem, may He be blessed, and in the true righteous ones and in His holy Torah, even though it is impossible to understand with our coarse intellect. For through looking at the truth with the eye of truth, he will understand from afar that the truth is so, only it is impossible to understand with the intellect, and one must only strengthen oneself in complete faith. Understand this well)(ibid., 2).

 

ה.
אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לָאֱמֶת אֶלָּא עַל־יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים וְיֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ עֲצָתָם וְלֹא יִטֶּה לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל מִדִּבְרֵיהֶם וְעַל־יְדֵי זֶה נֶחְקָק בּוֹ אֱמֶת וְזוֹכֶה לֶאֱמוּנָה וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל, וְכֵן צָרִיךְ לְהַרְחִיק אֶת עַצְמוֹ מֵעֲצַת רְשָׁעִים וּמִתְנַגְּדִים וְחוֹלְקִים עַל הָאֱמֶת. וְכָל זֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי מִצְוַת צִיצִית שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁמִירָה מִנִּאוּף שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲצוֹת רְשָׁעִים, וְזוֹכִין לְתִקּוּן הַבְּרִית שֶׁהִיא בְּחִינַת עֵצוֹת שֶׁל צַדִּיקִים (שָׁם ג).
It is impossible to come to truth except through drawing close to true righteous ones, and walk in the path of their counsel, and not to turn to the right or to the left from their words. [And] Through this, truth is engraved in him, and he merits faith, etc., as mentioned above. Likewise, one must distance oneself from the counsel of the wicked, and from opponents and those who dispute the truth. [And] All this is merited through the commandment of tzitzis, which is the aspect of guarding against promiscuity, which is the aspect of the counsel of the wicked, and one merits the rectification of the bris (-covenant), which is the aspect of the counsels of the righteous (ibid., 3).

 

ו.
עַל־יְדֵי שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּכֹחַ וּמַכְנִיס כָּל כֹּחוֹ בְּאוֹתִיּוֹת הַתְּפִלָּה, עַל־יְדֵי זֶה זוֹכִים לֶאֱמוּנָה (ט, א).
Through praying with strength and investing all one’s strength in the letters of the prayer, through this, one merits faith (9, 1).

 

ז.
אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם הַמַּכְחִישִׁים כָּל הַנִּסִּים וְאוֹמְרִים, שֶׁהַכֹּל דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, וְאִם רוֹאִים אֵיזֶה נֵס הֵם מְכַסִּים הַנֵּס עִם דֶּרֶךְ הַטְּבָעִים, שֶׁאוֹמְרִים שֶׁזֶּה דֶּרֶךְ הַטְּבָעִים, הֵם פּוֹגְמִין בָּאֱמוּנָה מְאֹד, וּפוֹגְמִין בַּתְּפִלָּה וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהֵם מַאֲרִיכִין אֶת הַגָּלוּת (שָׁם ב).
Those people who deny all miracles and say that everything is through the way of nature, and if they see some miracle, they cover the miracle with the way of nature, saying that it is the way of nature, they greatly damage faith, and they damage prayer and the Land of Israel, and they prolong the exile (ibid., 2).

 

ח.
לְפִי הִתְמַעֲטוּת הָאֱמוּנָה כֵּן הַסְתָּרַת פְּנֵי ה' וַחֲרוֹן אַפּוֹ חַס וְחָלִילָה, וַאֲזַי הַצַּדִּיקִים בּוֹרְחִים מִשְּׂרָרָה וְכָבוֹד, וְאֵין לְהָעוֹלָם מַנְהִיג אֲמִתִּי, וְעַל־יְדֵי שֶׁמְּשַׁבְּרִין הַכַּעַס בְּרַחֲמָנוּת, עַל־יְדֵי זֶה נִמְתָּק הַחֲרוֹן אַף, וַאֲזַי הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת מְקַבְּלִין הַכָּבוֹד וְהַמַּנְהִיגוּת וְזוֹכִין לְמַנְהִיג אֲמִתִּי, שֶׁיָּבִיא כָּל אֶחָד אֶל הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי (יח, ב).
According to the diminution of faith, so is the hiding of the face of the Lord and His burning anger, G-d forbid, and then the righteous flee from (taking) authority and honor, and the world has no true leader. [And] Through breaking anger with mercy, through this, the burning anger is sweetened, and then the true righteous ones accept the honor and leadership, and everyone merits a true leader who will bring each one to the true purpose (18, 2).

 

ט.
אֵין לָאָדָם לְקַבֵּל מַנְהִיגוּת וּשְׂרָרָה כִּי אִם כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרָיו. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא מַאֲמִין בְּאֵיזֶה דָּבָר שֶׁהוּא מִדַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי, כְּגוֹן צְבִי הִפְסִיקוֹ בַּדֶּרֶךְ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַאֲמִין בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵין לוֹ לְקַבֵּל הַמַּנְהִיגוּת. וְאַף שֶׁהָאָדָם חוֹשֵׁב בְּעַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ רַחֲמָנוּת עַל הָעוֹלָם וְעַל כֵּן רוֹצֶה בְּהַנְהָגָתָן, בֶּאֱמֶת הוּא רוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד וְתוֹלֶה רְדִיפָתוֹ בְּרַחְמָנוּת, וְעַל־יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לָבוֹא לְמִינוּת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת חַס וְחָלִילָה, אֲבָל מִן הַשָּׁמַיִם מְרַחֲמִין וְאֵין מַנִּיחִין הַמַּנְהִיגוּת בְּיָדָם (שָׁם ג).
A person must not accept (-take) leadership or authority unless he has complete faith, which  has no further perfection. Even one who believes in some matter of the ways of the Amorites (Darchay HaEmoarey), such as a deer crossing his path, even though he believes in Hashem, may He be blessed, he must not accept (-take) leadership. And even if a person thinks of himself that he has mercy on the world and therefore desires to lead them, in truth, he is pursuing honor and attributes his pursuit to mercy. [And] Through this, one can come to heresy and apostasy, G-d forbid, but from Heaven they have mercy, and do not leave leadership in their hands (ibid., 3).

 

י.
צָרִיךְ לִשְׁמֹר מְאֹד אֶת הָאֱמוּנָה שֶׁלֹּא תִּתְקַלְקֵל חַס וְשָׁלוֹם כִּי עַל־יְדֵי קִלְקוּל הָאֱמוּנָה אֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל מוּסָר מִמּוֹכִיחֵי אֱמֶת וְנִתְקַלְקֵל הַשָּׁלוֹם וְנַעֲשֶׂה גֵּרוּשׁ וּמַחֲלוֹקוֹת חַס וְשָׁלוֹם, וּבָאִים לִכְפִירוּת וְלַעֲבוֹדָה זָרָה וְלֶאֱמוּנוֹת כּוֹזְבִיּוֹת כִּי הָאֱמוּנָה הִיא עִקַּר חוֹתָם הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁצְּרִיכִין לְשָׁמְרוֹ מְאֹד, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִשְׁמָר כָּל הַקְּדֻשָּׁה (כב, א ב).
One must greatly guard the faith so that it is not spoiled, G-d forbid, for through the corruption of faith, one cannot accept reproof from true reprovers, and peace is spoiled, and there are inacted expulsion and disputes, G-d forbid, and one comes to heresy, and to idolatry, and to false beliefs, for faith is the main supreme seal of holiness that must be greatly guarded, because through this all holiness is guarded (22, 1-2).

 

יא.
אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּי אִם עַל־יְדֵי שֶׁבָּאִים לְצַדִּיקֵי הַדּוֹר הָאֲמִתִּיִּים כִּי כָּל עִקַּר אֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל מַמְשִׁיכִין הֵם לְהַדּוֹר כִּי הֵם כְּלָלִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה (שָׁם ג).
It is impossible to merit complete faith except through coming to the true righteous ones of the generation, because all the essential faith of Israel, they draw to the generation, as they are the totality (aggregation) of holiness (ibid., 3).

 

יב.
אֱמֶת וֶאֱמוּנָה הֵם בְּחִינַת אַנְפִּין נְהִירִין בְּחִינַת שִׂמְחָה בְּחִינַת חַיִּים וְעַל־כֵּן זוֹכִין לַאֲרִיכוּת יָמִים עַל־יְדֵי זֶה. וּלְהֵפֶךְ - שֶׁקֶר מְקַצֵּר יָמִים כִּי שֶׁקֶר הוּא בְּחִינַת מִיתָה אַנְפִּין חֲשׁוּכִין עֲבוֹדָה זָרָה רַחֲמָנָא לִצְלָן (כג, א).
Truth and faith are the aspect of shining countenance, the aspect of joy, the aspect of life, and therefore, one merits length of days through this. And the opposite—falsehood shortens days, for falsehood is the aspect of death, darkened countenance, idolatry, may the Merciful One save us (23, 1).

 

יג.
אֱמוּנָה הִיא אַחֲרִית הַיָּמִים כִּי עָלֶיהָ עוֹמְדִים כָּל הַמִּדּוֹת, כִּי הָאֱמוּנָה הִיא יְסוֹד וְשֹׁרֶשׁ כָּל הַקְּדֻשָּׁה. וּכְבָר נִתְבָּאֵר לְמַעְלָה שֶׁעַל־יְדֵי אֱמֶת בָּאִים לֶאֱמוּנָה (שָׁם ג).
Faith is the end of days, for upon it stand all the attributes, as faith is the foundation and root of all holiness. And it has already been explained above that through truth, one comes to faith (ibid., 3).

 

יד.
אֲפִלּוּ מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ אֵיזֶה שֵׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה, צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ אֱמוּנָה לְתוֹךְ הַשֵּׂכֶל, כִּי אֵין לִסְמֹךְ עַל הַשֵּׂכֶל בְּעַצְמוֹ (כד, ו).
Even one who merits to draw some holy intellect must draw faith into the intellect, for one cannot rely on the intellect alone (24, 6).

 

טו.
עַל־יְדֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים שֶׁאוֹמְרִים תּוֹרָה נְפוּלָה, עַל־יְדֵי זֶה בָּאִים כְּפִירוֹת וּבִזְיוֹנוֹת וְהִתְנַגְּדוּת עַל יִרְאֵי הַשֵּׁם. וְהַתִּקּוּן לָזֶה הַכְנָסַת אוֹרְחִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לֶאֱמוּנָה וּלְשַׁבֵּר הַכְּפִירוֹת וְהַבִּזְיוֹנוֹת וּלְהִתְגַּבֵּר עַל הַמִּתְנַגְּדִים (כח, א ג).
Through Torah scholars who are not worthy, who speak (-deliver) fallen Torah, through this, heresy, disgraces, and opposition arise against those who fear Hashem. The rectification for this is hosting true Torah scholars, and through this, one merits faith and to break the heresy and disgraces and to prevail over the opponents (28, 1, 3).

 

טז.
עִקַּר חֲשִׁיבוּת הַצְּדָקָה וּשְׁלֵמוּתָהּ הוּא עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה. וְכָל הַבְּרָכוֹת וְהַהַשְׁפָּעוֹת הַבָּאִים עַל־יְדֵי הַצְּדָקָה אֵין לָהֶם שְׁלֵמוּת כִּי אִם עַל־יְדֵי אֱמוּנָה, שֶׁהִיא מְקוֹר הַבְּרָכוֹת. וְעִקַּר אֱמוּנָה זוֹכִין עַל־יְדֵי שְׁמִירַת שַׁבַּת קֹדֶשׁ (לא, ב).
The main importance and perfection of charity is through faith. [And] All the blessings and the bounty that come through charity, do not have completion, except through faith, which is the source of the blessings. And the essential faith is merited through observing the holy Sabbath (31, 2).

 

יז.
וְכֵן שְׁלֵמוּת כָּל הַדְּבָרִים הִיא הָאֱמוּנָה, וּבִלְתִּי הָאֱמוּנָה כָּל הַדְּבָרִים הֵם חֲסֵרִים וְכֵן שְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא הַדַּעַת הִיא רַק עַל־יְדֵי אֱמוּנָה, כִּי כָּל הַתּוֹרָה עוֹמֶדֶת עַל הָאֱמוּנָה כִּי עִקָּר הִיא הָאֱמוּנָה (שָׁם).
Likewise, the perfection of all things is faith, and without faith, all things are deficient. Similarly, the perfection of the Torah, which is knowledge (daas), is only through faith, for the entire Torah stands on faith, as the fundamental is faith (ibid.).

 

יח.
עִקַּר קִיּוּם הָאֱמוּנָה הִיא רַק עַל־יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית (שם).
The main sustenance of faith is only through guarding the covenant (ibid.).

 

יט.
עַל־יְדֵי אֱמוּנָה מְחַדְּשִׁין הַמֹּחַ שֶׁהִיא הַנְּשָׁמָה בִּשְׁעַת שֵׁנָה וְזוֹכִין לְקַבֵּל עַל־יְדֵי הַשֵּׁנָה שֵׂכֶל חָדָשׁ וּנְשָׁמָה חֲדָשָׁה מְאוֹר הַפָּנִים (לה, ג ד ה).
Through faith, one renews the mind, which is the soul, during sleep, and merits to receive through the sleep new intellect and a new soul from the light of the countenance (35, 3-5).

 

כ.
קִלְקוּל הָאֱמוּנָה חַס וְשָׁלוֹם, הִיא בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל־יְדֵי זֶה נִמְנָע הַמָּטָר וְאֵין שֹׂבַע וְאֵין שָׁלוֹם וְאֵין אִישׁ עוֹזֵר לַחֲבֵרוֹ, וְכָל אֶחָד צָרִיךְ לִנְסֹעַ וְלִטַּלְטֵל מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָתוֹ (מ).
The vitiation (-spoilage, corruption) of faith, G-d forbid, is the aspect of idolatry, and through this, rain is withheld, and there is no satiation, and no peace, and no one helps his fellow, and each one must travel and move from place to place for his livelihood (40).

 

כא.
עִקַּר עֲשִׁירוּת בָּא מֵאֱמֶת, וּכְשֶׁפּוֹגְמִין בָּאֱמֶת בָּא עָלָיו עֲנִיּוּת גַּם בִּזְיוֹנוֹת וּבוּשׁוֹת. אֲבָל הָאוֹחֵז בְּמִדַּת הָאֱמֶת - פַּרְנָסָתוֹ בְּרֶוַח (מז).
The essence of wealth comes from truth, and when one damages truth, poverty, disgraces, and shame come upon him. But one who holds to the attribute of truth—his livelihood is with abundance (47).

 

כב.
הַשֶּׁקֶר מַזִּיק לָעֵינַיִם בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת (מז).
Falsehood harms the eyes, physically and spiritually (47).

 

כג.
כְּשֶׁאוֹמֵר שֶׁקֶר, מִתְגַּבְּרִים עֲכִירוּת הַדָּמִים, שֶׁמִּשָּׁם בָּאָה הַמָּרָה שְׁחֹרָה וְהַדְּמָעוֹת שֶׁמְּקַלְקְלִין עֵינָיו. כִּי אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר שֶׁקֶר עַד שֶׁיַּעֲכֹר אֶת דָּמָיו, וֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר כִּי אִם כְּשֶׁמְּזַכֵּךְ מִקֹּדֶם אֶת הַדָּמִים (ליקוטי מוהר"ן נא).
When one speaks falsehood, the turbidity of the blood is strengthened, from which comes black bile and tears that damage his eyes. For it is impossible to speak falsehood until one muddies his blood, and truth is impossible to speak unless one first purifies the blood (Likutay Moharan 51).

 

כד.
הַשֶּׁקֶר הוּא הָרָע הוּא הַטֻּמְאָה וְעַל־יְדֵי־זֶה מֵסִיר הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵעָלָיו, אֲבָל עַל־יְדֵי אֱמֶת הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָלָיו בִּשְׁלֵמוּת (שָׁם).
Falsehood is the evil, it is the impurity, and through this he removes the providence of Hashem, may He be blessed, from upon him. But through truth, the providence of Hashem, may He be blessed, is upon him in perfection (ibid.).

 

כה.
הָאֱמֶת הוּא אֶחָד וְהַשֶּׁקֶר הוּא הַרְבֵּה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אֱמֶת עַל הַדָּבָר כִּי־אִם אֶחָד, דְּהַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁהוּא דַּיְקָא כְּגוֹן עַל כֶּסֶף כֶּסֶף לְבַד וְעַל זָהָב זָהָב לְבַד וְכוּ', אֲבָל שֶׁקֶר הוּא הַרְבֵּה כִּי יְכוֹלִין לוֹמַר שְׁקָּרִים בְּלִי שִׁעוּר, כְּגוֹן עַל כֶּסֶף שֶׁהוּא נְחֹשֶׁת אוֹ בְּדִיל אוֹ עוֹפֶרֶת וּשְׁאָרֵי שֵׁמוֹת בְּלִי שִׁעוּר, עַל־כֵּן סוֹף כָּל סוֹף יִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת בְּוַדַּאי וְיִתְבַּטֵּל הַהִתְנַגְּדוּת, כִּי כָּל הַהִתְנַגְּדוּת הִיא רַק מֵחֲמַת רִבּוּי הַשֶּׁקֶר בְּלִי שִׁעוּר שֶׁמִּשָּׁם בָּא כָּל הַהִתְנַגְּדוּת, כִּי בְּאֶחָד אֵין שַׁיָּךְ הִתְנַגְּדוּת, וְעַל־כֵּן הָאֱמֶת שֶׁהוּא אֶחָד בְּוַדַּאי יִשָּׁאֵר קַיָּם לְעוֹלָם, כִּי הָאֱמֶת הִיא אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁכָּל הַשְּׁקָרִים שֶׁמֵּהֶם הַהִתְנַגְּדוּת הֵמָּה יֹאבֵדוּ, וְהוּא יַעֲמֹד לְעוֹלָם. כִּי אֱמֶת יְיָ לְעוֹלָם (שָׁם).
Truth is one, and falsehood is many, for it is impossible to say truth about a matter except one, that is, exactly as it is, such as regarding silver, only silver, and on gold, only gold, etc. But falsehood is many, for one can say falsehoods without limit, such as saying about silver that it is copper, or tin, or lead, or other names without limit. Therefore, in the very end, the truth will surely be revealed, and opposition will be nullified, for all opposition is only due to the multitude of falsehoods without limit, from which all opposition comes. For in one, opposition is not possible, and therefore, the truth, which is one, will surely remain existent forever, for the truth is His unity, may He be blessed, so that all the falsehoods from which the opposition comes, they will perish, and He will stand forever. For the truth of the Lord is forever [Psalms 117:2] (ibid.).

 

כו.
כְּשֶׁתִּרְצֶה לְהִכָּלֵל בְּאֶחָד, עַד שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל אַחַר הַבְּרִיאָה בִּבְחִינַת קֹדֶם הַבְּרִיאָה שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ אֶחָד כֻּלּוֹ טוֹב כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁהָיָה קֹדֶם הַבְּרִיאָה, תִּשְׁמֹר אֶת עַצְמְךָ מִשֶּׁקֶר וּתְדַבֵּר רַק אֱמֶת וְתִהְיֶה אִישׁ אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְעַל־יְדֵי זֶה תִּהְיֶה נִכְלָל בְּאֶחָד כַּנַּ"ל, כִּי אֱמֶת הוּא אֶחָד כַּנַּ"ל (שָׁם).
When you desire to be included in One, such that after creation will be included in the aspect of before creation, so that all is one, all is good, all is holy, as it was before creation, guard yourself from falsehood and speak only truth, and be a real true person. [And] Through this, you will be included in One, as mentioned above, for truth is one, as mentioned above (ibid.).

 

כז.
עַל־יְדֵי אֱמוּנָה נִפְתָּחִין שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה (נז, ח).
Through faith, the gates of holiness are opened (57, 8).

 

כח.
אֱמוּנָה אֵין שַׁיָּךְ אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ טַעַם, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵצֶל הַמַּאֲמִין הַדָּבָר גָּלוּי כְּאִלּוּ רוֹאֶה בְּעֵינָיו אֶת הַדָּבָר, שֶׁמַּאֲמִין בּוֹ מֵחֲמַת גֹּדֶל אֱמוּנָתוֹ הַשְּׁלֵמָה (סב, ה).
Faith does not pertain, except to a matter whose reason is unknown, and yet, for the believer, the matter is clear as if he sees the thing he believes in with his eyes, because of the greatness of his complete faith (62, 5).

 

כט.
עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה הִיא עַל־יְדֵי שֶׁמְּקָרְבִין רְחוֹקִים לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְזֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי תַּעֲנִית, וַאֲזַי זוֹכִין שֶׁעַל־יְדֵי אֲכִילָתוֹ נִתְיַחֵד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ אַפִּין בְּאַפִּין (מב, ג ד ה).
The main perfection of faith is through bringing those far off close to Hashem, may He be blessed, and this is merited through fasting. Then one merits that through his eating, the Holy One, blessed be He, and His Shechinah (-Devine Presence) are united face to face (42, 3-5).

 

ל.
מֵחֲמַת שֶׁאֵין הָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת, עַל־יְדֵי זֶה רַבִּים נִכְשָׁלִים בְּטָעוּת וְעוֹשִׂים אֶת הַסִּבּוֹת אֶמְצָעִיִּים בֵּינָם לְבֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. הַיְנוּ שֶׁמַּאֲמִינִים בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲבָל מַאֲמִינִים גַּם כֵּן בְּאֶמְצָעִי וְאוֹמְרִים, שֶׁצָּרִיךְ לַסִּבּוֹת, הַיְנוּ שֶׁמַּאֲמִינִים לְמָשָׁל בְּהַסִּבָּה שֶׁל הַפַּרְנָסָה שֶׁהוּא הַמַּשָּׂא וּמַתָּן, וְאוֹמְרִים הַסִּבָּה שֶׁל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עִקָּר, כְּאִלּוּ חַס וְחָלִילָה, בְּלֹא הַסִּבָּה שֶׁל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן אֵין יְכֹלֶת בְּיַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִתֵּן לָהֶם פַּרְנָסָה. וְהַסִּבָּה שֶׁל הָרְפוּאָה שֶׁהִיא סַמִּים עוֹשִׂים מֵהֶם עִקָּר כְּאִלּוּ, חַס וְחָלִילָה, בְּלִי הַסַּמִּים אֵין יְכֹלֶת בְּיַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְרַפֵּא. וְאֵין הַדָּבָר כֵּן כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא סִבַּת כָּל הַסִּבּוֹת וְעִלַּת כָּל הָעִלּוֹת וְאֵין צָרִיךְ לְשׁוּם סִבָּה. וְעִסְקֵנוּ בְּאֵלּוּ הַסִּבּוֹת, צָרִיךְ לְהַאֲמִין בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד וְלֹא לַעֲשׂוֹת מֵהַסִּבּוֹת עִקָּר (שָׁם, ו).
Because faith is not complete, through this many stumble in error and make causes intermediaries between themselves and Hashem, may He be blessed. That is, they believe in Hashem, may He be blessed, but also believe in intermediaries and say that causes are necessary. For example, they believe in the cause of livelihood, which is commerce, and say that the cause of commerce is the essence, as if, G-d forbid, without the cause of commerce, Hashem, may He be blessed, has no ability to give them livelihood. And the cause of healing, which is medicines, they make essential, as if, G-d forbid, without medicines, Hashem, may He be blessed, has no ability to heal. But this is not so, for Hashem, may He be blessed, is the cause of all causes and the effector of all effectors, and no cause is needed. And our engagement with these causes requires believing in Hashem, may He be blessed, alone, and not making the causes the essence (ibid., 6).

 

לא.
הַכְּלָל הוּא, שֶׁכָּל מַה שֶּׁאָנוּ עוֹשִׂים, הֵן תְּפִלָּה הֵן לִמּוּד תּוֹרָה וַעֲשִׂיַּת מִצְווֹת, הַכֹּל הוּא כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ (עז).
The principle is that all that we do, whether prayer, Torah study, or performing commandments, is all in order that His kingship and His faith, may He be blessed, be revealed (77).

 

לב.
כְּשֶׁאָדָם חָזָק בֶּאֱמוּנָה מְאֹד, זוֹכֶה אַחַר כָּךְ לָבוֹא אֶל הַשֵּׂכֶל, וְכָל מַה שֶּׁמְּחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה יוֹתֵר בָּא אֶל שֵׂכֶל יוֹתֵר, כִּי הַדָּבָר שֶׁהָיָה צָרִיךְ מִתְּחִלָּה לְהַאֲמִין מֵחֲמַת שֶׁלֹּא הֵבִין הַדָּבָר זוֹכֶה אַחַר כָּךְ לַהֲבִינוֹ בַּשֵּׂכֶל עַל־יְדֵי אֱמוּנָתוֹ הַחֲזָקָה, אַךְ אַחַר כָּךְ יֵשׁ לוֹ דְּבָרִים גְּבוֹהִים יוֹתֵר שֶׁהֵם נִסְתָּרִים מִמֶּנּוּ וְאֵינוֹ יָכוֹל לַהֲבִינָם בְּשֵׂכֶל, וַאֲזַי צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק יוֹתֵר בֶּאֱמוּנָה לְהַאֲמִין בְּמַה שֶּׁנִּסְתָּר מִמֶּנּוּ עַתָּה, וְאֵינוֹ מֵבִין בְּשֵׂכֶל עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהָבִין גַּם אֵלּוּ הַדְּבָרִים בְּשֵׂכֶל וְכֵן לְעוֹלָם. אֲבָל צָרִיךְ לִהְיוֹת הָאֱמוּנָה חֲזָקָה מְאֹד מְאֹד עַד שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט הָאֱמוּנָה בְּכָל הָאֵיבָרִים, וַאֲזַי יָכוֹל לִזְכּוֹת לָבוֹא אֶל הַשֵּׂכֶל עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה, כָּנִּזְכַּר לְעֵיל (צא).
When a person is very strong in faith, he merits afterward to come to the intellect, and the more he strengthens himself in faith, the more he comes to greater intellect. For a matter that he initially needed to believe because he did not understand it, he merits afterward to understand it with intellect through his strong faith. But afterward, there are higher matters hidden from him that he cannot understand with intellect, and then he must strengthen himself further in faith to believe in what is now hidden from him and he does not understand with intellect, until he merits to understand even those matters with intellect, and so forever. But the faith must be very, very strong, until the faith spreads in all the limbs, and then he can merit to come to intellect through faith, as mentioned above (91).

 

לג.
הַנִּצָּחוֹן אֵינוֹ סוֹבֵל הָאֱמֶת, וְאַף אִם יְבָרְרוּ לְעֵינָיו דְּבַר אֱמֶת יִדְחֶה אוֹתוֹ מֵחֲמַת נִצָּחוֹן. עַל־כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, יְסַלֵּק מִקֹּדֶם מִדַּת הַנִּצָּחוֹן וַאֲזַי יָכוֹל לִרְאוֹת הָאֱמֶת אִם יִרְצֶה (קכ"ב).
The desire for victory does not tolerate truth, and even if a matter of truth is clarified before his eyes, he will reject it because of victory. Therefore, one who desires the real truth must first remove the attribute of victory, and then he can see the truth if he desires (122).

 

לד.
אֱמוּנָה הִיא בְּחִינַת כֹּחַ הַגָּדֵל וְכֹחַ הַצּוֹמֵחַ וְהִיא בְּחִינַת אֲרִיכוּת אַפַּיִם, הַיְנוּ כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת הוּא גָּדֵל וְצוֹמֵחַ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה, כִּי אֵין יוּכַל לְבַלְבְּלוֹ שׁוּם בִּלְבּוּל וּמוֹנֵעַ רַק הוּא מַאֲרִיךְ אַפּוֹ לִסְבֹּל כָּל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו. כִּי כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם מַה שֶּׁאֵינוֹ מִתְקָרֵב לְיִרְאֵי הַשֵּׁם, הַכֹּל הוּא מֵחֲמַת עַצְלוּת וְעַצְבוּת וּכְבֵדוּת שֶׁבָּא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה, כִּי אִם הָיָה לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּהָאֱמֶת כָּרָאוּי בְּוַדַּאי הָיָה רָץ וּמִזְדָּרֵז מְאֹד לְהִתְקָרֵב לָהֶם. וְכֵן מַה שֶּׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי הוּא גַּם כֵּן מֵחֲמַת עַצְלוּת וּכְבֵדוּת שֶׁבָּא מֵחֶסְרוֹן אֱמוּנָה, כִּי בְּוַדַּאי אִם הָיָה לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה וְהָיָה מַאֲמִין, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹמֵד עָלָיו וְשׁוֹמֵעַ כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיּוֹצֵא מִפִּיו וּמַאֲזִין לְקוֹל תְּפִלָּתוֹ, בְּוַדַּאי הָיָה מִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי בְּהִתְלַהֲבוּת וְחֵשֶׁק גָּדוֹל אַךְ עִקַּר בִּלְבּוּל הַתְּפִלָּה הוּא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה. וְכֵן כָּל הַהִתְרַחֲקוּת מִצַּדִּיקִים וִירֵאִים וּמֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת הַכֹּל מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה בָּא עָלָיו עַצְלוּת וְעַצְבוּת וּכְבֵדוּת כַּנַּ"ל. אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה אֵין יָכוֹל לְמָנְעוֹ שׁוּם דָּבָר, רַק מַאֲרִיךְ אַפּוֹ לִסְבֹּל הַכֹּל וְגָדֵל וְצוֹמֵחַ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה (קנה).
Faith is the aspect of the power of growth and sprouting, and it is the aspect of patience (long suffering). That is, when one has complete faith, he grows and sprouts in his service of Him, may He be blessed, even if something passes over him (-undergoes hardship), because no confusion or obstacle can confound him; rather, he extends his patience to bear all that passes over him. For all the obstacles and confusions in the service of Hashem, that one does not draw close to those who fear Hashem, all come from laziness, sadness, and heaviness that arise due to a lack of faith. For if he had complete faith in truth as is proper, he would surely run and hasten greatly to draw close to them. Likewise, that he does not pray properly is also due to laziness and heaviness that come from a lack of faith. For surely, if he had complete faith and believed that Hashem, may He be blessed, stands over him and hears every word and word that comes from his mouth and listens to the voice of his prayer, he would surely pray properly with fervor and great desire. But the main confusion in prayer is due to a lack of faith. Likewise, all distancing from the righteous and the G-d-fearing and from the true service of Hashem is all due to a lack of faith, through which laziness, sadness, and heaviness come upon him, as mentioned above. But when he has complete faith, nothing can prevent him; rather, he extends his patience to bear all and grows and sprouts in the service of Hashem, however it may be (145).

 

לה.
לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנָה וַאֲרִיכוּת אַפַּיִם כַּנַּ"ל הוּא עַל־יְדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כִּסּוּפִין וְגַעְגּוּעִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיִּזְכֶּה לָבוֹא לְשָׁם, וְגַם שֶׁיִּהְיוּ גַּעְגּוּעִים לְכָל הַצַּדִּיקִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהִיא סְגֻלָּה לְבַטֵּל כַּעַס וְעַצְבוּת כִּי אֱמוּנָה וַאֲרִיכוּת אַפַּיִם שֶׁזּוֹכִין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵם הֶפֶךְ הַכַּעַס וְהָעַצְבוּת (שָׁם).
To merit faith and patience (-long suffering), as mentioned above, is through the Land of Israel, and each one must request from Hashem, may He be blessed, that he have yearning and longing for the Land of Israel until he merits to come there, and also that there be longing for all the righteous to the Land of Israel. [And] This is a remedy (segula) to nullify anger and sadness, for faith and patience that one merits in the Land of Israel are the opposite of anger and sadness (ibid.).

 

לו.
עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה הוּא שֶׁיִּתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה חֲזָקָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁתִּהְיֶה זַכָּה וּבְרוּרָה מְאֹד, עַד שֶׁיִּהְיֶה דּוֹמֶה בְּעֵינָיו כְּאִלּוּ רוֹאֶה בְּעֵינָיו מַמָּשׁ הַדָּבָר שֶׁמַּאֲמִין בּוֹ, וְכַמְבֹאָר לְעֵיל (שָׁם).
The main perfection of faith is that one strengthens himself in faith so strongly that it becomes very pure and clear, until it seems in his eyes as if he actually sees with his eyes the matter in which he believes, as explained above (ibid.).

 

לז.
עַל־יְדֵי מַחֲלוֹקוֹת עַל־יְדֵי זֶה נוֹפְלִים מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל רְשָׁעִים שֶׁהֵם מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל כְּפִירוֹת עַל אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים, וְהַתִּקּוּן לָזֶה, שֶׁיִּשְׁתֹּק וְיִמְסֹר הַמִּלְחָמָה לַשֵּׁם (רנא).
Through strife, through this thoughts of the wicked, which are thoughts of heresy, fall upon worthy (kosher) people. [And] The rectification for this is to remain silent and entrust the battle to Hashem (251).

 

לח.
אִישׁ אֱמֶת שֶׁעוֹשֶׂה כָּל הַמִּצְווֹת בְּכָל הַדִּקְדּוּקִים בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ כְּמוֹ בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם וְאֵין חִלּוּק אֶצְלוֹ כְּלָל, כִּי אֵין בּוֹ שׁוּם צַד שֶׁקֶר לַעֲשׂוֹת חַס וְשָׁלוֹם, אֵיזֶה תְּנוּעָה בַּעֲבוֹדָתוֹ בִּשְׁבִיל בְּנֵי אָדָם, הוּא מַמְשִׁיךְ לְעַצְמוֹ כֹּחַ כָּל הַצְּדָקוֹת וְעַל־יְדֵי זֶה הוּא מְבַטֵּל מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל כְּפִירוֹת הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל (שָׁם).
A man of truth who performs all the commandments with all their details between himself and his Creator as he would before people, with no difference at all, for there is no aspect of falsehood in him to perform, G-d forbid, any movement in his service for the sake of people, draws to himself the power of all the charity, and through this nullifies the thoughts of heresy mentioned above (ibid.).

 

לט.
כְּשֶׁאָדָם בְּאֵיזֶה צָרָה חַס וְחָלִילָה, אָז הָאֱמֶת הוּא פָּגוּם. עַל־כֵּן צָרִיךְ אָז לִשְׁמֹר מְאֹד אֶת עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִלְכָּד בְּאֵיזֶה טָעוּת וָשֶׁקֶר עַל־יְדֵי הַצָּרָה, חַס וְחָלִילָה (ח"ב. ב, ד').
When a person is in some trouble, G-d forbid, then truth is damaged. Therefore, he must then guard himself exceedingly so as not to be caught in any error or falsehood due to the trouble, G-d forbid (Part II, 2, 4).

 

מ.
עַל־יְדֵי הוֹדָאָה לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל עֵת עַל כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבִפְרָט כְּשֶׁיּוֹצֵא מֵאֵיזֶה צָרָה חַס וְחָלִילָה, וְעַל־יְדֵי לִמּוּד הֲלָכוֹת. עַל־יְדֵי זֶה מֵאִיר הָאֱמֶת בְּהַדִּבּוּר וּמַשְׁלִים כָּל חֶלְקֵי הַדִּבּוּר, כִּי עִקַּר קִיּוּם וּשְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר הוּא רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת, וְזוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה. וְזוֹכֶה לְקַבֵּל תּוֹרַת אֱמֶת מֵרַבִּי אֲמִתִּי, שֶׁיּוֹרֶה אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת בְּתוֹרָתוֹ הָאֲמִתִּית. וְזוֹכֶה לַעֲשׂוֹת שִׁדּוּכִים אֲמִתִּיִּים, שֶׁיַּזְמִין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לוֹ וּלְבָנָיו זִוּוּגָם הָאֲמִתִּי. וְכָל זֶה זוֹכֶה עַל־יְדֵי הַלֵּל וְהוֹדָאָה לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְעַל־יְדֵי לִמּוּד הֲלָכוֹת כַּנַּ"ל. וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ הַבְּרָכָה וְהַקְּדֻשָּׁה וְהַשִּׂמְחָה שֶׁל שַׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, וְעַל־יְדֵי זֶה נִתְגַּלֶּה אַחְדוּת הַפָּשׁוּט מִתּוֹךְ פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת, לְהַאֲמִין וְלֵידַע בֶּאֱמֶת, שֶׁכָּל הַפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת נִמְשָׁכִין מֵאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ שֶׁזֹּאת הַבְּחִינָה יְקָרָה מְאֹד לְמַעְלָה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת וַאֲפִלּוּ אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ הִיא דָּבָר נִפְלָא וְיָקָר וְחָשׁוּב מְאֹד (שָׁם).
Through giving thanks to Hashem, may He be blessed, at all times for all that transpires over him, and especially when he emerges from some trouble, G-d forbid, and through studying halachos, through this, the truth in what is said radiates, and perfects all parts of speech, for the essence of the sustenance and perfection of speech is only through truth, and one merits to pray in truth, which is the essence of the perfection of prayer, and merits to receive true Torah from a true rabbi who teaches him in the true path in/with his true Torah. And one merits to make true matches, that Hashem, may He be blessed, arranges for him and his children their true match. [And] All this is merited through praise and thanksgiving to Hashem, may He be blessed, and through studying halachos, as mentioned above. [And] Through this, one merits to draw the blessing, and the holiness, and the joy of Sabbath to the six weekdays, and through this, the achdus hapashoot [simple (-singular, absolute, indivisible) unity] is revealed out of varied actions, to believe and know in truth that all varied actions are drawn from the simple (-singular/absolute/indivisible) One, may He be blessed, this aspect being exceedingly precious above in all the worlds, and even by Him, may He be blessed, it is a wondrous, precious, and very important matter (ibid.).

 

מא.
הָעִקָּר הִיא הָאֱמוּנָה וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְחַפֵּשׂ אֶת עַצְמוֹ, אִם אֱמוּנָתוֹ שְׁלֵמָה וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה תָּמִיד, כִּי עַל־יְדֵי פְּגַם אֱמוּנָה בָּאִים מַכּוֹת מֻפְלָאוֹת שֶׁאֵין מוֹעִיל לָהֶם לֹא רְפוּאוֹת וְלֹא תְּפִלָּה וְלֹא זְכוּת אָבוֹת. גַּם אֵין מוֹעִיל לְהַחוֹלֶה קוֹל צַעֲקַת שֶׁל אָח וּגְנִיחוֹת, כִּי לִפְעָמִים מוֹעִיל לְהַחוֹלֶה אֵלּוּ הַקּוֹלוֹת, שֶׁמְּרַחֲמִין עָלָיו עַל־יְדֵי זֶה, אֲבָל עַל־יְדֵי נְפִילַת הָאֱמוּנָה גַּם אֵלּוּ הַקּוֹלוֹת אֵין מוֹעִילִין (ה, א').
The essence is faith, and each one must search himself to see if his faith is complete and strengthen himself in faith always, for through a defect in faith, wondrous plagues come which don’t help (to alleviate or end) them, not medicines, and not prayer, and not the merit of the forefathers. Also, the sound of the cry of ‘ach’ and groans do not help the sick person, because sometimes these callings help the sick, as they evoke mercy for him through this, but through the fall of faith, even these calls do not help (5, 1).

 

מב.
כְּשֶׁאָדָם נוֹפֵל מֵאֱמוּנָה חַס וְשָׁלוֹם, וַאֲזַי אֵין מוֹעִיל אֲפִלּוּ קוֹל צְעָקָה בְּלֹא דִּבּוּר, אֲזַי צָרִיךְ לִצְעֹק מֵעֹמֶק הַלֵּב בִּבְחִינַת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְיָ, מֵעֻמְקָא דְּלִבָּא, וְעַל־יְדֵי זֶה נִתְגַּלוּ עֵצוֹת עֲמֻקּוֹת וְעַל־יְדֵי זֶה גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה וְנִתְתַּקְּנָה, וְעַל־יְדֵי זֶה חוֹזְרִין וְנִתְתַּקְּנִים כָּל הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל שֶׁהֵם רְפוּאָה וּתְפִלָּה וּזְכוּת אָבוֹת וְכוּ' (שם ב').
When a person falls from faith, G-d forbid, and then even the sound of a cry without speech does not help, then he must cry from the depth of the heart in the aspect of “From the depths I have called You, O Lord” [Psalms 130:1], from the depth of the heart. [And] Through this, deep counsels are revealed, and through this, faith grows and is rectified, and through this, all the aforementioned—medicine, prayer, and the merit of the forefathers, etc.—return and are rectified (ibid., 2).

 

מג.
עַל־יְדֵי נְפִילַת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין וְנִתְחַזְּקִין אֱמוּנוֹת כּוֹזְבִיּוֹת וְכֵן לְהֵפֶךְ כְּשֶׁמַּעֲלִין וּמְתַקְּנִין הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, עַל־יְדֵי זֶה נֶחֱלָשִׁין וְנוֹפְלִין הָאֱמוּנוֹת כּוֹזְבִיּוֹת, וְחוֹזְרִין וְשָׁבִין הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת מֵאֱמוּנוֹת כּוֹזְבִיּוֹת שֶׁלָּהֶם לֶאֱמוּנָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה וְנַעֲשִׂים גֵּרִים. וְלִפְעָמִים נַעֲשִׂים גֵּרִים בְּכֹחַ דְּהַיְנוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם בָּאִים לְהִתְגַיֵּר מַמָּשׁ בְּפֹעַל אַף עַל פִּי כֵן מַכִּירִין אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּמָּקוֹם שֶׁהֵם, וְיוֹדְעִים וּמַאֲמִינִים שֶׁיֵּשׁ יָחִיד קַדְמוֹן יִתְבָּרַךְ. וְלִפְעָמִים נַעֲשִׂים גֵּרִים בְּפֹעַל מַמָּשׁ, שֶׁבָּאִים וּמִתְגַיְּרִין. וְאֵלּוּ הַגֵּרִים מַזִּיקִין לְיִשְׂרָאֵל וּמַכְנִיסִין גֵּאוּת וְנִאוּף בְּיִשְׂרָאֵל וּצְרִיכִין עֲדַיִן לָזֶה כַּמָּה תִּקּוּנִים (עַיֵּן תְּפִלִּין אוֹת ו', שִׂמְחָה אוֹת כ"ד (שָׁם ד').
Through the fall of holy faith, through this, false beliefs are formed and strengthened. And likewise the opposite: when holy faith is elevated and rectified, through this, false beliefs are weakened and fall, and the idol-worshippers and star-worshippers return and repent from their false beliefs to our holy faith and become converts. [And] Sometimes they become converts in potential, that is, even though they do not actually come to convert in deed, even still they recognize Hashem, may He be blessed, in their place, and know and believe that there is a singular, primordial One, may He be blessed. [And] Sometimes they become converts in actual deed, that they come and convert. [And] These converts harm Israel, and introduce haughtiness and promiscuity into Israel, and this still requires many rectifications (see Tefillin, item 6; Simcha, item 24) (ibid., 4).

 

מד.
עִקַּר הָאֱמוּנָה שְׁלֵמָה זוֹכִין עַל־יְדֵי הִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִינַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִתְבָּרֵר הַמְדַמֶּה שֶׁעַל־יְדֵי זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה, שֶׁזּוֹכִין לְהַאֲמִין בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁהוּא יְסוֹד הַכֹּל וְכָל הָעוֹלָם תָּלוּי בָּזֶה (עַיֵּן צַדִּיק אוֹת צ"ח (ח, ז' ח').
The essence of complete faith is merited through drawing close to the true righteous one who has the aspect of the ruach hakodesh (Divine Inspiration), through which the imagination is clarified, through which is the essence of the perfection of faith, that one merits to believe in Hashem, may He be blessed, and in the creation (ex nihilo) of the world, which is the foundation of everything, and the entire world depends on this (see Tzaddik, item 98) (8, 7-8).

 

מה.
הָאֱמוּנָה תּוֹלָה בַּפֶּה שֶׁל הָאָדָם, שֶׁצְּרִיכִין לְדַבֵּר הָאֱמוּנָה בַּפֶּה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאָדָם נוֹפֵל מֵאֱמוּנָה חַס וְשָׁלוֹם, עֵצָה לָזֶה - שֶׁיְּדַבֵּר הָאֱמוּנָה בְּפִיו, שֶׁיֹּאמַר בְּפֶה מָלֵא שֶׁהוּא מַאֲמִין וְכוּ' כִּי זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁמְּדַבֵּר בְּפִיו דִּבּוּרֵי אֱמוּנָה זֶה בְּעַצְמוֹ הִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה. גַּם עַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לָבוֹא לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, כִּי הָאֱמוּנָה תּוֹלָה בַּפֶּה שֶׁל אָדָם כַּנַּ"ל (מד).
Faith depends on the mouth of a person, who must speak faith with his mouth, as it is written: “I will make known Your faith with my mouth” [Psalms 89:2]. [And] Therefore, when a person falls from faith, G-d forbid, the advice for this is that he speak faith with his mouth, that he say with a full mouth (-clearly, definitively, unequivocally, with complete conviction, without hesitation or reservation)  that he believes, etc., for this itself, that he speaks words of faith with his mouth, is itself the aspect of faith. Also, through this, he merits to come to complete faith, for the faith depends on the mouth of a person, as mentioned above (44).

 

מו.
וְכֵן לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא מִפִּיו אֵיזֶה דִּבּוּר שֶׁל כְּפִירָה וְאֶפִּיקוֹרְסוּת חַס וְחָלִילָה, אֲפִלּוּ בְּדֶרֶךְ לֵיצָנוּת, דְּהַיְנוּ שֶׁבְּלִבּוֹ הוּא מַאֲמִין רַק שֶׁאוֹמֵר דִּבּוּר זֶה שֶׁל כְּפִירָה בְּשֵׁם אַחֵר וּמִתְלוֹצֵץ מִמֶּנּוּ, גַּם זֶה הוּא אִסּוּר גָּדוֹל כִּי מַזִּיק לָאֱמוּנָה, כִּי עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרוּךְ הוּא אָסוּר לוֹמַר דִּבְרֵי הֲלָצוֹת אֲפִלּוּ בְּדֶרֶךְ שְׂחוֹק (שָׁם).
And likewise the opposite, G-d forbid, one must be very careful not to utter any word of  heresy or apostasy, G-d forbid, even by way of scoffing, that is, even if in his heart he believes, but says this word of heresy in the name of another and mocks it, this too is a great prohibition, for it harms faith. For it is forbidden to speak words of jest about Hashem, may He be blessed, even in the way of play (ibid.).

 

מז.
וְצָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לְהַבִּיט כְּלָל בַּסְּפָרִים הַמְדַבְּרִים מֵחֲקִירוֹת, כִּי הֵם מַזִּיקִים וּפוֹגְמִין מְאֹד אֶת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה. וּכְבָר מְבֹאָר זֶה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, אַךְ צָרִיךְ לִכְפֹּל כַּמָּה פְּעָמִים אַזְהָרָה זֹאת לְבַל יֹאבַד עוֹלָמוֹ כְּרֶגַע חַס וְשָׁלוֹם (שָׁם).
One must be very careful not to look at all at books that speak of philosophical inquiries, for they greatly harm and damage the holy faith. [And] This has already been explained in several places, but this warning must be repeated several times so that one does not lose his world in a moment, G-d forbid (ibid.).

 

מח.
טוֹב יוֹתֵר לְהַאֲמִין אֲפִלּוּ בִּשְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים כְּדֵי לְהַאֲמִין גַּם בְּהָאֱמֶת, מִלִּכְפֹּר בַּכֹּל חַס וְשָׁלוֹם, דְּהַיְנוּ לִכְפֹּר בִּשְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים וְעַל־יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה הַכֹּל לֵיצָנוּת אֶצְלוֹ וְכוֹפֵר גַּם בְּהָאֱמֶת (שהר"ן קג).
It is better to believe even in nonsense and falsehoods in order to also believe in the truth, than to deny everything, G-d forbid, that is, to deny nonsense and falsehoods, and through this, everything becomes mockery to him, and he also denies the truth (Sichot HaRan 103).

 

מט.
שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה הִיא רַק כְּשֶׁמַּאֲמִין בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּלִי שׁוּם חָכְמָה כְּלָל וּבְלִי שׁוּם אוֹת וּמוֹפֵת וּבְלִי שׁוּם חֲקִירָה כְּלָל רַק בִּפְשִׁיטוּת וּבִתְמִימוּת, כְּמוֹ שֶׁהַנָּשִׁים וַהֲמוֹן עַם יִשְׂרָאֵל מַאֲמִינִים (שָׁם לג).
The perfection of faith is only when one believes in Hashem, may He be blessed, without any wisdom at all, and without any sign or wonder, and without any investigation at all, only in simplicity and innocence, as the women and the masses of Israel believe (ibid., 33).

 

נ.
יֵשׁ חֲכָמִים שֶׁהֵם חֲכָמִים אֲפִלּוּ בְּחָכְמוֹת הַתּוֹרָה וְאֵין לָהֶם אֱמוּנָה. אֵלּוּ הַחֲכָמִים נִקְרָאִים בַּעֲלֵי רָאֲתָן וְצָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מֵהֶם וּמִשְּׁכֵנוּתָם בְּכָל מִינֵי הִתְרַחֲקוּת, שֶׁהִזְהִירוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לְהִתְרַחֵק מִבַּעֲלֵי רָאֲתָן, כִּי הֶבֶל פִּיהֶם מַזִּיק מְאֹד לְאָדָם כָּשֵׁר. וְגַם יָכוֹל לִפֹּל לְתַאֲוַת נִאוּף חַס וְחָלִילָה, עַל־יְדֵי הֶבֶל פִּיהֶם, כִּי אֵלּוּ הַחֲכָמִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל עַל פִּי רֹב הֵם נוֹאֲפִים גְּדוֹלִים מְאֹד (שָׁם קו).
There are wise men who are wise even in the wisdoms of Torah but have no faith. These wise men are called “baalay raasan (people who have some sort of insect in their brain, which debilitates them, and it is highly contagious),” and one must distance oneself from them and their neighborhoods with every kind of distancing, as our rabbis, of blessed memory, warned to distance oneself from baalay raasan, for the breath of their mouths greatly harms a kosher (-worthy) person. [And] One can also fall into the desire for promiscuity, G-d forbid, through the breath of their mouths, for these scholars mentioned above are, for the most part, very great fornicators (ibid., 106).

 

נא.
עַל־יְדֵי שִׂמְחַת תּוֹרָה וּמִצְווֹת עַד שֶׁמְּרַקֵּד מֵחֲמַת שִׂמְחָה עַל־יְדֵי זֶה נִתְעַלֶּה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה (ח"ב פא).
Through the joy of Torah and mitzvos (-commandments), until one dances from joy, through this, the holy faith is elevated (Part II, 81).

 

נב.
כְּשֶׁיֵּשׁ קַטְנוּת וּפְגָם בָּאֱמוּנָה צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת כְּגוֹן תַּעֲנִית וְכַיּוֹצֵא. אֲבָל כְּשֶׁהָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת יְכוֹלִין לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל דָּבָר כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו (פו).
When there is smallness and a defect in faith, it is necessary to perform difficult services, such as fasting and the like. But when faith is complete, one can serve Hashem, may He be blessed, with everything, for the Holy One, blessed be He, does not come with complaints (-unreasonable demands) against His creatures (86).

 

נג.
אֱמוּנָה חָשׁוּב כִּצְדָקָה (פו).
Faith is considered like charity (86).

 

נד.
עַל־יְדֵי אֱמוּנָה זוֹכֶה לְבָנִים, אֱמוּנָה בְּגִימַטְרִיָּא בָּנִים (פו).
Through faith, one merits children; “faith” in gematria equals “children”. (86)

 

נה.
אֱמוּנָה הִיא דָּבָר חָזָק מְאֹד, וְעַל־יְדֵי אֱמוּנָה וּתְמִימוּת בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת זוֹכִין לָבוֹא לִבְחִינַת רָצוֹן שֶׁהוּא לְמַעְלָה אֲפִלּוּ מֵחָכְמָה דִּקְדֻשָּׁה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזְכֶּה לְרָצוֹן מֻפְלָג חָזָק מְאֹד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת נִמְרָץ מְאֹד עַד שֶׁלֹּא יֵדַע כְּלָל מַה לַּעֲשׂוֹת מִגֹּדֶל הַהִשְׁתּוֹקְקוּת, וְיִצְעַק בִּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ וְכוּ' (שָׁם לב).
Faith is a very strong matter, and through faith and temeemus (-simple sincerity) without any wisdoms, one merits to come to the aspect of ratzon (-will), which is above even holy wisdom. That is, he merits an exceedingly strong, intense will toward Him, may He be blessed, with very fervent longing, until he does not know at all what to do from the greatness of the longing, and he cries out with the exhaustion of the soul, etc. (ibid., 32).

 

נו.
יֵשׁ שֶׁבָּאִים עֲלֵיהֶם מַחֲשָׁבוֹת עַל הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה מֵחֲמַת שֶׁלֹּא נוֹלְדוּ בִּקְדֻשָּׁה כָּרָאוּי. וְיֵשׁ שֶׁהוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶם מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים שֶׁעָשׂוּ בְּעַצְמָם. כִּי יֵשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁהֵם מַכְנִיסִים כְּפִירוֹת בָּאָדָם, וְעַל כָּל זֶה צְרִיכִין ב בּוּשָׁה וְלֵב נִשְׁבָּר. שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲקִירוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת כָּאֵלּוּ חַס וְחָלִילָה, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד אֱמוּנָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, רָאוּי לוֹ לְהִתְבַּיֵּשׁ מְאֹד מְאֹד עַל שֶׁבָּא לָזֶה בַּעֲווֹנוֹתָיו, וְעַל־יְדֵי הַבּוּשָׁה וְלֵב נִשְׁבָּר יְגָרֵשׁ וִישַׁבֵּר הַכְּפִירוֹת. גַּם כְּבָר מְבֹאָר עֵצָה גְּדוֹלָה לֶאֱמוּנָה, לוֹמַר וּלְדַבֵּר הָאֱמוּנָה בְּפִיו כַּנַּ"ל בְּאוֹת מ"ה (שָׁם).
Some have thoughts against holy faith because they were not born in proper holiness. And some have added to this through their own evil deeds. For there are transgressions that infuse heresies into a person, and for all this, shame and a broken heart are needed. For one who has (philosophical) inquiries and thoughts like these, G-d forbid, which are against our holy faith, it is appropriate for him to be very, very ashamed that he came to this through his sins. [And] Through the shame and broken heart, he will expel and break the heresies. Also, a great advice for faith has already been explained: to say and speak the faith with his mouth, as mentioned above in item 45 (ibid.).

 

נז.
מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה - חַיָּיו חַיִּים. אֲבָל בְּלֹא אֱמוּנָה חַס וְשָׁלוֹם, אֵין לוֹ חַיִּים כְּלָל, כִּי אֵין אָדָם שֶׁלֹּא יַּעַבְרוּ עָלָיו תְּלָאוֹת רַבּוֹת וְהַרְפַּתְקָאוֹת וְצָרוֹת. כִּי אָדָם לֶעָמָל יֻלָּד, וּכְשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה אֲזַי אֲפִלּוּ כְּשֶׁבָּאִים עָלָיו יִסּוּרִים וְצָרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, יוּכַל לְנַחֵם אֶת עַצְמוֹ, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עָלָיו וְיֵיטִיב אַחֲרִיתוֹ, וְהַיִּסּוּרִין הֵם לוֹ לְטוֹבָה וּלְכַפָּרָה, כִּי כָּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא בְּוַדַּאי לְטוֹבָה גְּדוֹלָה. אֲבָל מְחַקֵּר שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה כְּשֶׁבָּא עָלָיו אֵיזֶה צָרָה, אֵין לוֹ לְמִי לִפְנוֹת וְאֵין לוֹ בַּמֶּה לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וּלְנַחֵם אֶת עַצְמוֹ, עַל־כֵּן אֵין לוֹ שׁוּם חַיִּים כְּלָל מֵאַחַר שֶׁהוֹלֵךְ בְּלִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְלִי הַשְׁגָּחָה רַחֲמָנָא לִצְלָן. אֲבָל עַל־יְדֵי אֱמוּנָה חַיָּיו טוֹבִים תָּמִיד כַּנַּ"ל (שָׁם קב).
One who has faith—his life is alive. But without faith, G-d forbid, he has no life at all, for there is no person who does not undergo many troubles, misfortunes, and distresses. For man is born to toil [Job 5:7], and when he has faith, even when sufferings and troubles come upon him, G-d forbid, he can comfort himself, for Hashem, may He be blessed, will have mercy on him and make his end good, and the sufferings are for his benefit and atonement, for all that Hashem, may He be blessed, does is surely for great good. But a (philosophical) inquirer who has no faith, when some trouble comes upon him, he has no one to turn to and nothing with which to vitalize himself and comfort himself. Therefore, he has no life at all, since he goes without Hashem, may He be blessed, and without providence, may the Merciful One save us. But through faith, his life is always good, as mentioned above (ibid., 102).

 

נח.
עִקַּר אֱמוּנַת הַיִּחוּד הוּא עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקִים אַמִתִּיִּים שֶׁהֵם קוּצָא דְּאוֹת דָּלֶ"ת דְּאֶחָד כִּדְאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁהַצַּדִּיק הוּא קוּצָא דְּאוֹת דָּלֵ"ת וְכוּ' (ח"א. י, ה').
The main faith in the Unity is through true righteous ones, who are the serif (-a little extension at a corner) of the letter dalet [-the letter dalet ד is different from the letter resh ר, in that it has a small horizontal extension of the top line, this extra piece is likened to the letter yud י] of “Echad” (One) [if the dalet were to be read as if it was a resh, it would spell – achair – another, which would denote plurality, thus it is the yud of the dalet – the righteous, which uphold the unity of HY], as it is stated in the holy Zohar that the righteous one is the serif of the letter dalet, etc. (Part I, 10, 5).

Na Nach Nachma Nachman MayUman