כל מה שהאדם יותר גדול צריך לבקש מבקשו יותר מרחוק

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן תנינא ע

 

ועל כן משה רבנו ע"ה שהיה גדול במעלה מאד היה צריך לבקש מבקשו ברחוק מקום ביותר, עול כן הצרך לבקש לו אשה ממדין, כי מבקשו היה רחוק מחמת גדלתו, ע"כ.

עיין בתנא דבי אליהו פרק ט' ז"ל וכי מה טיבה של דבורה אצל ברק, והלא דבורה במקומה וברק במקומו, אלא כך אמרו חכמים: ברק היה משמש את הזקנים בחייו של יהושע, וכן חזר ושמש לאחר מיתתו, לפיכך הביא הקב"ה אותו ונתן אותו אצל דבורה, ע"כ.

ופרשו המפרשים שהשאלה היתה, מדוע נישאה דבורה לברק, והרי דרך השידוכים להיעשות בין בני אדם שגרים בסמיכות זה לזה (ודבורה היתה בין הרמה לבית אל שבהר אפרים באמצע ארץ ישראל, ואילו ברק היה בקדש נפתלי שהיה בקצה הצפוני של ארץ ישראל) – זקוקין דנורא אות טז, ישועות יעקב אות יח. ובמענה אליהו אות יט, פירש, שהמדרש תמה איך ארע שדבורה נישאה לברק, והלא דבורה היתה 'במקומה', כלומר, ברום מעלתה. ואילו ברק 'במקומו' השפל, שכן עם הארץ היה, כמסופר בתחילת הפרק.

לכאורה דברי רבינו קובעים את הדרישה של השידוך באיש, שהוא צריך למצוא אבידתו. ולכן לפי שני הפירושים מובן השאלה, למה היתה השידוך ממרחק. והתירוץ שברק היה לו גדלות, ולכן שידוכו מרחוק.

נ נח נחמ נחמן מאומן

The idolatry of Achav

HH

Achav was a King of Israel, he was a wicked king, he worshipped idolatry, and was so wicked that he doesn't have a portion in the World to Come, but because of the unity of the people, they were always victorious, and he reigned over the world.

Achav picked up on rumors that the nations were planning to revolt, so he took a high profile captive from each one, like the son of a king. He placed the captives in Shomron and Jerusalem. 

We learn in Tana Divay Eliyahu chapter 9, that the captives immediately became truly Heaven fearing!

The commentators point out how astounding this is, that even though Achav is perceived as a heretic, that must have been because he was held to a higher standard, because these foreigners just experienced true fear of Heaven.

This shines a light on the other stories of Scripture, how they must be understood in the right context.

Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN 

לדבר עם השם יתברך כמו עם חבר טוב

 ב"ה

ספר השתפכות הנפש, בהקדמה: [והלאה טוב מאד כשמשיחין את לבו לפני השם יתברך כמו לפני חבר טוב אמתי] ע"ש, ונמצא גם בספר כוכבי אור, חלק א' אנשי מוהר"ן אות ד'.

הרי מצינו שהקב"ה נקרא חבר של בני ישראל, כמו שכתוב במשלי (כז:י) רעך ורע אביך אל תעזב, ופרש"י ז"ל הקב"ה שנקרא רע לישראל, ע"כ. 

סבא ישראל דיבר כמה פעמים על ענין זה, ומה שראה אצל ר' ישראל קרדונר (שהרבה פעמים כיוון על עצמו), ולשונו – כמו עם חבר.

ירושלמי מסכת ברכות ט:א ראה כמה הוא גבה מעולמו, ואדם נכנס לבית הכנסת ועומד אחורי העמוד ומתפלל בלחישה והקב"ה מאזין את תפלתו, שנאמר (שמואל א:א:יג) וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע, והאזין הקב"ה את תפלתה. וכן כל בריותיו שנאמר (תהלים קב:א) תפלה לעני כי יעטף, כאדם המשיח באזן חברו והוא שמע, וכי יש לך אלוה קרוב מזה שהוא קרוב לבריותיו כפה לאזן, עכת"ד.

בריש ספר סודי רזיי לבעל הרוקח (עמ' ו' טור ב') כז"ל וכשמברך יכוין את לבו שכתוב שויתי ה' לנגדי תמיד (תהלים טוז:ח) לכן תקנו ברוך אתה ה' כאדם שמדבר לחבירו, עכ"ל.

 

בספר אמרי טל מאמר כח: אדם שהוא מדבר עם מי שגדול ממנו, הלא הוא מרתיע כל גופו ונזדעזעין כל איבריו, היינו אולי לא יישר דבריו בעיני הגדול ממנו, המדבר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה שיהא מדבר באימה וביראה ברתת ובזיע, היינו מפני כי מי הוא זה אשר יחשב שבודאי יישר דבריו לפניו, לפיכך חלה חזקיהו חלי גדול שנאמר (מלכים ב:כ:א) בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו וגו', הנה אמר מפני שהיה נראה כאלו מדבר עם חברו שיכול להשיג דעתו חלה, ע"כ. ושוב מצאתי מקור דברים אלו בתנא דבי אליהו ריש פרק ח'.

ויש ליישב, שהתם כיון שבאו כל חיילות של סנחרב לאבד את ישראל, מן הראוי היה לקום ולהתפלל כראוי. אבל בעלמא, על דברים שבעלמא, יש לדבר עם הש"י כמו חבר.

 

עיין בבא בתרא טז. חברותא כלפי שמיא.

נ נח נחמ נחמן מאומן

HH Just asked them at the Shteibel, which Yom Tov is it that you said Tachanun? Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN

משה רבינו סמך את יהושע בשתי ידיו

 ב"ה

פרשת פנחס

כז:כג ויסמך את ידיו עליו ויצוהו כאשר דבר י' ביד משה. ע' ברש"י שכז"ל בעין יפה יותר ויותר ממה שנצוה שהקב"ה אמר לו וסמכת את ידך והוא עשה בשתי ידיו ועשאו ככלי מלא וגדוש ומלאו חכמתו בעין יפה, עכ"ל. והנה פסוק זה נמצא בעליה רביעי, וביום רביעי שלאחריו סבא קיבל את הפתק שהוא מלא וגדיש מקו לקו, ובו נסמך כתלמיד היקר של רבינו. וידוע מהשיחות שלאחר סיפורי מעשיות, שהבן מלך חישב את הפתק של המלך כיד המלך.

וכאן אזכיר שחמיו של סבא קראו לו פנחס מוהליבר (עוד בודקים את זה שנית) בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

פרש"י בעין יפה, יותר ויותר ממה שנצטוה, שהקב"ה אמר לו (כז:יח) וסמכת את ידך, והוא עשה בשתי ידיו, ועשאו ככלי מלא וגדוש ומלאו חכמתו בעין יפה, ע"כ. והא דלא עבר בזה על האיסור לא תוסיף, נראה כי 'יד' יש במשמעותו גם לשני ידים, וכמו שכתוב (שמואל א:יט:ט) ודוד מנגן ביד, שבודאי היה משתמש בשתי ידיו. וזה מה שאומרים על ידי דוד, דוד בגמטריא יד, הרי ידי - יד. וזה מה שהפסוק לא סיים כאשר דבר ה' למשה או אל משה, אלא סיים, ביד משה, ב' יד.

ונראה לפרש עוד את הסמיכה בשתי ידים, ואת לשון רש"י 'יותר ויותר' שלא הסתפק לכתוב פעם אחת יותר, וכתבו שנית יתירא, דהנה כתיב (ריש פרשת ויחי פסוק יג) ויקח יוסף את שניהם את אפרים בימינו משמאל ישראל וכו' (פסוק יד) וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים, ע"כ, הרי שאפרים זכה לשני ידים של ימין. ולכן השם יתברך לא צוה את משה רבינו לסמוך בשתי ידיו, כי אם כן היה הכוונה פשוטה, לסמוך את יהושע – צאצא של אפרים – ביד ימין וביד שמאל, ואילו השם יתברך רצה שיקבל שני ידים של ימין. וזה מש"כ רש"י פעמים יותר, כי יותר אחד, מעלה מיד אחד לשתי ידים, ויותר השני, מעלה ששתי הידים היו בבחינת ימין. וזה מש"כ ויסמך, אותיות החיצוניות, ו"כ כמנין הוי"ה, אותיות האמצעיות בגמטריא ימין, להביא כח עוד ימין לשתי ידיו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

חנן מחנני ענן מענני

 ב"ה

בבא בתרא

קסו: ילמד התחתון מן העליון באות אחת אבל לא בשתי אותיות, כגון חנן מחנני וענן מענני.

דבר זה למדנו השתפ"ה בהיותינו אצל הציון של רב ענן, וכבר הייתי דורש שהע' של שמו יכולים להחליף באות ח' באותיות הגרון אחה"ע, והרי הן אותיות נ נח. וכן, חנני, אותיות נ נח י', הי' משלים כל הי' אותיות של השיר פשוט כפול משולש מרובע, והוא לימוד תחתון מן הפתק שבא מהעליון.

ע"ע מש"כ במסכת שבת קג. הכותב נח מנחור.

נ נח נחמ נחמן מאומן

תנא דבי אליהו

 ב"ה

כאשר הייתי אצל רבי עקיבא והרמח"ל כמה פעמים היינו אומרים שזה כמו גן עדן, שמעט זוכים להיות שם וכו'. ועכשיו שאני מגיע לקבר רב ענן, והתחלתי לקראו תנא דבי אליהו, ומתחיל ויגרש את האדם (בראשית ג:כד), והוא קצת פלא שממשיך מאיפה שבאתי. 

בספר רוקח כתב שהתיבה הראשונה, ויגרש, בגמטריא תנא דבי אליהו, כי יש לרמוז שמו בספרו.

והנה תנא דבי, בגמטריא ליקוטי מוהר"ן ע"ה.

תנא דבי, ראשי תיבות, תורת נחמן ישראל דוב בער אודסר.

נ נח נחמ נחמן מאומן