ב"ה
בריש הפרשה
שמות כא -
{טו} וּמַכֵּ֥ה אָבִ֛יו וְאִמּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת: (ס) {טז} וְגֹנֵ֨ב אִ֧ישׁ וּמְכָר֛וֹ וְנִמְצָ֥א בְיָד֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת: (ס) {יז} וּמְקַלֵּ֥ל אָבִ֛יו וְאִמּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת:
רש"י כבר העיר שהפסוק של גונב איש חוצץ בין מכה אביו למקלל אביו.
ויש לפרש, כי הגוזל את חבירו כאילו נוטל נפשו ונפש בניו ובנותיו, כדאיתא בבבא קמא קיט. ובליקוטי מוהר"ן סט עיין שם.
וכיון שהוה כאילו נוטל בניו, הרי זה בחי' בניו מכים ומקללים אותו.
וזה מש"כ ונמצא בידו, ופירש רש"י ז"ל כבר קדם מכירה, ע"כ. וקשה, כי בודאי ראו אותו לפני המכירה, כי לא ענש הכתוב אלא אם כן התרו בו העדים.
ויש לפרש ונמצא מלשון והמציא את הדם, מציצה. וכמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה סט ז"ל ודע שלפעמים אף שנוטל ממנו ממון, עם כל זה לא יזיק לבניו, ולא יחסר אור נפשה, כי ברוחניות הנפש מרגשת הכאב והצער הגדול שיש לה, כשזה הגזלן שהוא כמו רוצח נפשות ממש, בא לחסר אורה, ולגזל נפש בניה, ועל כן היא מצמצמת אורה, וממשכת ומכוצת עצמה, ומקבצת לעצמה חלקי נפשה, כדי שזה הגזלן לא יוכל לינק ממנה, ולחסר אורה וכו' וזה הממון שלקח הגזלן אינו ממון כלל, רק עפרא בלעמא, מאחר שאין בו אור כלל וכו' וכמו שיש דגמתו בעולם הזה, כי יש אילנות במדינת אונגרין, שכשאדם בא לטלם, הם ממשכין ומקטינים עצמן, ואינם מניחים אותם וכו' עיין שם.
נ נח נחמ נחמן מאומן