ב"ה
ותן שכר טוב לכל הבוטחים וכו' השאלה
המפורסמת למה צריכים להתפלל על זה ומה יועיל התפלה להרבות שכרו מהראוי יישבנו
ת"ל בלקוטי מוהר"ן תורה סג, שיזכו לשכר טוב רוחני דייקא, ולא יסתפקו
בשכר גשמי.
והנה באמת קשה על כל תפילותינו יום
יום, כמבואר במסכת נדרים ריש דף מט: כמאן מצלינן על קצירי (-חולים) ועל מריעי (-חלשים)
כמאן כר' יוסי, ופירש הר"ן ז"ל דאמר בפ"ק דר"ה (טז.) אדם נדון
בכל יום, דאילו לרבנן דאית להו דנדון בר"ה כיון שנגמר דינן אין תפלה מועלת
להן, עכ"ל. וכבר הקשו הראשונים תימה גדול לאמר שלרבנן אין ענין להתפלל יום
יום חס ושלום. ודוחק לפרש כנ"ל שהתפלה יום יום הוא רק על הרוחניות. אכן י"ל
כדלקמן שכל שפע צריך לבוא דרך תפילה, אפילו אם כבר גזור שיבוא. וכן י"ל כדלקמן
שהתפילה הוא שיהיה ניכר הדברים. ועיין בתוספות שם, ששאני תפילה בציבור דהיינו על
הציבור, ויש בזה גם כן הרבה לפלפל. ולפי ר"ת לרבנן אין להתפלל שלא יחלה רק
שיתרפא מהר ויש בזה אריכות במפרשים, והיעב"ץ פירש שלא נגזר מתי יתרפאו –
היינו על ידי בקשת רחמים, כי נדונו רק במצב שלא יתפללו [ונלע"ד שי"ל זה
דומה לפירוש הר"ן ריש השותפין (נדרים מה:) שפסקינן כר"א בן יעקב
בהשותפין שנדרו הנאה זה מזה, שזה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו, וקשה דהלא
קי"ל שמדאורייתא אין ברירה, ורבינו תם תירץ שהלכה כראב"י ולא מטעמיה דיש
ברירה אלא משום דוויתור מותר, והר"ן פירש שהקנין של השותפין הוא כל אחד יש לו
מעיקרא קנין גמור בזמן שהוא בורר ובוחר להשתמש בו, עייין שם, וכן כאן יש רפואה
מעיקרא לעת שיברר ויבחר לו על ידי תפילה]. והחיד"א (פתח עינים שבת יב:) חילק
בין יסורים שרישומן ניכר שגם זמן רפואתם קבועים כבר לרבנן רק יש להתפלל על מיחושים
בעלמא, ואולי זה הולך טוב לפי פירוש בעל הנתיבות לקמן, ותוספות במסכת שבת (יב:
ד"ה רבי יהודה, שיפה צעקה לאדם אף לאחר גזר דין), ובמאירי בנדרים שם (-תפילת
אדם על עצמו או תפילת רבים על איזה פרט מועיל), ובמהר"ל (חידושי אגדות
לר"ה שם – על העבירות שנעשו אחר ראש השנה), יערות דבש (ח"ב דרוש יד, שרק
בזמן סנהדרין שהיה דין למטה לא היו דנים כל יום מן השמים), ספר אמת ליעקב לבעל הנתיבות
(שבת לב.) לכל אדם יש ענינים בינו ובין שמים, לעוררו בתשובה וכדומה, ועל כרחך צריכים
להתעסק בזה בתפלה, ורבנן שחולקים על ר' יוסי אינו אלא לענין עונשים.
והנה עוד קי"ל בזה, שכל דבר
צריכים דייקא על ידי תפלה כמבואר בכמה מקומות,
ובשיח שרפי קודש (ו:נא) מביא שרבי יצחק בנו של מוהרנ"ת שאל את אביו אם גם על ענין ידידותו עם
רבי מרדכי הוא צריך לבקש מהשם יתברך, וענה לו:
אם מתפלל אתה על הדבר להשם יתברך הרי מקנא אני בך ואם לאו
לא. ועיין בליקוטי מוהר"ן תנינא סוף תורה פג ז"ל וכשהקב"ה רוצה
לטעום ממצות עשה של איש ישראלי שהוא צדיק, אזי היא בחי' אבר מן החי שהוא אסור
באכילה, וצריך שחיטה להתירה, ע"כ צריך שיבא עליו בושה שהוא שפיכת דמים בחי'
שחיטה שהיא מטהרת האבר מן החי, ואזי יוכל הש"י לטעום מהמצוות עשה שלו בין
מצות עשה אחת בין מצוות רבות, ע"ש. ושחיטה היא בחי' תפילה, כמבואר בליקוטי
מוהר"ן תורה נה:ו, בחי' ביטול אמונת כסילים ע"ש, ועל ידי בחי' תפילה
והסרת הטפשות, זוכה שיתגלה הבושה על פניו, כמבואר בליקוטי מוהר"ן לח:ה. אכן
אם היינו באים רק מכח טעם זה, לא תהיה אלא כתפילה על טל, דקי"ל (רמב"ם
הלכות תפלה פרק י) ואם לא הזכיר טל אין מחזירין אותו שאין הטל נעצר ואין צריך
בקשה, ודו"ק.
ועוד י"ל בפשטות שהתפלה שיהיה
ניכר הדבר, שיכירו וידעו כולם. ודבר זה מצינו בתפילת שלמה המלך בחנוכת בית המקדש
(מלכים א:ח:-), שהתפלל שכל התפילות יתקבלו, ואמר (מלכים א:ח:מ) למען יראוך כל הימים וכו', ועיין במפרשים
שם, שעל ידי זה יראו שלא היה במקרה, ויכירו שהחטאים גרמו רע, הרי שהתפלל שיהיה
ניכר ההשגחה בעולם, וכן לענינינו י"ל כן. (אכן מה שהקשו המפרשים שם פסוק כה,
למה היה צריך שהשם יתברך ישמור ויקיים הבטחתו, לכאורה אין ליישב כן, כי שמירת ההבטחה
גופא הוא גילוי ההשגחה).
נ נח נחמ נחמן מאומן
Posts
