Bubble wrap

 ב"ה

 

יומא עח:

גדל פורתא, תבורי מאני (-יש לתת לו כלים שישחק בהם וישברם) כי הא דרבה, זבין (-קנה) להו מאני גזיזי דפחרא (-כלי חרס סדוקים במחיר זול) לבניה ומתברי להו.

מכאן יש ליתן bubble-wrap לילדים. אכן יתכן שכל הענין הוא דוקא בכלי חרס. וכמו שכתוב בישעיה (ל:טו) ולא ימצא במכתתו חרש לחתות אש מיקוד, ועיין בליקוטי מוהר"ן ס, חרס ששוברין בשעת ההתקשרות הזווגים, להורות שעכשיו שנעשה התקשרות, שהוא בשביל הולדה שהיא בבחינת בטחון, בחינת כליות, שהם כלי ההולדה כנ"ל. וזה בחי' בטח בה לב בעלה (משלי לא:יא), על ידי זה נתבטל ונשבר בחינת הבטחון דסטרא אחרא, ועל זה שוברין הכלי חרס בבחינת, ותבטחו בעשק ונלוז (ישעיה ל:יב). ושברה כשבר נבל יוצרים ולא ימצא במכתתו חרס, כי הבטחון דקדשה שנעשה על ידי ההתקשרות הנ"ל הוא להפך מהבטחון דסטרא אחרא, שהוא בבחינת שבירת כלי חרס, ע"כ.

 

נ נח נחמ נחמן מאומן

הוי כל צמא לכו לרבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן

 ב"ה

מסכת תענית ז. רבי חנינא בר פפא רמי, כתיב (ישעיה כא:יד) לקראת צמא התיו מים, וכתיב (ישעיה נה:א) הוי כל צמא לכו למים, אם תלמיד הגון הוא, לקראת צמא התיו מים, ואי לא, הוי כל צמא לכו למים, ע"כ. פרש"י התיו, משמע להוליך לו מים. וכתיב לכו למים, ילך הוא עצמו. אם תלמיד הגון, שרוצה ללמוד ממך מצוה לרב לילך אצלו במקומו. ואם לאו, ילך הוא אצל הרב, עכ"ל.

קצת קשה כי כמעט לא מצינו דבר כזה שהרבי ילך לתלמיד, אלא כולם באים לבית מדרש או לביתו של החכם והוא מלמדם. ועוד, האם הרבי יעזוב שאר תלמידיו כדי ללכת לאחד. וצריכים לומר שזה הלכה (שהרמב"ם לא הביא – מהרי"ץ חיות) למקרים בודדים ומועטים מאד.

אמנם לפי מה שרבינו גילה בליקוטי מוהר"ן תורה עו אתי שפיר כמין חומר. וז"ל וזה בחי' מעלת התקרבות לצדיקים, כי יש בחי' צמאה נפשי, דהיינו כמו מי שהוא צמא מאד ששותה אפי' מים הרעים, כמו כן גם בעבודת הבורא ית', יש בני אדם שהם תמיד בבחי' צמאון, ולומדים ועובדים עבודתו תמיד, והם תמיד בבחי' צמאון, כי נפשו שוקקת תמיד לעבודת השי"ת, אך שהוא בלא זמן ושכל, כי לפעמים ביטולה של תורה היא קיומה (מנחות צט) כמה שכתוב (תהלים קיט) עת לעשות לה' הפרו תורתך, וזהו מעלת התדבקות בצדיקים כי הם עושים גבול וזמן לבל יהיה בבחי' צמאון, עיין שם. ועיין שם ענין טוב מראה עינים מהלך נפש, כי בכח הראות, עושה הילוך לנפשו, והוא הגבול, עיין שם.

ולפי זה י"ל שבודאי כולם צריכים לבוא לצדיק, והצדיק כפי מה שמבחין שהתלמיד הגון ובאמת בא אליו, הרי יעשה גבול, בחי' התיו, לשון גבול, עיין רש"י בפרשת ויחי עה"פ עד תאות ז"ל עד קצות, כמו והתאויתם לכם לגבול קדמה (במדבר לד:י), תתאו לבא חמת (במדבר לד:ח), עכ"ל. ואתי שפיר לשון גבול הוא בעצמו לשון של התאוה והצמאון, והוא כפי תחרא. וזה ענין שהצדיק ילך, שהוא יעשה את הגבול. וכאשר התלמיד אינו הגון, הצדיק יניח להתלמיד ללכת – לעשות את הגבול.

ועיין בתורה ס:ז וכשעוסק לעורר בני אדם, הוא צריך לשמור עצמו מתלמידים שאינם הגונים, כדי שלא יהא נדבק בו מהרע שלהם, שלא יזיק לו וכו' וכו' אך אי אפשר לבשר ודם להיות נשמר בעצמו שלא ישמעו תלמידים שאינם הגונים ממנו, ולזה צריך שיהיה לימודו ללמוד וללמד ולשמור ולעשות, דהיינו שעל ידי למודו עם תלמידו יהיה כאלו עשאו לחבירו וכאלו עשאו לדברי תורה וכו', וכשלומד בכוונה זו, אזי השם יתברך שומר אותו, שלא יהיו דבריו נכתבים בכח הזכרון של התלמיד שאינו הגון, רק יהיו נשכחין ממנו, עיין שם. ובלימוד כזה בודאי לא יביא התורה לגבול בשביל תלמיד שאינו הגון.

ועיין במהרש"א ובבן יהוידע שנתקשו הלוא אסור ללמוד תלמיד שאינו הגון, והמרש"א פירש מדובר על זה שרוצה לשוב, והבן יהוידע פירש שאינו בכלל אינו הגון, רק הכוונה שלומד להתגדל או לשאר פניות. ולפי הדברים הנ"ל יכולים לפרש שאפילו אינו הגון ממש.

ועל כל פנים מבואר למה הרמב"ם השמיט הלכה זו, כי כבר יש חיוב ללמוד על מנת וכו', ויש איסור ללמד תלמוד שאינו הגון, והצדיק שיקיים את זה, בעיקר הוא להמשיך גבול להתלמיד ההגון, ואם הצדיק יודע לעשות את זה בודאי יעשה ואין דרך לקבוע את זה להלכה איך שהצדיק עושה את זה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

חוני המעגל - ג' אייר

 ב"ה

חוני המעגל. כבר העירו החברים, המעגל בגמטריא נחמן. והרי כל ענינו של חוני המעגל שהיה מתחטא לפני הקב"ה כבן פעוט לפני אביו, והיה כל כך חביב אצל הש"י על ידי זה שהיה מקיים בקשותיו (ועיין מש"כ בענין ר' חנינא בן דוסא ורבי יוחנן בן זכאי, מסכת ברכות לד:), ולכן לא ירדו הרבנים לחרם אותו.

וכל הענין של הסיפורי מעשיות של שנים קדמוניות מבחי' עתיקא, רבינו הקדוש פתח ממנו בלקוטי מוהר"ן תורה ס'.

ויש לדרוש ענין חוני המעגל גם בתורה שלפני זה, בליקוטי מוהר"ן תורה נט – היכלהקודש, ששם רבינו גילה סודות בענין זה שהאדם צריך לשפוט את עצמו, שזה בחי' אש המשפט, ובחי' חושן המשפט שהיה מרובע שהוא פנימי ומכוסה בעיגולא, שהוא כסא כבוד, ע"ש. כי חוני, מסתיר את המשפט המרובע והפנימי הזה, כי חוני בחילוף אות י' עם אות ש' בא"ל ב"ם, הרי חושן הנ"ל, המעגל – העיגול הנ"ל. והחושן סוד הנחש שנהפך למטה, נחש ו', בסוד וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור, בחי' (תורה נט:ה - כתב מלא י': ינחיני) ינחני במעגלי צדק למען שמו (תהלים כג:ג), ינחני אותיות נ נח.

שמואל הנביא - העשירות הזקנה והבנים

 ב"ה

ספר שמואל

א:ז:יז ותשבתו הרמתה כי שם ביתו ושם שפט את ישראל ויבן שם מזבח לה'.

שם ביתו ע"ה, בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן. ביתו ושם שפט, עם הג' תיבות, בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה מברסלב.

הראשי תיבות של: כי שם ביתו ושם שפט את ע"ה בגמטריא נון נון חית. הראשי תיבות של: ושם שפט את ישראל ויבן שם מזבח לה' ע"ה בגמטריא רבי נחמן מברסלב.

במסכת נדרים (לח) אמר רבי יוחנן כל הנביאים עשירים היו, מנלן ממשה ומשמואל מעמוס ומיונה וכו' שמואל דכתיב... ותשבתו הרמתה כי שם ביתו, ואמר רבא כל מקום שהלך ביתו עמו, ע"כ. והרי מבואר לכאורה שעשירים אפילו בנסיעות שלהם מתנהגים בעשירות, ודלא כפי מה שמספרים בשם הח"ח, כאשר ששאלו למה אין לו ריהוטים בביתו, ואמר שהוא רק בעולם הזה כנוסע, כי אפילו נוסע בעולם הזה יכול להיות נוסע כעשיר, וכמו שכמה צדיקים התנהגו כך (אכן ראיתי מובא מספר ח"ח על התורה פרשת וירא, שמפרש, תשבתו היתה הרמתה, לחשב בדברים העומדים ברומו של עולם, כי העולם הזה אינו אלא דירת עראי – כי שם ביתו, הבית הקבוע של האדם הוא בעולם הנצחי וכו' ע"ש, אכן הגמרא דרש כפשוטו כנ"ל).

על כל פנים מבואר מהגמרא הנ"ל שמפסוק זה רואים עשירותו של שמואל, ומיד אח"כ כתיב (ח:א) ויהי כאשר זקן שמואל, והוא ענין המבואר בליקוטי מוהר"ן תורה ס, שעל ידי יראת שמים (ובפרט שמואל שנולד מחנה שהיתה בבחי' עקרה שלא היה לה בנים, והרי בלידתו נתגלה יראה יתרה כמבואר בתורה שם) זוכים לעשירות וזקנה. וא"ש טפי על פי דברי המאור עינים (ליקוטים ד"ה וקם הבית) שמפרש ז"ל התורה מתחלת בב' מפני שהיראה נקראת בית, כי כמו אדם שיש לו עשר ונכסים לרב, כשאין לו בית להכניס בו חפציו הרי כל חפציו משלכים הפקר וכל הרוצה לטלו ולהפסידו יוכל להפסידו, אבל כשיש לו בית נשמרים מכל הדברים. כן האדם שיש לו תורה וחכמה ואין לו יראה, הרי הם משלכים בלי דבר שיגבילם מלהיות חכמותיו בחוץ להשתמש בחיצוני ולהפסד. ולכן נאמר בשמואל, ותשבתו הרמתה כי שם ביתו, רצה לומר ששב אל רום המדרגות, מפני שכל מקום שהוא שם, ביותו עמו, היא היראה, ע"כ. הרי מבואר ממש כדברי רבינו, שעל ידי היראה שהיא בחי' עשאה כאוצר, בחי' בית, זוכים לזקנה ולעשירות. ושוב הכתוב מספרת על בניו שלא הלכו בדרכיו, והוא הענין שמצאנו אצל עלי לעיל, שמבואר בתורה ס' שם, שכאשר עוסקים לעורר בני אדם, שעל ידי זה יש יש יראה, צריכים להיזהר מתלמידים שאינם הגונים. וכן מבואר שם ששלמות היראה על ידי הבנים ההון של נחלת אבות, ושמואל לא זכה לזה, ולא האריך ימיו רק עד ב"ן שנה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

קרבן - קר בן

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן תורה ס

ס:ג כי בשעת יציאת הטיפה זרעיות, אזי צריך להיות הפסק הנשימה, מב' טעמים, א' כדי שלא יתקרר הטיפה, ע"י הנשימה שהוא אויר הקר, במקבל בכל רגע מבחוץ, כי צריכה לצאת בחמימות, כדי שתהיה ראוי להולדה, ע"כ.

ולפי זה יש להבין המילה: קרבן – קר בן, והוא כענין מה שגילו חז"ל שכאשר האשה זורעת תחילה יולדת זכר, היינו כאשר האבא משהה עצמו בקרירות יהיה לו בן.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הנבואה ראשונה של שמואל הנביא

 ב"ה

ספר שמואל

א:ג:יא ויאמר ה' אל שמואל הנה אנכי עשה דבר בישראל אשר כל שמעו תצלינה שתי אזניו.

דבר בישראל בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן. אשר כל ע"ה בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן. שתי בגמטריא נון חית מם נון. שתי אזניו ע"ה בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן.

הסופי תיבות של: הנה אנכי עשה דבר בישראל אשר כל שמעו תצלינה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הדבר פלא שהנבואה הראשונה של שמואל הנביא בעודו נער (וכמו שכתוב בפירוש בפסוק ט – ויבן עלי כי ה' קרא לנער, וכן בריש הפרק ג:א והנער שמואל משרת את ה'), הוא בשורה על קיום הקללה לבית עלי רבו.

והנלע"ד בזה כי מבואר בפסוק טו – וישכב שמואל עד הבקר ויפתח את דלתות בית ה', ובספר מושיע חוסים פירש ז"ל ירמז בכך שהצדיק הזה זכה לפתח את דלתות הנבואה שהיו סגורות קדם לכן, כמו שנאמר למעלה (פסוק א) 'והנער שמואל משרת את ה' לפני עלי ודבר ה' היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ', עכ"ל.

ומבואר בליקוטי מוהר"ן תורה ס:ה כי על ידי לידה נתגלה יראה וכו' ובפרט כשנפקדה עקרה, שהיו הדמים והגבורות נעצרין כל כך עד עתה, על כן אחר כך כשיוצאין נתגלה היראה ביותר ע"ש, ולכן כאשר דלתות הנבואה היו סגורות כל כך זמן, ועכשיו נפתחו, על כרחך היה התגלות של יראה ודינים.

וכל ענין הדינים האלו היה בענין בני אלי שחיללו שם שמים, וכן מכאן (שעלי אמר לשמואל בפסוק יז אל נא תכחד ממני כה יעשה לך אלקים וכו', ואף על פי ששמואל אמר לו כל הנבואה נתקיים בו שלא הלכו בניו בדרכו) לומדים שקללת חכם אפילו על תנאי היא באה (מכות יא.), וזה כל הענין שכאשר פותחים את הדלתות ומעוררים את האדם, צריכים לשמור עצמו מתלמידים שאינם הגונים (תורה ס:ז), ולא הצליחו בזה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הנשמר מהבל היופי של נשים זוכה לעשירות

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן תורה ס

ס:ג וע"כ מי שחומד יופי הנשים, נמצא שמקבל בחי' הפסק הנשימה, וע"כ הוא בהיפך מעשירות, שהוא בחי' אריכות הנשימה, כי כל מיני עשירות, דהיינו כל מיני דגן וכל האילנות ועשבים וכל מיני מתכות, כם רק ע"י גשמים וכו' ע"ש.

אולי יש רמז לזה גם בזוהר הקדוש (פרשת מקץ דף קצו: עה"פ ראה חיים עם אשה אשר אהבת – כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה (קהלת ט:ט-י)) ז"ל דבר אחר, בכחך, דא היא אשה דקאמרן, דאיהי חילא לאתתקפא בה בעלמא דין ובעלמא דאתי, ובעי בר נש למזכי בה בהאי עלמא בהאי חילא וכו' וכו' תא חזי, יוסף זכה בהאי עלמא וזכה בעלמא דאתי, בגין דבעא לאתאחדא באשה יראת ה', כמה דאת אמר (בראשית לט:ט) וחטאתי לאלהי"ם, וגין כך זכה למשלט בהאי עלמא, וזכה לון לישראל.           מה כתיב (בראשית מז:יד) וילקט יוסף את כל הכסף, והכי אתחזי, דהא ההוא נהר דנגיד ונפיק איהו לקיט כלא, וכל עותרא ביה קיימא, ודא היא רזא דכתיב (בראשית א:יז) ויתן אתם אלקים ברקיע השמים, וכלא איהו כדקא יאות, דודאי יוסף באי למשלט על מלכותא, עכ"ל.

הרי שיוסף לא נכשל בהבל היופי ואתתקף באשה יראת השם, וזכה לעשירות.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הבל היופי

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן 

תורה ס:ג ענין הבל היופי, וכן עיין לקמן תורה עב שרבינו כותב כמה פעמים שאין בתאוה הזה שום ממשות, והיא בחי' אלילים כמו עבודה זרה שאין בה ממש. וכן בשבחי הר"ן (אות טז) כתב שמי שהוא חכם בחכמת הניתוח ויודע סוד האיברים של האדם וכו' ראוי שיהיה נמאס אצלו התאוה הזאת בתכלית המאוס, ע"כ.

ונראה לפרש עוד שחומר = matter, של כל העולם כולו, אם תדחוק את כולו לגוש אחד בלי רוח בין האטומים – atoms, לא יהיה אלא כדור קטן. ובן אדם, אין בו חומר אלא כמו כמה נקודות קטנות ביותר, והרוב הוא אויר רק בין האטומים. וענין של המקום והאויר רק הזה הוא ענין ההבל של עולם הזה, מה שנקרא בגמרא חיזא דהאי עלמא, שהכל דמיון גדול, כי ההבל מיקים את האטומים ככה, ואינם כמעט כלום, רק שההבל עושה אותם ככה. וכענין הכתוב (איוב לח:יד) תתהפך כחמר חותם ויתיצבו כמו לבוש, שבקלות מתחלף למשהו אחר.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לא כח רק רוח

ב"ה

זכריה ד:ו וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: מה שרבינו התחיל לגלות הסיפורי מעשיות כי אמר שלא היה פועל מה שצריך על ידי התורות, אכן ידוע שלרבינו היה תורות הרבה יותר גבוהות ממה שגילה בלקוטי מוהר"ן, התורות של ספר הנשרף וספר הנגנז, ועם כל זה רבינו גילה שלא עוזר אפילו כח התורה כי יש ענין של נפילה מכל הע' פנים של תורה לתרדמה, ואז רק הסיפורי מעשיות, שמלבישים את התורה בסיפורי מעשיות יכולים לעורר ולעזור כמבואר באריכות בתורה ס', וזה מה שכתוב לא בכח, אפילו כח התורה, כי זה עיקר הכח, בחי' כ"ח אתוון דמעשה בראשית כמובא בספרי רבינו, כי אם ברוחי אמר, אמר זה בחי' לבוש כמובא, ה"צ, שמלבישים את התורה שהיא כולה שמות של השי"ת וע"י מעוררים את הבן אדם לקבל רוח חדש.

נ נח נחמ נחמן מאומן