התבודדות ושמחה הדרך לכלות קליפת פלשת

 ב"ה

ספר ישעיה

יד:לא הילילי שער זעקי עיר נמוג פלשת כלך כי מצפון עשן בא ואין בודד במועדיו.

עשן בא ואין ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

עשן ראשי תיבות שמח נפש עבדך (תהלים פו:ד), וכמו שהארכתי לבאר בחלק ה' מאומן שהדרך לכלות קליפת פלשתים הוא דוקא על ידי שמחה, וכמו שמצינו איך ששמשון הרג אותם תמיד בדרך של ליצנות. וידוע שהצחוק בא מהטחול, בחי' גבורות, בחינת צפון.

ראיתי פירוש כאן לענין התבודדות ולכן אביאנו. כי מצפון בא, אימתי יעשן ומשחיר היצר הרע – בחי' נחש צפוני – את האדם, ואין בודד במועדיו, באם האדם לא היה מבודד עצמו בבא המועד ראש השנה. תורת משה נתן תהלים לח.

נ נח נחמ נחמן מאומן

נחש הפורח

 ב"ה

בליקוטי מוהר"ן תורה סג רבינו דיבר על נחש הפורח:

 – יש נחש וכו' ופעמים מעופף וכו'. עיין ישעיה יד:כט כי משרש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף, הרד"ק פירש מדלג ממקום למקום, ומצודות דוד פירש הדולג במהירות כעפיפת העוף. בזוהר חדש רות לט: פירש כפול (כמו מגילה עפה). התרגום: מפריח. בפירוש הרי"ד כז"ל שאינו נזחל על הארץ כדרך הנחשים, אלא דולג ומקפץ על האדם כעוף הפורח, ע"כ.  באבן עזרא פירש ז"ל הוא קשה בשרפים – ובפירוש הדר עזר על זה כז"ל והוא המלך שבנחשים שהוא עף ונכנס באדם מעבר ויוצא מגבו, ע"כ.

ידוע בעולם המדע נחש שמעופף מהאילנות, נמצא בדורם ודרום מזרח אסיא בשם:

Chrysopelea paradise – the paradise tree snake.

מעניין שנקראת על שם גן עדן, שהנחש גרם הגירושין ממנו וכל הגברת הרע שנותן לו לעופף כמבואר בתורה זו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרישות של אדם הראשון מחוה

ב"ה

בראשית

ד:כה וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת כי שת לי אלקים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין.

ותלד בן, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

פרש"י ז"ל וידע אדם וגו', בא לו למך אצל אדם הראשון וקבל על נשיו, אמר להם, וכי עליכם לדקדק על גזירתו של מקום, אתם עשו מצותכם והוא יעשה את שלו, אמרו לו קשוט עצמך תחלה, והלא פרשת מאשתך זה מאה ושלשים שנה משנקנסה מיתה על ידך, מיד וידע אדם וגו', ומהו עוד וכו' עיין שם.

וחז"ל בבראשית רבה ובעוד מקומות גילו עוד שכל אותן שנים אדם היה מוליד רוחין ושדין ולילין ר"ל.

ויתכן שמלבד הענין להיות פרוש כיון שנקנסה מיתה על ידו, היה גם טעם של איסור ממש, כיון שהנחש בא על חוה, והנחש היה הולך בקומה זקופה ובפשטות גם מדבר כבן אדם, ואדם הראשון היה לו דין בכור לכהונה, ואשת כהן שזינתה אפילו באונס אסורה לבעלה, ולכן פרש ממנה, ואפילו שנתקיים בהנחש הקללה ושבה להיות חיה בעלמא, וקיימא לן (יבמות נט:) אין זנות לבהמה, לא ראה היתר לעצמו, כיון שבשעת ביאה היה כבן אדם, ורק אחר שנתחזק מאה ושלושים שנה (מ"ה בריבוע), ובא למך בטענתו, ראה להתיר.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ליקוטי מוהר"ן תורה סג

 ב"ה

תורה סג

ההערות שלי על תורה זו נאבדו בעוה"ר, יה"ר שאזכה עוד להרבה חידושים והשגות בתורה זו ובכל התורה כולה, אמן.

 

ובשתים יכסה פניו, זה בחי' מגלה טפח ומכסה טפח אצלו עצמו, כי פנים לשון כעס כמ"ש (שמות לג:יד) פני ילכו, וגם פנים לשון רצון והשגחת הש"י, כמ"ש (במדבר ו) יאר ה' פניו אליך, ע"ש.

צע"ק כי מש"כ פני ילכו והנחתי לך, לכאורה הוא לשון של רצון ולא של כעס, שנתרצה לבקשת משה רבינו. ואולי רבינו מפרש את הפסוק – הפנים של כעס שלי ילכו ויסתלקו.

 

 – יש נחש וכו' ופעמים מעופף וכו'. ידוע בעולם המדע נחש שמעופף מהאילנות, נמצא בדורם ודרום מזרח אסיא בשם:

Chrysopelea paradise – the paradise tree snake.

מעניין שנקראת על שם גן עדן, שהנחש גרם הגירושין ממנו וכל הגברת הרע שנותן לו לעופף כמבואר בתורה זו.

 

בשתים יעופף

וכן אצל הש"י צריך להיות בחי' מגלה ומכסה וכו', כי צריך לדבק ולקרב עצמו להש"י, כאלו כביכול הש"י נגלה ומתקרב אליו, אבל כל מה שמתקרב יותר להש"י, צריך להתרחק יותר וכו' ע"ש.

והנה בזה הענין של עפיפה, ההתקרבות והתרחקות הם שני צדדים של פעולה אחד. ואילו בענין בשתים מכסה רגליו, רבינו פירש, שיש שני פעולות, מה שהצדיק מכסה והוא להלביש עצמו כדי שיוכל להיגלות, ויש שממש מכסה שלא להיגלות. ואכן שניהם שייכים להכיסוי. ובענין בשתים יכסה פניו, רבינו פירש שני פעולות, מה שהצדיק מגלה פנים של רצון ומכסה פנים של כעס, ולפעמים מכסה פנים של רצון והשגחה, ומשמע כמו לענין כיסוי רגליו, שבשני הפעולות יש כיסוי. והרי רק לענין עפיפה לא פירט רבינו שיש שני פעולות של כיסוי.

 

והצדיק הוא לפעמים מקבל על עצמו יסורין בשביל העולם והוא כמו חלוף שמחליף עם השם יתברך ההשפעה וההשגחה שאינו רוצה זאת ההשפעה וההשגחה ומכסה פני השגחה זו, ומקבל על עצמו יסורין כי הוא בוחר בהשפעה והשגחה רוחניות וכו' ע"ש. וכן מבואר במקום אחר שצריכים להיות חכם לבחור בהשגות רוחניות.

ובזה יש ליישב הקושיא המפורסמת על מה שאנו מתפללים בשמונה עשרה: ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך וכו', ושואלים שבודאי השם יתברך יתן שכר הראוי, ולמה צריכים להתפלל על זה ומה יועיל התפלה להרבות שכרו מהראוי. אכן לפי המבואר כאן י"ל שמתפללים שיקבלו את השכר בהשפעה והשגחה רוחניות וכו'.

 

שמעתי מהמוהל באקר, נמלה מלשון נימול – מילה. וכדי להבין קשר ענין הנמלה לראשית התורה בענין ברית, ר"ל שענין הנמלה הוא כנגד מציצה בפה, והוא כנגד הערב רב, ובזה ר"ל איך המילה נמצא במקום טמא [גם הזכיר שאולי יש להשוות הג' קולות של תורה נה, קול כסיל של דרכי אמורי, קול ענות של הפילוספים שאין לבם מכיל חכמתם, וקול מחרף ומגדף של השונאים, ור"ל על פי דרכו שהם נגד מילה פריעה ומציצה. ולפי דרכינו י"ל שדרכי אמורי הוא לעומת התפשטות חכמתם הטיפשית להעולם. קול ענות הפילוספיא, לעומת מהירות ועומק שכל עצמם, וקול מחרף ומגדף, לעומת כמה שחכמתם נכנסת לעומק מוח ולב העולם, ועמש"כ לקמן]. אכן לכאורה רבינו הראה הקשר שבתחלה דיבר על כנפי הקדושה, שהם ו' שנחלקים לשלש וכו', ושוב מסביר ענין הכנפים של הנחש, שהם גם כן נחלקים לשלש. וזה לעומת זה, בחי' בשתים יכסה פניו, שהוא ענין מה שהצדיק מגלה טפח ומכסה טפח אצל עצמו ובוחר באיזה השפעה שרוצה, בטומאה הוא ענין מה שכלם מעופף במהירות ונפתח להם חכמתם מאד. ובחי' בשתים יכסה רגליו, שהוא ענין מה שהצדיק מגלה ומכסה נגד העולם, בטומאה הוא ענין התפשטות חכמתם בעולם [ולפי ההשואה להג' קולות כנ"ל, הרי תיקון קול כסיל ברוב דברים זה דוקא להבין שיש להתכסות בצל יד ה']. ובחי' בשתים יעופף, שהוא ענין מה שהצדיק מתקרב ומתרחק מהש"י, בטומאה הוא ענין ההיזק לאחרים בהעמקות שנכסת לתוך המוח והלב שלהם – וזה היפוך של הקדושה שענינו בשימוש עבודת השם, כי חכמתם מתחיל בנפרדים דייקא, ודוק. ועיין לעיל שי"ל שענין זה של העפיפה הוא כנגד קול מחרף ומגדף המבואר בתורה נה, ושם בתורה נה מבואר התיקון לזה הוא אסיפה, לראות את עצמו בהיכל השם, ששם כולו אומר כבוד, והרי זה תכלית שימוש ועבודת השם.

 

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת תזריע - שחין

 ב"ה

יג:יח ובשר כי יהיה בו בערו שחין ונרפא.

בערו שחין ונרפא, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. בו בערו, בגמטריא רפ"ו תורות שיש בליקוטי מוהר"ן קמא, ובגמטריא נחמן מאומן ע"ה.

הראשי תיבות של כל הפסוק, עם הז' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

הסופי תיבות של כל הפסוק, עם הז' אותיות, בגמטריא נחמן מאומן.

 

שחין, י"ל אותיות נחש י', וענין הי' הזה י"ל שהוא הי' של אוי"ר, שהוא הדין וצמצום על האור (אדיר במרום, עמ' שיא, שיח, מכון רמח"ל), וממנו נשתלשל הנחש (אדיר במרום סוף שיט). וזמש"כ בערו, שאות הו' אין נמצא בעין הע"ר אלא בסוף התיבה. כי הנוגה מתפשטת (מהי' של אוי"ר הנ"ל) בסוד רע, ויש בה ו' למיתוק, ובחינה זו היא עו"ר לאדם (-לשון הרמח"ל שם עמ' שיח), והו' הזו (לשון הרמח"ל שיט-כ): הוא סוד המטה העומד על הנחש לכפות אותו, ולפעמים המטה נעשה נחש, ואז הס"א שולטת. ולפעמים הנחש נעשה מטה, ואז הוא נשבר, ואז הוא סוד: [ונגה] כאור תהיה (חבקוק ג:ד). ולפעמים נשאר הנחש, והמטה עומד עליו שלא יתגבר יותר. ותדע ששורש זה הדבר, הוא ה-ו' וה-נו"ן של יאהדונה"י, כי הו' הוא סוד מטה, והנ' סוד נחש. ובהתגבר הו' אז הנ' נתקנת בו, ואז ד"ד דאדנ"י שהוא גם כן מט"ה שעולה – ד"ן, שולט על הנחש, שהוא נוגה, ונהפך למטה, ע"ש. הרי בזה שה-ו' של בערו אינו אלא בסוף התיבה, מראה על חלישתו, ולכן יש שליטת הנחש שנתשלשל מהי', הרי: שחי"ן.

נ נח נחמ נחמן מאומן

דין וחשבון

ב"ה

מסכת אבות

ג:א ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון.

י"ל שדין אותיות אדנ"י חסר האלף. וחשבון, זה חשב – ו"ן, היינו של יאהדונה"י.

וביאור הדברים על פי מה שגילה הרמח"ל בספר אדיר במרום (עמ' שיט, מכון רמח"ל) ואפרש לך עתה ענין הו' שיש בעור שאמרנו שהוא סוד המטה העומד על הנחש לכפות אותו. ולפעמים המטה נעשה נחש, ואז הס"א שולטת. ולפעמים הנחש נעשה מטה, ואז הוא נשבר, ואז הוא סוד [ונגה] כאור תהיה (חבקוק ג:ד). ולפעמים נשאר הנחש, והמטה עומד עליו שלא יתגבר יותר. ותדע ששורש זה הדבר הוא ה-ו' וה-נו"ן של יאהדונה"י, כי הו' הוא (הוא) סוד מטה והנ' – סוד נחש. ובהתגבר הו' אז הנ' נתקנת בו, ואז ד"נ דאדנ"י שהוא גם כן מט"ה שעולה – ד"ן, שולט על הנחש שהוא נוגה ונהפך למטה. אבל אם ח"ו אין הו' שולטת, שולטת הנ' שהיא מסוד נוקבא, ואז הנחש שהיא קליפת נוגה ממשיך המטה אליו, והוא סוד מטה הנעשה נחש וכו' ע"ש.

הרי זה ענין החשבון של חשב ו"ן, כמה הוא הצליח במלחמת היצר, שבא מצד העו"ר, להשליט הו' על הנ'.

וענין הדין, כבר מבואר שאותיות ד"ן דאדנ"י שולטים על הנחש שהוא נוגה. ומבואר שם באריכות ענין אויר, ששורשו אור י', הי' הוא הצמצום שמשם נשתלשל הנוגה וממנה הרע. והרי כאן הי' שהוא הנוגה מפריד בין הד"ן. וזה ממש בחי' דין וצמצום. והוא יותר בשרשים.

נ נח נחמ נחמן מאומן

תביא את היצר הרע שלך לנשוך את הצדיק

ב"ה

ב"ה

הגמרא (ברכות לג.) מספרת על רבי חנינא בן דוסא שהיה בשכונתו ערוד שהיה נושך והורג אנשים, אז הוא הלך אל החור של הנחש, והנחש נשכו ומת (הנחש).

והנה מזה הספר יכולים ללמוד גודל הענין להגיע להצדיק, כי היצר הרע הוא בחי' נחש, וכן תאוות הגוף הזוהר מכנה משכא דחוויא, הרי הם גם כן בבחי' הנחש, והנחש הזה תמיד נושך אותנו וממית אותנו, מה לי קטלא כולה מה לי קטלא פלגא, פעם אחר פעם. ולכן כאשר באים אצל הצדיק, הנחש לא יכול לעצור וינשך גם כן את הנחש, וימות.

(וכמו שרבינו בעצמו גילה שהאדם בדרך לצדיק כבר ממית את יצרו הרע, ולכן לפעמים נופל מתשוקתו ללכת לצדיק כי כבר קיבל יצר הרע יותר גדול.)

נ נח נחמ נחמן מאומן

לא יפסיק

ב"ה

במסכת ברכות, במשנה ראש פרק ה' (ל:), אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש וכו' אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק.

ונראה לפרש בעזרת השם יתברך, נחש היינו הגוף כמו שאיתא בזוהר הקדוש שעור הגוף הוא ממישכא דחויה כידוע, אז אפילו מתגברת על האדם, בחי' ידי עשו על עקב יעקב, לא יפסיק, אז צריכים את בחינת הביטול של לא, לא ראשי תיבות אנכי לא יהיה, שבשני הדיברות האלו כולנו שמענו אותם מפי הגבורה ופרחה נשמותינו, אז על ידי בחי' זו של לא נוכל להפסיק מכח הגוף ולהתפשט מהגשמיות כראוי בעת התפילה וכמובא ברמ"א בשולחן ערוך.

וי"ל עוד לשון המשנה: חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים כדי שיכוונו את לבם למקום. אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו, אפילו נחש וכו'.

על פי המבואר בלקוטי מוהר"ן תורה יד, שכדי לזכות לתפלה צריכים להעלות הכבוד לשרשו ביראה - וצריכים לראות שהיראה יהיה בלב שלם (אות ז - ועיין בסוף התורה שזה דבר בפני עצמו), שעל ידי זה זוכים לשלום בעצמיו, שעל ידי זה זוכים לתפלה, שעי"ז זוכים לשלום כללי. ולפי זה י"ל לשון המשנה שהחסידים היו מכוונים את לבם למקום כדי שתפלתם תהיה אפילו לשלום הכללי, וזה על ידי שמחזירים הכבוד - בחינת מלך - לו ישיבנו (כי בצרתם לא צר, מבואר בגמרא שכל פעם שכתוב א' י"ל כמו ו'), וזה מכניס המפוזר, ומוציא יקר מזולל, וניצול מהנחש שהוא התגברות הגוף שמפסיק את השלום, וזה על ידי ל"א כנ"ל, לא יהיה לך אלהים אחרים, בחינת יראה (בחי' רוח כמבואר ביחוד היראה), אנכי ה' אלקיך בחי' כבוד (בחי' נפש, כמבואר ביחוד היראה), שצריכים להעלות את הכבוד ליראה.

נ נח נחמ נחמן מאומן!

וישלכהו ארצה ויהי לנחש וינס משה מפניו - שמות ד:ג -- הוספתי בס"ד טעם על מה ששמים היד על העינים בקריאת שמע

ב"ה

הנה כל המפרשים לא מצאו ידיהם ורגליהם איך משה רבינו שהיה מדבר עם השם יתברך נס לפני הנחש, ולאן ינוס, הלוא מלוא כל הארץ כבודו?! 

ובפשטות י"ל שכמו שמשה רבינו היה שומע ממש את קול ה', כן היה שומע את קול ה' בכל סביבותיו, כל מה שהתרחש הוא הבין בזה מה שהשם יתברך היה מראה לו, ולכן בראותו את הנחש הוא הבין שהוא צריך לנוס (וידוע מה שהרמב"ם אומר על ראש השנה, בורחים מהשם אל השם).

אכן נראה לאמיתת הענין פירושו כך, וינס משה מפניו של השם יתברך - לאחוריו. כי אפילו בהשגה של בחי' אחוריים של השם יתברך יש סכנה עצומה כמו שכ' (כי תשא לג:כב) והיה בעבר כבדי ושמתיך בנקרת הצור ושכתי כפי עליך עד עברי, ופרש"י ז"ל מכאן שנתנה רשות למחבלים לחבל, ע"ש. ובאמת מפורש הוא בגמרא (ברכות ז:) ז"ל ויאמר לא תוכל לראות את פני (שמות לג:כ) תנא משמיה דר' יהושע בן קרחה, כך אמר לו הקב"ה למשה, כשרציתי לא רצית, ופרש"י כשרציתי בסנה. הרי מבואר שבסנה היה השגה של פנים, רק שמתחילה ויסתר משה פניו, שי"ל פניו של משה, וכן י"ל שהסתיר פניו של השם, שעשה לבושים, ובסוף וינס לגמרי מפניו יתברך. כי י"ל שאם רשות ניתנה למחבלים בהראות את אחוריו, אז בהראות את פניו זה עוד הרבה יותר מסוכן, ולא רצה משה. ויתכן, שזה מה שרבי עקיבא זכה כאשר סרקו את בשרו ר"ל, כי כך הש"י אמר למשה על רבי עקיבא כך עלה במחשבה, והמחשבה הוא בחי' אור הפנים. וזה מה שהש"י אמר שתוק, כי בחי ושכתי כפי תירגם אונקולוס ואגן במימרי, היינו שהוא בחי' דיבור, ור' עקיבא לא קיבל את ההגנה של הדיבור, ולכן כאשר דיברו על השגתו הש"י אמר שתוק - בלי הגנה הוא זכה להתגלות של - כך עלה במחשבה - של אור הפנים, ודו"ק.

והנה בענין מה ששמים את היד על העינים בעת קריאת שמע ישראל, יש לומר על פי מה שרבינו הקדוש גילה בלקוטי מוהר"ן (תורה סה) שהטעם שאנשים בצער סותמים את העינים הוא כדי לראות רחוק עד עולם הבא שהוא כולו טוב ואין שם שום צער כלל, ששם כולו טוב, ולכן בקריאת שמע שאנו מעידים על יחודו יתברך אנו סותמים את העינים לגמרי עם היד כדי להסתכל בתכלית היחוד.

ואכן י"ל שהטעם שמשימים את היד בקריאת שמע הוא בחי' ושכתי כפי, כי כיון שאנו מיחדים את השם בכל כוחינו, וראוי היה שיהיה התגלות של יחוד השם, ואם כן יש סכנה של המחבלים כנ"ל, ולכן אנו מקיימים בנפשינו בחי' ושכתי כפי עד עברי, ודו"ק.

נ נח נחמ נחמן מאומן

התבודדות מיוחד שרבינו עשה במאגילא - בתוך ההר - יום שלם בזלאטיפאלע

ב"ה

שיחות הר"ן קסג: ספר לי איש אחד מזלאטיפאלע שבהיות יושב רבנו ז"ל בזלאטיפאלע וכו' והלך עמו חוץ לעיר וכו' אחר כך הלכו יותר ובאו סמוך להר אחד שקורין "מאגילא," שהיה סמוך לעיר. ושאל אותו מה זאת, וספר לו האיש ענין אותו המאגילא, ואמר לו שילך עמו לשם וכו', ע"ש.

והנה פה רבי נתן השמיט הרבה, ממש פלא, כי עכשיו ישבתי עם חבר נחמן יצחק נ"י שגידל באוקרינא כגוי, והוא סיפר לי שכולם שם יודעים מה זה, ופירושו הפשוט, קבר, ויש כמעט אצל כל עיר ועיר דבר כזה (mohyla). והענין הוא שבנו ערימה עגולה להדמות לנחש, ראשו אצל זנבו, ושם קברו, ולפעמים גם הרגו ילדים במיוחד, או מה שבא להם, ועל פי רוב שרפו את הגופים וקברו אותם שם. וזה היה כמין תקרובת להנחש. וכל פעם שעשו את זה באותו מקום, עד שהערמה עלה בגובה. ועם כל זה לא אמור להיות הר בכלל, אכן יתכן שזה עשו אותו מתחילה על הר. ומצאנו כתבה ותמונות של כלי כסף עם צורות של סוסים שמצאו במאגילא שסמוך לזלאטיפאלע. והחבר הנ"ל חושש שיתכן מאד שהנהרגים והקבורים שם היו כוזרים.

ועל כל פנים מבואר שזה לא היה סתם התבודדות רגילה, אלא תיקון מיוחד במינו.

נ נח נחמ נחמן מאומן