כל ימי היותי על פני האדמה

 ב"ה

בתפלה הקצרה שנדפס עם תיקון הכללי, ורבים נוהגים לאמרה כל יום

כל ימי היותי על פני האדמה. מעניין שבתפלה קצרה, ששומרים על הקיצור, עכ"ז ראה צורך לכתוב "פני". ואולי זה תפלה אגב אורחא לזכות לעשירות (עיין רש"י בראשית מא:נו על כל פני הארץ, מי הם פני הארץ אלו העשירים). ועוד י"ל על פני האדמה בגמטריא ברסלב ע"ה.

ואולי יש ללמוד מזה גם שאפילו מי שמזדרז לעשות הכל בזריזות גדול, אין לו להפריז ולהשתמט מאורח העולם לגמרי.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פנים - בחי' תפילה ובחי' תשמיש

 ב"ה

מסכת גיטין

עו: אמר רב הונא מאי פניך, תשמיש, ואמרי קרי ליה פניך, לישנא מעליא נקט, ע"כ.

בליקוטי מוהר"ן תורה עד כתוב שתפלה הוא בחינת פנים. ועיין בליקוטי הלכות (קריאת התורה ג:ב) שאצל הצדיקים זיווג ותפילה הם בחינה אחת.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ליקוטי מוהר"ן תורה סז - הכבוד הוא שורש הנשמה

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן

תורה סז

כי הכבוד הוא אם כל חי, והוא שורש כל הנפשות, וכשהנפש מסתלקת, היא מסתלקת אל הכבוד שהוא שורשה, בבחי' כבוד ה' יאספך וכו' ע"ש. וצריך לראות שיהיה פנים אל הכבוד וכו'.

וי"ל שלכן אחר שמונה עשרה כאשר אנו מתוודים מוסרים את עצמינו למיתה, אומרים הי"ג מידות של רחמים, בחי' הפנים של הכבוד (ועיין בכוונות שהוא בחי' זווג ישראל ולאה למעלה מן החזה).

 

אות ח – ולפעמים יש עייפות אל הנפש, על ידי שנתרחקה מאמה, דהיינו הכבוד כנ"ל וכו' היינו כשמתפללין בלא לב וכו' וכו' וכו' שגרם הסתלקות החכמה מן הזקנים וכו' ע"ש.

יש להתבונן ההבדל בין התרחקות הזה, שגורם הסתלקות החכמה מן הזקנים, לבין מה שנתבאר בריש התורה, שעל ידי תאוות אכילה אין פנים להכבוד, ואז הכבוד נופל לידי העזי פנים של הדור, וכאשר מחזירים הכבוד, היא חוזרת להמביני מדע.

ויש לעיין האם כאשר יש הסתלקות החכמה מן הזקנים, האם הכבוד יורד להעזי פנים. וכן לאידך גיסא, כאשר הכבוד נופל לידי העזי פנים, האם זה גם גורם להסתלקות החכמה מן הזקנים. או שזה דוקא ריחוק הנפש מן הכבוד שגורם להסתלקות החכמה, ואכן הכבוד שלם ולא יפול להעזי פנים, רק כאשר הכבוד אינו שלם, כי אין לו פנים, אזי תיפול להעזי פנים, ועכ"ז יתכן שיהיה הנפש עדיין קרוב להכבוד, ולא תגרום הסתלקות החכמה מן הזקנים.

 

אות ח – וזה החילוק שבין הלומד מן הספר לשומע מפי צדיקי אמת, כי כשלומד מן הספר, אינו יודע השיעור שצריך ללמוד להחיות נפשו, אבל כששומע מפי הצדיק, אזי משפיע לו בחי' מים קרים לפי הראוי לו, לפי מדרגתו, על ידי בחי' הרעמים כנ"ל, ע"ש.

מעיקרא דיבר על זקן ששכח תלמודו, ועכשיו מדבר על צדיק אמת, ומעיקרא דיבר על מה שהכבוד שעושים להזקן נעשה כאש בתוך הענן שמביא רעמים, ועכשיו כותב שהצדיק עושה כן לכולם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אמת הוא בחי' עולם הבא ובחינת עולמות העליונים והיכלות

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן

סו:ג כי עיקר מפלת הרשעים לעולם הבא, הוא על ידי האמת שיתגלה אז, כמ"ש (משלי יב) שפת אמת תכון לעד, כוננת לעד לא כתוב אלא תכון, כי לעתיד לבא יתגלה האמת, וכו' וכו' וע"כ כשזוכין לאמת בעולם הזה כנ"ל, על ידי זה נתגלה בחי' הפנים כנ"ל, ואזי ממשיכין בחי' עולם הבא בתוך העולם הזה וכו' ע"ש.

ובזה מובן יותר מה שרבינו גילה בריש ספר המדות, אמת א:א - מי שרוצה לדבק את עצמו בהשם יתברך, עד שילך במחשבתו מהיכל אל היכל ויראה את ההיכלות בעיני השכל, ישמר את עצמו מלומר שקר אפלו בטעות עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ליקוטי מוהר"ן תורה סג

 ב"ה

תורה סג

ההערות שלי על תורה זו נאבדו בעוה"ר, יה"ר שאזכה עוד להרבה חידושים והשגות בתורה זו ובכל התורה כולה, אמן.

 

ובשתים יכסה פניו, זה בחי' מגלה טפח ומכסה טפח אצלו עצמו, כי פנים לשון כעס כמ"ש (שמות לג:יד) פני ילכו, וגם פנים לשון רצון והשגחת הש"י, כמ"ש (במדבר ו) יאר ה' פניו אליך, ע"ש.

צע"ק כי מש"כ פני ילכו והנחתי לך, לכאורה הוא לשון של רצון ולא של כעס, שנתרצה לבקשת משה רבינו. ואולי רבינו מפרש את הפסוק – הפנים של כעס שלי ילכו ויסתלקו.

 

 – יש נחש וכו' ופעמים מעופף וכו'. ידוע בעולם המדע נחש שמעופף מהאילנות, נמצא בדורם ודרום מזרח אסיא בשם:

Chrysopelea paradise – the paradise tree snake.

מעניין שנקראת על שם גן עדן, שהנחש גרם הגירושין ממנו וכל הגברת הרע שנותן לו לעופף כמבואר בתורה זו.

 

בשתים יעופף

וכן אצל הש"י צריך להיות בחי' מגלה ומכסה וכו', כי צריך לדבק ולקרב עצמו להש"י, כאלו כביכול הש"י נגלה ומתקרב אליו, אבל כל מה שמתקרב יותר להש"י, צריך להתרחק יותר וכו' ע"ש.

והנה בזה הענין של עפיפה, ההתקרבות והתרחקות הם שני צדדים של פעולה אחד. ואילו בענין בשתים מכסה רגליו, רבינו פירש, שיש שני פעולות, מה שהצדיק מכסה והוא להלביש עצמו כדי שיוכל להיגלות, ויש שממש מכסה שלא להיגלות. ואכן שניהם שייכים להכיסוי. ובענין בשתים יכסה פניו, רבינו פירש שני פעולות, מה שהצדיק מגלה פנים של רצון ומכסה פנים של כעס, ולפעמים מכסה פנים של רצון והשגחה, ומשמע כמו לענין כיסוי רגליו, שבשני הפעולות יש כיסוי. והרי רק לענין עפיפה לא פירט רבינו שיש שני פעולות של כיסוי.

 

והצדיק הוא לפעמים מקבל על עצמו יסורין בשביל העולם והוא כמו חלוף שמחליף עם השם יתברך ההשפעה וההשגחה שאינו רוצה זאת ההשפעה וההשגחה ומכסה פני השגחה זו, ומקבל על עצמו יסורין כי הוא בוחר בהשפעה והשגחה רוחניות וכו' ע"ש. וכן מבואר במקום אחר שצריכים להיות חכם לבחור בהשגות רוחניות.

ובזה יש ליישב הקושיא המפורסמת על מה שאנו מתפללים בשמונה עשרה: ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך וכו', ושואלים שבודאי השם יתברך יתן שכר הראוי, ולמה צריכים להתפלל על זה ומה יועיל התפלה להרבות שכרו מהראוי. אכן לפי המבואר כאן י"ל שמתפללים שיקבלו את השכר בהשפעה והשגחה רוחניות וכו'.

 

שמעתי מהמוהל באקר, נמלה מלשון נימול – מילה. וכדי להבין קשר ענין הנמלה לראשית התורה בענין ברית, ר"ל שענין הנמלה הוא כנגד מציצה בפה, והוא כנגד הערב רב, ובזה ר"ל איך המילה נמצא במקום טמא [גם הזכיר שאולי יש להשוות הג' קולות של תורה נה, קול כסיל של דרכי אמורי, קול ענות של הפילוספים שאין לבם מכיל חכמתם, וקול מחרף ומגדף של השונאים, ור"ל על פי דרכו שהם נגד מילה פריעה ומציצה. ולפי דרכינו י"ל שדרכי אמורי הוא לעומת התפשטות חכמתם הטיפשית להעולם. קול ענות הפילוספיא, לעומת מהירות ועומק שכל עצמם, וקול מחרף ומגדף, לעומת כמה שחכמתם נכנסת לעומק מוח ולב העולם, ועמש"כ לקמן]. אכן לכאורה רבינו הראה הקשר שבתחלה דיבר על כנפי הקדושה, שהם ו' שנחלקים לשלש וכו', ושוב מסביר ענין הכנפים של הנחש, שהם גם כן נחלקים לשלש. וזה לעומת זה, בחי' בשתים יכסה פניו, שהוא ענין מה שהצדיק מגלה טפח ומכסה טפח אצל עצמו ובוחר באיזה השפעה שרוצה, בטומאה הוא ענין מה שכלם מעופף במהירות ונפתח להם חכמתם מאד. ובחי' בשתים יכסה רגליו, שהוא ענין מה שהצדיק מגלה ומכסה נגד העולם, בטומאה הוא ענין התפשטות חכמתם בעולם [ולפי ההשואה להג' קולות כנ"ל, הרי תיקון קול כסיל ברוב דברים זה דוקא להבין שיש להתכסות בצל יד ה']. ובחי' בשתים יעופף, שהוא ענין מה שהצדיק מתקרב ומתרחק מהש"י, בטומאה הוא ענין ההיזק לאחרים בהעמקות שנכסת לתוך המוח והלב שלהם – וזה היפוך של הקדושה שענינו בשימוש עבודת השם, כי חכמתם מתחיל בנפרדים דייקא, ודוק. ועיין לעיל שי"ל שענין זה של העפיפה הוא כנגד קול מחרף ומגדף המבואר בתורה נה, ושם בתורה נה מבואר התיקון לזה הוא אסיפה, לראות את עצמו בהיכל השם, ששם כולו אומר כבוד, והרי זה תכלית שימוש ועבודת השם.

 

נ נח נחמ נחמן מאומן

פני ילכו

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן

תורה סג - כוונת המילה

ובשתים יכסה פניו, זה בחי' מגלה טפח ומכסה טפח אצלו עצמו, כי פנים לשון כעס כמ"ש (שמות לג:יד) פני ילכו, וגם פנים לשון רצון והשגחת הש"י, כמ"ש (במדבר ו) יאר ה' פניו אליך, ע"ש.

צע"ק כי מש"כ פני ילכו והנחתי לך, לכאורה הוא לשון של רצון ולא של כעס, שנתרצה לבקשת משה רבינו. ואולי רבינו מפרש את הפסוק – הפנים של כעס שלי ילכו ויסתלקו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

והחזירנו בתשובה שלמה לפניך

ב"ה

לקוטי מוהר"ן תורה לה - דע כי תשובה היא לשוב את הדבר למקום שנטל משם וכו' ומאן ההוא אתר, הוא חכמה, ע"ש ומבואר בהמשך (אות ה) שהחכמה מקבלים מאור הפנים, בחי' באור פני מלך חיים, בחי' חכמה, ע"ש.

ולפי זה יש לפרש מה שאנו מתפללים בשמונה עשרה בברכת השיבנו אבינו לתורת וכו' והחזירנו בתשובה שלמה לפניך, שהתשובה שלנו יגיע לאור הפנים - להחכמה - לאתר דאתנטילת משם. ויש לכוון עוד שנזכה להיות בחי' פני ה', כמו שכתוב אצל אברהם אבינו התהלך לפני, וזה, אפילו רק לחשוב קצת במוח לשער את הענין, הוא איום ... שנזכה להכל בזכות רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן!

והנה במקום אחר הערנו על הזהר שגילה ענין זרקא, שרבינו מביא שזה ענין לחזור בתשובה לאתר דאתנטילת שהוא חכמה, שלכאורה תשובה היא בחי' אימא עילאה בחי' בינה, וזה חידוש פלא שבינה ירים את האדם למעלה ממנה לבחי' חכמה. וכבר הראנו עוד מקומות שמצינו כזה (כמו בקבלת שבת בהבו לה' בני אלים, שהי"ג תיקוני דקנא דעשיה מעלים את חכמה דעשיה לנצח שיצירה, ובסיפורי מעשיות משנים קדמוניות מהקבצן החטוטרת שהיה בחי' תכלית מיעוט המחזיק את המרובה היה גשר לבחי' למעלה מן המקום). ואכן בסיום הברכה של השיבנו - חותמין: הרוצה בתשובה. ורצון זה בחי' כתר, וכבר מבואר בספרים, את הקשר המיוחד שיש לבינה וכתר, עיין שם. והרי מצד אחד האדם החוזר בתשובה בא בכח בינה, ומצד שני הוא מעורר ממש את הכתר, הרוצה בתשובה, עד שהוא יזכה לעלות לחכמה. שנזכה בעזה"י.

נ נח נחמ נחמן מאומן!

וישלכהו ארצה ויהי לנחש וינס משה מפניו - שמות ד:ג -- הוספתי בס"ד טעם על מה ששמים היד על העינים בקריאת שמע

ב"ה

הנה כל המפרשים לא מצאו ידיהם ורגליהם איך משה רבינו שהיה מדבר עם השם יתברך נס לפני הנחש, ולאן ינוס, הלוא מלוא כל הארץ כבודו?! 

ובפשטות י"ל שכמו שמשה רבינו היה שומע ממש את קול ה', כן היה שומע את קול ה' בכל סביבותיו, כל מה שהתרחש הוא הבין בזה מה שהשם יתברך היה מראה לו, ולכן בראותו את הנחש הוא הבין שהוא צריך לנוס (וידוע מה שהרמב"ם אומר על ראש השנה, בורחים מהשם אל השם).

אכן נראה לאמיתת הענין פירושו כך, וינס משה מפניו של השם יתברך - לאחוריו. כי אפילו בהשגה של בחי' אחוריים של השם יתברך יש סכנה עצומה כמו שכ' (כי תשא לג:כב) והיה בעבר כבדי ושמתיך בנקרת הצור ושכתי כפי עליך עד עברי, ופרש"י ז"ל מכאן שנתנה רשות למחבלים לחבל, ע"ש. ובאמת מפורש הוא בגמרא (ברכות ז:) ז"ל ויאמר לא תוכל לראות את פני (שמות לג:כ) תנא משמיה דר' יהושע בן קרחה, כך אמר לו הקב"ה למשה, כשרציתי לא רצית, ופרש"י כשרציתי בסנה. הרי מבואר שבסנה היה השגה של פנים, רק שמתחילה ויסתר משה פניו, שי"ל פניו של משה, וכן י"ל שהסתיר פניו של השם, שעשה לבושים, ובסוף וינס לגמרי מפניו יתברך. כי י"ל שאם רשות ניתנה למחבלים בהראות את אחוריו, אז בהראות את פניו זה עוד הרבה יותר מסוכן, ולא רצה משה. ויתכן, שזה מה שרבי עקיבא זכה כאשר סרקו את בשרו ר"ל, כי כך הש"י אמר למשה על רבי עקיבא כך עלה במחשבה, והמחשבה הוא בחי' אור הפנים. וזה מה שהש"י אמר שתוק, כי בחי ושכתי כפי תירגם אונקולוס ואגן במימרי, היינו שהוא בחי' דיבור, ור' עקיבא לא קיבל את ההגנה של הדיבור, ולכן כאשר דיברו על השגתו הש"י אמר שתוק - בלי הגנה הוא זכה להתגלות של - כך עלה במחשבה - של אור הפנים, ודו"ק.

והנה בענין מה ששמים את היד על העינים בעת קריאת שמע ישראל, יש לומר על פי מה שרבינו הקדוש גילה בלקוטי מוהר"ן (תורה סה) שהטעם שאנשים בצער סותמים את העינים הוא כדי לראות רחוק עד עולם הבא שהוא כולו טוב ואין שם שום צער כלל, ששם כולו טוב, ולכן בקריאת שמע שאנו מעידים על יחודו יתברך אנו סותמים את העינים לגמרי עם היד כדי להסתכל בתכלית היחוד.

ואכן י"ל שהטעם שמשימים את היד בקריאת שמע הוא בחי' ושכתי כפי, כי כיון שאנו מיחדים את השם בכל כוחינו, וראוי היה שיהיה התגלות של יחוד השם, ואם כן יש סכנה של המחבלים כנ"ל, ולכן אנו מקיימים בנפשינו בחי' ושכתי כפי עד עברי, ודו"ק.

נ נח נחמ נחמן מאומן

החזירנו בתשובה שלמה לפניך

ב"ה

וי"ל לשון התפילה: והחזירנו בתשובה שלמה לפניך, שבפשטות מכוונים לזכות לתשובה שלמה נוכח פני השם, אכן יש לפרש יותר לענין תשובה על תשובה (עי' היטב בלקוטי מוהר"ן תורה ו', ובפירוש לקוטי נ נח שם - באני רן), שמכוונים לחזור בתשובה עד כדי כך שנזכה להיות כביכול הפנים של השי"ת, וכמו שאיתא בזוהר הקדוש שהצדיקים הם אנפי השכינה, וא"ש בס"ד.

נ נח נחמ נחמן מאומן