לא עליך המלאכה לגמר

ב"ה

שיחות הר"ן סוף אות עו

גם אמר לבל יהיה נבהל מזה שהזהיר שצריכין ללמד כל כך בכל יום, כי גם אם אינו זוכה וכו' 'ולא עליך המלאכה לגמר ואי אתה בן חורין להבטל ממנה (אבות ב:טז)', ע"ש.

ונראה שזה הענין מבואר בלקוטי מוהר"ן תורה מט, שאור להביות הלב של איש הישראל הוא עד אין סוף, וכמו שהשם יתברך צמצם אלוהותו כביכול ועשה חלל פנוי כדי לגלות מלכותו, כן האדם צריך לצמצם ההתלהבות ע"ש. והרי הקב"ה ברא את העולם לעשות, דהיינו שהניח את בני אדם לגמור את תיקון העולם, וזה מה שחז"ל הורו לנו גם כן במסכת אבות הנ"ל שלא עלינו המלאכה לגמר, ודוק.

נ נח נחמ נחמן מאומן

שים חלקנו בתורתך

ב"ה

שים חלקנו בתורתך – כפי פרשו בכמה דרכים, שכל אחד יש לו חלק בתורה, וחלקנו מלשון חלוקא דרבנן, לבוש הנשמה (וכנוסח היהי רצון על עטיפת טלית עיין שם), וחלקנו פירורי פיזור נפשינו, ועוד דרכים, ויש לפרש חלק מלשון נפילה, כי אין אדם עומד על דברי תורה עד שנכשל בהם, ואם על האדם להיכשל אז שיהיה בתורה.

ונראה לפרש על פי לקוטי מוהר"ן תורה סד:ד כי מחלקת היא בחינות בריאת העולם, כי עקר בריאת העולם – על ידי חלל הפנוי כנ"ל, כי בלא זה היה הכל אין סוף, ולא היה מקום לבריאת העולם כנ"ל, ועל כן צמצם האור לצדדין, ונעשה חלל הפנוי, ובתוכו ברא את כל הבריאה, הינו הימים והמדות וכו' וכן הוא בחינת המחלוקות, כי אלו היו כל התלמידי חכמים אחד, לא היה מקום לבריאת העולם, רק על ידי המחלקת שביניהם, והם נחלקים זה מזה, וכל אחד מושך עצמו לצד אחר, על ידי זה נעשה ביניהם בחינות חלל הפנוי, שהוא בחינות צמצום האור לצדדין, שבוא הוא בריאת העולם על ידי הדבור כנ"ל, עד כאן לשונו עיין שם. וידוע שהאדם בעצמו הוא בבחינת כל זה, וכמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה מט ובכמה מקומות. הרי שמציאות האדם בעצמו תלוי במחלוקת, ואם כן שפיר יש להתפלל תמיד על קיום מציאותו בשורשו בתורה ולא בהשתלשלות המחלוקת למטה, שים\ותן חלקנו בתורתך. וזה דבר עמוק מאד בענין מציאות האדם ואין כאן מקום להאריך, הלואי שאזכה לעמוד עליה בעזה"י.

שים חלקנו בתורתך, ראשי תיבות שמחה (בן) חוה ברכה. שאזכה בעזה"י בזכות הפתק הקדוש -

נ נח נחמ נחמן מאומן

תורת ה' תמימה

ב"ה 

לקוטי מוהר"ן מט:ז תורת ה' תמימה. שהיא תורה דעתיקא, שהיא תמימה עדין, שעדין לא השיגו ממנה כלום, עכ"ל. וצ"ב מה זה שלא השיגו ממנה כלום, הלוא על כל פנים משהו זכינו במאות הדורות של צדיקים וחידושיהם, ואפילו שהתורה היא בלי סוף, על כל פנים איך זה לא נחשב ככלום. ונלע"ד לפרש דרך משל, מי שהוא שלומד מגילת אסתר ומוציא בס"ד חידוש שראשי תיבות יבא המלך והמן היום הם שם הוי"ה, ומוסיף ליתן פירושים על זה כפי כוחו. והרי האמת הוא כן אבל האמת לאמיתו כבר גילה האריז"ל כללות השמות הרמוזים במגילת אסתר: ז' וה"ו, ויה"ו א', ה' הה"ה, י"ב הויות וכו', והאיש הנ"ל כל הפירוש שלו מצומצם מאד כי לא ראה בכלל את התמונה השלמה, רק זוית קטנה אחת, ולפי התמונה הגדולה לא אפילו התחיל להבין הענין. ולפי זה מובן שכן הוא אפילו כפי כל ההתגלות הנוראות של הצדיקים האמיתיים, כלפי עוצם גדולות התורה עוד לא התחילו כלום לנגוע בתמונה השלמה, והרי כל הפירושים וההשגות שלהם כאפס נחשבו, באשר שהם מצומצמים בלי הכירות והתיחסות לכל התמונה באמת.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אדר או"ב

ב"ה

אדר, זה לשון של דירה, וכמו האידרא של הזוהר. 

רבינו גילה בלקוטי מוהר"ן שחודש ניסן הוא חודש האביב, אל"ף עם בי"ת, יו"ד עם בי"ת, וזה יחודא עלאה ויחודא תתאה, ע"כ - לקוטי מוהר"ן מט:ד בסוף.

אדר, זה א' דר.

כאשר יש שני אדר לכאו' זה כבר בחי' של שמירת חודש האביב (כי לכן עושים שני אדר כדי שניסן יהיה באביב), וזה בחי' שני היחודים, הנ"ל.

ולכן בפרט באדר ב' לכאו' צריכים לראות להכניס יו"ד באדר (כמו באביב הנ"ל), ויהיה באמת אדי"ר, ראשי תיבות ר' ישראל דוב אודסר. אדיר הוא יבנה ביתו בקרוב במהרה....

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת וירא - רמזים

ב"ה

קס. כע"ת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל (במדבר כג:כג), שכעת קאי על לעתיד לבוא, כע"ת ע"ה בגי' נ נח נחמ נחמן מאומן – השיר שיתער לעתיד לבוא.

וע"ע בפרשת וירא (יח:י) שהמלאך בישר לאברהם, שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך ושרה שמעת פתח האהל והוא אחריו. שגם כאן יש את הכע"ת, וגם בהסופי תיבות – כעת חיה והנה בן לשרה אשתך ושרה, תההןהךה ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (וכן מחיה עד שמעת). 'בן לשרה' בגמטריא בהפתק. גם 'פתח' עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וידוע שבלקוטי מוהר"ן תורה מט רבינו גילה ששרה זה בחי' השיר פשוט כפול משולש מרובע. והוא הנקרא אחוריים, בחי' 'והוא אחריו' (וזה בחי' שוב אשיב, שתמיד חוזרים מהתחלה. גם בחי' תשובה המבואר בתורה מט מי עם זאת עולה, ולעשות מדלת ה'). וע"ש בתורה מט, שרבינו מפרש את הפסוקים (תהלים יט) לשמש שם אהל בהם (ושרה באהל!), והוא כחתן יצא מחפתו (מ'חפת'ו – בחי' נ נח נחמ נחמן מאומן!) ישיש כגבור לרוץ ארח (בחי' אורחים!), מקצה השמים מוצאו ותקופתו ואין נסתר מחמתו (מחמת – עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה) - - בחי' כחום היום שהיה בעת ביקור המלאכים אצל אברהם. שזה גם כן הבחי' של השיר פשוט כפול וכו', כמבואר שם שהוא בחי' תכלת דאכלי ושצי את הכל, ורק שאתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום. שזה ממש מה שהיה אצל אברהם אבינו, שהש"י הוציא את החמה מנרתיקה, ואברהם נשאר דבוק בה'.

וכן להלן בפרשת וירא (פסוק יד) היפלא מה' דבר למועד 'אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן', הסופי תיבות בגמטריא תרפ"ב שנה שסבא ישראל קיבל את הפתק. 'ולשרה' בגמטריא ישראל, 'בן', נ' מתחלף בד' באותיות השיניים – דטלנ"ת, הרי 'דב', ישראל דב. 'למועד אשוב אל' עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכע"ת ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן כנ"ל.