מתי יש להתפלל על איבוד רשע

 ב"ה

ספר המידות

מריבה קג. אין להתפלל על שום אדם שימות אפלו על מין, כי יותר טוב להרג אותם בידי אדם ולא בידי שמים, ע"כ. ע' אות עו. אבל על החולה רבינו כתב (ערך צדיק אות קטז) לפעמים צריך לבקש רחמים על החולה שימות.

ועיין מש"כ בענין מלחמת עמלק בסוף פרשת בשלח (יז:ט).

תוספות בע"ז ד: ד"ה שמע ביארו, שאף שדין המינים הוא 'מורידים ולא מעלים' (ע"ז כו:), מכל מקום אין זה ראוי לדחוק בידי שמים להעניש את מי שאינם רוצים להענישו עתה.

אכן קשה, כי הבאר שבע (סנהדרין קה: ד"ה אפילו) הקשה ממה שאנו  מתפללים בשמונה עשרה, 'וכל המינים כרגע יאבדו', ויישב, שזה דרך תפילה ובקשה, ולא דרך הכרח כלפי שמים – כמו שמדובר בגמרא שם שר' יהושע בן לוי בא לקלל באותו רגע של זעם ה'. ואילו לשון רבינו כאן, אין להתפלל משמע אפילו לא להתפלל על זה, וקשה מהתפילה הנ"ל. וי"ל בפשטות, שתפילה כוללת, בודאי יש להתפלל על איבוד הרשעים, ורק אין לערר על רשע פרטי להביא עליו דייקא את הדין שלא בעתו. ולפי זה נראה שאם יש כת של כמה מינים, אולי שעת האיבוד שלהם נקרא הנהגה כללי, ושפיר יש להתפלל לזה אפילו לפי דברי רבינו כאן. וכמו כן אולי כאשר בא הנגף לכמה אנשים ר"ל, ויש מין ביניהם, יש להתפלל שיאבד.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לא לקלל

 ב"ה

מסכת סנהדרין

מט.

תהא לוטא ולא תהא לאטה, פרש"י ז"ל נוח לך להיות מן המקוללים ולא מן המקללים, לפי שסוף קללת חנם לשוב אל המקלל, ע"כ. ולכן אלו שמקללים אותך, מן הסתם הקללה שלהם על חנם וישוב עליהם, וכן הקללה שלך, מן הסתם על חנם. ונראה עוד, שענין השבת הקללה על המקלל, יותר בתוקף מקללה שיחול על אחר.

לפי האי כלל של הגמרא יש ליישב הלשון שהקב"ה אמר לאברהם אבינו (בראשית יב:ג), ומקללך אאור, ולא כתב אקלל, כי המקלל את אברהם בודאי יהיה על חנם, וישוב הקללה על המקלל, ואין רבותא בזה, ולכן הוסיף הקב"ה שלא זו בלבד אלא גם יהיה ארור.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פחד שבא קודם איזה טוב

 ב"ה

ספר המידות

פחד ב:ב לפעמים אדם מתפחד – קודם שבא עליו איזהו טוב, עכ"ל. עמש"כ בערך אמונה לט.

במקורות: שם (מד"ר וירא מח:ו) אר"י בר רבי סימון, לארכיליסטוס שמרד במלך. אמר המלך, כל מי שהוא תופשו, אני נותן לו פרוקופי (שכר טוב וכבוד. פרוקופ"י עם הז' אותיות, וב' כוללים, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן). עמד אחד ותפשו וכו' והיה זה מתפחד וזה מתפחד. זה מתפחד לומר איזו פרוקופי המלך נותן לי, וזה מתפחד ואומר אי זה דין המלך דן אותיו. כך לעתיד לבא, ישראל מתפחדים ועובדי כוכבים מתפחדים. ישראל מתפחדים (הושע ג:ה) ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים וכו', ע"כ.

עוד עיין בצדקת הצדיק קע, ז"ל כשהקב"ה רוצה להטיב לאדם ורוצה רק שיתפלל האדם על הדבר, אז מזמין לפניו צער או פחד מעין דבר זה, וכדשז"ל (יבמות סד.) מפני מה היו אמהות עקרות כו'. או רואה אחר מעונה באותו דבר ומבקש רחמים עליו כדי שיהי' הוא נענה וכמ"ש פחד פחדתי וגו'. כי כל דבר שהש"י רוצה להביא לעולם או לאדם היא מתפשטת לכמה גוונין, ויש בה ההיפך ג"כ ח"ו וכד"ש (שמו"ר פ' ל' וזח"ג רטז:) בדור המבול שהיו מעותדים לקבל תורה אלו זכו. וכן בכל דור ובכל אדם. ולכך כשמתעורר מדה זו לטובה מתעורר ג"כ ההיפך ח"ו ומרגיש פחד ומתפלל ובא הטוב. אבל לעולם הוא בא הדבר שמפתחד רק שבא ההיפך, דהיינו כל מיני טובה שבדבר זה. וזה ענין מ"ש (ב"ר פ' סו) צדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה, פי' בכל דבר וכל מדה טובה וענין טוב תחילת הכניסה בו הוא בצער כטעם כל התחלות קשות [ע"ד שא' (גיטין מג.) אין אדם עומד על ד"ת אא"כ כו'] וכד"ש פ"ק דברכות (ה.) ג' מתנות טובות כו' וכברייתו של עולם ברישא כו' (שבת עז). לפי שהעוה"ז רובו רע כידוע, ולכך כל דבר שמתעורר בו, רואה הוא מקודם כח הרע שבו ומצטער וע"י הצער ממתיקו, ומיד סופו שלוה. וכענין תלתא דפורעניתא וכו' וכו' כענין ונסתם ואין רודף, כי משרע"ה אוהב ישראל הי' בודאי לא קיללם רק בכל קללה טמון הברכה שיש בו שא"א להגיע לו רק ע"י הקללה. ובקללת הניסה שם הוא הברכה שאין רודף כלל. וכשמתעורר הארה זו להכיר שאין רודף כלל, מתעורר ג"כ ההיפך שהוא הניסה, וע"י הניסה מכיר תיכף אמיתות יחוד הש"י עד שאין רודף כלל.        וכן בקללת ולא תאמין בחייך, הודיעך שאפי' בקלקלה הם קרויים חיים ולא כרשעים שבחייהם קרויים מתים. אלא שהם מגדול הפחד עד שלא יאמינו גם בכך שיש להם חיי עולם בהכירם מעשיהם. ובאותו פסוק נתגלה זה שכל ישראל יש להם חיים, דאומות העכו"ם קרויים מתים ואין להם חיים כלל להאמין בהם. וכשמתעורר פחד זה שאינו מאמין בעצמו כלל אם יש לו חלק לעוה"ב, מתעורר ג"כ ההבטחה הברורה שיש לו חלק לעוה"ב, וכן בכל דבר, עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ספר המדות: למוד מסכת שבועות מסוגל לירידת גשמים

ב"ה

ספר המדות שבועה אות ג. למוד מסכת שבועות מסוגל לירידת הגשם, ע"כ. ויש לפרש על פי המבואר בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ס', שמהארץ יוצאים אדים שמהם נעשים או גשמים או שפיכת דמים, והשפיכות דמים מעורר הקללה של קין עיין שם באריכות.

והנה קין נתירא מחיה רעה, והשם יתברך נתן לו אות לשמרו. והנה קיימא לן (אבות ה:ט) שבעון שבועות שוא חיה רעה בא לעולם, הרי שבעון שבועות מעורר הקללה של קין. ועל כן על ידי לימוד מסכת שבועות, שהוא תיקון השבועות, יהיה תיקון שלא יעורר הקללה של קין, שהוא שפיכות דמים חלף הגשמים, אלא שירדו גשמים.

ובזה מובן גם מה שכתוב שם באות ו': על ידי העברת השבועה אין תקומה במלחמה, ע"כ, כי על ידי עון השבועה מעורר הקללה של קין והשפיכות דמים שעשה כנ"ל.

ובזה י"ל גם מה שכתוב שם באות ז': מי שעובר על השבועה בידוע שאינו מכבד יראי השם, ע"כ. כי גם זה מבואר בתורה תנינא ס' שם, שהאדים שמהם באים או גשמים או שפיכת דמים, הם באים על ידי כבוד תורה, היפוך בחי' לא נאוה לכסיל כבוד, הרי שמי שפוגע בכבוד יראי השם, הוא בשורש הבחי' של העובר על השבועה, כי הוא פוגע בסיבת כל הכבוד היפוך הקללה של קין, וזה העובר על השבועה בא ומעורר את הקללה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת בלק - הבן איש חי סובר כהננחים

ב"ה

בספר עוד יוסף חי, דרשות (יש כרך של הלכות, וכרך של דרשות) של הבן איש חי, בפרשת בלק הוא כותב ז"ל:

לא אוכל לעבור את פי ה' אלקי לעשות קטנה או גדולה (במדבר כב:יח). נ"ל בס"ד, דאיתא במסכת עבודה זרה דף י"ב תנו רבנן לא ישתה אדם מים בלילה מפני סכנת שברורי, ואי צחי למשתי נימא שברור"י ברור"י רור"י ור"י ר"י י', ופירש רש"י ז"ל שד הממונה על מכת סנורים שמו שברורי, וכששומע השד המעטת אותיות שמו אות אחר אות בורח ע"ש, וידוע מכלל הן אתה שומע לאו, דאם יוסיפו באותיות השם פעם אחר פעם, שמרבין אותו אחר אות מתגבר בעל השם. והנה כאן א"ל בלק לכה נא קבה לי את העם הזה, וקבה הוא לשון המעטה, וכמ"ש באה"י קב לשון מארה והמעטה, ע"ד לא קבה אל עכ"ל, וכן הוא בדברי חז"ל שאמרו משנת ראב"י קב ונקי, והיינו קב ר"ל מעט וכנז' בערוך ז"ל, על כן י"ל מ"ש לו קבה לי את העם הזה, רצה ממנו שיזכיר שמם בדרך המעטה והקטנה, כמו שברירי הנז"ל שיזכיר שם שברירי בדרך הקטנה, וכן כאן שיאמר שם ישראל בדרך הקטנה שהוא ישראל שרא"ל רא"ל א"ל ל', ובזה יחלש כוחם לפי דעתו, כי כוחו של אדם באותיות שמו, וז"ש קבה לי את העם הזה, כלומר תעשה הקטנה והמעטה בשמם שבזה אתגבר עליהם, ואז מדבריו מובן ממילא להגביר את מואב ע"י שיזכיר שמם להיפך, שיאמר מ' מ"ו מו"א מואב, שבזה יהיה תגבורת למואב, ולכן אחר שא"ל קבה לי את העם הזה, שרמז לו שיזכיר שם ישראל בדרך הקטנה והמעטה כמו ענין הזכרת שברורי הנז"ל, לזה א"ל בלעם דבר זה שאתה מבקש ממני לעשות קטנה, ר"ל הקטנה בשמם כמו שברורי, או גדולה, ר"ל הגדלה בשם מואב כדי להגביר אותם לא אוכל לעשות בלתי רשות ה' אלקי, דגם בדבר זה צריך אני ליטול רשות מה' אלקי, עכ"ל.

והרי מבואר גודל הענין - אפילו על פי פשט, אפילו לכל שם של צדיק על אחת כמה וכמה לראש בני ישראל - להגיד נ נח נחמ נחמן מאומן!

Women Chasidim - נשות חסידות

HH

Be careful what you call yourselves, remember that the "chasida" is a not kosher chick!

Reminds me of the late rosh yeshiva of toronto, r. ginzberg, who frequently said, that if a group of men studying Torah was called a kollel, a group of women would be called a "klalla" G"F, he wasn't exactly Nanach - because then he would have known to call it a "kollelet" which, with the 5 letters, has the numerical value of Na Nach Nachma Nachman MeUman!

Aside from the quotation I bring later in Hebrew that Rabbainu said to make the women into chasidos, it is interesting to note, that when Rabbainu told his chasidim that he didn't no what he could yet do to help them, so he will try telling them stories, and began to reveal the Stories of Ancient Times, these stories, the highest legacy of Rabbainu, he specifically said were for women too!

ב"ה

כתוב בספר שיח שרפי קודש (שמוחזק כ60% נאמנות):

ב-יד ושם ו:שכאאָמַר פַּעַם רַבֵּנוּ: מַדּוּעַ אֵין אַתֶּם מְקַרְבִים אֶת נְשׁוֹתֵיכֶם וְעוֹשִֹים גַּם אוֹתָם לַחֲסִידוֹת? "פַאר וָואס מַאכְט אִיר נִישְׁט אַייעֶרֶע וַוייבֶּער קֵיין חֲסִידוֹת"? כִּי אָז נָקֵל לוֹ לָאִישׁ לְהִתְנַהֵג בְּדֶרֶךְ הַחֲסִידוּת וְהַיִּרְאָה כִּדְבָעֵי.

אך עליהם לשמור מהשם "חסידה", כי החסידה היא עוף (טשי"ק) טמאה...

וזה מזכיר לי מה שהראש ישיבה שנפטר, ר. גינזברג, היה רגיל לספר, שאם קבוצה של אנשים לומדים תורה נקרא כולל, אז קבוצה של נשים תיקרא: קללה. והוא לא זכה בכלל להתקרב לרבינו, כי לולא כן היה קורא להן: כוללת, שעם הכוללת של חמשה אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

יש להעיר עוד, שהסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, שרבינו גילה רק לאחר שאמר שלא יודע בכלל איך יכול לעזור להחסידים, אלו הסיפורים רבינו אמר בפירוש שהם גם בשביל הנשים, וזה נותן לנשים חלק גדול כמו אנשים.

ואזכיר עוד הפעם, איך שכאשר פעם למדתי את התורה בלקוטי מוהר"ן (תורה י) של השוו אישה לאיש, הגעתי לכותל המערבי, וראיתי פלאי פלאות ששמו את המחיצה המבדלת בין הגברים לנשים, שוה בשוה! והייתי צריך לקחת תמונה, אבל הלכתי להתפלל וכאשר חזרתי כבר שמו אותה במקומה. אבל איזה אות של רבינו!


נ נח נחמ נחמן מאומן

שמור פתחי פיך

ב"ה

מעשה י - מסוחר - בערגיר - ועני

הרוצח אמר לה "אם אחזר ואפסיד אותך ותמנעי ממני, אין חיי נחשבים אצלי מאומה כלל וכו' כי איני שוה בעיני כלום" וי"ל בזה מה שרבינו כותב עליו, כאשר טעה בדרכו, "ומן הסתם אכלוהו חיות רעות", שק"ק למה זה מן הסתם, מה שלא קרה להבן, להבת, ולאביה, אלא כיון שהתיר את עצמו למיתה, ובפיו הזמינה, בא אליו והשיגה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

רחמנות באמת

ב"ה רחמנות באמת

יש משנה במסכת ידים (ד:ג) יהודים בארץ עמון ומואב איזה מעשרות הם נותנים בשנת שמיטה, רבי טרפון אומר מעשר עני ורבי אלעזר בן עזריה אומר מעשר שני (שאדם לוקח לאכול בירושלים). ויש וויכוח וראיות לשני הצדדים, ואז רבי טרפון טוען שכיון שהם קרובים לארץ ישראל נעשים מעשר עני שיהיו עניי ישראל נסמכים עליהם בשביעית, אז רבי אלעזר בן עזריה משיב הרי אתה כמהנן ממון ואין אתה אלא כמפסיד נפשות, קובע אתה את השמים מלהוריד טל ומטר שנאמר (מלאכי ג) היקבע אדם אלהים כי אתם קבעים אתי ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה, עד כאן לענינינו. ומבואר הדבר שרבי טרפון הראה בחוש איך שיכולים לעזור לכל העניים ליתן להם שפע פרנסה בשנת השמיטה, שהמזונות בקושי, אז ורבי אלעזר בן עזריה ענה לו שזה ממש להיפוך, אתה חושב שאתה מתחסד ועושה טובה לעולם ואתה נדבן ובעל חסד ועוזר, אבל האמת שאם אתה לא נוהג כראוי שיהיה מעשר שני כמו שצריך, אז ח"ו מביאי קללה גדולה לכל העולם, אז אל תהיה חכם ורחמן יותר מהשם יתברך, כי היא לא תצלח, ואדרבה רחמי רשעים אכזריות גדולה.

ועוד אציין למה שהעירו כל בעלי מוסר שהפסוק היחיד שמוסר לנו שהשם יתברך יחונן אותנו במדת הרחמים נמצא אחר הציווי להכרית את עיר נדחת, להרוג כולם, ואז כתוב (דברים יג:יח) ונתן לך רחמים ורחמך, ועיין שם באור החיים, שהיה חשש שעל ידי ריבוי הרציחה ח"ו יולד אכזריות בלבם, לזה הבטיחם כי לא ירע לבבם כי הוא ירבה וימלא החסרון בתוספת מרובה. הרי בזה שמקיימים ציווי התורה, אפילו שזה נראה אכזריות, זה מביא לרחמנות בתוספת מרובה.

יש עוד הרבה לציין, ורבינו תמה על מי שהוא, שהוא חושב שהוא יותר רחמים מרבינו, וכאילו הוא יודע יותר טוב מה שצריכים לעשות.... אכן אסתפק בהנ"ל לעת עתה.

נ נח נחמ נחמן מאומן