אזהרה לא לגלות הסודות שלך

 ב"ה

ספר המידות

ערך

תשובה סב. מי שמגלה סודותיו, אז קשה לדבר הזה להתקיים, ע"כ. לכאורה זה הענין שרבינו הזכיר בחיי מוהר"ן קצו, אחר שגילה איזה דיבור בסוד נחמן נתן, אמר שזה מעשה בעל דבר כדי שיהיה קשה וכבד ביותר אחר כך.

הביאו סמוכים מספר משלי (טו:כב) הפר מחשבות באין סוד. ובספר בית לוי הוסיף שלרוב דברים השתיקה והצניעות יפה להם, ואין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין (תענית ח:), עיין שם. וקצת רמז מהפסוק, הולך רכיל מגלה סוד, שהמגלה סוד לא יוכל לעמוד לקיימו ויצטרך לסבב בעירות כמו רוכל.

ולכאורה מטעם זה האשה השונמית (מלכים ב:ד:ח-) שבנה מת, ורצתה שאלישע יחיהו, לא גילתה לבעלה למה היא הולכת אליו.

ויש גם ענין של הוראת מעשיו לבני אדם, כמו שהזהיר הנועם אלימלך בצעטיל קטן: שלא יהיה בדיבורו שום שקר ח"ו, ושום חנופה וכו' וכו' ולא שום הראות מעשיו לבני אדם, ע"כ.

וזה מבואר יותר בשערי קדושה (ב:ד) מובא בחק לישראל, פרשת ויקהל יום הששי, בחלק המוסר ז"ל הוראת מעשיו לבריות, ידעת מה שאמרו רז"ל ענין אותה האשה שהיתה נענשת בגיהנם על שהיתה מספרת לחברתה היום התעניתי וכו' ולא די שאינו מקבל שכר אלא שנדון בגיהנם, כי הרי מגלה דעתו שאין מעשיו כלל לשם שמים, והוא מכלל הפרושים פרוש נקפי פרוש קיזאי וכו', ואמרו רז"ל לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ויהיה כל דרכיו לשמים, ואם יכול אדם שיעשה כל דרכיו לשמים ולא יפרש לבריות אפלו אחד מהן שכרו כפול ומכפל מפני שכבוד אלקים הסתר דבר עד כאן לשונם, עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

עצה לקיים חלום

ב"ה

בספר המדות ערך חלום ח"ב כתוב: מי שרוצה שיתקימו חלומותיו, יכתב אותם בפנקסו ואת היום ואת השעה ואת המקום, ע"כ (ע' בראשית רבא (פג-יב) ע"פ (בראשית לז-יא) ויקנאו בו אחיו, ואביו שמר את הדבר. אמר ר' לוי נטל קולמוס וכתב באיזה יום ובאיזה שעה ובאיזה מקום, ע”כ). ונראה לעניות דעתי בביאור הענין, על פי מה שגילה הרמח"ל ביחוד היראה ז"ל וגם יש בכאן סוד החלום, שהוא חיבור ע"ב וב"ן, זווג א"א בנוק', וזה עושה סוד החלום וסוד החולם. וזה היה מה שהיה מחכים את ישראל במדבר, אעפ"י שהיו חוטאים, ונשארו אעפ"כ דור דעה, והוא סוד המדבר שהיו הולכים שם לעבור הס"א במקומה. ותבין כי החלום מתפשט אפילו לגויים, כי הוא עומד ביחוד, ואין מורא. ואח"כ חוזר ז"א ומזדווג עמה, מה שהיה רק בסוד התלבשות בדמיון, שאין התמונה בצורתה, אלא מתדמית כדרך החלום, חזר להיות מראה ממש בסוד הנבואה. והנה ישראל היו מקבלים רק בסוד חיבור א"א ונוק', יען היו ערום ועריה, אך אחר כך היו הדברים מתבררים להם על זו"ן, מפני כחו של משה, וזה שאמרו: “היש ה' בקרבנו" עכ"ל.

והרי מבואר שצריכים להביא את החלום – ולממש את החלום – ולעשות את החלום כנבואה על ידי שז"א חוזר ומזדווג עמה, ולכן היה נראה שזה הענין שגילה רבינו כאן, לכתוב את החלום וכו' כי זה בחי' זיווג ז"א עמה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

בתחבולות עשה מלחמה (משלי)

ב"ה

שיחות הר"ן סב: דע שיש בבני אדם סגולות גדולות כי יכולין לפעל על ידי מחשבתם מה שהם חושבים. ואפלו היקרות חס ושלום הוא בא ממחשבות בני אדם. כי כשהמחשבה היא כולה אחוזה ודבוקה בדבר אחד שיהיה כן, דהינו כל הבחינות שיש במחשבה דהינו פנימיות וחיצוניות ושאר הבחינות כולם עד הנקודה, וכשכולם כאחד אחוזים ודבוקים וחושבים שיהיה כן בלי בלבול ונטיה למחשבה אחרת, על ידי זה הם פועלים שבהכרח יהיה כן כמו שהם חושבים. וגם שהמחשבה תהיה בפרטי פרטיות, לא בדרך כלל כגון שיחשב שאם יהיה כן יהיה כך וכך בפרטיות. אבל כשחושב בדרך כלל הוא בחינת גלמי כלים (כלים י"ב ו חולין כה.) ויכול לטעות כמו שטעה נבט שראה אש יוצא כו' (סנהדרין קא:)

ויש להעיר ממש"כ בספר המדות (ערך תשובה אות ה') ז"ל כשאדם חושב כך וכך אעשה- כך וכך תעלה בידי, על ידי זה אין מחשבתו נתקיים, עכ"ל. הרי מבואר דרגה עוד יותר פחותה מדרך כלל, שכאשר האדם חושב בדרך כלל הוא יכול לטעות, אבל יש איזה דרך מחשבה, אולי מחשבה קלה או מחשבה של התפארות, שמחשבה כזו לא יתקיים.

ועוד י"ל דהנה צ"ב למה מקומה של הדיבור הנ"ל בערך תשובה. וי"ל דהנה הדיבור נמצא ברש"י בסנהדרין (כו:) בפירוש מש"כ שמחשבה מועלת לדברי תורה, וראיתי מובא מהמאירי שם, ויתכן שהוא בדרך פירוש רש"י, שהכוונה בזה שצריכים לעשות מיד, ולשקד ולהשתדל ולעמל בתורה, ולא סתם לעשות חשבונות. ולפ"ז י"ל שלכן בא הדיבור הזה בתשובה בכלליות, ולא סתם בערך למוד, כי הוא שייך לכל עבודת השם. וי"ל שזה גם כן הענין של הטעות של נבט, שסמך על מה שיהיה, ואף שבודאי היה לו השגה אמיתית עם כל זה, אי אפשר לסמוך חשבונות להבא, אלא צריכים בפועל לעשות מיד. וזה הכוונה כאן בשיחות ס”ב, לחשוב את הדבר בפרטי פרטיות, דהינו שיהיה ממש בתכלית המעשה בלא שום דחיה וכלליות שבו יכול ליפול מכל מיני סיבות.

נ נח נחמ נחמן מאומן