בלי לדעת התורה ממש הרי זה בהמה

 ב"ה

ספר כוכבי אור

ששון ושמחה יא – כי זה כלל גדול שכל מי שלומד תורה נביאים וכו' הוא אומר שרק אז היו מעשיות כאלה, ועכשו לא, הוא בהמה ממש. כי כל הקלקולים המובאים בהם כלם נמצאים בם היום בכמה בחינות בכלליות ובפרטיות וכו' עיין שם.

בהמה ממש – עיין במסכת סוטה דף כב. לא קרא ולא שנה עליו הכתוב אומר (ירמיה לא) וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה, ע"כ.

עיין אוצר היראה, גלות וגאולה יח ז"ל כי התורה היא בכל אדם ובכל זמן, וכל אחד ואחד מישראל מי שרוצה לכנס בדרך הישראלי באמת, בדרך הקדש באמת – עוברין עליו כל הגליות וכל המלחמות והספורים המבארים בכל תורה כלה ובנביאים ובכתובים, ע"כ.

נ נח נחמ נחמן מאומן

להבין הקורות וסיפורי תנ"ך - תורה נביאים כתובים

 ב"ה

הקורא תנ"ך משתומם על כמה וכמה סיפורים, על הרציחות והניאוף, כמו על מעשה שמשון ופלגש בגבעה, ועוד הרבה דברים כאלו שאי אפשר להבין על נכון איך ועל מה וכו'.

ובעולם מספרים בשם ר' יעקב קמנצקי שבהיות שהוא חוזר כל שנה על כל התנ"ך על ידי זה בא לא הבנה בדברים.

אכן בברסלב אמרו מה שהוא חותר וחודר לעמקי עומק הענין ומעמיד הענין על עצם נקודתו. כי בברסלב אמרו שזה לא רק סיפורים מאז, אדרבה זה מעשים של ימינו, ואדרבה מי שלא מבין את זה הוא בהמה ממש!

זה מש"כ בספר כוכבי אור, חלק ששון ושמחה, חידושים אות יא

וְכֵן בֵּין תַּלְמִידֵי אַדְמוֹ"ר זַ"ל כַּנּוֹדָע לְמִי שֶׁבָּקִי בָּזֶה קְצָת, שֶׁר' שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק זַ"ל הָיָה בֶּאֱמֶת אִישׁ כָּשֵׁר וְצַדִּיק, וְאַף־ עַל־פִּי־כֵן וְכוּ', וְכֵן הָרַב ר' יִצְחָק וְכוּ'. וּבְאָזְנַי שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ שֶׁשָּׁמַע מִמּוֹהַרְנַ"ת זַ"ל שֶׁרָצָה וְכוּ'. וּמִכָּל זֶה הֵבִיא לָנוּ רְאָיָה לְעִנְיַן מַה שֶּׁגַּם בְּיָמָיו הָיוּ מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלֶּה כַּיָּדוּעַ לְבָקִי בָּזֶה, כִּי זֶה כְּלָל גָּדוֹל שֶׁכָּל מִי שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה נְבִיאִים וְכוּ' וְהוּא אוֹמֵר שֶׁרַק אָז הָיוּ מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלֶּה, וְעַכְשָׁו לֹא, הוּא בְּהֵמָה מַמָּשׁ. כִּי כָּל הַקִּלְקוּלִים הַמּוּבָאִים בָּהֶם כֻּלָּם נִמְצָאִים גַּם הַיּוֹם בְּכַמָּה בְּחִינוֹת בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת. כִּי גַּם בְּעֹצֶם שִׁפְלוּתֵנוּ בַּדּוֹר הַיָּתוֹם הַזֶּה, בְּגֹדֶל וְעֹמֶק תַּכְלִית תַּכְלִית דְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁאָנוּ מֻנָּחִים כָּעֵת, עוֹד לֹא שָׁב חֲרוֹן אַף הַיֵּצֶר מֵאִתָּנוּ, וְעוֹד מִתְגָּרֶה בְּכָל אֶחָד בְּכַעַס וְחֵמָה בְּקִנְאָה וּרְדִיפַת הַכָּבוֹד, בְּלָשׁוֹן הָרָע וְשִׂנְאַת חִנָּם, וְכָל אֶחָד מְדַמֶּה בְּנַפְשׁוֹ שֶׁהוּא מֵבִין אֲמִתִּי עַל חֲבֵרוֹ, שֶׁחֲבֵרוֹ מַחֲרִיב עוֹלָמוֹת וְהוּא רוֹצֶה לִבְנוֹתָם, שֶׁחֲבֵרוֹ כֻּלּוֹ שֶׁקֶר וְהוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת. וְזֶה הַדָּבָר בְּעוֹכְרֵינוּ לְהַרְחִיק מֵהָאֱמֶת יוֹתֵר מֵהַכֹּל, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ כָּל־כָּךְ בְּעִנְיָן זֶה כִּי בֶּאֱמֶת כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ וְכוּ'. וּלְמַאי נַפְקָא מִינָהּ, לְמִבָּעֵי רַחֲמֵי. כִּי שׁוֹמֵעַ כָּל זֶה יִבְכֶּה וְיִשְׂמַח בִּבְכִי וְתַחֲנוּנִים, כְּלָבִיא יִשְׁאַג תְּפִלָּה וּצְעָקָה וְשִׂמְחָה יַרְבֶּה, אוּלַי אוּלַי מִכָּל זֶה יֵחָבֵא. (וְעַל כֵּן גַּם אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה קָבְעוּ לָנוּ עַל זֶה לְבַקֵּשׁ וּלְבָרֵךְ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּכָל יוֹם בִּרְכַּת שִׂים שָׁלוֹם אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת וְיוֹם־טוֹב).

נ נח נחמ נחמן מאומן