האדם הוא כמטבע כי שורש הנפש הוא בעשירות

 ב"ה

פרשת בראשית

א:כז וַיִּבְרָ֨א אֱלֹקִ֤ים | אֶת-הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹקִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם.

את ע"ה בגמטריא ברסלב (=נחמן בן פיגא) נ נח. ויברא אלקים את, עם הג' תיבות והכולל, בגמטריא נון חית מם נון. ויברא אלקים את האדם, עם הד' תיבות, בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. אתו בגמטריא רבנו נחמן ע"ה. ונקבה ברא אתם, עם הג' תיבות והכולל, בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה.

הסופי תיבות של: ויברא אלקים את האדם בצלמו, עם הה' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הסופי תיבות של: אלקים את האדם בצלמו, ושל: את האדם בצלמו בצלם, עם הד' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: בצלמו בצלם אלקים ברא אתו זכר, ושל: בצלם אלקים ברא אתו זכר ונקבה ברא, ושל: אלקים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם, עם הכולל, בגמטריא ברסלב.

פרש"י ז"ל ויברא אלקים את האדם בצלמו, בדפוס העשוי לו, שהכל נברא במאמר והוא נברא בידים, שנאמר (קלט:ה) ותשת עלי כפכה, נעשה בחותם, כמטבע העשויה על ידי רושם שקורין קוניי"ו, וכן הוא אומר תתהפך כחומר חותם (איוב לח:יד), עכ"ל.

המשל הזה שהאדם כמו מטבע, אינו משל בעלמא, כי רבינו גילה בליקוטי מוהר"ן תורה נט ששורש הנפש הוא בעשירות, ודו"ק.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אין מערבין שמחה בשמחה - דף יומי מסכת מועד קטן דף ח: על פי ליקוטי מוהר"ן תנינא לד פרשת השבוע יתרו

 ב"ה

ח: אמר רב יהודה אמר שמואל, וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא, ואמרי לה אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא, לפי שאין מערבין שמחה בשמחה. המיוחס לרש"י (ד"ה דאין) כז"ל כלומר בעינן דלישמח בשמחת מועד לחודיה. והתוספות (ד"ה לפי) כתבו שהטעם הוא על דרך שאמרו (ברכות מט.) שאין עושים מצוות חבילות חבילות, כלומר שצריך שיהיה לב האדם פנוי למצוה אחת ולא יפנה עצמו הימנה למצוה אחרת. ובנימוקי יוסף (ד"ה שאין) כתב, שכאשר מערב שמחה בשמחה אינו שמח כראוי בשום אחת מהן.

עיין ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה לד ז"ל ויחד יתרו על כל הטובה, כי אצל סתם בני אדם אין השמחה של כל הטובות ביחד כי יש חילוקים רבים בענין השמחה, למשל, כשבאין על חתונה, יש מי ששמח מן האכילה שאוכל דגים ובשר ויוצא ויש אחד ששמח מן הכלי זמר, ויש ששמח מדברים אחרים כיוצא בהם, ויש ששמח מן החתונה עצמה כגון המחותנים שאינם משגיחים על אכילה ושתיה רק שמחים מן החתונה עצמה וכיוצא שאר חילוקים, אבל אין אדם שיהיה שמח מכל השמחות ביחד ואפי' מי ששמח מכל הדברים הנ"ל אעפ"כ אין השמחה מכל הדברים ביחד רק מכל אחד בפ"ע בזה אחר זה וכו' אבל שלימות וגדלות השמחה הוא מי שזוכה לשמוח מכל הטובות ביחד, וזה א"א כ"א כשמסתכל למעלה על כל הטובהה דהיינו על השורש שמשם נמשכין כל הטובות, ושם בהשורש הכל אחד ואזי שמחתו מכל הטובות ביחד וכו' ע"ש.

ולכאורה מי שיכול לעשות את זה, להיות שמח על כל הטובות ביחד, הוא היה מותר לערב שמחה שמחה, אלא דגזרו בלא פלוג. ואדרבה מבואר בהמשך התורה שם, שכל מה שנכללין יותר ריבוי השמחות זה בזה נגדל ונתוסף אור השמחה ביותר ויותר כי נגדל ונתוסף האור מאוד ע"י התנוצצות שמתנוצץ משמחה לחבירתה וכו' ע"ש. וי"ל שלכן דייקא במימרא זו עירבה הגמרא שני מאן דאמרי של המאמר, ועוד ואמרי לה. להורות שאף שמן הנמנע להתיר לערב שמחה בשמחה מחמת לא פלוג, אבל עכ"פ מבחינת אור צדיקים ישמח, תמיד יש להרבות ולערבם, כי הצדיקים הם השמחה בהשורש וכל מה שנתוסף צדיקים נתוסף אורה ושמחה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

העלמה של ענין רבינו הקדוש

ב"ה 

בלקוטי נ נח בענין מה שענין רבינו נעלם אפילו מצדיקים גדולים, כי הוא בחי' עתיק. עיין בקל"ח פתחי חכמה פתחים פא-פו, בענין הרישא דלא אתידע, שהוא ענין החיבור של מ"ה וב"ן שהיא שורש ההנהגה האמיתי, והוא בע"כ נעלם, עיין שם באריכות. וכבר ידוע שמ"ה וב"ן בגמטריא אומן. והוא פלאי.

נ נח נחמ נחמן מאומן