רוחב עמוד בספר תורה - מסכת מנחות דף ל

 ב"ה

מסכת מנחות דף ל

ל. שיעור רוחב עמוד בספר תורה: ולא ימעט בדפין מפני שעיניו משוטטות אלא כגון למשפחותיכם (למשפחותיכם למשפחותיכם) ג' פעמים, ע"כ.

למשפחותיכם, י' אותיות, סה"כ ל' אותיות. ויש לדרוש שהוא ענין כהנים לוים וישראלים, וכולם תחת מלך אחד, כי המלכות נקנה בל' דברים כדתנן במסכת אבות. וכאשר תיקח אותיות 'מלכות' מתיבת למשפחותיכם, נשאר אותיות חפשים! אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה (אבות ו), ובימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה (שופטים כא:כה). והל' מורה על לימוד תורה כידוע, שעל מה אבדה הארץ על ביטולו של תורה, בענין הל' רבתי בפרשת נצבים (דברים כט:כז) ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישלכם אל ארץ אחרת כיום הזה. והנה שני מילים אלו אותיותיהם נבללים בתיבת למשפחותיכם, ויתשם – ונשאר אותיות פלחכם – פה לחכם. וישלכם – נשאר אותיות מפתח! וידוע (תענית ב.) ג' מפתחות בידו של הקב"ה, גשמים חיה ותחית המתים, ואליהו הנביא קבל אחד ולא היה יכול לקבל שתים בבת אחת. ובין ג' תיבות יש שני מקומות מפותחות.

אכן כבר הראת, שיותר מדויק שרוחב העמוד של הספר תורה הוא מקום ל"ב אותיות, ל' של ג"פ למשפחותיכם, וב' רווחים בין הג' תיבות, וממילא מובן הרמז לל"ב נתיבות חכמה שורש התורה שהיא נובלות חכמה של מעלה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

תפילה שהיא תמצית תורה ב' בליקוטי מוהר"ן תנינא - תפילה לחנוכה

 ב"ה

תפילה לליקוטי מוהר"ן תורה תנינא ב

זכני להרבות בשעשועי עולם הבא, בשירות ותשבחות להודות ולהלל לשמו הגדול יתברך, ולהכיר אותו יתברך, שעל ידי זה אהיה סמוך וקרוב אליך יתברך, שאזכה לשמש הצדיק האמת שהלכה כמותו, וללמוד הרבה הלכות שהן השפעת החסד וג"ם לידה, ואזכה לבחינת הקרבת התודה, והליכת הדמים כסדרן, ויחלץ לבי ויתחזק באמת. וזכני להאיר הג' קווי אמת, אא"י (אאי"ד עם הד' אותיות, בגמטריא שמחה) תפילה תורה שידוכין, לתוך ריבוע הדיבור של צדקה, בחי' גדר אדם המדבר בצדקה, תשובה, עשירות, ומלכות, להשלים הדיבור בבחי' כה תברכו בלשון הקודש, שהוא מקושר לדבר דבר של שבת קודש, ועל ידי זה להמשיך השמחה של שבת קודש לששת ימי החול, מבחי' בן, מבחי' נחמן, לבחי' מט"ט, עבד, ועצבות. ועל ידי זה לגלות האחדות הפשוט יתברך מבחינת פעולות משתנות.

וזכני לכל זה בפרט בימי חנוכה שהם ימי הודאה שהוא בחי' שעשוע עולם הבא, בחי' הלכות, שעל ידי זה זוכין לשלימות הדיבור, על ידי התגלות האמת. והשמן של חנוכה בחינת אור האמת, נתון סמוך לפתח, בחי' פתח דבריך יאיר, ואזי נמשך השמחה של שבת לששת ימי החול – בחי' חנוך מט"ט, על ידי לשון הקודש שהוא שלמות הדיבור. ואזי זה ינחמ"נו ממעשינו ומעצבון ידינו. וזה בחי' חנוכה – חנו כה, הנייחא של שבת שהיא קשורה ללשון הקודש בחי' כה תברכו בלשון הקודש.

n     ויאמר מזמור לתודה – כמבואר בסוף התורה [לתוד"ה – תולדה, הריעו לה' כל הארץ, ראשי תיבות הלכה, עבדו את השם בשמחה, בחי' המשכת השמחה של שבת לימות החול שהם בחי' עבד, מט"ט. קס"ח אותיות – חס"ד בא"ת ב"ש. ג"ם תיבות נגד הקליפה גם לי גם לך].

נ נח נחמ נחמן מאומן

השלושה שבועות על שיעבוד בני ישראל בגלות

 ב"ה

ספרים שלמים נכתבו על זה, ואיני רוצה אלא לרשום עוד נקודה. 

כבר טענו שהשבועה הג' היא שלא ישתעבדו האומות את ישראל יותר מדי, וכיון שעברו על זה, כבר הותר השבועה שלא לעלות בחומה. עיין למשל ספר מאמר מרדכי ג:ו. [ובאמת יש להעיר, שכל הפחד שהסטמאר מרעיש על עונש השבועות שחס ושלום דמם הפקר, הלוא כבר עשו את זה האומות, וכבר עמדו לעשות את זה לכל יושבי הארץ לולא שנצחנו אותם].

יש עוד נקודה שיש לעיין בה, שהיום הרבה מלכיות לא נוהגים כראוי בכלל, ולא מביאים משפט על רציחה וגניבה, ואדרבה הם בעצמם גונבים ילדים וכו' וכו' אין כאן המקום להתרחב בזה. ועוד הרי כל ענין של חשיבות המלכיות שאילולא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעהו, והיום זה באמת התחיל רחמנא ליצלן. ועוד מבואר במסכת חולין צח.: שמתוך השלושים מצות שיש להם, לפחות הם מקיימים ג'. שלא נונתים כתובה בנישואין של משכב זכר, ולא מוכרים אברים של בני אדם, ומכבדים את התורה. והיום כבר גם אלו בטלו.

ולפי זה יש לעיין בכלל איזה זכות מלכות יש להם. 

נ נח נחמ נחמן מאומן

סתם נזירות ל' יום

 ב"ה

מסכת נזיר

ה. סתם נזירות ל' יום, מנהני מילי אמר רב מתנא – מתנא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, אמר קרא (במדבר ו) קדוש יהיה, יהיה בגמטריא תלתין הוו.

בר פדא אמר כנגד נזיר נזרו האמורים בתורה ל' חסר אחת, ובתוספות (ריש ה:) אע"ג דתמצא שלשים, וכשאתה יורד למניינם יש לומר דנזר אלקיו על ראשו לא הוי ממניינא דהוא לשון כתר כדמתרגמינן כלילה, ע"כ, הרי שנזיר הל' כבר הגיע למלכות שנקנית בל' מעלות (אבות ו:ו), ועיין עוד כמה רמזים בזה בפ' ויחי עה"פ ולקדקד נזיר אחיו (בראשית מט:כו), וזה מה שאמר יוסף (בראשית מה:יב ברש"י) והנה עיניכם רואות, בכבודי ושאני אחיכם, שאני מהול ככם. ועוד, כי פי המדבר אליכם בלשון הקדש, ע"כ, כי לשון נזיר משונה מכל הש"ס (רבינו עזריאל בשיטה במקובצת דף טו., וכן בראשונים בדף ד, ובעוד כמה מקומות), ו'עיניכם' מיותר, ומורה על שערות הראש (כי על ידי שבעה גלדי עינא מתקנין בחינת שבע מחלפות ראשו – לק"מ כט, עיין שם המראה מקומות מהגמרא).

והנה ל' פעמים נזירות של ל' יום, שנתים וחצי, כדין ערלה (מגלה עמוקות מ"ת, פרשת חיי שרה עמ' לט., עיין ראש השנה י: ובהלכות נטע רבעי ט:ט-י).

----

מט:כו ברכת אביך גברו על ברכת הורי עד תאות גבעת עולם תהיין לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו.

תאות, עם הד' אותיות, בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה. הורי עד, בגמטריא ברסלב ע"ה, נחמן פיגא ע"ה.

הראשי תיבות של: ברכת אביך גברו על ברכת הורי עד תאות, בגמטריא נחמן בן שמחה, רבינו נחמן מאומן, ובגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

הסופי תיבות של גבעת עולם תהיין ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ולקדקד נזיר אחיו. אחיו בגמטריא כ"ה יהיה זרעך. ויוסף הוא נזיר עליהם, משלים למנין הוי"ה. אצל יעקב כתיב אביר יעקב, א"ב עם ב"ן, והב' אותיות, בגמטריא נ"ז-יר. יוסף בן י"ז שנה היה רעה את אחיו בצאן (בראשית לז:ב), ובן ל' כאשר נהיה מושל בחי' נ"ר כמו שכתוב בתהלים (סוף קלב) ערכתי נר למשיחי – ועליו יציץ נזרו (ופירש המלבי"ם שהמלכים נמשחו כמין נזר ויציץ עליו נזר שמן משחת אלקיו). יוסף בן שלשים בעמדו לפני פרעה (בראשית מא:מו), כי המלכות נקנית בל' מעלות (אבות ו:ו), וסתם נזירות ל' יום נלמד בגמרא (נזיר ה.) בר פדא אמר כנגד נזיר נזרו האמורים בתורה ל' חסר אחת, ופירשו בתוספות (ריש ה:) אע"ג דתמצא שלשים, וכשאתה יורד למניינם יש לומר דנזר אלקיו על ראשו לא הוי ממניינא דהוא לשון כתר כדמתרגמינן כלילה, ע"כ, הרי שנזיר הל' כבר הגיע למלכות (ועי' ענינם במגלה עמוקות מ"ת ריש פרשת ויצא, שיש בד' רגלי הכסא ח' שמות שיש בהם ל' אותיות, לכן אמר יעקב כשראה את הסולם 'שיר למעלות' בל' עיין שם). כי יעקב היה בן פ"ד (-בר פדא) כאשר אמר הבה את אשתי (בראשית כט:כא, וברש"י שם), ויוסף בן ל' קיבל את אשתו (בראשית מא:מה) ועמד להיות משנה למלך. נזיר אחיו. והרי, 'לקדקד' עם עוד כ"ט משלים ל'נזיר'.

מפתחות:

יוסף ולקדקד נזיר אחיו – לקמ"ת פה דף לט:.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מצרים

ב"ה

מצרים

רבינו מביא בכמה מקומות (לק"מ תורה א, ז, ט) מהבראשית רבה (טז) שכל הגלויות נקראים על שם גלות מצרים. והרי עיקר הגלות הוא תאות נאוף, בחי' ערות מצרים. ולכן מצרים הוא בגמטריא שד"י אדנ"י – בחי' זווג יסוד ומלכות, עם עוד א', בחי' הע' של ערוה, בחי' הע' של עשתי עשר, שמוריד הי"ב לי"א, בבחי' כל המוסיף גורע, וכל מקום שאתה מוצא קדושה שם אתה מוצא גדר של ערוה.

וד' גלויות הם, ותכליתם גלות אדום של עשו, ועל כן מצרים בגמטריא עשו ד'. שזה גם כן הוראה על זווג יסוד ומלכות, כי עשו בגמטריא שלום בחי' יסוד, וד' היא המלכות. עשו בגמטריא רבינו נ נח.

ובעצם מצרים גופא מורה על זה, כי מצר בחי' יסוד שהוא צר, וים בחי' המלכות כנודע (א"נ י' זה הזרע, ום' זה המלכות).

נ נח נחמ נחמן מאומן 

לא להרהר אחר מידת הדין ולא לאשם את המלכות - מסכת מגילה דף יא דף יומי על פי מוהרנ"ת

 ב"ה

מסכת מגילה

דף יא. רב נחמן בר יצחק פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא (תהלים קכד:א-ב) שיר המעלות לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם, אדם ולא מלך, פרש"י זה המן, ע"כ.

ופירש המהר"ץ חיות (ד"ה אדם) שאילו היה מלך היו ישראל צריכים להצדיק עליהם את הדין, שכן נאמר (משלי כא:א) לב מלך ביד ה', על כל אשר יחפוץ יטנו, ונמצא שכך הוא רצון ה', וכל דעביד רחמנא לטב עביד. אמנם המן היה אדם ולא מלך, ופעל רעות בבחירתו החפשית, ולולי ה' שהיה בעזרנו לא יכולנו לעמוד כנגדו, ע"כ.

והנה עיין בספר כוכבי אור, שיחות וספורים (שמיד אחר ששון ושמחה, אות כב, מובא גם בשש"ק א-תמב) ז"ל מאד מאד הקפיד אבי ז"ל בשם מוהרנ"ת ז"ל על הפוגמים כנגד הממשלה. כי 'פלגי מים לב מלך ביד ה'' וכו', וכל הגזרות המציקות לנפשות ישראל לא יצאו רק מלמעלה, כמאמר הכתוב 'אשור שבט אפי' ע"ש.

והנה לפי פירוש המהר"ץ חיות הנ"ל שגזירת המן לא היה נחשב בכלל גזירת המלכות, יש להסתפק טובא על רוב המושלים היום שאינם ממש מלכים אלא נבחרים, ואין לאף אחד שליטה גמורה רק בשיתוף פעולה וכו', לכאורה לא תהיה להם הבחי' זו של לב מלך, ולא תחול עליהם ההקפדה של מוהרנ"ת. אלא דיתכן שעכ"ז מוהרנ"ת היה מקפיד כדלקמן.

בספר כוכבי אור שם ממשיך (אות כג) ז"ל פעם אחת שמעתי מאבי ז"ל שהקפיד מעד מאד על החוטאים בדבריהם להרהר אחר מדת הדין וכו' ע"ש. ומזה נראה שגם ההקפדה שהיה למוהרנ"ת כנ"ל על המדברים נגד הממשלה, לא היה תלוי רק בזה שלב מלך ביד ה', זה רק תוספת טעם, והעיקר היה שלא להרהר אחר מדת הדין ולתלות הגזירה במישהו או משהו חוץ מהשם יתברך. אלא במקרה שהגזרה ממלך, אז בודאי אין לתלות האשמה במלך גם מטעם זה שלב מלך ביד ה'.

אברם הוא אברהם (דברי הימים א:א:כז) הוא בצדקתו מתחילתו עד סופו, ע"כ. אברם אברהם בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן! וזה מה שפרש"י ז"ל פסוק הוא בדברי הימים, ע"כ, פסוק הוא בדברי הימים בגמטריא פתקא. וע"ע מש"כ בחלק ה' מאומן, ערך אברהם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מעשה מבעל תפילה

ב"ה

מבואר שהיה כת שבחרו לעסק בתפלה תמיד להשם יתברך, ובקשו ומצאו בעל תפילה אחד ועשו אותו למלך עיין שם.

והוא פלא איך איש אמת שבחר לעסוק תמיד בתפילה קיבל להיות מלך, על אף שידע בנפשיה שהוא עוד לא זכה כמו שצריך, והוא מחל את המלכות לבעל התפילה.

וצריך עיון קצת.

נ נח נחמ נחמן מאומן

נ נח נחמ נחמן מאומן - ארבעה כתרים של מלכות

ב"ה 

רש"י פרשת תצוה כל המשיחות היו בצורת כ"ף יוניות שהוא כמו אות נ' שלנו (אלא שרש"י בריש פרשת כי תשא פסוק כו, כתב שהמשיחה של מלכים היה אחרת - כמו נזר, ועם כל זה, הרי - נ' - נזר. ועוד יש להעיר שיש 6 נוני"ן בנ נח נחמ נחמן מאומן, ועם הכולל זה בגמטריא אש, ומבואר בלקוטי מוהר"ן תורה ד' ששרש מלכות הוא אש עיין שם, וכן מוהר"ן בגמטריא אש), והרי נ נח נחמ נחמן מאומן, שכבר כתבנו במקום אחר איך שהוא ענין מלכות בגמטריא משה הק"ם שהוא השם שממליכים המלכים כמבואר בלקוטי מוהר"ן, והרי הראשי תיבות ננננ, רמז על משיחת ארבעה כתרים, כתר תורה, כתר מלכות, כתר כהונה, וכתר שם טוב על כולם, ובעזה"י נזכה להרחיב ביאור על זה. נ נח נחמ נחמן מאומן!

באותו זמן שכתבתי החידוש הנ"ל עשו באומן בקרית ברזל מול הציון הקודש גרפיטי ענק של נ נח, ושמונה כתר על כל נ' ראשון חוץ מהשני שעוד מתכוננים ב"ה.

נ נח

לקוטי מוהר"ן - לקשר האור לכלים הנשברים

ב"ה

לקוטי מוהר"ן

ב:ב וזה הכלי זין צריך לקבל על ידי בחינת יוסף, לפי מה שגילה רבינו בתורה לד:ז שצריכים לקשר האור והכלים שנשברו (ע"ש ומש"כ שם ואכמ"ל), גם כאן יש להעיר שכאשר נצח והוד יצאו למלוך ואור הגבורה היה במקומם, נתפשטה בינה בקו שמאל, ואור הגבורה עלה למקומה בכלי הבינה, והכלי שלה ירד ביסוד דבריאה,” וכן לאידך גיסא כאשר יצא אור היסוד למלוך נשבר כלי היסוד וירד בגבורה דבריאה (והאור עלה דרך הקו אמצעי עד מקום הדעת דאצילות), כמבואר כל זה בספרים הקדושים (ובכתבי זאת סמכתי על כללי חכמת האמת לרמח"ל אות ל), הרי אור הגברה קשורה לכלי יסוד דבריאה, ואור היסוד קשורה לכלי גבורה דבריאה.

תורה ל:ו "וצריך לראות לחתך ולהבדיל את בחינות המלכות הנ"ל מבין הארבע גליות, ולהעלותה משם. ועקר עליתה – על ידי בחינות החסד,” על פי מה שרבינו גילה בתורה לד:ז (ע"ש מש"כ וכן לעיל ב:ב) שיש לקשר האור בכלים הנשברים, יש להעיר גם כאן שכלי מלכות נשבר וירד הכלי במקום חסד דבריאה (והאור עלה בדעת דר הקו אמצעי כמו היסוד), כמבואר בספרי קבלה (ובכתבי זאת אני סומך על כללי חכמת האמת לרמח"ל אות ל).

נ נח נחמ נחמן מאומן

כל כבודה בת מלך פנימה

ב"ה ידוע שכבר מזמן האריז"ל עיקר עבודת השם נהיתפילה, מה שפעם היה תורה, כי היו מקושרים לגבוה בקדושה ובטהרה והיו מוכנים לקבל דברו, והיינו ללמוד התורה, שוב היו צריכים לעשות עיקר העבודה בתפלה להיות מוכנים ומקושרים כראוי לשמוע וללמוד תורה. ובאחרונה בא רבינו וקבע שבכלל תפלה היא העיקר והתכלית של עולם הזה ומרוממת אפילו מלימוד תורה.

והנה ידוע שתפלה היא במלכות בחי' נוקבא, ובאשר שהיא עבודת היום, לעומתה נשפעים כחות יתירות לבחינת המלכות לאפשר שיהיו תפילות כראוי. אמנם ההשפעות האלו צדיקים ילכו בם ורשעים יכשלו בם, ואם לא משתמשים בם לקדושה, כמו שרואים היום שבעוונותינו הרבים מעט הננחים שאוחזים בדברי רבינו, מעט הברסלבים הנאמנים לה פתק הקדוש ועוסקים בתפלה כמו שהורה רבינו הקדוש. ולכן רוב ההשפעה שנמצאת בעולם עבור זה יונקים ממנה הפימיניסטים ומיניהם להקדים הפריצות והניאוף באלפי דרכים אי אפשר לספור, וכבר שינו כל דרכי החיים וה סטנדרד והנימוס של העולם, השם ירחם.

ואין לנו על מי לסמוך, רק כל תפלה ותפילה, חוץ מענין המבוקש התפלה בעצמה לוקחת את הכח הזה ומהפכתה לטובה.

נ נח נחמ נחמן מאומן