ענין לא לשתות שכר בראש השנה לפי רב נחמן

 ב"ה

מסכת כתובות סוף דף ס: (דף יומי) דשתיא (-אשה השותה) שיכרא הוו לה בני אוכמי (-שחורים), ובשיטה מקובצת בשם רש"י מהדורא קמא פירש שמדובר במעוברת. והמלא הרועים ציין למסכת שבת (פ:) שמבואר שם שגם כאשר האיש שותה שכר מקלקל יופי הבנות, ויתכן שגם שם מדובר רק כאשר האשה מעוברת, וז"ל הגמרא, רב ביבי הויא ליה ברתא (-בת), טפלה (-מרח עליה סיד) אבר אבר וכו' אמר רב נחמן: רב ביבי דשתי שיכרא בעיין בנתיה טפלא (-כי השיכר משחית את העור ומרבה שיער), אנן דלא שתינן שיכרא לא בעיין בנתן טפלא, ע"כ.

ולפי זה י"ל שבראש השנה שהוא יום הרת עולם יש למנוע משתית שכר.

נ נח

פטירת מוהרנ"ת ופטירת סבא ישראל

 ב"ה

מוהרנ"ת נפטר בשנת תר"ה - ראשי תיבות תיקון ראש השנה

סבא ישראל נפטר בשנת תשנ"ה - תיקון שנה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

תיקון חטא המרגלים על ידי נ נח נחמ נחמן מאומן

 ב"ה

פרשת שלח

יד:ג ולמה י' מביא אתנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה. לבז הלוא טוב לנו שוב, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

יד:ד וַיֹּֽאמְר֖וּ אִ֣ישׁ אֶל-אָחִ֑יו נִתְּנָ֥ה רֹ֖אשׁ וְנָשׁ֥וּבָה מִצְרָֽיְמָה. ויאמרו איש אל אחיו בגמטריא נון נון חית.

הסופי תיבות של: אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה בגמטריא רבי נ נח ע"ה.

יין בלקוטי הלכות חושן משפט מיצרנות ד:ה באריכות איך שפירש זה בענין החטא שהולכים אחר מפרסמים של שקר ולא הצדיק האמת. לא סתם שזה נשמט מהליקוט של תורות ברסלב על התורה...

ויש לפרש עוד:

ב"ה ראש זה נתן בגמטריא, השנה, זה רבינו, נ'חמן ש'מחה.

נתנ'ה ראש זה ללכת עם הברסלב הישן בלי התחדשות. ונשו"בה - נחמן בן שמחה, מצרימה, להמיצר. היפוך של נ נח נחמ נחמן מאומן שהולך ומתרחב.

נתנה ראש, פרש"י ז"ל כתרגומו זמני רישא, נשים עלינו מלך. ורבותינו פרשו ( (אותיות דרבי עקיבא, פסיקתא זוטא. וראה פירוש רש"י במדבר כו:סד ז"ל האנשים אומרים נתנה ראש, והנשים אומרות תנו לנו אחוזה, ע"כ) לשון עבודה זרה, עכ"ל. והרי רבינו אמר שכל ענין שלו זה ראש השנה, והרבה מתנגדים צועקים על ברסלב שזה ע"ז, כי הם עדיין אוחזים בחטא של נתנה ראש, וכן הזקנים שלא מחדשים ימיהם ומעכבים כביכול להביא את ציון רבינו לארץ ישראל לאחוזתו. ועל חטא המרגלים קבלו עונש לתקן על ידי בחי' יום לשנה, שזה בחי' ראש השנה, שבו יש את הסקירה מראשית השנה עד סוף השנה.

ועיין בחלק ה' מאומן, ערך להביא הציון של רבינו הקדוש לארץ ישראל, מה שסבא רימז שהוא עוסק בתיקון חטא המרגלים בחתימתו: החותר ומרגל לכלית האמת.

נ נח נחמ נחמן מאומן

התוקע בבור האם העומדים בחוץ יכולים לשמוע עצם הקול או רק קול הברה - דף יומי מסכת ראש השנה דף כז לפי ליקוטי מוהר"ן תורה כב

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן תורה כב:ז

וכשאינו בבחי' בשר להחכם, שהוא בחי' העצם, אזי אינו הקול בעצמו הנ"ל, רק הקול ההברה, היינו קול העוונות שנתעוררים מזה הקול: וזה (סוגיין) התוקע בבור, בחינות (תהלים פח) שתני בבור תחתיות, והוא מתאנח ותוקע על זה, אותם העומדים בחוץ שאינם בבחינת בשר, אם קול שופר שמע, יצא, הינו שיוכל לצאת מתוך הרע שלו, ואם קול הברה שמע, לא יצא כנ"ל, ע"ש.

והנה מבואר שם לעיל סוף אות ו', ולקמן בסוף אות ז', שרק מי שבבחי' בשר להחכם הוא שומע עצם הקול, ואם לאו אינו שומע אלא קול הברה. ולפי זה קשה מה שכתב כאן: אותם העומדים בחוץ שאינם בבחינת בשר, אם קול שופר שמע יצא, כי אם אינם בבחינת בשר איך ישמעו קול השופר.

וע"ש במסכת ראש השנה, שרש"י פירש שאותם שבבור בודאי שומעים קול השופר, ורק אלו שבחוץ צריכים להבחין מה שמעו, אם שמעו עצם הקול או קול הברה. אבל הרא"ש פירש, שאלו ששבור שומעים קול השופר, ואלו שבחוץ שומעים קול הברה. והרי דברי רבינו בסוף אות ו' ובסוף אות ז' הם כפירוש הרא"ש, שרק אלו שבפנים שהם בבחינת בשר הם שומעים את עצם הקול, וכל אלו שבחוץ אינם שומעים אלא קול הברה. ואילו דברי רבינו כאן באמצע אות ז' על דברי הסוגיא בעצמו, נוטים כפירוש רש"י שאפילו אלו שבחוץ – והיינו שאינם בחינת בשר, יש אפשרות להם לשמוע עצם הקול.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הטעם שיש 411 תורות בספר ליקוטי מוהר"ן - על פי דף יומי מסכת ראש השנה דף כד

 ב"ה

כד: לא תעשות אתי לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני במרום אמר אביי לא אסרהם תורה אלא דמות ארבעה פנים בהדי הדדי [פרש"י ז"ל לגוף אחד כעין חיות הקדש, דהיינו אתי שכסא הכבוד רכוב עליהן, ע"כ], אלמה תניא כל הפרצופות מותרין חוץ מפרצוף אדם, א"ר הונא בריה דרב אידי מפרקיה דאביי שמיעא לי, לא תעשון אתי, לא תעשון אותי (-כלומר, לא תעשו כדמותי הנראית במראה הנבואה, שנאמר (יחזקאל א:כז) כמראה אדם עליו מלמעלה), ע"כ, הרי שתיבת אתי פירושו עם הכסא הכבוד, וגם מרמז על הש"י בעצמו, שמופיע לנביאים כמראה אדם.

והנה עיין בליקוטי מוהר"ן תורה רמה ז"ל כשכותבין תבת אדם יודעין שזה מרמז על דמות האדם, אבל הוא רק רמז בעלמא, כי אין כתוב שם שום ציור האדם, ויש שמצירין על הניר ציור האדם, ושם נגלה יותר קצת דמות האדם, ויש שמנסרין ציור האדם מחתיכת עץ, ושם נתגלה עוד יותר ציור האדם, אבל אף על פי כן אין זה אדם ממש, רק האדם בעצמו הוא האדם באמת. כמו כן יש כמה חדושין של תורה שהם רק כמו פנקס, וכמו שכותבין תבת אדם לבד, כי התורה היא בחינת אדם, כמו שכתוב (במדבר יט) 'זאת התורה אדם', ויש שהוא נכנס לפנים מזה, אבל אף על פי כן אין זה אדם כנ"ל, רק כשזוכין אל התורה בעצמו זהו בחינת אדם באמת, וזהו זאת התורה אדם, זאת התורה דיקא הינו רק זאת התורה האמתית, הוא בחינת אדם, עכ"ל. ולכן בליקוטי מוהר"ן יש 411 תורות כמנין את"י (בליקוטי מוהר"ן קמא -רפ"ו, ותנינא -קכ"ה). כי הוא תורה האמתית בחינת אדם. וצורת אדם שבונים על ידי לימוד והשגת התורה אינו אסור משום לא תעשון אתי, כי הוא ממש בונה השיעור קומה של השראת השכינה עצמה בעולם, לא מה שיש עם השכינה. אכן מי שח"ו בודה שקרים בלימוד תורה, הרי בזה עובר ממש על (דברים כז:טז) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה מעשה ידי חרש ושם בסתר, כמבואר באדרא רבה, יעו' בספר אדיר במרום (עמ' קו, מכון רמח"ל) ז"ל והוא מדבר על האומר דברים שאינו יודע בחכמה זאת, שהוא רע גדול, והוא ממש: הפסל והמסכה וכו', ע"ש. ולפי מש"כ אתי שפיר כמין חומר. כי כיון שאינו בונה השיעור קומה של השכינה, הרי כבר עובר על לא תעשון אתי, ודו"ק.

נ נח נחמ נחמן מאומן

עשרה מיני ארז - מהדורות אש של ראש חודש האש של רבינו - דף יומי מסכת ראש השנה דף כג

 ב"ה

כג. עשרה מיני ארזים הם וכו' הני שבעה הוו וכו' הוסיפו עליהם אלונים אלמונים אלמוגין וכו' אלמוגין (העשירי), כסיתא (והוא קוראל בקרקע הים).

והנה רבינו אמר שהוא סוד מכל העולם, בחי' רז. ורבינו גילה את שמו בפתק הקדוש שהוא כלול בעשרה מיני נגינה. כסיתא – שהוא העשירי, במגטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן אלמוגין, עם האותיות והכולל, בגמטריא נחמן.

והנה הגמרא ממשיכה לפרש איך קוצרים האלמוגין מהים על ידי "צי אדיר", בורני גדולה, דהיינו ספינה גדולה שצריכים למלאות אותו עם חול עד ששוקעת לקרקע הים, בחי' נפילה, ואז זורקים החול מהספינה ועולה עם האלמוגים וכו' ע"ש. אדיר, ראשי תיבות רבי ישראל דוב אודסר.

והגמרא עוד מלמדת שהאלמוגין מחליף על חד תרין בכספא, בחי' הצדיק (עיין ליקוטי מוהר"ן תורה נח, שבחינת שבת מקבל מיוסף לחם משנה, הינו משנה תורה, בחינת ואהיה שעשועים יום יום).

 

כג.: ומאין היו משיאין משואות כו' (מהר המשחה לסרטבא, ומסרטבא לגרופינא, ומגרופינא לוורן, ומחוורן לבית בלתין) ומבית בלתין (לא זזו משם אלא מוליך ומביא ומעלה ומוריד עד שהיה רואה כל הגולה לפניו כמדורת האש). מאי בית בלתין, אמר רב זו בירם. מאי גולה, אמר רב יוסף פומבדיתא. מאי כמדורת האש. תנא שכל אחד ואחד נוטל אבוקה בידו ועולה לראש גגו, ע"כ.

חוורן, בחי' מוהר"ן. בלתין בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. בירם, בחי' השיר שיש בו י' מיני נגינה, והראשי תיבות של השיר הזה – נ נח נחמ נחמן מאומן, בגמטריא ר"ם. ומבואר שבירם הוא בקצה ארץ ישראל, והוא הדבר שהארכנו בס"ד במקומו שנ נח הוא הדרך לארץ ישראל. (בירם אותיות ירושלים, רק חסר שלוי, בחי' משה ע"ה, בחי' הצדיק. שלו, ראשי תיבות, וישם לך שלום (ליקוטי מוהר"ן תורה מו), לשים את השלום - הצדיק). פומבדיתא, עם הח' אותיות והכולל בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן. ואז האש של רבינו תוקד בלב כולם. 

נ נח נחמ נחמן מאומן

ימי הדין וג' בעלי המסורה בברסלב

ב"ה

חומר למחשבה:

ב"ה ימי הדין בעיקר הם ראש השנה - הכתיבה, יום כיפור - החתימה, והושענא רבה - מסירת הפתק. והרי רבינו הקדוש בחר לעצמו ראש השנה, וגילה שכל הענין שלו הוא רק ראש השנה, ועל רבי נתן אומרים שהוא מכוון כנגד הסליחה של יום כיפור, וסבא ישראל (שנימול בחנוכה, וחנוכה הוא ממש גמר העתק ומסירת הפתקים, וכמו שרבינו גילה בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ז:יא שחנכה נעשה על ידי הסלח נא של יום הכיפורים) קיבל את הפתק! 

נ נח נחמ נחמן מאומן

רבינו מעביר את אנשיו ביום ראשון של ראש השנה - אבל מה עם משהו שנוסע ומגיע רק ליום שני של ראש השנה?! נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה

כתבתי קצת מהסיפור שלו בפייסבוק. כעשרים שנה לא הניח תפילין, ולא בירך ברכת כהנים (הוא כהן) עד היום. ועכשיו הוא כבר מדבר הרבה עם רבינו וחובש כיפה של נ נח וקמיע....

נ נח נחמ נחמן מאומן

כמשפטם

ב"ה

פרשת פנחס (במדבר כט:ו) בפרשה של ראש השנה התורה מסיימת: מלבד עלת החדש ומנחתה ועלת התמיד ומנחתה ונסכיהם כמשפטם לריח נחח אעשה לה'.

היינו שאותיות טם גדולות, לרמז שצריכים לקחת שניהם כוללים ביחד עם הגמטריא של המילה: כמשפטם עם שני כוללים של ט"ם, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

פגישת רבינו ורבינו שמעון במירון לפי נוסח מתנגד אחד שכפר בפתק הקדוש

ב"ה

המפגש בין רבנו לרשב"י במירון

לאחר עמל רב ויגיעה רבה זכינו ברוך השם להוציא מהסתום אל הגלוי אור נורא ומופלא של הפגישה שהייתה בין רבינו הקדוש לרשב"י שהגיע רבינו לארץ ישראל על ציונו הקדוש ומרומז זאת בשבחי הר"ן בסימן י"ט עי"ש שרבינו הקדוש היה בשמחה גדולה, ועד היום האור היה נעלם מפני המחלוקת.:

"בשעה הזאת שבא ועלה רבינו הקדוש במערה דרשב"י וכו' זי"ע עלו איתו כל מיני ריחות ובשמים יקרים שהיו כמו אותה שעה שבה הקדוש ברוך הוא לגן עדן בחצות הלילה להתוועד בנשמותיהן של הצדיקים, וכל העולמות התמלאו אור והשוכנים של המערה הקדושה התעוררו ונהיה כרוז בקול גדול "מה שמו של הצדיק הקדוש הזה שהוא יסוד כל העולמות שהביאו לו רשות להדליק ולהאיר הנרות הקדושות וכל הארמון של המלך הקדוש והעליון, שבא עכשיו במערה הקדושה הזאת? ברוך בואו לשלום".

"מי הוא זה שלא חס על כבודו שלו אלה על כבודו של הקב"ה והשכינה אשר הוריד והפיל את עצמו ברפש וטיט, וכל המעשים שלו להקים את השכינה מהעפר?".

"מי הוא זה שיודע את הרפואות של הבת מלכה ועוסק עימה ומדבר דברי נחמות על ליבה ומרפא כל המכאובים והחולאים הרעים ממנה ומכה בהם עד שמשברם ומכתש אותה ברפואה שתחייה לעולם?".

"ומי הוא זה שלא חושש לעינוגים שלו וידיו מלאות בדם ובשפיר ובשלייה העוסק למטהר אישה לבעלה?".

"מי הוא זה שחפר ומצא בור מיים נובעים לטהר כתמים וטינופים שלה?".

"מי הוא זה שצלף עליה אלו הבשמים וריחות הטובים להשיב בהם את נפשם ולקשט אותה בכ"ד קישוטים של המלכה להביאה ולחבבה על בעלה וכו' וכו'?".

רבינו משיב:

"בהם רק איבר אחד שלם מפרסת רגליהם עד הקרקפת של ראשם וליבם, כולו כדי לעשות תשובה בגלל שאין להם כוח לעשות תשובה שלימה ואני עוסק להכניס שכל ובינה בליבם לזעזע אותם שיהיה חזק בליבם לשוב בתשובה שלימה ומנהיג אותם בדרך ישרה בשמחה ובחדווה לקיים מצוות התורה הקדושה בחדווה ובלב נשבר מספיק להם כל טוב."

"אני הוא זה שכולם כלולים בי בגלל שאני ערבתי לפני הקב"ה בתחילת בריאת העולם בשביל כל נשמות זרע קודש של ישראל וקיבלתי על עצמי להחזיר אותם באחרית הימים לעבודה של האדון שברא את השמיים והארץ ועתיד לחדש אותם".

ובכן (כאשר שמע כל זה) קם רשב"י ושאל שאלה: "מי-רון?" ענה רבינו ואמר: "אני-רון!"

ובכן (כאשר שמעו כל זאת) התגלה כבוד הקב"ה, וכל נשמותיהם של צדיקים קדושי עליון באו לראות ולשמוע הניגון הקדוש שיוצא מכינורו של רבינו הקדוש, ויצא קול שדפק בכל הרקיעים ונשמע בכל העולמות העליונים והתחתונים "זהו נחמן בין שמחה ופייגה בן יקיר וקדוש עבד של הקב"ה".

זהו איש שבאנשים אשר רוח אלוקים קדוש בו, רוח שיש בו קיום, ועליו ובזכותו מתקיימים שמיים וארץ והמלך חפץ ביקרו, לו הביאו רשות לשיר את השיר ולנגן הניגון העליון והקדוש המשמח אלוקים ואנשים.

ובכן (מייד אח"כ) רבינו הקדוש נטל בידיו כינור שיש בו שבעים ושניים מיתרים ושר שיר וניגון ותשבחות שכלולים מעשרה מיני נגינה שבהם יסד דוד המלך עליו השלום ספר תהילים והוא השיר שיתער לעתיד, ובאותו שיר של הניגון הקדוש מתפרש בנעימות כל אלו התיקונים הקדושים שפעלו צדיקי עולם בחייהם ובמיתתם ובמה שמסרו את עצמם למיתה על קידוש השם מדורו של אדם הראשון עד הדור הזה {ועפי"ז תבין היטב מה שכתב מוהרנ"ת ז"ל במכתביו הק' מכתב ש"נ עיין שם שכתב שכל זה הוא דבר קטן אצלו ז"ל} שהם רפואות של הבת מלך וכו'.

כאשר רבינו הקדוש התחיל לפרט התיקונים הקדושים שפעל ותיקן הוא בעצמו, פניו האירו באור עליון וכל הצדיקים יצאו במחול ונעשה שמחה וחדווה גדולה בכל העולמות וכולם הודו לה' על אשר לא השבית גואל וכו' ואמרו אשרי מי שזה יצא מחלציו.

וכאשר שמעו מהניגון הזה נעימה אחת ברמז על התיקונים היקרים העליונים שהתגלו על ידו, להתכנס אצל צדיק חי עולמים בימי ראש השנה, כבר לא היה להם כח יותר וכו'.

ורבינו הקדוש הננמ"ח יחד עם רשב"י התקשרו בקשר אחד באהבה עזה בסוד: "אנחנו כוללים הכל" ובסוד "אנחנו תלויים בחביבותנו" הנאמר בהאידרא קדישא ומובא הליקוטי מוהר"ן סימן ס' "פתח רבי שמעון" ובתורה סימן ס"א "חדי רבי שמעון" עיין שם ונידבקו כאחד באין סוף ברוך הוא בסוד האהבה שבדעת שהוא האהבה שהיה בין ישראל לאביהם שבשמיים קודם הבריאה כמבואר שם בתורה מי האיש החפץ חיים סימן ל"ג אות ה' עיין שם ויותר מיזה כי כשנכללים בו יתברך בבחינה זו, אחר הבריאה, זה שלימות יתירה.

ומייד הקב"ה פתח להם כל אוצרות המלך הגנוזים וכו' וראו מה שראו וכו' ולא ראה שום אדם ולא שום מלאך ממלאכי השרת וכו' וכו' וכו' מאותו יום שנבראו שמיים וארץ עד עתה כמו שהם ראו אותה שעה.

ואח"כ נשמע מהכינור קול אחד עצוב לרגע אחד, ושאל הרשב"י את רבינו הקדוש מה זה ששמענו תיכף קול עצוב ואמר לו רבינו הקדוש הקול הזה ששמעת הוא קול של אותו הצאן הצעיר שהרועה שלהם התחבה מהם וטעו בשדה והיו צריכים מיים למרווה צמאונם ולא מצאו והלכו והתפזרו במדבר בין חיות וזאבים ונמרים וכו' והזיקו להם, מהם אכלום, ומהם שברו עצמותיהם, ומעטים שהצליחו לברוח, והגיעו למערה שלהם אבל גם שם לא היה להם מנוחה ועל זה הם משוועים רועה, רועה נאמן, עד מתי תסתר ותעזוב אותנו וכו' וכו' וכו'.

באותה שעה הסכימו ביניהם וכו' בעיקבתה דמשיחא כאשר תתגבר ח"ו סט"א ותתפשט לבלתי תת לבוא להתקבץ על ציונו הקדוש באומן על ימי ראש השנה וכו', ישתדלו הם (רשב"י) באסיפת צאן קדושים המסתופפים בצילו הקדוש לקיים בהם מצוות הכנסת אורחים והרשות שלהם בסבר פנים יפות לאכול ולשתות ולעשות כל מה שהם צריכים, גם התפילות והדמעות של העם הקדוש יקבלו ויביאו לאותו נחל שמימיו נובעים ולא פוסקים לעולם ומקור החכמה הקדושה וכו' עד כי שוב ירחמנו וכימות עיניתנו ישמחינו ועין בעין יראה בשוב ה' בציון.

וקול ניגון של הכינור חזר להיות שמח ומיד נעשה שמחה וחדווה גדולה ועצומה ורקדו יחד רבינו הקדוש והרשב"י וכו' ומלך המשיח וכל השבעה רועים וכו' וכל הצדיקים אחריהם, וכל אותה הלילה הזדעזעו שמים וארץ וכל צבאם כמו שעתיד להיות בימי מלך המשיח וכו' ולא עלה שמחה פני הקב"ה כאותה שמחה מיום חורבן בית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן.

וכשהאיר היום ונהיה בוקר ועת להתפלל, נצרך רבינו הקדוש ללכת וכולם הלכו עימו להתלוות וכל אחד ואחד הביא לו מתנות ודברים יקרים וכו' וגם וכו' הביאו לו מתנה יקרה לתת לאלו ששואלים בשלומו וכו'.

ודע והאמן שכל מה שכתבתי לך עד הנה הוא רק מעט דמעט מזעיר ואפילו לא כטיפה מן הים הגדול מזה שהתרחש אז בלילה ההוא דנהיר כיממא, ואילו כל הימים דיו וכל האגמים קולמוסין וכל דיירי ארעא לבלרין וכל לשונות מקלסין וכו' אין בכוחם לספר אפילו חלק אחד מאלפי וריבוא רבבות הסודות הגדולות והנצורות שיש בעניין זה, אשריינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו אלף וכו' פעמים על מה שעכ"פ זכינו לטעום בקצה המטה מהמתוק מדבש וכו' על פי הדברים ובאמת האלה תבין ביותר דברי הרב מוהר"א בר"נ זצוק"ל בכלל התשיעי שבהקדמתו לספר ביאור הליקוטים ע"ש היטב.

(חיי מוהר"ן עם ההשמטות)

לשנה הבא בירושלים

ב"ה

רבינו הקדוש גילה שהראש השנה שלו עולה על הכל. וידוע שראש השנה כולל הסוד של שינה (דורמיטא).

והנה שנה בגמטריא נ נח נחמ נחמן עם הכולל, והשינה הוא הדרך לקבל אמונה, כמבואר בלקוטי מוהרן תורה לה. וזה מאומן.

והנה מבואר בתורה הנ''ל אות ה' שעיקר המוחין - שזה בחי' ראש - מקבלים על ידי האמונה, ואין מקבלים אלא מאור הפנים. ודרך האמונה נקראת מלכות והוא בחי' ירושלים.

הרי שסוף סוף צריכים לעלות את הציון הקדוש מאומן לירושלים.

וכן רבינו הביא שם את התרגום מלכא דירושלים, והפסוק עיר הצדק קריה נאמנה, שמרמז שהעיר ירושלים יקרא (קרואי מועד, מקרא קודש) ויכלל בתוכה את אומן.

והנה עיין שם באות ז' שהקליפות חזקות מאד על ירושלים - וכמו שאנו רואים היום כמה טעו בזה רחמנא ליצלן - כי צריכים להמשיך מגן וחשמל לירושלים, וזה בחי' ישמש את שמעון בן ננס, רמז על השמש של רבינו ר' שמעון, ורמז שעיקר הטעות בא על ידי אנשים שלא שמשו כל צרכן, כי גדול שימושו, ורמז שצריכים ננס, להניס את הציון מאומן לירושלים ולעורר בחי' הים ראה וינוס, גם ס' בא"ת ב"ש מתחלף לח' הרי ננס- ננח. ואז אמא - בחי' רבינו הקדוש כמובא שרבינו הוא האמא שלנו (לקוטי מוהרן תורה ד' ועוד מקומות) מסככת על בנהא - בחי' התלמיד היקר, סבא ישראל.

וכן החשמל בגמטריא לנ נח נחמ נחמן. וצריכים להביאו מאומן להגן ולעורר וליתן כח לירושלים.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ובזה אתי שפיר מה שחז"ל קבעו לאמר תמיד "לשנה הבא בירושלים" כי שנה זה נ נח נחמ נחמן כנ"ל, צריכים להביא אותו מאומן לירושלים.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לאיזה צדיק אמיתי כיוון מוהרנ"ת?!

ב"ה 

לקוטי הלכות, יורה דעה ב, הלכות נדרים ושבועות ד:כ כז"ל כי עקר תקון התשובה נמשך על ידי הצדיקים האמתים שזכו לקבל מרבם בחינת הארת בן ותלמיד שיודעים להוציא ישראל מעונות ע"ש. וצ"ע למי התכוון מוהרנ"ת, כי על רבינו לא ראינו ולא שמענו שהוא קבל ענינו משום רבי, ואדרבה רבינו אמר שהוא קיבל מהשם יתברך, ולכאורה צריכים לומר שמוהרנ"ת כיוון על עצמו, מה שאינו נמצא בשום מקום שיגיד דבר כזה. וצ"ע.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ראש השנה הוא תיקון כללי!

ב"ה

הרמח"ל בקיצור הכוונות לראש השנה (עמוד קט - שעליה נכתבה הערה 5) כתב שראש השנה היא תיקון כללי (בספר לקוטי נ נח ציינתי לעוד הרבה מקומות שהרמחל השתמש בביטוי הזה). והרי עוד סיבה חשובה בהבנת הענין איך שכל ענין של רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן הוא ראש השנה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

בית חדש זה רק בארץ ישראל

ב"ה

בפרשת השבוע כי תצא כתוב כי תבנה בית חדש וכו' והרמח"ל בספר אוצרות רמחל מפרש שזה סוד ראש השנה שבונים את המלכות מחדש.

והנה בברסלב יש מנהג שאסור לבנות בית חדש בחוץ לארץ, כולל אומן. אז יש לנו עוד טעם להביא את ציון רבינו לירושלים כבר, כדי לקיים כי תבנה בית חדש דהיינו ראש השנה בירושלים, במהרה בימינו אמן.

נ נח נחמ נחמן מאומן

רמזים על הפתק הקדוש מהקטרת, הפטרה ראה, ותהלים

ב"ה

ישעיה נה:יג (הפטרה ראה): והיה לה' לשם לאות עולם לא [יכרת] – הסופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ביום צרתי אקראך כי תענני – הראשי תיבות בגמטריא כ"ב (אותיות) נ נח נחמ נחמן מאומן.

בלקוטי נ נח כבר כתבתי קצת באריכות כמה וכמה רמזים נפלאים על הפתק הקדוש, עיין שם, ואלו מוסיפין על הראשונים...:

תני בר קפרא, בר קפרא עם התיבות בגמטריא הפתק, אחת לששים או לשבעים שנה, הסופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, והראשי תיבות בגמטריא רבי נחמן עם התיבות. וסבא קיבל את הפתק בשנת התרפ"ב שזה מאה וחמישים שנה אחר לידת רבינו בהתקל"ב, בחי' אחת לששים- המספר הכי גדול של ששים – ס"ט, או לשבעים – המספר הכי גדול של שבעים – ע"ט – ביחד הם בגמטריא נחמן, ועם השני כוללים בגמטריא ק"ן – מאה חמישים!  וכן להיפוך – אם תיקח המספר הכי קטן השייך לששים, דהיינו חמישים ואחד – שכבר יצא מחמישים ועולה לששים, וכן המספר הכי קטן השייך לשבעים – דהינו ששים ואחד, ביחד הם יב"ק, עם התקע"א של שנת פטירתו של רבינו, עולה התרפ"ב עם הכולל.

היתה באה של שירים לחצאין. שירים – זה בחי' שיר, לא רק שזה אותם אותיות, אלא שגם השיר רבינו גילה שהוא נבנה מהשיריים מבחי' אזמרה לאלקי בעודי. לחצאין, חצאין – בגמטריא נחמן י' – דהיינו נחמן בבחי' הי' מיני נגינה, בי' אותיות של נ נח נחמ נחמן. והסופי תיבות עם הכולל בגמטריא מא(ו)מן.

ועוד תני בר קפרא: אלו היה נותן בה קרטוב של דבש, אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) בגמטריא התשמ"ד עם הכולל, השנה שר' משה פינשטיין נתן הסכמה לסבא ועל הפתק הקדוש, שסבא אמר שאילולא הסכמה זו לא היינו יכול לעמוד נגד ההתנגדות – בחי' אין אדם יכול לעמד מנפי ריחה. וכן "היה נותן בה קרטוב" עם הי"ד אותיות בגמטריא משה פינשטיין.

כי התורה אמרה כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'. נראה שיש בזה רמז למה שסבא אמר שאילו היה מגלה הסוד של שני מילים של הפתק היה מתבטל הבחירה. ועוד, "שאר וכל דבש" בגמטריא ראש השנה עם התיבות, לא תקטירו – לא להפסיד – ממנו – אותיות מ(א)ומן – אשה לה' – ללכת לירושלים. עד שנזכה להביא את הציון הקדוש אל המנוחה ואל הנחלה בב"א.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הלכה כמו אנשי שלומינו הננחים!

ב"ה

הרמח"ל בתיקונים חדשים מסביר מגלה מה שהיה צריך להיות מושג פשוט, אבל לולא שהוא כותב את זה בעט ברזל אולי לא היו מקבלים את זה ולא היו אפילו מגיעים להבין אמיתת הדבר, ואפילו שהוא כתב את זה בפירוש שיש שקשה עליהם להודות שהוא האמת, ומכחישים רחמנא ליצלן. בקיצור הוא כתב שזה שהלכה כרבים, זה רק בגלל הגלות שנעלם ממנו הצדיק האמת, אבל כאשר הצדיק האמת מתגלה הלכה כמוהו בכל דבר, הלכה כיחיד! ובליקוטי נ נח הארכתי קצת בזה ב"ה, כי כמעט רבינו הקדוש בעצמו כותב את זה בלקוטי מוהר"ן. והוא פשוט וברור - והרי משה רבינו יורד מהר סיני - אפילו אם יעמדו כל הסנהדרין ויאמרו אחרת - האם יש איזה ספק ללכת אחריהם, הרי כל התורה מה שיש לנו זה רק ממשה רבינו.

בקיצור זה ההקדמה להנושא שלנו - מה שעכשיו ב"ה יצא ספר של שיחות סבא ישראל ביידיש-עברית ושם לפעם ראשונה סבא מגלה את הענין שכאשר אומן היה סגור ומסוגר, היו שני דעות בברסלב, דעה אחד היה לעשות ראש השנה אצל רבי שמעון בר יוחאי ודעה אחד היתה לעשות בירושלים (אולי על סמך האריכות גדול שיש בלקוטי הלכות איך שכל ענין ראש השנה הוא ירושלים עיין שם).

 הדעה הראשונה לעשותה אצל רשב"י הוא כבר מבוסס גם על מסורה בברסלב, שסבא מספר וכן להבדיל קעניג כותב באריכות בלשון ארמית - ומתורגם לעברית על הכריכה בפנים של חיי מוהר"ן עם השמטות - שרבינו ורשב"י עשו הסכם שכאשר לא יכולים להגיע לרבינו יבואו לרשב"י. ור' ישראל קרדונר כותב במכתב - נדפס על ידי הקרן של סבא ישראל - ולאחרונה גם בספר אמונה אומן - שכאשר אי אפשר להגיע לאומן אז הכי טוב להיות אצל רשב"י כי ידוע ליודעים שיש קשר גדול ביניהם, ועל ידי רשב"י יכולים להתקשר לרבינו הקדוש. וכן סבא ישראל קיבל מר' ישראל קרדונר. אז לעולם היה תמוה אם כן, איך למעשה מצינו שאחר כך סבא התחיל לעשות ראש השנה בירושלים (עד שנפתח אומן, ואז עד סוף ימיו היה הולך לאומן). ובספר החדש הנ"ל סבא מסביר את עצמו, שכך ר' ישראל קרדונר אמר לו - שאם סבא רואה עושה, אומר משהו שאנ"ש אומרים אחרת, שהוא ישמע אליהם. ולכן בענין ראש השנה כאשר כל זקני אנ"ש, וביניהם ר' נפתלי כהן ור' שלמה ווקסלר וכו' (הוא מפרט אותם עיין שם) אמרו לו פה אחד שהעיקר לעשות בירושלים, ולכן הוא שמע עליהם.

וזה חידוש נורא מאד, כי סבא ישראל תמיד מדגיש שעל אף שהוא גם קיבל הרבה מכל זקני אנ"ש אבל העיקר והיסוד היה ר' ישראל, ורק על ידי ר' ישראל הוא זכה גם לקבל מהם. ולפי זה היה צריך לעשות כמו שהוא קיבל מר' ישראל, והוא לא עשה כן, אלא ביטל דעתו לדעת אנ"ש.

ויש על זה הרבה להתבונן, וכרגע איני יכול להאריך יותר. והשם יתברך יאיר עינינו בתורתו הקדוש שנזכה לעשות כרצונו בנאמנות. נ נח נחמ נחמן מאומן

רח"ש לבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך

ב"ה

לקוטי מוהר"ן תורה:

תורה רלז

ואז היו משיחים לפניו מענין רחש המגיע לו. ענה ואמר: בודאי מגיע לי רחש, ש'רים ר'דפוני ח'נם: ע"כ. והנה האותיות הנשארות חוץ מהר"ת רחש, הם עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אז הרח"ש שייך דוקא להמלך - רבינו הקדוש.

שמעתי מחבר נ נח, שרח"ש ראשי תיבות: ראש השנה, חנוכה, שבועות, השלושה פעמים שהחסידים היו באים לרבינו (וע' בחיי מוהר"ן נסיעתו לארץ ישראל רסג ז"ל פעם אחת ביום הושענא רבא אמר בפני העולם ומה אעשה ששני רוצחים עומדים עלי ואומרים אף על פי כן שאני מנהיג (שקורין גיטר יוד) והראה בידו על רבי יודל ורבי שמואל אייזיק בעת שאמר שני רוצחים, הינו שעליהם היה נתכון מחמת שהם היו כרוכים אחריו מאד. ומי יזכה להבין פרוש דברים אלו כי האנשים הנ"ל היו יקרים בעיניו מאד מגדולי מקרביו, עכ"ל).

והחבר הוסיף לציין, מה שנדפס בהרבה סידורים בפיטום הקטורת לכוון בהסופי תיבות של "ממלח טהור קדש" להשם רח"ש והוא שם קדוש המסוגל לשמירה, והרי הר"ת הם בגמטריא נחמן עם הכולל, וענין המלים הם גם כן שייכים להצדיק שהוא ברית מלח.

נ נח נחמ נחמן מאומן