טומאת בגדים וכלים מקבילים לחמש דרגות של נ נח נחמ נחמן מאומן

 ב"ה

 טהרות

מסכת כלים

כז:א הבגד מטמא משום חמשה שמות. השק משום ארבעה. העור משום שלשה. העץ משום שנים. וכלי חרס משום אחד.

הבגד, אותיות בגדה, והרבה פעמים מצאנו במקרא חסר א' כמו נחנו, והרי רמז להשיר פשוט, כפול, משולש, מרובע שמסיים בחמש של מאומן – נ נח נחמ נחמן מאומן. הרי הבגד משום חמשה שמות.

השק משום ארבעה. השק עם הכולל בגמטריא רבנו נחמן. גם ה"ש-קו"ף בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אבל עיקרו אינו אלא ארבע מאות, בחינת מרובע, והרי השק משום ארבעה שמות.

העור, ע' מתחלף לא', הא – ו"ר, וכן לפי כמה ראשונים בדרשת הגמרא, וזרע אין לה, עיין לה, ולכן נעיין על ו"ר בגמטריא נ נח נחמ. הרי העור משום שלשה.

העץ, במילואו, הא עין צדי, בגמטריא ר"מ, שהוא הגמטריא של הראשי תיבות של נ נח נחמ נחמן מאומן. והרי, נ נח, הם הראשים והתחלתם של התיבות נ נח נחמ נחמן מאומן, והרי העץ משום שנים.

כלי חרס. בחי' יהושע בן נון כמו שכתוב (שופטים ב:ט) ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת חרס בהר אפרים וכו'. בתמנת, בת-מנת, מנת ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (בת, בגמטריא ברסלב\נחמן בן פיגא – נ נח). הרי בחי' נ'. הרי כלי חרס משום אחד.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת תזריע - שחין

 ב"ה

יג:יח ובשר כי יהיה בו בערו שחין ונרפא.

בערו שחין ונרפא, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. בו בערו, בגמטריא רפ"ו תורות שיש בליקוטי מוהר"ן קמא, ובגמטריא נחמן מאומן ע"ה.

הראשי תיבות של כל הפסוק, עם הז' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

הסופי תיבות של כל הפסוק, עם הז' אותיות, בגמטריא נחמן מאומן.

 

שחין, י"ל אותיות נחש י', וענין הי' הזה י"ל שהוא הי' של אוי"ר, שהוא הדין וצמצום על האור (אדיר במרום, עמ' שיא, שיח, מכון רמח"ל), וממנו נשתלשל הנחש (אדיר במרום סוף שיט). וזמש"כ בערו, שאות הו' אין נמצא בעין הע"ר אלא בסוף התיבה. כי הנוגה מתפשטת (מהי' של אוי"ר הנ"ל) בסוד רע, ויש בה ו' למיתוק, ובחינה זו היא עו"ר לאדם (-לשון הרמח"ל שם עמ' שיח), והו' הזו (לשון הרמח"ל שיט-כ): הוא סוד המטה העומד על הנחש לכפות אותו, ולפעמים המטה נעשה נחש, ואז הס"א שולטת. ולפעמים הנחש נעשה מטה, ואז הוא נשבר, ואז הוא סוד: [ונגה] כאור תהיה (חבקוק ג:ד). ולפעמים נשאר הנחש, והמטה עומד עליו שלא יתגבר יותר. ותדע ששורש זה הדבר, הוא ה-ו' וה-נו"ן של יאהדונה"י, כי הו' הוא סוד מטה, והנ' סוד נחש. ובהתגבר הו' אז הנ' נתקנת בו, ואז ד"ד דאדנ"י שהוא גם כן מט"ה שעולה – ד"ן, שולט על הנחש, שהוא נוגה, ונהפך למטה, ע"ש. הרי בזה שה-ו' של בערו אינו אלא בסוף התיבה, מראה על חלישתו, ולכן יש שליטת הנחש שנתשלשל מהי', הרי: שחי"ן.

נ נח נחמ נחמן מאומן

זמן של נ נח

ב"ה

נ נח בגמטריא קח, כפול י' בסוד כולם בכחמה עשית, הרי תתרפ חלקי השעה (גם נ"ח עם האותיות כמנין השניות), נחמ – בגמטריא זמן ע"ה, זמן בגמטריא ד' פעמים כ"ד ע"ה, כי עיקר הזמן נמדד מיום הרביעי שאז השי"ת קבע את המאורות עבור זה, כמו שכתוב והיו לאתת (נ' – אות אחת) ולמועדים (נח- שלא ניתנו המועדים אלא למנוחה) ולימים (נחמ – זמן, והוא כבר יום ד') ושנים (נחמן, נחמן בן שמחה). נחמן – זה בחי' הי"ב שעות של היום ולילה והי"ב חדשים, כי י"ב כפול י"ב בגמטריא קמ"ד (ב"ן באחוריים) וכאשר מראים שזה כלול בד' אותיות הרי קמ"ח – נחמן. מאומן, זה בחי' הגדלת הזמן, בחי' ויהי אומן את הדסה, לשון לגדל, וכן הדסה בגמטריא ע"ד שהוא גבול הזמן.

והנה כל הענין של הפור של פורים, מבואר בלקוטי הלכות (יורה דעה ח"ב, הלכות מילה ד) שהוא מה שהמן רצה לשעבדם תחת הזמן, ומרדכי היה מעלה למעלה מהזמן. נחמן מאומן ע"ה בגמטריא פור. וכן מבואר שם באריכות שזה מעלת המשיח שהוא בחי' אני היום ילדיתך שמשיג למעלה מהזמן, וכן נ נח נחמ נחמן עם הד' כוללים בגמטריא משיח.

וזה מה שכתוב בישיעה (מב:יט) מי עור כי אם עבדי, כי הבעטלר העור הוא זה שהשיג למעלה מהזמן, מ-יעור- בגמטריא נחמן מאומן ע"ה, כי אם עם התיבות בגמטריא סבא, עבדי, ע"ב שיר של חסד שהוא בחי' ד"י כמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה מט בחי' שיר פשוט כפול משולש מרובע שעולה עשר.

נ נח נחמ נחמן מאומן!