מסכת קידושין דף פא:

 ב"ה

מסכת קידושין

פא:

רבי חייא בר אשי הוה רגיל כל עידן דהוהנפל לאפיה הוה אמר הרחמן יצילנו מיצר הרע, יומא חד שמעתינהו דביתהו, אמרה מכדי הא כמה שני דפריש ליה מינאי, מאי טעמא קאמר הכי, יומא חדא הוה קא גריס בגינתיה, קשטה נפשה חלפה ותנייה קמיה וכו' וכו'

וקצת קשה מה אהניא ליה כל התפילות שהיה מתפלל כל יום, ויש לדחות שעל כל פנים רק נכשל במחשבה וכוונה, וניצל מעבירה גמורה.

ועל כל פנים נראה שיש בזה רמז בזה שלא לעשות ענין מתאוה זו, עיין שיחות הר"ן קכט ז"ל ואמר, שלענין המחשבות והבלבולים שמבלבלין לאדם בענין זה, שדיה לצרה בשעתה (ברכות ט:), ולא יבלבל עצמו כלל כלל בענין זה, לא קדם ולא אחר כך, עכ"ל. ועם כל זה בודאי צריך להתפלל הרבה ולצעוק הרבה להשם להנצל ולהנקות מתאוה זו, וצריכים לומר, שזמן תפילה שמייחד לזה, לחוד.

 

 

אביי מכלליה מכולה דברא, רב ששת מעבר ליה מצרא.

ואילו בדורות הקדמונים נשתבחו בזה שהיו רועה צאן, ונקראים השבעה רועים. והיום שפסקינן שאין לחשוש בזה משום יהורא, לכאורה הוחזר העטרה ליושנה, ויש מעלה להיות רועה, וצ"ת.

ומעין זה מה שמצינו אצל אברהם, שים נא ידך תחת ירכי, שלא חש בכלל בזה, ואילו רבינו הקדוש – רבי יהודה הנשיא היה נזהר אפילו מלהסתכל בברית שלו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מה שיודע שהוא רצון השם בנקל יכולים לעמוד בו אפילו נגד כל היסורים שבעולם ר"ל

 ב"ה

ספר חיי מוהר"ן

קצז. ואמר כי כנגד רצון השם יתברך אינו נמצא אצלו שוב כבדות ויגיעה בשום עבודה ובשום ענין שבעולם. ואפלו כל היסורין שבעולם רחמנא לצלן כפי מה שהוא יודע מיסורין וכו' היה מקבל בנקל אם היה יודע שזה רצון הבורא יתברך בודאי. כי מאחר שהוא רצון הבורא יתברך הוא מרצה על הכל, ואין שום דבר ולא שום יסורין כבד עליו כלל כלל לא. אבל עקר היגיעה והיסורין שלו היא בבחינה הנ"ל בבחינת הוסיף משה יום אחד מדעתו וכו' ע"ש.

כעין זה עיין בספר דעת תבונות אות קע ז"ל והנה גם זה יוליד לצדיקים זכות יותר, כי אלמלא תמיד היה האדון ב"ה מעונה את הצדיקים לבד – היה נסיון, אך לא כל כך גדול, כי על כל פנים היו מתנחמים לדעת שהם ודאי צדיקים, כיון שהם מעונים, וכל בן שכל היה בוחר באלה היסורים, שודאי אינם אלא יסורי הצדיקם, כי הרשעים אינם מיוסרים. אמנם רצה האדון ב"ה שיהיה מקום נסיון יותר גדול, שלא יוכלו בני האדם להבין בבירור מה שהקב"ה עושה בעולם עם כל איש ואיש וכו' עיין שם באריכות.

ועיין בליקוטי מוהר"ן תורה רנ ז"ל היסורים קלים מאד ונוחים להתקבל בעת שיודע בדעת ברור שהכל בהשגחה מהשם יתברך, ומכל שכן שאר מיני צער ויסורין שאין מרגישין כלל כשיש לו דעת כנ"ל, עיין שם.

ויש לציין גם כן למה שרבינו קבע בשיחות הר"ן מט ז"ל בענין קדוש השם שאמרו רז"ל (כתובות לג:) אלמלא נגדוה לחנניה מישאל ועזריה וכו', אמר שאינו חיוב כי אף על פי כן יכול להיות שימצא אחד שיקדש השם אפלו אם יעשו לו כל היסורים והכאות שבעולם וכו' עיין שם. והרי לפי מה שרבינו העיד על עצמו שכל היסורים שבעולם – כפי מה שהוא יודע מה זה יסורים וכו', הרי פשוט היה לו שכיון שיודע שזה רצון השם יכול לעמוד בהם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

נסיונות

 ב"ה

נלע"ד שכמה פעמים הנסיון בא להוציא את אותו בחי' של היצר הרע להיות מיצר רק מבחוץ, כידוע שלפני חטא עץ הדעת הנחש היה מפתה רק מבחוץ, ואחר החטא היצר הרע מיצר מבפנים.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות - נ נח

ב"ה

מרדכי אמר לאסתר (מגילת אסתר ד:יד) ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות (שעיקר פירושו פרש"י דהיינו מי יודע אם לעת ההריגה עדיין תהיה נבחרת להיות מלכה ולא תהיה אבודה עם שאר בני ישראל בגזירה. ועם כל זה המילים צועקים -) שאולי כל הסיפור שנלקחה להיות המלכה למלך אחשווירוש היה בשביל העת הזאת. ובזה רואים פלאות, כי לא אמר בודאות: הלוא לעת הזה הגעת למלכות! אלא בלשון שמא וספק, אולי, מי יודע, אם לעת כזאת הגעת למלכות. ואפילו לפי הקבלה ש"מי" זה עולם הנשמות, עדיין אין הדבר קבוע בודאות, אלא: הנשמה יודע "אם" אולי לעת כזאת הגעת למלכות (אלא דיש לפרש גם את ה"אם" וכו' ואכמ"ל). והוא פלא, שאפילו נס פורים שהיה הצלת כל עם ישראל, וקבלת התורה מרצון וכו', אי אפשר לקבוע שרק לזה היתה כל סיפור הלקח אסתר. ואין איתנו יודע עד מה, תכלית מעשינו מה שעובר עלינו לאן זה מגיע. כל תנוע ותנוע פועל ומגיע לעולמות שאי אפשר לשער, ודוק.

נפילתו של סבא על ידי אכילתו בי"ז בתמוז

ב"ה

נפילתו של סבא מחמת שאכל בי"ז תמוז, כבר הארכנו במ"א להבין איך סבא נפל כל כך מדבר שאינו אפילו שוגג בדרבנן. וכעת נראה לי אולי לפרש בפשטות שזה לא היה כל כך על החטא שבו, אלא בדרך מה שחז"ל אמרו (שבת קה וש"נ) שכך אומנתו של יצר הרע שהיום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, כי סבא מרבה לספר בסיפור של נפילתו איך שהוא היה רגיל אפילו לא לשתות מים מחצות לילה עד אחר התפילה ולעשות תעניות, וזה נותן את המשמעות, שאילו אם לאחר כל עבודתו הנ"ל לא עמד לו, ופתאום בא לו לאכול בזמן שאסור לאכול, ואפילו אם יש איזה היתר, אבל על כל פנים הוא רואה שהוא עדיין כאילו לא פעל כלום בכל העבודה שלו, שהרי פתאום יכול לבוא לאכול בזמן שלא היה מרוצה בכלל לאכול. וזה באמת מכאיב מאד מאד, וצרור ביאוש גדול מאד, כי אם כן מה מהני כל העבודת השם חס ושלום.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Holy Brazenness -- ויגבה לבו - עזות דקדושה

ב"ה

Rabbi Nachman says that sin is so disgusting, especially sexual sins, for a true tzaddik even fulfilling the mitzva of having children is excruciatingly painful - because the tzaddik lives the da'as - the true intellect, and this act involves a person with parts of the body which are the vessels and conduits of the body's waste and gore, and all the more so, sexual sin G"F, is completely repugnant and disgusting. So a person must have holy ego and brazenness to hold himself upright and not to fall to what does not behoove and become of him. And so with all matters of holy aspirations, one must be very strong and resolute in self esteem and confidence, and not be meek and humble (- this is a little complicated, because true resolution and holy brazenness will actually be humility, but I cannot explain this here), Just when it comes to general matters one must be utmost humble. So we find by Yosef, when he was accosted by the wife of Poateefar, the holy Torah records a whole speech in which Yosef asserts his prestige, and in so doing he refused to acquiesce to fall into sin.

Na Nach Nachma Nachman MeUman. 

טבע של האדם מהיצר הרע, להיות כאילו ענו בעניני עבודת השם, מי הוא בכלל שיזכה להשיג את התורה וצדקות וכן בענין הנסיונות של שמירת הברית, האדם לא אוחז מעצמו, ונופל לדברים מכוערים רחמנא ליצלן. אבל בעניני חול יש לו כל גאוה בריאה מאד השם ירחם. וזה צריך להיות הפוך לגמרי. אצל יוסף הצדיק כאשר אשת פוטיפר תבעו לדבר עבירה, פתאום הוא מאריך בגדולתו, והתורה מקדשת כל דבריו, איננו גדול בבית הזה וכו'. כאשר באים לידי נסיון, צריכים הרבה גאוה, עזות דקדושה להיות חזק בדעה שמעשים מכוערים הם לא מתאימים ולא ראויים לך, וכן לענין כל דבר של קדושה, צריכים להיות תקיף בדעה שזה שייך לך, ואילו בדברים של חול, צריכים תכלית הענוה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ספר בעידן ריתחא - הלכות עשיית עבירה ח"ו, וספר הרגע האחרון

ב"ה

http://naanaach.blogspot.co.il/p/blog-page_77.html

נ נח נחמ נחמן מאומן