החטא של משה ואהרן בהכאת הסלע

 ב"ה

פרשת חקת

כ:יא וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם.

משה את, עם הב' תיבות והכולל, בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן. את ע"ה בגמטריא ברסלב (=נחמן בן פיגא) נ נח נחמ נחמן מאומן. וירם משה את ידו ויך את, עם הי"ז אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן (היינו ג' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן), עם הג' פעמים.

הראשי תיבות של: רבים ותשת העדה ובעירם, בגמטריא נ נח נ נח ע"ה.

פרש"י ז"ל לפי שבראשונה לא הוציא אלא טפין, לפי שלא צוה המקום להכותו, אלא (פסוק ח) ודברתם אל הסלע, והמה דברו אל סלע אחר ולא הוציא, אמרו, שמא צריך להכותו כבראשונה, שנמאר (שמות יז:ו) והכית בצור), ונזדמן אותו סלע, והכהו, ע"כ.

ומעולם תמהתי איך שפתאום נזדמן אותו סלע. ונראה לפרש על פי מה שביאר רבינו (חיי מוהר"ן פג, ליקוטי מוהר"ן כ) שהחטא היה שהשתמשו בזכיות והמעשים טובים שלהם להמשיך בכח, והיו צריכים להשמתש בזכיות להכניע הרע שבעם הקהל, ולהמשיך על ידי רחמים ותחנונים. ובפסוק (כ:יב) כתוב, יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לעיני דייקא.

והנה רש"י כז"ל (כ:י) זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרבה, ע"כ. ועל כל פנים עדיין נשאר בהם רשימה של רע. ועם כל זה היה נראה שמצד קדושת ישראל, שכולם היו שם ממש, היה ניתן להמשיך מים מאיזה סלע שיהיה. וזה הענין של לעיני בני ישראל, עיני לשון עין ומעין מים. ונראה שאכן בתחלה ניסו (שניהם משה ואהרן, כמש"כ רש"י דברו, לשון רבים) לדבר אל איזה סלע, וכיון שעוד לא הכניעו את הרע שבקהל לא הצליחו בזה, וזה מש"כ רש"י (כ:י) ז"ל המן הסלע הזה נוציא, לפי שלא היו מכירין אותו, לפי שהלך הסלע וישב לו בין הסלעים כשנסתלק הבאר, והיו ישראל אומרים להם מה לכם מאיזה סלע תוציאו לנו מים, לכך אמר להם 'המרים' וכו' ע"כ. כי בתחילה באמת ניסו לדבר אל איזה סלע, וכאשר לא הצליחו, אז טעו לחשוב שבודאי הדבר תלוי בהם, בזכיות עצמם, ולכן באו להמשיך במטה בכח, ולכן נזדמן להם אותו סלע שהיה שייך להם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ברכות השחר: ברוך את ה' אלקינו מלך העולם רוקע הארץ על המים

ב"ה

רוקע הארץ על המים. הארץ על המים בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

להשיג טהרה צריכים לטהר אחרים - אין עצה אלא הפצה - כא מנחם אב

ב"ה

למדתי אתמול דבר מר' חיים בריסקר, והיום בא לי לפתח דבריו למעשה והנה ראיתי שהוא יום הירצייט שלו, אז שיהיה לעילוי נשמתו קצת נ נח נחמ נחמן מאומן שהוא דבר יקר מאד אין לשער למעלה בעולמות העליונים.

בחידושי רבנו חיים הלוי (טומאת אוכלין פ"ז ה"ה ד"ה והנה י"ל) ביאר שגדר הזריעה של השקה לטהר מים הטמאים הוא משום שהמים הטמאים עצמם נעשים על ידי זה מקוה, שהמחובר למקוה חל עליו שם מקוה, וממילא נטהר מהכתוב "מקוה מים יהיה טהור (ויקרא יא:לו)", והמים שהושקו נעשו בעצמם מקוה, עד כאן מהגר"ח.

ויוצא מדבריו שכדי שהמים יטהרו הם צריכים להפוך להיות מקוה לטהר אחרים. וכן הוא לענין האדם, כי רבינו כבר גילה בלקוטי מוהר"ן תורה יא שהאדם הוא בחינת מים, כי האדם נתהוה ממיין דוכרין וממיין נוקבין ע"ש.

ודומה לזה שמענו מבנו הגרי"ז, שדייק בלשון הזמירות של שבת קודש, בסוף הזמר כי אשמרה שבת, "על כן אכבס בו לבי כבורית (-כסבון)" שלכאורה היה צריך להיות - לבי בבורית, אמור מעתה שלא מספיק לכבס את הלב עם סבון, אלא שצריך להפוך את הלב להיות הסבון....

וזה הענין של הביטוי המצוי אצל הננח: אין עצה אלא הפצה! והבן.

וכן מצינו בהלכות יורה דעה שבשר שעסוקה להפליט אינו בולע, וכבר מובא סברה זו למוסר השכל, שמי שעוסק להפיץ את האור של נ נח נחמ נחמן מאומן הוא ינצל מבליעת האיסורים הנמצאים שם על הרחוב והאינטרנס ואיפה שלא יהיה.

וטרם אכלה לדבר עוד יהלום לעילוי נשמת הגר"ח.

הדוד שלי ר' יצחק סאלאוויציק שהוא נין ונכד להבית הלוי, האבא של הגר"ח, כבר משנים סרב לדבר איתי והוציא אותי מבנין הישיבה שלו, כי אין "חלות דין" נ נח בעולם. ובאמת רבינו כבר גילה (לקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח) שעל ידי תפילה בדין הצדיק האמת בחי' פנחס הוא אליהו הנביא, מוציא בלעו מפי הס"א, ומזה נולד השיר של חסד - חסד לא חלות דינים ח"ו, שיר פשוט כפול משולש מרובע - נ נח נחמ נחמן מאומן!

אל תאמרו מים מים

ב"ה

איתא בפרק אין דורשין (חגיגה יד:):

תנו רבנן: ארבעה נכנסו בפרדס, עלו לרקיע על ידי שם [רש"י], ואלו הן: בן עזאי, ובן זומא, אחר [אלישע בן אבויה], ורבי עקיבא.

אמר להם רבי עקיבא: כשאתם מגיעים ברקיע אצל אבני שיש טהור [שהוא מבהיק כמים צלולין], הזהרו שאל תאמרו: הרי מים מים יש כאן ואיך נלך? ! משום שנאמר: דובר שקרים לא יכון לנגד עיני! וזה שיש הוא ולא מים. 

ורבו המפרשים בענין ההזהרה הזו שלא תאמרו מים מים (וע' בלקוטי מוהר"ן תורה נא שהוא ענין של שקר, כי מים מלוחים לא מרוים את הצמאה וצריכים עוד מים).

ונראה לפרש בס"ד כי מצינו כאשר דברו מרים ואהרן על משה בסוף פרשת בהעלותך, השם יתברך נגלה אליהם פתאום (במדבר יב:ד) ורש"י פירש שם: נגלה עליהם פתאום והם טמאים בדרך ארץ, והיו צועקים מים מים, להודיעם שיפה עשה משה מה שפירש מן האשה, מאחר שנגלית עליו שכינה תדיר, ואין עת קבוע לדבור: עד כאן לשונו.

ולפי זה אתי שפיר מה שרבי עקיבא אמר להם שלא תאמרו מים מים, דהיינו שיקפידו על הפרישות והטהרה שלא יקרה להם שיצטרכו לצעוק מים מים.

וזה הזהרה הוא רק כאשר מגיעים אצל אבני שיש טהור, לדרגה כזו שמשתדלים תמיד להיות באור פני ה', ולכן אם לא מתנהגים בפרישות הרי זה שקר מיניה וביה.

נ נח נחמ נחמן מאומן