נר לרגלי דברך

 ב"ה

קיט:קה נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי.

נר ראשי תיבות רבי נחמן.

האותיות שלפני הסופי תיבות, שהם בחי' יסוד (כמו שמבואר למעלה בטטו"ד ובס"ד בפרשת נצבים – דברים ל:יב) – נלרות ע"ה בגמטריא ה'תרפ"ב, השנה שסבא קיבל את הפתק אצל רבי מאיר, ור' מאיר דייק בשמא.

בשולחן ערוך יורה דעה שלא:יט כתב הרמ"א כהן שאוכל אצל ישראל, נותן בנר שמן של תרומה ואע"פ שעומד הכהן והולך לו אין צריך לכבותו עד שיכבה מעצמו, ע"כ. ויש לפרש שכך אמר דוד, שדברי השם יתברך הם הנותנים לו כח ומתחילים אותו, ולכן הם קובעים עד הסוף ולא יעכב שום מחשבה או הרהור בהמשך.

נ נח נחמ נחמן מאומן

סוד חותם היראה שגילה הרמח"ל מבואר היטב בלקוטי הלכות!

ב"ה

עיין בלקוטי הלכות, יורה דעה ח"ב, הלכות כלאי בהמה ד:יד-טו, ותראה שדבריו הקדושים ממש מפרשים היטב את חותם היראה שגילה הרמח"ל ביחוד היראה הנדפס בסוף ספר קיצור הכוונות. פלאי פלאות, על פי מה שגילה רבינו הקדוש בספר לקוטי מוהר"ן תנינא, תורה ב, ועל פי הכוונות שגילה האריז"ל לחנוכה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ברכת נ נח בחנוכה לפי הרא"ש בני ישראל

ב"ה 

ג. חנוכה הוא ענין של נ נח כידוע, שהוא פרסומי ניסא באמונת חכמים, וכן מהדרין מן המהדרין מדליקין אחד שנים וכו', והשם פצפצי"ה הוא שם של חנו"ך. וע' במס' מגילה דף כא, והובא בהרא"ש שם דף ד: (ויש שם טעות בדפוס – מקום נקי מכתב, שממש מראה מקום להדיבור הנצרך!) דנר חנוכה יומא קמא מברכין נ נ"ח וכו'. וע"ש שבפורים מברכים מנ"ח אותיות נחמ. (ויש שני קושיות שהא' מתרצת השניה. דהיינו א' למה כתבו רק נ נח, וב' הלוא רק ר' נחמן זכה לדעת הסוד הזה של נ נח נחמ נחמן מאומן. ובזה השנית י"ל הראשון שבאמת שלפני ר' נחמן לא זכו לדעת את הסוד של נ נח נחמ נחמן מאומן רק שמץ מינייהו ורק לאיזה רגעים, ולכן כאשר התחילו לכותבו ונעלם ממנו, לא הספיקו לכתוב רק נ נח, ועל כן כתב הרא"ש וכו'. הילולה של הרא"ש בטו חשון - באותו יום של מתתיהו כהן גדול חשמונאי).

[והנה בענין פרסומי ניסא יש לדיין טובא, כי הב"ח והפרי מגדים ( או"ח תרע"ט:א) כתבו (ושורש הדבר בנוי על הרמב"ן) שעיקר מצות נר חנוכה הוא שממונו ידלק, וא"כ לו יצוייר שכל הענין שכותבים נ נח על הקירות היה רק מדין פרסומי ניסא אז יש לדון עם מספיק שהחומר כתיבה הוא ממונו ולא הבית או הקיר שנכתב (ועיין בפרק שנשאנו בענין כתיבת נ נח על רכוש של אחרים, שאולי יש בזה מדין כח מעשיו הגיד לעמו – דהיינו דין כיבוש, ואז יש לדון עוד טובא כמובן), אכן וודאי יש עוד הרבה ענינים גדולים ודברים העומדים ברומו של עולם בכתיבת נ נח כמובן קצת מרחוק לכל המעיין בקונטרסינו. וגם כעת שמעתי שיעור מר' אשר ווייס של העדה החרדית, שרצה לחדש דרך אחר בסוגיא בענין מה הקשר בין נר שבת לנר חנוכה, שהלוא נר שבת זה מדין עונג וכבוד ונר חנוכה זה מדין פרסומי ניסא, ועוד שאלות בסוגיא, והוא העלה שאין הדין של פרסומי ניסא דין בממונו, רק דין שרובצת על הנמצא, אם זה יחיד אז מוטל עליו ואם זה רבים נמצא המצוה חל על כולם שאחד יעשה בשביל כולם, ולפי זה יכולים לומר שהמצוה לפרסם נ נח חל על כולם, ושפיר יכולים להצטרף ולקיים כתיבת נ נח אפילו על רכוש של מי שהוא אחר, וכל זה כתבתי רק לרווחא דשמעתא, כי הלכה למעשה זה הכל חכמות, ועלינו לעשות כל מה שביכולתינו לפרסם שם של רבינו להאיר אור השם יתברך בעולם.]

והנה צ"ב דבחנוכה חוזרים באחוריים שמונה פעמים, משא"כ בשיר הגאולה חוזרים באחוריים רק עד מרובע. ונראה שבחנוכה כיון שלא עושים האחוריים במכה אחת, רק בימים שונים זה אחר זה, צריכים להגיע ממש להסכום הנדרש של עשרה. ובזה יוצא לנו חידוש עמוק, שבכלל החשבון של עשרה יש השמונה נרות השמש והמדליק, שגם המדליק בעצמו בא בחשבון. (ולכאו' נרות חנוכה הם האור של הצדיק, והשמש, אלו הנחמנים המשמשים את הצדיק ומביאים את האור להעולם, אכן גם במדליק יש הנקודה שלו, איך שאור הצדיק מאיר בו וממנו). ולכן קוראים ליום שמיני של חנוכה "זאת חנכה" (ולא "זאת חנוכת" – כלשון הקריאה בתורה), שהיא בגמטריא, נ נח נחמ נחמן מאומן.

נ נח נחמ נחמן מאומן

נ נח נחמ נחמן מאומן!

רמדאן

ב"ה

לכאורה רמאדן, כשמו הוא, מרים את הדין רחמנא ליצלן (וע' משלי יד:לד - צדקה תרומם גוי - {רש"י: ישראל} וחסד לאומים חטאת  {רש"י: הם עכו"ם שגוזלים מזה ונותנים לזה}, וידוע מש"כ בזוהר הקדוש על זכות המילה של ישמעאל שמזה יש לו אחיזה בארץ ישראל עד היום הזה, ואכמ"ל).

ולכאורה לעומת כח הטומאה הזו יש לכוון את היחוד על הפסוק (ישעיה כו:יא)

יְהוָה רָמָה יָדְךָ בַּל יֶחֱזָיוּן יֶחֱזוּ וְיֵבֹשׁוּ קִנְאַת עָם אַף אֵשׁ צָרֶיךָ תֹאכְלֵם

וון את היחוד על ע' בקיצור כוונות של הרמח"ל על שמונה עשרה של שחרית, בברכת סלח נא, שכז"ל (הגה: ואומרים בברה זו נוסח זה: האל הגדול והגבור והנורא חטאתי לפניך ובכבודך מריתי, אנא מלך מוחל וסולח, סלח לי מול לי כפר לי, כי אל מלך מוחל וסולח אתה.

ויש בנוסח זה כ"ד תיבות כנגד כ"ד בתי דינים. ותכוין באמרך "ובכבודך מריתי" שפגם העונות גורמים שהשכינה נהפכת מרמה למרה, וזהו מריתי, ובכח התשובה תשוב לרמה. ותכוין שתתקן השכינה בג' (בדפוס גי' - בטעות) יחודים: יאההויה"ה יאהלוההי"ם יאהדונה"י שהם בגי' (בדפוס בג' בטעות) נר, ואז תעשה זו השכינה - הרמה, שעולה נר. ואחר כך יתחבר בה הזכר שהוא יה"ו, והה' של הרמה יתדבק ביה"ו ויהיה: "יקוק רמה", ואז - "בל יחזיון", שהקליפות נכנעות. 

ותוכל לכוין זה היחוד על פסוק ה' רמה, בכל פעם שתרצה), עד כאן לשונו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

נר שבת קודם לנר חנוכה

ב"ה

בהשקפה קלה, י"ל דנר שבת, שהוא המעכב בשלום בית, אם אין ידו משגת קודם לנר חנוכה, כי נר חנוכה מרמז על אור עוד יותר גדול של השלום של מחלקת לשם שמים (לקוטי מוהר"ן תורה נו), כי אי אפשר להשיג את השלום הגדול הזה של מחלקת לשם שמים טרם שתשיג בפשיטות השלום בית כמבואר להדיא בלקוטי מוהר"ן (תורה יד - ושם מפרש ענין נר שבת קודם לקדוש היום), שרק על ידי שלום בית זוכין לתפלה, ועל ידי זה זוכים לשלום הכללי. ומבואר שם ענין מצות נר חנוכה שמצותה להדליק סמוך לפתח הבית, שזה בחי' העלאת הכבוד לשורשו ביראה, וענין זמן ההדלקה משעת יציאת הכוכבים עד שתכלה רגל מן השוק, הוא ענין ביטול הלשון הרע - ריגול, והוא ענין שלום הכללי, שלא יתקיים אפילו משא ומתן, כי דעת הקונה והמוכר יהיו שוים. וכל זה לכאורה על כרחך רק לענין סחורה של עולם הזה, אבל במשא ומתן של הלכה, בפלפולא דאורייתא, שם עיקר שלמות השלום, שהוא דעת עליון גבוה מאד, הוא מחלקת לשם שמים. נר מצוה ותורה אור (ראשי תיבות אומן כידוע), שהנר אין אורו גדול, והוא בעיקר מרמז על שלום בית, אכן בחנוכה כל אחד מרבה בהדלקה כפי בחינתו נר איש ובית, וכפי מנהגו, איש על מחנהו ואיש על דגלו, וזה כבר מראה על שלום הכללי של אור התורה והדעת בחי' מחלקת לשם שמים.

נ נח נחמ נחמן מאומן