Posts
ב"ה
ספר כוכבי אור
המעשה שספר רבנו ז"ל שבזמן
הבעש"ט ז"ל היה מנגן אחד שהיה עור וכו' והגביר הקמצן הזה שניהם הם
במדרגה אחת ע"ש[1]. רמז
לזה בהנביא ישעיה (מב:יט – הפטרה לפרשת בראשית) מי עור כי אם עבדי וכו' מי עור
כמשלם ועור כעבד ה'. כי הגביר רצה לעשות את הצדקה לשם שמים נקי בלי שום פניה, וזה
שלמות המצוה, וזה מי עור כמשלם.
[1] הראו לי מעשה דומה בספר אמרי פנחס השלם, כרך ב' –
ליקוטי אמרי פנחס, יחזקאל שרגא פרנקל, בני בקר תשס"ג, שער הסיפורים אות קצט
ע' ריב: פעם אמר רבי פנחס (מקאריץ) כי הוא רוצה לבקר את החולה האיש שהיה מזמר עם כלי
זמר על שמחות והיו קוראים לו 'דער בלינדער כליזמר' מפני שעיניו היו עצומות תמיד.
והתפלאו על רבי פנחס שמבקש לבקרו. ואמר הרב רבי פנחס כי זה האיש הגם שקוראים לו
'איש עיוור' אמנם באמת אינו עוור ויכול לראות בעיניו, אלא היות שפרנסתו היא לזמר
עם כלי זמר בשמחות ולפעמים מוכרח גם כן לעמוד בין האנשים ובין הנשים והיה מפחד שלא
יכשל ח"ו באיסור ראיה, לכן החליט לעצום את עיניו לכל ימי חייו, וכן עשה שסגר
עיניו לצמיתות. וטרם שנסתלק האיש אמר: לאמיר נאך איין מאל געבן א קוק אויף די
וועלט, ופתח את עיניו ותיכף אחר זה יצאה נשמתו, ע"כ.
צריך עיון קצת מה החשיבות הזה בלא
להסתכל כלל על נשים, הגם שודאי יש ענין בדבר, וידוע מרח"ו שמי שלא ראה צורת
אשה ארבעים יום יכול להבחין בכלי אם נטבל, מ"מ איך זה מגיע למעלה כל כך חשובה
ששוה לבעל צדקה גדול בסתר. וצע"ק גם כן הגמרא שהמסתכל בנשים שמכבסות הבגדים
בנהר נקרא רשע. למה בראיה בעלמא שרואה יד אשה או קצת מרגלה יחשב לרשע?
ולכאורה הענין מבואר ע"פ מה שפירש
ר' שמשון מאסטרופליא על הפסוק לא ילבש, שעל ידי שמסתכל באשה מתלבש בצורתה
ר"ל. ולכן מי שלא מסתכל צדקות ה' עושה (בלק"מ לז, צדקה ותענית בחי' אחת,
והרי זה בחי' תענית לעינים) כי הצדקה בחי' בגד כמש"כ (ישעיה סא) בגדע ישע מעיל צדקה יעטני, וכתיב (ישעיה
נט:יז) וילבש צדקה כשריון.
ולפי זה מיושב מה שהקשיתי במקום אחר על מש"כ בצעטיל קטן שכל פעם שרואים אשה מיד לכוון שם אדנ"י, שלכאורה לענין שמירת הברית העיקר לכוון בשם ש"די. וי"ל שלא היה מתיחס לנסיון שמירת הברית – שהרי דיבר שם אפילו על הסתכלות בתינוקת, אלא שדאג על הפגם הגדול הזה של הלבשה בצורת נקבה.
נ נח נחמ נחמן מאומן
