הבעל שם טוב חשב שאבד חלקו בעולם הבא

 ב"ה

שיחות הר"ן מח שפעם אחת נפל בדעתו מאד מאד עד שנדמה לו שבודאי לא יהיה לו עולם הבא.

צריך ביאור שהרי בברסלב מספרים שזה היה כאשר הבטיח ילד לעקרה באיסטנבול בדרכו לארץ ישראל, ושמע למעלה שעבור זה יפסיד חלקו, ואילו מהלשון כאן משמע שהיה מסיבה אחרת, שהיה לו חלישות הדעת.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה קח - תענוג קטן של רבע שעה יכול לאבד הכל

 

פעם אחד ספר מענין מעשה בני אדם. ענה ואמר: הלא האדם, בשביל תענוג קטן אחד של רבע שעה הוא יכול לאבד ולהפסיד כל העולם הזה עם העולם הבא.

צריך ביאור איזה תענוג יש שמאבד כל העולם הבא ח"ו, הלוא נאוף חייב מיתה אבל יש לו חלק לעולם הבא. וכן צריך ביאור איזה חטא מפסיד כל העולם הזה. ולכאורה מובן כוונת רבינו, שאינו מדבר על חטא בעלמא, אלא על מעשה בני אדם, שהאדם עלול לעשות מעשה שגעון גמור כדי למלאות להשיג איזה תענוג קטן, וכמו למשל מה ששומעים על אנשים מפרסמים מאד בעשירות או ראשי מדינה וכדומה, שפתאום בא להם ללכת ערום בפרהסיא ולעשות עניני נאוף, ובזה הורסים את כל חייהם (וענין ההפקרות הזה מצינו בדברי רבינו עיין חיי מוהר"ן תקעב - שזה יצר הרע גדול אצל כמה בני אדם ובפרט הגדולים במעלה, שבשביל דבר אחד שנדמה להם שהוא מצוה הם מפקירים הכל ובאים על ידי זה לקלקולים רבים, ובפרט כשבאים על ידי זה לידי מחלוקות וכו', ועיין שיחות נו - יש בבני אדם שיכול להפקיר הכל ולסלק כל התאוות בשביל איזה תאוה או עקשנות שהוא רוצה, ובשיחות שג - מי שמהרהר בהרהורי נאוף הוא שוטה. כי הלא אפלו איש פשוט שקורין בעל הבית הוא גם כן אינו חפץ שיהיה נתפס חס ושלום בענין זה. אפלו אם אינו ירא חטא כלל על כל פנים בודאי אינו רוצה שיהיה לו בזיון בזה שיתפסו אותו עם אשה אחרת, ע"ש). ומזה ירדו מטה מטה עד שיפסידו הכל.

ואין זה דומה למש"כ בספר חיי מוהר"ן תמא - פעם אחת אחז רבנו זכרונו לברכה את הרב רבי שמואל אייזיק כנגד לבו ואמר לו, בשביל מעט דם כזה, הינו שבחלל הלב תאבד את העולם הזה והעולם הבא, עיין שם. ששם לא כתב 'כל', אלא שכל פעם ופעם יביא אותו לחטא ויאבד העולמות.

שוב הראו לי שר' נחמן מטשהרין ציין למה שמובא בספר מדרש תלפיות, ענף חלקים של השעה:

גליא רזיא בסוד פנה אלא תפלת הע"ר ע"ר שהשעה היא תתר"ף חלקים, ורביע שעה הוא ר"ע חלקים, עיין שם באורך ובספר קרבן שבת דף צה ע"ג מה שפירש על זה.

אמ"ה רמז לדבר ויהי ער רע בעיני ה' מלמד שלא היה ער בלתי הגון לפני ה' כי אם מנין ר"ע בלבד, שהוא ר"ע חלקים, שהוא רביע שעה, ועל זה המיתו, כי לצדיק גמור כמותו היות רביע שעה בלתי הגון דבר גדול הוא.

ובזה נראה דזהו כוונת חז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום דכתיב רק רע כל היום וכו', ההתגברות בכל יום הוא שמחטיאו כל היום ונראה בעיניו כאילו לא החטיאו כי אם מעט מזער שיעור ר"ע שהוא רביע שעה, ובזה מתגבר להחטיאו עוד, ושיעור הכתוב רק רע כל היום, רק מיעוט, כלומר מיעוט הוא בעיניו כשיעור רביע שעה, שעולה ר"ע חלקים מה שהחטיאו בכל יום, כי מה שהחטיאו כל היום חשוב בעיניו מעט כשיעור רק חלקים בלבד כמדובר.

ואפשר דזהו רמז הכתוב בנבל בשמואל א' סימן כד, ואיש במעון וכו' ושם האיש נבל וכו' והאישר קשה ורע מעללים והוא לבי, כלומר כל כך קשה ורשע היה דבלק רביעי שעה שהוא ר"ע חלקים היה כולל בה מעללים רעים הרבה, ואל תתמה מזה משום שהוא כלבי, כלומר הוא עצמו היה היצר הרע, וכדאיתא בזוהר שהיצר הרע נקרא כלב, וזהו והוא כלבי, ירצה הוא עצמו היצה"ר, דכל כך שמע לעצתו עד שהפכו כמותו ונעשה כלו יצר הרע, וזה אינו מהתימה דברביעי שעה מנין ר"ע חלקים היה עושה מעללים רעים הרבה, דכמה כחו של יצר הרע, הרחמן לשיזבן.

ואפשר גם כן דזהו הכונה בענין המתאוים, ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע, ונקדים קודם מאמר חז"ל בענין העגל, אמר הקב"ה שתי פנים בזעם כשאני בזעם אתה מבקש עליהם, והדבר בהפכו, לכן כשבא ענין המתאוים שראה משה שפניו יתברך בזער, ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע, מקל הענין כאילו לא חטאו כי אם רביע שעה שהוא ר"ע חלקים, ע"כ.

והנה כתב שער ואונן רק מפני חשיבותם נענשו כל כך על רבע שעה. אז צריך ביאור אם זה היה כוונת רבינו, שרק אנשים גדולים יכולים להפסיד הכל ברבע שעה, או שרבינו חולק על זה, או שרבינו מדבר על חטא יותר גרוע ממה שעשו ער ואונן. אי נמי שזה שכתב שרק מפני חשיבותם, היינו מפני שהיו קטנים, אבל מי שהגיע להיות בר עונשים, יהיה מי שיהיה, רבע שעה כבר מתחייב לגמרי.

וצריך ביאור, אם חטא ער ואונן היה הוצאת זרע לבטלה, למה זה תלוי ברבע שעה. וי"ל לפי תוספות בסנהדרין נח: שהביא ממסכת יבמות לד: שחטא ער ואונן היה ביאה שלא כדרכה, ופירש דלא אסיר אלא שעושה כך תדיר שלא תתעבר ויכחיש יופיה אבל אם רוב תשמישו כדרכה אלא שבאקראי מתאוה לה שלא כדרכה שרי ע"כ. וי"ל שגם חומר הוצאת זרע לבטלה, שלפי מסכת כלה רבתי אין לו חלק לעולם הבא, והרי לא נמנו ער ואונן עם אלו שאין להם חלק לעולם הבא שפירטו המשניות בסנהדרין, ואולי מפני שהיו קטנים, וכן מפני שמתו קודם שהתרגלו יותר מדי בזה. [ולפי הגאונים אשת מומר אינה נופלת ליבום, שאינו חשוב אחיך, ואילו ער ואונן נחשבים אחים לשלה כמפורש בקרא].

מה שתפללים להנצל מבושה

 ב"ה

למען לא נבוש ולא נכלם ולא נכשל לעולם ועד.

קצת קשה שהרי קי"ל (בבא בתרא עה, ליקוטי מוהר"ן כא, ובעוד מקומות) שכל מהות של עולם הבא – כל צדיק וצדיק נכוה מחפתו של חבירו. ואפילו אם הכוונה כאן הוא שלא נבוש מעבירה ממש, איך מתפללים סתם שלא נבוש אם זה ממש מהות עולם הבא.

י"ל על זה הגדיר – לעולם ועד. לעולם ועד זה בחי' זעיר אנפין (-עולם של ו' קצוות) ונוקביה, או מלכות לבדה (-כמו בכוונות של ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד). וידוע ששכר עולם הבא מתחיל מאבא ואימא (עיין קל"ח פתחי חכמה).

נ נח נחמ נחמן מאומן

אמת הוא בחי' עולם הבא ובחינת עולמות העליונים והיכלות

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן

סו:ג כי עיקר מפלת הרשעים לעולם הבא, הוא על ידי האמת שיתגלה אז, כמ"ש (משלי יב) שפת אמת תכון לעד, כוננת לעד לא כתוב אלא תכון, כי לעתיד לבא יתגלה האמת, וכו' וכו' וע"כ כשזוכין לאמת בעולם הזה כנ"ל, על ידי זה נתגלה בחי' הפנים כנ"ל, ואזי ממשיכין בחי' עולם הבא בתוך העולם הזה וכו' ע"ש.

ובזה מובן יותר מה שרבינו גילה בריש ספר המדות, אמת א:א - מי שרוצה לדבק את עצמו בהשם יתברך, עד שילך במחשבתו מהיכל אל היכל ויראה את ההיכלות בעיני השכל, ישמר את עצמו מלומר שקר אפלו בטעות עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

להשיג בכח הדמיון מה שרבינו משיג בשכל

 ב"ה

ספר חיי מוהר"ן

תקכא. ואמר אתם יכולים להשיג בכח המדמה שלכם מה שאני יכול להשיג בשכל, ע"כ.

צ"ע כי משמע מזה שהשגות של רבינו הם כמקיפים קרובים להם, ואילו במקום אחר אמר שאפילו השיחות חולין שלו יהיה השיג עבורם בעולם הבא, וכן במקום אחר אמר שהשגות של הצדיקים בעולם הזה יכולים להיות הרבה גבוהים אפילו מהשגות של אנשים בעולם הבא, ועוד דיבורים כאלו. ולכאורה צריכים לאמר שבכח המדמה יש הרבה מדרגות, כמו שחלום הוא אחד מששים של נבואה, ולכן בדמיון בעלמא יש יכולת להשיג מה שרבינו יכול להשיג בשכל, אבל לא בדמיון חזק שהוא מקיף קרוב להשכל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

תורה קיב - הבא לטמא פותחין לו - יש לי - לו - פתחים הרבה - חידוש יפה לפי גרסה המדוייקת של דפוס רבי נתן תקפא

ב"ה

תורה קיב

כי באמת יש שם פתחים הרבה כשארז"ל (יומא לח:) הבא לטמא פותחין לו, יש לי פתחים הרבה, ע"ש, כך גירסה המדוייקת של הוצאת רבי נתן שנת תקפא: יש לי, וכן לקמן ריש ד"ה שייך לעיל: יש לי פתחים הרבה. (והלשון של פתחים הרבה לא מצאתי כל עיקר, רק בסוגיא של טומאה, נמצא ביטוי כזה), ושם בהמשך כתוב: דאי הדר בתשובה מעיילי לי' וכו' ע"ש, וכתוב לי', ולא רק לי. ובהוצאות שלאחריה תקנו את הלשון: יש לו. ואפילו אם טעות היה, הלוא דבר הוא שפעמיים נפל טעות כזה.

ואולי יש בזה רמז להיו"ד של עולם הבא - יש לי - ליו"ד פתחים הרבה. כי רבי נתן שאל את רבינו מהגמרא שעולם הזה נברא בה' שכל הרוצה לצאת וכו'. ואין שם פתחים הרבה, רק פתח אחד גדול. אכן רבינו גילה שבאמת לפני האיש הנופל פתחים מאנשים אחרים, הנפילות שלהם הם פתחים לו, כי מה שנחשב להם נפילה יכול להיות מדרגה גדולה עבורו ע"ש. ולפי זה, הרי הנפילות שלהם הם בחי' יו"ד, בחינת עולם הבא בשבילו (וכמו שרבינו אמר בפירוש במקום אחר, שמה שצדיק אחד כבר משיג בעולם הזה יכול להיות מה שחבירו לא ישיג רק בעולם הבא). ונמצא שאם נפילתו של זה היה לתכלית העליה, הרי באמת בנפילתו פתחו לו כל מיני פתחים להגיע להיו"ד שלו, ודו"ק.

נ נח נחמ נחמן מאומן

שיר חדש ועצה חדשה שאין אחריה שום צרה - נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה

בספר חיי מוהר"ן אות תל. אין דרכו לדחק על שום דבר שיהיה דוקא כך וכו' גם אני יודע שכל טובות עולם הזה אין טובתו שלמה, וכל טובה מטובות עולם הזה מכרח שיתגלגל ממנה איזה דבר שאינו טוב. כי אי אפשר שיהיו טובות עולם הזה שלמות לגמרי, על כן אינו רוצה לגזר ולדחק את האדם שיעשה דוקא כרצונו, פן בסוף, כשיתגלגל איזה דבר לא טוב מזה יתרעם עליו וכו' ע"ש.

הנה דברי רבינו הקדוש פה הם ממש כמו שמצינו ברש"י סוף פרק שני של מסכת ערכין (יג: - הבאתי הלשון בערך שיר חדש – שירה חדשה) שהגמרא שם אומרת שבימות המשיח הכנור יהיה של שמונה נימין, ורק לעולם הבא יהיה של עשר ויהיה נקרא שיר חדש לשון זכר, ובפירוש רש"י ז"ל כך תשועות הללו (אפילו של ימות המשיח, הם בחי' נקבה כי) סופן לילד צרות, אבל שיר של עולם הבא לשון זכר שאינו יולד, עכ"ל.

ולפי זה, לענין השיר חדש שגילה רבינו הקדוש בפתק, נ נח נחמ נחמן מאומן, היה ראוי שיצוה דייקא עליו (אכן היה לרבינו עוד הרבה טעמים שלא גילה כמש"כ כאן). אכן מה ששייך לעולם הבא הוא כולו רצון בלי שום כפיה.

ובשיחות הר"ן (קפה) רבינו גילה שכל הנהגה שהוא מצוה הוא סגלה ותקון ומועיל על מה שעבר ועל העתיד ולאחר ההסתלקות של האדם, ולימות המשיח, ולתחית המתים ולעתיד לבוא, ע"כ. הרי שבדבר הצואה היה לו התוקף של עולם הבא, רק עם כל זה, כאשר היא פועלת בזמנינו על כרחך יהיה משהו לא טוב מתגלגל ממנו כפי גשמיות העולם. ולפי זה י"ל גם לענין השיר חדש שגילה רבינו, שכל עוד ששרים אותו בעולם הזה בזמנינו עוד יתגלגל מהישועות שלו איזה צרות רחמנא ליצלן. אי נמי, הגם שיש בכל ציווי תוקף המגיע ומועיל ומתקן אפילו לעתיד לבוא, אינו לגמרי בשלמות של עולם הבא, ואילו השיר חדש, שהוא לגמרי בחינת עולם הבא, כי על כן נקרא שיר חדש, ולא שירה חדשה כנ"ל, אין שייך אחריו שום צרה כלל, אפילו כאשר שרים אותו בעביות עולם הזה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

כל ישראל יש להם חלק לעולם על ידי נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה

במשנה ראש פרק חלק (מסכת סנהדרין פרק י', וכן מובא לפני כל פרק בפרקי אבות): כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר (ישעיה ס)  ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר, ע"כ.

מעשה - "ידי להתפאר" עם האותיות בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן - מעשה של רבינו!

נ נח נחמ נחמן מאומן