Posts
ב"ה
רבי יהודה היה נותן בהם סימנים
– דצ"ך עד"ש באח"ב, ע"כ. דצ"ך עד"ש, עם הב' תיבות
והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן י"ל דצ"ך עד"ש ב"א,
בגמטריא נ נחנחמ נחמן מאומן, ח"ב הם העשרה מיני נגינה, שהם ח'יי ב'רסלב. וכן נעוץ
סופו בתחילתו, באח"ב ד"צ, עם הכולל בגמטריא נ נח. ובלי הצ' – הצדיק, יש
רק חב"ד (עמש"כ בערכו).
האותיות האמצעיות עדשב,
בגמטריא רבינו נ נח.
רבי יהודה על שם יהודה בן
יעקב שנתן לתמר ג' דברים לערבון, והיא הציגה אותם לו כסימנים להכיר. וזה היה לתקן
מה שרימה את יעקב אבינו בהכר נא הכתנת בנך, ויעקב רימה את יצחק אביו כאשר קיבל
הברכות, והסימנים שמסר לרחל, מסרה אותם ללאה, ועי"ז ראובן היה ראשית אונו ולא
יוסף. ואנחנו נוהגים ליתן סימנים בראש השנה, ראש בגמטריא דצ"ך עד"ש באח"ב,
וכל ענין של רבינו הוא ראש השנה, ושמו של רבינו, נ נח נחמ נחמן עם הכולל, בגמטריא
פצפצי"ה, המלאך הממונה על תקיעת שופר, ורבינו נתן סימן על זה בשורה תחתונה של
הפתק. והפתק הוא ערבון על הגאולה. וקי"ל שהקץ לא יאוחר מו' אלפים שנה, ו'
אלפים חסר ערב"ן – התרע"ח – אחר ד' שנים בתרפ"ב כיון שעוד לא הגיע
הגאולה, רבינו שלח לסבא ערבון וסימן, וזה מה שהפתק הקדוש מתחיל: מאד היה קשה לי, וכבר זכינו לכמה פירושים
יפים להבין הקישוי בדבר, ולפי דברינו פה נוכל לפרש בעזה"י, מאד, זה מא'-ד',
שרבינו חיכה ד' שנים לתוך שנות הערבון, שנים של קישוי הגלות, וכיון שעוד לא בא,
רבינו נכנס בעצמו לעובי הקורה, ונתן סימן וערבון.
סימנים על המכות, נלע"ד
שי"ל כי ידוע שמצרים נקראת כור הברזל, שמצרפים המתכת. והנה כתיב (יחזקאל
כב:כב) כהתוך כסף בתוך כור כן תתכו בתוכה, ותרגם יונתן:
כאיתמסאה כסף בגו כורא כן תתמסון בגוה, ע"כ.
הרי שענין ההיתוך בכור הוא המסאה או מסון, קרוב ללשון סימן.
