תיקון של אלול - ישמע בזיונו וישתוק - מה אם הבזיון בא מגוי

 ב"ה

בסוף התורה: שעל ידי הדמימה והשתיקה, ששותקין לחברו כשמבזין אותו, על ידי זה זוכה לתשובה, שהיא בחי' כתר וכו' כי צריכין להזהר מאד לדון את כל אדם לכף זכות, ואפלו החולקים עליו וכו' וכו' כך כל אחד מישראל הוא בחינת כתר להשם יתברך וכו' עיין שם.

משמע שכל ענין של ישמע בזיונו וישתוק אינו אלא כאשר הבזיון בא מיהודי, אבל אם הבזיון בא מגוי, שאין ענין לדון אותו לכף זכות, אין ענין. אם לא שנדחוק שענין זה המבואר בסוף התורה אינו אלא תוספת טעם על עיקר התורה.

אכן יש לפרש, כי כבר פירשו ומקובל אצל אנ"ש שהענין של ישמע בזיונו קאי בין אדם לעצמו, שהאדם שותק מול כל הרע שיודע בנפשו שנכשל בו, - והנה אפילו בזה יש להעמיק ששתיקה זה הוא ענין לדון את עצמו לכף זכות, ודוק, ועל כל פנים, כן יהיה כאשר הבזיון יבוא מגוי, שכיון שהאדם שומע את זה, באמת לא משנה מאיפה הוא בא, ועל פי יסוד הבעל שם טוב בקונטרס עקרי אמונה האדם יכול לקבל מסרים עליונים מגוי, והרי הוא דומה ממש לענין הנ"ל ששותק בינו לבין עצמו מלפני חטאותיו וחסרונותיו. אכן גם זה לכאורה תלוי במה שביארתי בס"ד בסוף מסכת גיטין – דף פח, שגט מעושה על ידי גוי אינו כלום, ואינו בכלל יסוד הבעל שם טוב הנ"ל, כי יסוד הנ"ל מיוסד על האיש שעולה לבחי' עולם אצילות ומבין שהכל מהשם יתברך, אבל אדם שצריכים לכופו ליתן גט, הרי המכות שהוא מקבל הם מגוי ממש (אפילו שהיהודי אומר רוצה אני, ודוק). וכן לענינינו, כל זמן שהאדם לא יבין שהגוי המבזה אותו אינו אלא שהשם יתברך מוסר לו רמזים, וחושב שהגוי עושה לו את הרע, אז יש לצדד כנ"ל שאין שום ענין לקבל הבזיון, ואדרבה יש למחות, כמו שאם יש גוי כופה יהודי ליתן גט, לכאורה צריכים למחות.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אחז בן יותם

 ב"ה

ספר מלכים ב

ב:טז:ב בן עשרים שנה אחז במלכו ושש עשרה שנה מלך בירושלים ולא עשה הישר בעיני ה' אלקיו כדוד אביו.

שנה בגמטריא פצפצי"ה ובגמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה. במלכו ושש, בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הישר ע"ה בגמטריא רבי נחמן בן פיגא, ובגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, עם הט"ו אותיות. עשה ע"ה בגמטריא רבינו נ נח.

הראשי תיבות של: עשרים שנה אחז במלכו ושש עשרה שנה, בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן. ועם הכולל בגמטריא רבינו נחמן מברסלב.

הסופי תיבות של: בן עשרים שנה אחז במלכו בגמטריא נ נח.

כ' שנה, כ' זה בחי' כתר ובחי' יו"ד, ומלך י"ו שנה, הרי צורת א – יו"י. שזה בחי' תשובה כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה ו'. כל כך המתינו לו לעשות תשובה. [עיין בספר כסא נכון, אחז גמטריא י"ו (-גם פעמיים י"ו עושה צורת א' כידוע) כמנין שנים של מלכות אביו, אולי יחזר ויתקן באותן השנים וכו']. ועיין שם בתורה ו' שזה ענין זובח תודה יכבדנני. אחז ע"ה בגמטריא זבח. ובשער הגלגולים הקדמה לו ז"ל שמעתי ממורי ז"ל דראשי תיבות של 'אשר חלב זבחימו' (דברים לב:לח) הם אחד, והוא סוד גלגול אחז בן יותם, ואיני יודע כונת הענין למה נרמז כאן, עכ"ל, ובבן יהוידע בסנהדרין קג. כתב כי חלב זבחמו בגמטריא עבד ה', ואם זבחימו עם י', בגמטריא עבד הא-ל, שסופו נתקן. ולפי תורה ו' אתי שפיר, גם ענין הזבח, וגם לשון חלב, כענין האווזי דשמיטן גדפייהו משמנייהו – 'שאוחזין' לשון אחז, עצמן בבחי' שמנת עבית.

בפרשת בהעלותך (במדבר י:טז) ועל צבא מטה בני זבולן אליאב בן חלן. ראשי תיבות של זבולן בן חלן – באחז. וכן אליאב, אל – אב"י – אחז בן יותם. וכן ג' אותיות הראשונות של זבולן ע"ה בגמטריא אחז. אחז גמטריא י"ו שעושים אות ז'.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ליקוטי מוהר"ן סוף תורה ו' כל יהודי הוא אבן טוב בכתר המלך על כן צריכים לדון אותו לכף זכות

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן

תורה ו

בסוף התורה – והנה מבואר לעיל שעל ידי הדמימה והשתיקה ששותקין לחבירו כשמבזין אותו, על ידי זה זוכה לתשובה, שהיא בחי' כתר וכו' וכו' כך כל אחד מישראל הוא בחי' כתר להשם יתברך, וצריך להכניס בו כל מין אבנים טובות שאפשר למצוא, דהיינו שצריכין להשתדל לחפש ולבקש אחר כל צד זכות ודבר טוב שאפשר למצוא בישראל, ולדון את הכל לכף זכות וכו' וכו' כי לפי דעתו וסברתו נדמה לו שראוי לו לבזות אותו וכו' עיין שם.

על דרך צחות יש לפרש, דקיימא לן (משלי כא:א) לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפץ יטנו. ולכן כל מה שמחשיבים איש ישראלי להיות אבן טוב בכתר המלך, הרי יש לו יותר מבחינה זו שלבו נטוי על ידי השם יתברך, ולכן בודאי צריכים לדון אותו לכף זכות כי מבינים היטב שכל מה שעשה היה חפץ השם להשיגו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מתכבד בקלון עצמו - ליקוטי מוהר"ן תורה ו

 ב"ה

ג:ג כי על ידי תשובה זוכה לכבוד ה' וכו' צריך לעשות תשובה על תשובה הראשונה, כי מתחלה כשעשה תשובה, עשה לפי השגתו, ואח"כ בודאי כשעושה תשובה, בודאי הוא מכיר ומשיג יותר את השם יתברך, נמצא לפי השגתו שמשיג עכשיו, בודאי השגתו הראשונה הוא בבחי' גשמיות וכו' עיין שם.

לפי זה האדם עושה לעצמו מה שאסור לעשות לאחרים – עיין ברמב"ם הלכות תשובה ד:ד:ד ז"ל המתכבד בקלון חברו אומר בלבו שאינו חטא לפי שאין חברו עומד שם ולא הגיע לו בשת ולא בישו אלא ערך מעשיו הטובים וחכמתו למול מעשה חברו או חכמתו כדי שיראה מכללו שהוא מכבד וחברו בזוי, ע"כ.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לנצח מידת הנצחון על ידי עבודת השם בכל הדמים שלך

 ב"ה

ספר ליקוטי מוהר"ן

 

תורה עה

יש מדת נצחון ומחלקת ומלחמה, ומהיכן בא מדה זו, מדמים שעדין לא עבד בהם השם יתברך וכו' עיין שם.

עיין מה שפרשתי בזה בס"ד את הפסוק (תהלים נא:טז) הצילני מדמים אלקים.

סבא ישראל גילה שהוא זכה להפוך כל דמיו לבחי' חלב. והוא ענין תיקון הברית, בחי' דם נעכר ונעשה חלב כמבואר בתורה כט, ולידת המוחין כמבואר בתורה כא, שהוא בחי' בושה, אזל סומקא ואתי חורא. ובתורה ו' רבינו מבאר ענין זו של הלבנת פנים, והעיקר שידום ויקבל בזיונו עיין שם. והנה קבלת הבושה בשתיקה הוא ממש היפוך מדת הניצחון, ובזה הוא זוכה לעבוד את השם יתברך בכל דמיו לגמרי, כי הרי כולם הפכו ללבן טהור, והרי גיטו וידו באים כאחת.

נ נח נחמ נחמן מאומן

דום לה' - תורה ו

 ב"ה

ויש להעיר עוד, ם' בגמטריא ת"ר, יגביה כנשר, והרי דו"ם, בגמטריא מצלת ים, וע"ה בגמטריא תורה ובגמטריא סמא"ל לילי"ת.

נ נח נחמ נחמן מאומן 

דום להשם - תורה ו

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן

תורה ו

אות ב.

ותקיון לזה, שיהפך דם לדם שיהיה מן השומעים חרפתם ואינם משיבים וכו' אז הקב"ה מפיל לו חללים וכו' ולבי חלל בקרבי (תהלים קט), היינו עי"ז נתמעט הדם שבחלל השמאלי. וזה בחי' זביחת היצה"ר, ועי"ז זוכה לכבוד אלקי, כמ"ש (תהלים נ) זובח תודה יכבדנני וכו' ע"ש.

ובאמת מצינו שגם זבח לשון דם, עיין בספר מלכים כאשר אליהו עבר לאלישע, בפסוק (א:יט:כא) וישב מאחריו ויקח את צמד הבקר ויזבחהו ובכלי הבקר בשלם וכו' ותרגום יונתן ונסי ית פדן תוריא והדמיה (-בפירוש יין הרקח: ולקח את זוג השוורים ונתחו. עיין בערוך ערך הדם ז"ל [אין שטיקען צערשניטען] (ע"ז לח) בגמרא ודלמא הדומי הדמי ועיליה, (קידושין עג) משלטי הדמיה אין בו משום אסופי ר"ח כתב משלבי הדמיה, כלומר אברים משולבות משלטי גדולות, וישסעהו כשסע הגדי (שופטים) תרגום והדמיה כמה דמהדמין גדיא, וינתחה לעצמיה (שופטים יט) תרגו' והדמ', עכ"ל).

נ נח נחמ נחמן מאומן

המתן

 ב"ה

מסכת יומא

לח:-לט.

תנא דבי רבי ישמעאל משל (לדברי ריש לקיש שהבא לטמא פותחין לו בא לטהר מסייעין לו) לאדם שהיה מוכר נפט ואפרסמון, בא (-הלוקח) למדוד נפט, אומר לו (-המוכר:) מדוד אתה לעצמך, בא למדוד אפרסמון, אומר לו: המתן לי עד שאמדוד איתך כדי שנתבסם אני ואתה, ע"כ

ומבואר בליקוטי מוהר"ן תורה ו:ב שהמתן הזה הוא בחי' כתר, בחי' שם אהיה, שיהיה לו הווי' בעולם, ע"ש. ולכאורה יש בזה בחינות שזה גבוה מעצם קבלת האפרסמון, וכמדומני שכן המשמעות בליקוטי הלכות, שהכתר מסדר ומיישב המוחין (ע"פ תורה כד. ואכן זה פעולת הדעת, שהיא חיצוניות הכתר). ואכן י"ל שלמשל בעולם עשיה, הכתר הוא השראה מעולם יצירה, ובעליית עולם עשיה, היא מקבלת נה"י שעולם יצירה, שהם עוד יותר גבוהים (וי"ל שאלו הם הג' בחי' תשובה בחי' סגול שמבואר שם ו:ה). אכן אפילו לפי זה יש בחי' שכתר עוד יותר גבוה, בסוד כתר מלכות, שהשראת הכתר ממש בחי' אצילות מהאין סוף ב"ה.

והנה הלוקח שבא לבחור, זה בחי' הגיע לפרשת דרכים, וכאשר בוחר באפרסמון, הוא בוחר בצדיק שידריך אותו בדרך ישר לפי שורש נשמתו, כמבואר בתורה ד:ח. וכן בתורה ו' מבואר שם שהכתר הוא הי' עליון של הא' שהוא בחי' משה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

תוכחת שמואל לשאול על שלא קיים מחיית עמלק

 ב"ה

ספר שמואל

א:טו:טז ויאמר שמואל אל שאול הרף ואגידה לך את אשר דבר ה' אלי הלילה ויאמר לו דבר.

שמואל בגמטריא רבינו נ נח ע"ה. שמואל אל שאול, עם הג' תיבות והכולל, בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן. הרף בגמטריא נחמן מאומן. ואגידה לך את, עם הי' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ואגידה לך את אשר ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן.

הראשי תיבות של כל הפסוק בגמטריא נון חית מם נון.

הסופי תיבות של: לך את אשר דבר, ושל: את אשר דבר ה' אלי הלילה, עם הכולל, בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה.

הרף, פרש"י ז"ל כתרגומו אוריך, פרוש, המתן, עכ"ל. המתן זה בחי' הכתר, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה ו', בחי' כתר לי, וזה בחי' נקודה העליונה של האלף, בחי' משה, ששמואל שקול כנגד משה ואהרן, וזה בחי' מצות בנין בית המקדש. אחר כך בפסוק יז, ויאמר שמואל הלוא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה וימשחך ה' למלך על ישראל, זה בחי' דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל (במדבר כד:יז), בחי' הו' של האלף, וזה בחי' מצות מינוי מלך. ואחר כך בפסוק יח, וישלחך ה' בדרך ויאמר לך והחרמתה את החטאים את עמלק ונלחמת בו עד כלותם אתם, בדרך זה בק"י ברצו בק"י בשוב, ומצוה הראשונה שנצטוו בכניסה לארץ, מחיית עמלק. בחי' חיריק ונקודה התחתונה של האלף. הכל כמבואר בתורה ו' שם.

 

א:טו:יט ולמה לא שמעת בקול י' ותעט אל השלל ותעש הרע בעיני י'.

שמעת עם הכולל, בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה. שלל בגמטריא רבי נחמן. בעיני, עם הה' אותיות והכולל, בגמטריא נחמן.

הראשי תיבות של: ולמה לא שמעת בקול י' ותעט, ושל: לא שמעת בקול י' ותעט אל השלל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

הסופי תיבות של: בקול ה' ותעט אל השלל ותעש הרע בעיני, עם הח' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

נראה לפרש שאלו השלש תנאים של תשובה, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה ו:ה מהפסוק בישיעה ו', פן יראה בעיניו – ותעש הרע בעיני י', ובאזניו ישמע – לא שמעת בקול ה', ולבבו יבין – ותעט אל השלל, ופירש המצודת ציון, ענין פריחה, וזה בחי' לב, כי צדיק כתמר יפרח, ודרשו במסכת סוכות דף מה עמוד ב, מה תמר זה אין לו אלא לב אחד אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים.

נ נח נחמ נחמן מאומן

משה בשעת פטירתו מפשיט הספקות של יהושע

ב"ה

במסכת תמורה דף טז. אמר רב יהודה אמר רב בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן אמר לו ליהושע שאל ממני כל ספיקות שיש לך, אמר לו, רבי כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר, לא כך כתבת בי (שמות לג:יא) ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל, מיד תשש כחו של יהושע (ס"א משה, וכן הגירסא בילקוט סוף פרשת בחקותי) ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות ונולדו לו שבע מאות ספיקות ועמדו כל ישראל להרגו, אמר לו הקב"ה לומר לך אי אפשר , לך וטורדן במחלמה וכו' ע"ש.

והדבר תמוה עוד מה ענה יהושע למשה רבינו, הלוא אפילו אם זכה להיות לידו ממש כל הזמן הלוא היה לו עולמי עולמות עד אין סוף לשאול ממשה רבינו שעלה לשמים ולמד מפי הגבורה ממש וכו'.

ועוד יש להקשות שהלוא קיימא לן שביום פטירתו של משה לא היה יכול לצאת ולבוא בדברי תורה, שנסתמו ממנו מסורות ומעינות החכמה (רש"י ריש פרשת וילך, דברים לא:ב), ואם כן איך רצה לפשט הספקות של יהושע.

עוד יש לדייק לשון הגמרא, בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן, שלכאורה "לגן עדן" מיותר לגמרי (ואולי יש מקום לומר שזה היה אחר העברתו דרך גיהנם להוציא משם כל הרשעים, כמבואר בחיי מוהר"ן אות תרב, שזה היה ספקו של רבי יוחנן בן זכאי אם יעבירנו דרך גיהנם).

ועוד צריך ביאור, הלוא יהושע זה שהחליש את עמלק לפי חרב, וכל ענין עמלק הוא הספקות, ספק בגמטריא עמלק, כידוע, ואם כן למה חשש משה שהיה נשאר ליהושע ספקות בשום דבר.

והנה מה ששאלנו שבו ביום של פטירת משה נסתמו ממנו התורה, י"ל על פי מה שרבינו גילה בתורה ו' (מיד אחר שנגמר לשון רבינו כתוב שם) ז"ל וזה פרוש "ויאמר ה' אל משה: קרא את יהושע" משה הוא נקדה העליונה ויהושע הוא נקדה התחתונה, "והתיצבו באהל" זה בחינת הרקיע בחינת הוא"ו שבתוך האלף, "ואצונו" כי משה היה צריך אז למסר הכל יהושע "ואין שלטון ביום המות (קהלת ח)" כי בשעת הסתלקות הצדיק אין לו שליטה וכח להאיר ליהושע על כן דיק ואצונו, אני בעצמי, כי חזרה הממשלה להקדוש ברוך הוא, ע"ש. ולפי זה י"ל שמשה לא חשב ליישב הספקות של יהושע בעצמו, אלא שהשם יתברך יברר.

והנה מבואר שם שאז משה רבינו היה עוסק להביא את יהושע לתוך האוהל, לתוך הוא"ו, שהוא בחי' בושת פנים, וובזה מיושב ומדויק לשון הגמרא כאן, בשעה שמשה נפטר לעולם הבא, בחי' בושת פנים לגן עדן. ויהושע הוא נקודה התחתונה, בחי' המלחמה עם עמלק ובחי' ידבר עמים תחתינו והדמימה, בחי' ישמע בזיונו וישתוק, שיחשוב שמגיע לו הבזיון, וכל זה בחי' ענוה. והגם שיהושע כבר החליש את עמלק לפי חרב, עוד היה לפניו מלחמת כיבוש ארץ ישראל, שזה אותו בחינה כמבואר שם. ויהושע התכונן לקבל אז את הכל ממשה רבינו והשם יתברך.

ונלע"ד לפרש על פי מה שרבינו גילה בלקוטי מוהר"ן תורה ד' אות ז ז"ל כמו משה רבינו שראה כתוב בתורה, וידבר ה' אל משה, ויאמר ה' אל משה, וישראל קוראין בכל יום בתורה שבחו של משה, והוא בעצמו מספר להם שבחיו, ולא היה למשה שום התפארות וגדלות מזה, כמו שכתוב והאיש משה עניו מאוד וכו' ע"ש. וזה מה שיהושע ביקש ממשה רבינו, ללמוד ממנו מידת הענוה שהיא מדה טובה מכל המדות טובות ובו נצטיין משה רבינו, ועל כן בודאי על זה ביקש יהושע ללמוד אז ממשה רבינו, וזה מה שאמר לו, הלוא כתבת עלי בתורה ומשרתו לא ימיש, ואיך זוכים לענוה לחיות עם זה כנ"ל.

מיד תשש כחו יהושע, בחי' הדמימה, שקבל את הענוה (ואתי שפיר אפילו להגירסה שנחלש דעתו של משה, כי זה מה שמשה רבינו מסר לו, הענוה וחלישות הדעת), ואכן כיון שלא זכה לענוותנותו של משה רבינו, לא היה יכול לעמוד בידיעת כל התורה. כי באמת כל ידיעה וידיעה בתורה הוא אישי, שמו נקרא עליו, ובכל מקום שהאדם רואה ולומד עליו למצוא את עצמו ולראות פחיתותו ושפלותו, כמבואר בתורה קכא, ויהושע לא הצליח לזכות לעמוד בזה בשלוש מאות הלכות שנשכחו לו ונולדו לו שבע מאות ספקות, כדי שיוכל לעמוד במה שכתוב עליו בפירוש בתורה.

ועמדו כל ישראל להרגו, בבחינת המבואר בתורה ד' שם, מי אשר חטא אמחנו מספרי, שאי אפשר להתקיים בלי ענוה מוחלטת כאשר התורה בפירוש משבחת אותו. ועל זה השם יתברך נתן לו העצה להתחיל כבר לעסוק במלמחת הנקודה התחתונה, שהוא גם כן בחי' מיתה, להפוך הדם לדום כמבואר שם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

משה רבינו והשגת הכתר ומחלוקת קרח

ב"ה

פרשת קרח - במדבר טז:ג

ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'.

י"ל בעה"י על פי המבואר בספרי הרמחל כמה פעמים בענין במופלא ממך אל תחקור שהוא האיסור לחקור בבחינת הכתר, והלוא יש לנו הרבה לימודים בספירת הכתר ואפילו בפרצופים עליונים. ועוד כמה תמיהות בענין. אלא שהעניין הוא שאסור לחקור חקירות של כתר דהיינו הלמה ומדוע ככה ולא אחרת, דהיינו מותר לנו ומצוה לנו לחקור ולהבין כל פעולת השם מה תכליתם בכל פרטיהם ודקדוקיהם, אבל אסור לחקור קודם לזה למה בכלל השם יתברך ברא ועשה באופן וצורה כזו ולא אחרת, רק לאחר שכן עשה מצוה להבין מהותה עד תכליתה איך זה מסתדר דוקא ככה.

וידוע שדעת וכתר הם אחד, כי לולא כן חס ושלום צריכים להגיד שיש אחד עשר ספירות שאנו מוזהרים ממנו בחומרה תקיפה בספר יצירה. אלא שהכתר הוא השראה מהדרגה למעלה והדעת חודר אותו לפנים.

ומחק הכתר להיות נעלם לגמרי, ואכן לא רואים את השם יתברך, רק הכל ממנו, גם המקום גם הזמן גם הנפש גם החומר, והוא בלתי נראה.

ולכן קרח טען שהרי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', בחי' דור דעה, יש להם את הדעת. ואם כן על משה רבינו התפקיד - ומדוע תתנשאו, להמליך את הכתר, שהוא בחי' מדוע כנ"ל. ובתפקיד זו אין ראוי למשה רבינו לקחת שום גדולה גלויה אלא להתעלם לגמרי כנ"ל.

ואכן מיד אחר טענתו כתיב (פסוק ד) וישמע משה ויפל על פניו. בחי' העלמה של הכתר.

וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר, בקר וידע ה' - היינו שהם רק מבקרים בדעת את ה', בחי' בוקר והתחלת הידיעה, כי: את אשר לו, בחי' הכתר שהוא לבדו יתברך, ואת הקדוש והקריב אליו, היינו שאר המידות שעל ידם מתקרבים להשם יתברך, ואת אשר יבחר בו, בחי' הצדיק, כי יעקב בחר לו י"ה (ה'קריב י'קריב כדלקמן), כי בחר ה' בציון, יקריב אליו, שהצדיק יקריב אליו לעצמו את כולם. 

וזה את אשר יבחר בו, דהינו הצדיק שעל ידו השם יתברך עושה מה שהוא בוחר, כי השם יתברך נמלך בנשמותיהם של הצדיקים, וזה הצדיק שהוא את אשר יבחר בו, יקריב אליו לעצמו וימלוך על כולם.

וזה יקריב אליו, א-ליו, לי"ו - מ"ו בחי' מילוי שם ע"ב והוא בחי' חכמה כידוע (והוא גם כן אותיות לוי, והרי משה זכה לכמה בחינות כי בחינת כתר הוא למעלה מן המקום, ולכן יכול לזכות לכל הרוחות כמבואר בלקוטי מוהר"ן, ולפי זה י"ל בזה טעה קורח, כי רש"י וחז"ל תמהו על קרח שהיה פקח איך הוא נפל בטעות הזה, וי"ל כיון שראה שמשה רבינו זכה לכמה בחינות חשב שגם הוא יכול). וא' בחי' כתר, והצדיק הוא בחי' נקודה עליונה של הא' כמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה ו, ועיין שם: יבחר לנו את נחלתנו, זה בחי' משה בחינת נקדה העליונה שהוא בחי' במופלא ממך, ובזה צדק טובא, כי הצדיק הוא בחי' אדם היושב על הכסא דמתכסיא, אלא החיבור להצדיק דרך הו' של הא', והוא בחי' המלכות כמבואר שם. והנקודה תחתונה של הא' שהוא בחי' הדום רגליו, בחי' יהושע התלמיד, וגם בחי' אהרן, כי באהרן כתיב וידם אהרן, בחי' דום לה'. ולכן אהרן זכה בכהונה וקרח נדחה.

ולפי דרכינו אתי שפיר, כי כל הפוסל במומו פוסל, והרי יש לתמוה באמת שמצינו בחז"ל שקרח באמת היה חשוב מאד, ולא סתם ממנו יצא שמואל, ואיתא במדרש שלעתיד לבוא קרח יהיה כהן גדול, ואם כן מדוע באמת לא קיבל איזה משרת ותפקיד מיוחד. ולפי מה שנתבאר א"ש דאדרבה מעלתו היה גבוה מאד, במעלה שהוא האשים את משה רבינו, דהיינו שבאמת עליו היה מוטל לעסוק בכתר, ולכן לא קיבל שום גדולה גלויה. ולולא הפירוש שלנו י"ל שקרח היה לקוי בזה גופא שרצה כל הגדולה לעצמו, כי כן ראה שממנו יצא שמואל שעליו אמרו חז"ל שהוא שקול כנגד משה ואהרן, הרי יש סמך שקרח רצה כל הגדולה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ביאורים בלקוטי מוהר"ן תורה יא

ב"ה

תורה יא

אות ג: כי זה תלוי בזה גאות ונאוף כמו שאמרו חז"ל (סוטה ד:) על פסוק (משלי ו): ואשת איש נפש יקרה תצוד עכ"ל.

ובה"ד נראה כמו שרבינו מבאר כאן שהגאוה הוא עבודה זרה, שמכחיש שיש די באלוקותו יתברך ח"ו, כן הוא מביא את האדם לעבור על אשת איש, שכל מהותו הוא בחינת יחוד השם כידוע, כי האדם ואשתו בבחינת קב"ה ושכינתיה. ועוד שהרי רבינו מגלה כאן שתיקון הברית בחינת שד"י הוא בחינת הסתפקות בשני בחינות, יחודא תתאה ויחודא עלאה, והרי הגאוה שהיא מכחשת בחי' שד"י - שאין מספיק לו אלוקותו ח"ו, הרי לא יספיק לו יחוד דקדושה ויחמוד מה שאינו שלו ואינו ראוי לו.

ונראה עוד ב"ה שכל דבר יש לו זכר ונקבה, ולכן ברמות רומא, שקנה לעצמו רוח של הבל, הרוח הזה דיקא יחפש להזדווג בהבל טמאה כמותו.

(ועיין בכלי יקר פרשת קרח עה"פ וישמע משה ויפול על פניו שחשדוהו על אשת איש, שפירש שהענין הוא שבעל גאוה רוצה להשתלט על כולם, והנראה לי כתבתי).

אות ד. הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר (איוב לג), פעמים שלש הם בחינת טל אורות של מילוי שלש אותיות ראשונות ע"ש.

פעמים שלש זה בחינת שיר כפול משולש, והרי הגמטריא של נ נח נחמ = גבר עם הכולל. עד שיבוא לשלמות הדיבור בריבוע - נחמן מאומן.

והנה לא מבואר בכלל איך העונשין והיסורים והתיקונים שבו הפסוק מדובר הוא בחי' טל אורות. אכן סיפה של הפסוק וכן מלפניה מבואר שכל התהליך הנ"ל של פעמים שלש הוא להביא את האדם לאור באור החיים. והרי מבואר הדבר, ובפרט על פי מה שכבר פירשנו בס"ד בתורה ו (אות ב) שתורה יא זו הוא כהמשך ביאור של תורה ו שבעיקר דיבר על מה שהאדם צריך לקבל בזיונו בשתיקה ולעשות וידוי על חטאותיו, ולקבל הכל בדממה, ועל ידי זה זוכה לכבוד השם. אכן מרומז שם ומבואר להדיא כאן ובעוד מקומות שיותר חשוב ומעולה מהשתיקה הוא הדיבור של שבת. ולכן הן כל אלה יפעל - כל התיקונים שעוברים על האדם הוא צריך לקבל בשתיקה עד שזוכה לשלוש - בחינת הו' שמשלים קדושתו במידת שד"י, ואז הוא כבר זוכה לבחי' טל אורות ודיבור בקדושה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לקוטי מוהר"ן תורה ו' לעשות תשובה על תשובה - בשמונה עשרה

ב"ה

בענין שצריכים לעשות תשובה על תשובה, י"ל שלכן בשמונה עשרה מיד אחר ברכת השיבנו, שאנו חוזרים בתשובה שלמה, מיד אחר כך אנו מתוודים ומבקשים סליחה, והרי עכשיו ממש עשינו תשובה, ואולי אפילו זכינו לזדונות נעשו כזכויות, ועל מה יש לבקש סליחה, אלא ע"כ שאפילו הכי צריכים להתוודות ולעשות תשובה על תשובה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

האומר מודים מודים משתקין אותו

ב"ה

במשנה במסכת ברכות (ה:ג) האומר מודים מודים משתקין אותו. י"ל על פי מה דאיתא בגמרא (סנהדרין מג:) כל הזובח את יצרו ומתודה עליו כאלו כבדו להקדוש ברוך הוא בשני עולמות, ומבואר בלקוטי מוהר"ן (תורה ו) לפרש שמדבר על העושה תשובה על תשובתו, שמשיג השגה הרבה יותר גדולה עד שצריך לעשות תשובה אפילו על תשובתו הראשונה. וכבר פירשנו שלפי זה יש לפרש לשון ווידוי כמו שמופיע בתורה הקדושה אצל פרשת ביכורים, שצריך לעשות ווידוי דהיינו להודות להשם יתברך על מה שהוא מקיים את המצוה. ומבואר עוד בתורה ו' שם, איך שזוכים לכל זה, על ידי שמהפכים את הדם (לשון דמים בגוף) לדום (דמימה, ותקוה, ובחי' והארץ הדם רגלי), ועל ידי זה כבר הוא מטהר לבו וכו' עיין שם. ולפי זה אתי שפי, שהאומר מודים מודים, דהיינו מי שכבר זוכה לעשות תשובה על תשובה, וידוי על וידוי, הרי זה זכה לבחי' שתיקה ודמימה, שהרי ביטל את עצמו, ואור השם יופיע עליו, כמבואר שם שהוא בן עולם הבא ומרכבה להשכינה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

החזירנו בתשובה שלמה לפניך

ב"ה

וי"ל לשון התפילה: והחזירנו בתשובה שלמה לפניך, שבפשטות מכוונים לזכות לתשובה שלמה נוכח פני השם, אכן יש לפרש יותר לענין תשובה על תשובה (עי' היטב בלקוטי מוהר"ן תורה ו', ובפירוש לקוטי נ נח שם - באני רן), שמכוונים לחזור בתשובה עד כדי כך שנזכה להיות כביכול הפנים של השי"ת, וכמו שאיתא בזוהר הקדוש שהצדיקים הם אנפי השכינה, וא"ש בס"ד.

נ נח נחמ נחמן מאומן

נ נח זה התחית המתים של משה רבינו!

ב"ה

פרשת וילך (דברים לא:טז) הנך שכב עם אבתיך וקם, ורז"ל (סנהדרין צ עמוד ב)  למדו מזה שיש תחית המתים – 'וקם', משה יקום. משה וקם, - הינו התחית המתים של משה רבינו – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

ויש לומר עוד בעזה"י, שבזה נרמז כוונות אלול (לקוטי מוהר"ן תורה ו - כי תורה ו ממש ענין של תחית המתים, שבזה שהאדם יש לו שפיכות דמים בחי' מיתה, הוא מחיה את הענוה והנצחיות שלו), כי משה רבינו הוא נקודה עליונה של הא' בחי' אהי"ה, ויש ב' אהי"ה – אהי"ה אשר אהי"ה. 'וקם', בחי' הו' של האלף, בחי' מלך, בחי' דרך כוכב מיעקב וקם שבט בחי' רקיע כמבואר שם, ועוד הרי השם הקדוש הק"ם – שעם הכולל בגמטריא וקם, הוא השם שבו ממליכים מלכים כבמואר בלקוטי מוהר"ן, והוא אחד מהע"ב שמות, וגם משה – מה"ש, אחד מהע"ב שמות, הרי ששני שמות מהע"ב שמות, מה"ש הק"ם עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. 'שכב' זה בחי' הנקודה תחתונה של האלף. ב'אהי"ה וקם שכב בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

תפילה תמצית לתורה ו' ולתורה ז' מלקוטי מוהר"ן

תורה ו'

הנותן בים דרך <בק"י בק"י, קס"א ס"ג> כי ימינך <יוד מם יוד נון> פשוטה <י' סגול וחיריק> לקבל שבים, זכני להיות בקי ברצוא ושוב בדרך התשובה, לקיים עיקר התשובה דם לה' והתחולל לו, לשמוע בזיוני – הן מצד הרצונות המתנגדיות והתאוות רעות של השבעים אומות שבדם שלי, או מאיזה עבירות וחסרונות שלקיתי בהן, הן בזיונות מצד אחינו בני ישראל שהנני מקושר להם בכל אוות נפשי עד שהנני לפני הקב"ה כנקודה אחת בחינת ותחת רגליו כלבנת הספיר, ובבחינת הארץ הדם רגליו סובל מסיבותיו בשמחה, ולא נסוג ממנו יתברך, ונמשיך על עצמינו אור אלהותו משם ס"ג בניקוד חיריק. ותן לנו יישוב טוב בארץ ישראל, ותן לנו להכיר פחיתותינו עד שנשתנה גווני פנינו באור האמת, גאון יעקב, בהלו נרו כעצם הרקיע לטוהר, הוא ו' שבאלף, ולהקים מלך, נפש החכם וצדיק על ישראל, ונזכה להיות כסא לכבוד השם יתברך. וזכינו להשלים שמו יתברך וכסאו בהכרתת זכר עמלק ולא ניתן לו שוב לזנב את הנחשלים בעם או להטיל ספק בחלקינו ביחוד ה', אדרבה תן בלבנו להכיר גודל מעלת ישראל לראות כל אחד ואחד דרך הנקודות טובות שלו לדון אותו לכף זכות. ולבנות בית המקדש היכל ה'.

וזכינו להשתיק את עצמינו היטב לחלל ולנקות חלל השמאלי של הלב עד שנזכה לזכך ולטהר כל החלל פנוי, ונכסוף ונשתוקק ונתגעגע ברצונות חזקים, בהתקשרות כל בני ישראל ובפרט להצדיק יסוד עולם נ נח נחמ נחמן מאומן שמוריד את עצמו להתקשר אלינו, ונקוה לאל עליון אין סוף ב"ה שיאיר לנו מנקודה עליונה – היוד העליון של האלף, ונזכה ליחד השמש והירח, משה ויהושע, ולהאיר לנו משם קס"א בניקוד סגול, כי אסק שמים שם אתה, ואחר כבוד תקחני, כבוד אלהים הסתר דבר – בחינת כתר, וסכות עלי כפיך, להיות אדם היושב על הכסא דמתכסיא, וליתן עליו את הדין.

וזכני לקיים וכבדתו מעשות דרכיך בשני הבקיאות האלו, לעסוק תמיד בתשובה, לכבד את השם יתברך בעולם הזה, לזבוח את יצרי הרע, להתחרט היטב על כל פשעי ועוונותי וחטאתי עד שדמי יהיה בחי' אהי"ה ברבוע, ואהיה דם לה' ומקבל עול מלכותו ככל השייך בעולם הזה, ברוך שם כבוד מלכותו, ושוב לזכות לדעת ולהבין ולהכיר שעוד לא זיכיתי לבי, והגשמתי מאד, ואודה לה' בכל לבב ואתודה לפניו ואעשה תשובה על תשובתי ואזכה לעולם הבא שכולו שבת ותשובה. ואהיה שב ביראת ה', לא מכניס את עצמי לשום חקירות במופלא ממני, רק אזכה להשיג דרכו של הסגול סגולת תפארת ישראל, ולקבל מהצדיק זרע אמת, תלת טפין שהם תלת מוחין לזכות לבחינת יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין. ואחור לא נסוגותי לשום יאוש והתרשלות כי אם להיות רצוא להשם יתברך. וימינו תהיה פשוטה לנו לקבל שבים בכל הדרך של אני לדודי ודודי לי.

תורה ז - תו"ת

רבונו של עולם, היילגע רחמים, הצילני ושמרני מכל נאוף ובפרט מעצות נבערות של רשע שהם נשואין וזהמת הנחש הארור, זווגא של סטרא אחרא, שמחמם גופה דבר נש בעבירה, ובעיקר זכני לקיים 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם'.

ואלה <מוסיף> תזכני לבחינת יוסף, בן פורת עלי עין בחינת שמירת הברית, ובפרט על ידי מצות ציצית כנפי מצוה שמכסה על עריין, שמלה על שכם שניהם. – ושמרני מהעדר הלחם.

וזכני לזווגא דקדושה לדבק לצדיקים ולקבל מהם עצה, טפת המח שמתחלקת לתלת טפין, תלת מוחין, ובזה זכני להבחינות של יראה בעיניו, ובאזניו ישמע, ולבבו יבין, ושב ורפא לו. – וזכני להתרפאות ולהתחזק על ידי הסתכלות בציצית.

וזכני למעמד הר סיני לקבל תרי"ג עטין דקדושה.

ויקוים בי 'הן אמת חפצת, שהוא העצה דקדושה – כלה זרע אמת, בטוחות בכליות <כלי הולדה> חכמה תודיעני'.

וקיים בי ואנכי נטעתיך שורק <ג' טפין>, לשריקת הגאולה – אשרקה להם ואקבצם, להקים את האמונה כראוי וכיאות על ידי התחברות האמת בה לקיים ואלה <מוסיף, שמירת הברית> המשפטים, משפטי ה' אמת, אשר תשים לפניהם, הושוה אישה <אמונה> לאיש <אמת>.

וזכני להקים את האמונה על ידי תפילה, בחינת ויהי ידיו אמונה, ובפרט בארץ ישראל ששם עיקר עליות התפלות כמו שכתוב וזה שער השמים, שעל ידי התפלה משנים הטבע ומראים שהנהגת העולם הוא רק כרעותיה וכמצביה יתברך, ועל ידי זה תכלה פרוטה מן הכיס, ליתן כח לפריטת שפתיה בתפלה של המלאך הכלול מכל הניסים שדמיא לעגלא בחינת ואמונתך סביבותיך, ותכלה כל הכיסוים של הטבע וגלה הנהגתך הנסי, ויתמהו העולם, ותהום אל תהום קורא, ובפרט בארץ ישראל ששותה תחילה – ושתיתיה מהתהומות. ויקויים 'תבואי תשורי מראש אמנה'. ותתרבה אמונה בעולם, ותביא משיח בן דוד.

וזכני בגאולה עוד עכשו, שכל התורה הקדושה תהיה ערוכה לפני כשולחן ערוך, שאבין בלימודים בכל התורה הקדושה <ולהיות גלי מסכתא>, ולזכור היטב כל דבר של קדושה, ולזכות לשנות פרקי מאה ואחד פעמים להעמיד את השכח של המ"ס על ידי הנס שתגלה באמונה.

ומלאה הארץ דעה את ה', במהרה בימינו אמן.

לקוטי מוהר"ן תורה ו' – מרומז הרבה בפסוק ריש חומש ויקרא.

ויקרא (א:ה) ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם על המזבח סביב אשר פתח אהל מועד.

עיקר תורה ו' הולך על זביחת היצר, שהוא בחי' קרבן, וכאן מרומז עוד על שני הדמים (כמו שדרשו חז"ל הובא ברש"י שלכאורה כתוב דם מיותר), דם אחד של דמימה, בחי' והקריבו בני אהרן, מלשון קרב ומלחמה ובחי' יז נצחם שהוא ענין של הדמים שעוד לא עבדו את השם יתברך (תורה עה), להפוך להארץ הדם רגלי בשתיקה של דום לה', שהוא ענין קיווי וצפיה לישועת השם בחי' המתן שהוא גם לשון מתנה של מתנת דמים, וזה בחי' וזרקו, בחי' השליך על ה' יהבך. וזה בני אהרן, מלשון זריחה, מהלבנת הפנים או מהכבוד הנישגת. סביב, זה בחי' הענוה המבואר. אשר פתח אהל מועד, גם כן מפורש להדיא בתורה.