מימון

 ב"ה

בספר שרשי השמות של הרמ"ז, אות ל סימן נג, עיין שם שש שמות, החמישי: מימון. ופירש ז"ל פעולה מחכמות חיצוניות וכו', ובאות מ סימן צז הביא ד' שמות: מימון גייפס עשתרות חצרמות, ופירש ז"ל שמות אלו הם מפעולות מחמות חיצוניות, ע"כ.

נ נח נחמ נחמן מאומן

כולם לא נבראו אלא לשרת את הצדיק - אפילו הרמב"ם מודה לזה - לקוטי מוהר"ן תנינא תורה יט

ב"ה

תנינא תורה יט

כי יש מחקרים שאומרים שעקר התכלית והעולם הבא הוא רק לדעת כל דבר כמו שהוא , לידע מהותו ומפני מה עומד במקום ההוא. כי יש משכיל ומשכל ושכל, דהינו הכח המשכיל והשכל בעצמו והדבר המשכל וזהו התכלית והעולם הבא אצלם, שיהיה נעשה אחד מהמשכיל והמשכל והשכל והם מבלים ימיהם על זה בעולם הזה לחקר ולהשיג המשכלות, שזהו התכלית אצלם, וזהו בעצמו העולם הבא לדעתם. רק שבעולם הזה שמלבשין בגוף, אין להם תענוג כל כך מן החקירות, ובעולם הבא שיתפשטו מהגוף, יתענגו מאד מזה. ולדעתם הרעה, עקר השגת התכלית הוא על ידי חקירות וחכמות חיצוניות שלהם. אבל באמת אצלנו עקר השגת התכלית הוא רק על ידי אמונה ומצוות מעשיות וכו' וכו' ותדע שאין הדבר כדעתם, חס ושלום. כי אם כן לא ישיגו התכלית, רק מתי מעט מעט מאד, דהינו הבעלי שכל פילוסופים. ומה יעשו קטני הערך, שאין להם שכל כזה לחקר חקירות, לדעת המשכלות, שהם רב ועקר העולם, איך ישיגו הם את התכלית ע"ש.

והנה ענין זה של המחקרים שרבינו מבטל כאן, עיין בריש תורה כה שקיים את המושג, ואכמ"ל.

והנה הקושיא שרבינו מקשה לתיובתא של שיטה זו, עיין בזה בהקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה שהקשה כעין זה, וזה לשונו. שלא המציאה החכמה האלוקית שום דבר לבטלה. ושכל הנבראים תחת גג הירח, האדם הוא הנכבד שבהם, ושתכלית כל המין האנושי הוא, השגת המושכלות. [ו]אם כן, מדוע המציא ה' כל בני אדם שאינם משיגים מושכל. ואנחנו רואים, שרוב בני אדם ריקים ממדע, רודפי התאוות. והאדם המלומד הפרוש, נדיר ופלאי, לא ימצא אלא באחד הדורות.

התשובה, שכל מציאות אותן הנבראים כו', לשרת את אותו היחיד כו'. ושמא יאמר אדם, והלא אנו רואים אדם טיפש וכסיל, יש לו נחת בעולם ואינו יגע בו, ואחרים משרתים אותו ועושים מלאכתו כו'? סיבת נחת אותו הכסיל, מפני שגם הוא משרת לאדם שהוא מטרת הבורא. עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הרמב"ם ממליץ בחום לעזוב את הכל מיד ולברוח לאומן לרבינו!

ב"ה

במכתב המפרסם מהרמב"ם הנקרא בשם איגרת תימן, כי 'תמן' ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, כותב הרמב"ם בזה הלשון:

על כן ראוי להם שיברחו אחרי ה' ויכנסו בארץ בתה ובמדברות (משלי כו:ד), ולא יחוסו על פרידת קרובים ולא על איבדת ממון, כי כל זה מעט מזער כנגד מלך מלכי המלכים, מלך הכל, השם הנכבד והנורא הזה ה' אלהיך, ונאמן הוא לשלם שכר טוב בעולם הזה ולעולם הבא. כן מצאנו החסידים הטהורים בוחרי האמת ומשיגיה, משוטטים על דת ה' מן הקצוות הרחוקים ובאים אל מקומות החכמים להוסיף להם דעה בדת, בעבור שיהיה להם בגלל הדבר הזה שכר טוב מאת ה' ואיך לא יגלה האדם וישוטט בעבור התורה כולה. ואנחנו רואים אחד מבני אדם כשתצר לו פרנסתו באחת הערים יצא אל עיר אחרת. כל שכן למי שתצר עליו אמונת דת ה' במקום אחד הלא יצא אל מקום אחר.

עד כאן לשונו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לפי הרמב"ם במכתב למורקו חייבים לברוח לאומן!

ב"ה

אין המכתב לפני, אבל לעת עתה אציע הסיכום שנמצא מוכן:

לסיום: מסכם בלצאת מהמקומות (מקום שמד) וללכת למקום שבו יוכל לקיים אמונתו ודתו ללא כפייה, מורא ופחד. הערך העוצמתי החשוב ביותר הוא עבודת האל וקיום המצוות ללא חשש ולא שימור המסגרת הקהילתית (עיר, מקום מגורים, קהילה, עבודה) שהיא לטענתו מקרית לחלוטין. יתרה מזאת, יהודי חייב לעזוב מקום בו הזיקה לקיום מצוות היא נמוכה ולעבור למקום אחר בו הזיקה ליהדות וקיום המצוות בו היא גבוהה ביותר.

קריטריון עשיית המצוות: אפילו אם יש שתי ערים בישראל שאחת יש בה יותר זיקה לקיום מצוות מהשנייה, ירא השם מחויב לעבור אליה. מתוך המטרה שעל האדם לדאוג להתפתחות האישית שלו (ואולי לאחר מכן להתפזר ולהפיץ-לא נאמר). יוצר אינדיווידואליזם או קולקטיביזם? מטרת העצה היא שהאינדיבידואל ישמור על עולמו הדתי וקולקטיב או קהילה היא תוצר לוואי אפשרי. אם למשל מדובר בישראל לארה"ב (אדיקות לקיום מצוות גבוהה יותר); כנראה שהרמב"ם היה טוען לעבור לארה"ב.

נ נח נחמ נחמן מאומן