הכל צפוי והרשות נתונה - קריעת המעיל של שאול

 ב"ה

ספר שמואל

כד:ה ויהי אחרי כן ויך לב דוד אתו על אשר כרת את כנף אשר לשאול.

אתו על בגמטריא רבי נחמן בן פיגא ע"ה. את כנף ע"ה בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן, רבנו נחמן בן פיגא.

במסכת ברכות (סב.) על הא דכתיב ויכרת את כנף המעיל (פסוק ד), אמר רבי יוסי ברבי חנינא כל המבזה את הגדים סוף אינו נהנה מהם, שנאמר (מלכים א:א:א) והמלך דוד זקן בא בימים ויכסהו בבגדים ולא יחם לו, ע"כ. ובאמת רואים כאן ויך לב דוד על אותו מעשה. וקשה שהרי במדרש תהלים (נז:ג, הובא ברש"י פסוק כ) סימן זה מסר לו שמואל שהקורע מעילו ימלך תחתיו, הרי מאת השם היתה זאת שדוד יקרע את המעיל (ובאותו מעשה של קריעת המעיל – טו:כז, יש ג' דעות במדרש ובילקוט, יש אומרים מעילו של שמואל קרע שאול, וי"א מעילו של שאול קרע שמואל, וי"א מעילו של שמואל קרע שמואל, ולא מצאנו ששמואל עשה לא כהוגן בזה).

ולכאורה זה הענין של הכל צפוי והרשות נתנוה (אבות ג:טו) ופירש הרמב"ם ז"ל כל מה שבעולם ידוע אצלו יתברך, והוא משיג אותו, והוא אמרו 'הכל צפוי', ואחר כך אמר: לא תחשוב שבהיותו יודע המעשים יתחייב ההכרח, כלומר שיהיה האדם מוכרח במעשיו על מעשה מן המעשים. אין העניין כן, אבל הרשות ביד האדם במה שיעשה, והוא אמרו 'הרשות נתונה', ע"כ.

וזה מש"כ ויך לב, ו' יך לב, דהיינו ו' פעמים ל"ב, עם הל"ב והכולל, בגמטריא בחירה. 

נ נח נחמ נחמן מאומן

כח הצדיק לכפר ולגזור

 ב"ה 

ספר שמואל

א:טו:כה ועתה שא נא את חטאתי ושוב עמי ואשתחוה לה'.

ועתה ע"ה בגמטריא נחמן מברסלב. שא נא, עם הב' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן. ועתה שא, עם הב' תיבות והכולל, בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן. את ע"ה בגמטריא ברסלב נ נח.

הראשי תיבות של: שא נא את חטאתי ע"ה בגמטריא רבי נחמן.

הסופי תיבות של: שא נא את, בגמטריא ברסלב נ נח.

שא נא חטאתי, יש כאן הוראה פלא על גודל כח הצדיק לכפר עון, ששאול ביקש משמואל למחול לא על חטאתו מה שלכאורה אינו תלוי אלא בהשם יתברך. אף על פי שלמעשה שמואל זעק אל השם כל הלילה (א:טו:יא) לבטל הגזר דין, ולא הועיל, שמא שאול לא ידע מזה, או שעם כל זה – אף על פי שלא נענה בתפילה, עדיין היה לו הכח לגזור שיימחל, כמבואר בתורה רכג (ז"ל יכול להיות שלא ימלאו בקשתו כי זמנין דשמע וזמנין דלא וכו' (זהר וירא דף קה:), אבל יש צדיק שיכול לגזר ולומר אני אומר שיהיה כן, עכ"ל).

וי"ל שאכן כאן שמואל לא היה יכול לגזור כך, כי הענין של צדיק גוזר ומבטל מבואר בדברים רבה (יב) הבאתיו בתורה סב:ו ז"ל שהצדיקים גורעים ומוסיפים על דבריו של הקב"ה כדי שיהיו הבריות יראין מלפניו... ברא הקב"ה את החרף שיהא חרף, ואת הקיץ שיהא קיץ, בא אליהו עושה את החרף קיץ, שכן כתיב (מלכים א:יז:א) חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי. בא שמואל ועשה את הקיץ חורף שכך כתיב (שמואל א:יב:יז) הלוא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קלות ומטר, ע"כ. והרי כאן חטאתו של שאול היה בדיוק בענין זה שהרבה דברים והוסיף על דבר ה', כמבואר לעיל (פסוק כג) ואן ותרפים הפצר, ורש"י הביא את תרגום יונתן, דפצר ומוסיף, היינו שהרבה דברים (ויש שפירשו הכוונה להמדרש על וירב בנחל שרצה לדרוש וללמד לא להרגם) והוסיף (ויש שפירשו שהוסיף על מידותיו של הקב"ה ורחם על מה שהוא לא צוה, והתיר להביא מהשלל). ולכן שוב לא היה כח לשמואל להשתמש בכח הגזירה, שהוא ענין להוסיף ולגרוע כנ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

תוכחת שמואל לשאול על שלא קיים מחיית עמלק

 ב"ה

ספר שמואל

א:טו:טז ויאמר שמואל אל שאול הרף ואגידה לך את אשר דבר ה' אלי הלילה ויאמר לו דבר.

שמואל בגמטריא רבינו נ נח ע"ה. שמואל אל שאול, עם הג' תיבות והכולל, בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן. הרף בגמטריא נחמן מאומן. ואגידה לך את, עם הי' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ואגידה לך את אשר ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן.

הראשי תיבות של כל הפסוק בגמטריא נון חית מם נון.

הסופי תיבות של: לך את אשר דבר, ושל: את אשר דבר ה' אלי הלילה, עם הכולל, בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה.

הרף, פרש"י ז"ל כתרגומו אוריך, פרוש, המתן, עכ"ל. המתן זה בחי' הכתר, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה ו', בחי' כתר לי, וזה בחי' נקודה העליונה של האלף, בחי' משה, ששמואל שקול כנגד משה ואהרן, וזה בחי' מצות בנין בית המקדש. אחר כך בפסוק יז, ויאמר שמואל הלוא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה וימשחך ה' למלך על ישראל, זה בחי' דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל (במדבר כד:יז), בחי' הו' של האלף, וזה בחי' מצות מינוי מלך. ואחר כך בפסוק יח, וישלחך ה' בדרך ויאמר לך והחרמתה את החטאים את עמלק ונלחמת בו עד כלותם אתם, בדרך זה בק"י ברצו בק"י בשוב, ומצוה הראשונה שנצטוו בכניסה לארץ, מחיית עמלק. בחי' חיריק ונקודה התחתונה של האלף. הכל כמבואר בתורה ו' שם.

 

א:טו:יט ולמה לא שמעת בקול י' ותעט אל השלל ותעש הרע בעיני י'.

שמעת עם הכולל, בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה. שלל בגמטריא רבי נחמן. בעיני, עם הה' אותיות והכולל, בגמטריא נחמן.

הראשי תיבות של: ולמה לא שמעת בקול י' ותעט, ושל: לא שמעת בקול י' ותעט אל השלל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

הסופי תיבות של: בקול ה' ותעט אל השלל ותעש הרע בעיני, עם הח' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

נראה לפרש שאלו השלש תנאים של תשובה, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה ו:ה מהפסוק בישיעה ו', פן יראה בעיניו – ותעש הרע בעיני י', ובאזניו ישמע – לא שמעת בקול ה', ולבבו יבין – ותעט אל השלל, ופירש המצודת ציון, ענין פריחה, וזה בחי' לב, כי צדיק כתמר יפרח, ודרשו במסכת סוכות דף מה עמוד ב, מה תמר זה אין לו אלא לב אחד אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים.

נ נח נחמ נחמן מאומן

שאול לכד המלוכה

 ב"ה

ספר שמואל א:יד:מז ושאול לכד המלוכה על ישראל וילחם סביב בכל איביו במואב ובבני עמון ובאדום ובמלכי צובה ובפלשתים ובכל אשר יפנה ירשיע.

בספר גבול בינימין ח"ג דרוש יג כתב: כי בראותם שאפלו לבנו לא נשא פנים, והיה רוצה להמיתו (במעשה שלפני זה, שיונתן עבר על החרם ואכל מיערת דבש), בזה לכד המלוכה, כי אמרו ראוי הוא למלך, כי מלך במשפט יעמיד ארץ (משלי כט:ד), ע"כ.

ומזה יש לראות כמה joe biden אינו ראוי למלוך...

בבמדבר רבה יא:ג - ובכל אשר יפנה ירשיע, מהו בכל אשר יפנה ירשיע, נצח. באיזו זכות? בזכות מצות ומעשים טובים שהיו בידו, שהיה עני ואוכל חלין בטהרה, ומבזבז את ממונו וחס על ממונן של ישראל וכו' ע"ש.

ומזה רואים צדקת התקשרת נגד ביבי נתניהו ומשפחתו ונגד בנט ומשפחתו על ההון רב שהם מוציאים מכסף ציבורי של ישראל על האוכל שלהם. אע"פ שמצינו סעודת שלמה המלך בהפלגה עצומה, יש לחלק כי שלמה הביא להם את כל העושר, ויש עוד כמה חילוקים, אבל בחילוק הזה ודאי יש להאשים ביבי ובנט בעת שמחירי מוצרי האוכל בארץ גבויהם מאד, תחת המונופיל של עריצים כידוע.

נ נח נחמ נחמן מאומן

שאול המלך היה משכמו ומעלה גבוה מכל העם

 ב"ה

ספר שמואל

א:ט:ב ולו היה בן ושמו שאול בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו משכמו ומעלה גבה מכל העם.

משכמו בגמטריא רבנו נחמן. היה בן ושמו שאול בחור, עם הה' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן. שאול בחור, בגמטריא נחמן בן שמחה, רבינו נחמן מאומן, ובגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

הראשי תיבות של: ישראל טוב ממנו משכמו ומעלה גבה, בגמטריא נ נח. הראשי תיבות של: מבני ישראל טוב ממנו משכמו ומעלה גבה, ושל: ישראל טוב ממנו משכמו ומעלה גבה מכל, בגמטריא נחמן. הראשי תיבות של: היה בן ושמו שאול בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו משכמו ומעלה גבה, עם הט"ו אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הסופי תיבות של: בחור וטוב ואין איש, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: ואין איש מבני, בגמטריא רבי נחמן.

משכמו ומעלה גבה. נראה לפרש בעזה"י, 'שכמו' חסר 'ומעלה' בגמטריא רט"ו, ועם 'גבוה' – מלא ו' דייקא, והכולל, בגמטריא רל"ב. והענין מבואר בספר אדיר במרום (עמ' שצא, מכון רמח"ל) ז"ל הנה 'ברוך' עולה רכ"ח, ועם ד' אותיותיו הוא רל"ב, שהם: ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. והפסוק אומר: ה' יבר"ך – שעולה רל"ב. וסוד הענין, הנה הברכה אינה אלא תוספת הכנה בשורש המשפיע, ובמקבל עצמו – לקבל יותר ממה שניתן לו בחוק ראשון של הבריאה. וכו' וכו'. כי אין אדם מתחדש בברכה, רק ההשפעה מתחדשת. וזה כי הכל נברא בשיעור מדוקדק, בכח קו המדה המעמיד הדברים בגבולם. ובריאת הכל הוא בכח ד' השמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, ובאמת בחכמה סתימאה נבנים בתחלה כל הדברים, בסוד: כולם בחכמה עשית (תהלים קד:כד), ונבראים בסוד הד' השמות האלה. וכפי אותו הגבול שניתן בתחילה, כך תהיה אותה הבריאה כל הימים, בין בעצמה ובין במקריה. אך הברכה תהיה שהחכמה סתימאה עצמה תשפיע יותר. וכל הד' הויות שנקבצו בשום גבול הבריאה ההיא ישפיעו ביותר רוחב וריווח וכו' וכו' שאין הבריאה מתחדשת חידוש גמור, אלא יתוסף אור וכו' וכו' ולכן מלת ברו"ך חסירה ד' מ[חשבון]  ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, כי [ד' אותיות הוי"ה] זה קים, והרכ"ח משתוה לפי המאור וכו' ע"ש. ובזה י"ל כנ"ל שהתוספת בגובה שאול היתה בבחי' ברכה זו שעל ידי הרל"ב. ועכ"ז גבה כתוב חסר, כמו שברוך חסירה ד' מהחשבון כמבואר שם.

מפתחות: משכמו ומעלה גבוה מכל העם – שיחות הר"ן קז.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ויעבר בשאול

 ב"ה

ספר שמואל

א:ט:ד ויעבר בהר אפרים ויעבר בארץ שלשה ולא מצאו ויעברו בארץ שעלים ואין ויעבר בארץ ימיני ולא מצאו.

בארץ ע"ה בגמטריא ברסלב. בארץ שעלים ואין ע"ה בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה. ואין ויעבר בגמטריא פצפצי"ה ובגמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה.

הראשי תיבות של: ויעבר בארץ שלשה ולא מצאו, ושל: בארץ שלשה ולא מצאו ויעברו, ושל: שלשה ולא מצאו ויעברו בארץ, ושל: ולא מצאו ויעברו בארץ שעלים, ושל: מצאו ויעברו בארץ שעלים ואין, בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

הסופי תיבות של: ויעבר בהר אפרים ויעבר בארץ שלשה ולא מצאו ויעברו ע"ה בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: מצאו ויעברו בארץ שעלים ואין ויעבר בארץ ימיני, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הסופי תיבות של: שבארץ שלשה ולא מצאו ויעברו, ושל: שלשה ולא מצאו ויעברו בארץ, בגמטריא נ נח.

יש לדייק בפסוק למה כתב בלשון יחיד: ויעבר בהר אפרים, ויעבר בארץ, הלוא שנים היו, וכן בתוך הפסוק כתוב, ויעברו בארץ שעלים לשון רבים. ואולי רמז בזה למה שראיתי שהר אפרים היה מקום מובחר בשביל התבודדות, על כן כאשר הגיעו להר אפרים נפרדו זה מזה, וכל אחד הלך לדרכו, זה בהר אפרים וזה בארץ שלשה, בהתבודדות. ואכן מצינו שלשון שלשה הוא גם כן מרמז על דבר הנסתר להשם – שלישי שביניהם (עיין רש"י עה"פ נפש כי תחט ומעלה מעל בה' – ויקרא ה:כא). ומש"כ בסוף הפסוק: ויעבר בארץ ימיני, גם כן בלשון יחיד, י"ל שזה רמז למרדכי הצדיק הנקרא איש ימיני, ועליו כתוב במגילת אסתר, ויעבר מרדכי (אסתר ד:ז וע"ש שהיה צם ג' ימים, וכן כאן היו מחפשים ג' ימים עד כי הלחם אזל מכליהם).

נ נח נחמ נחמן מאומן

הרפניא מישון ותרמוד - דף יומי מסכת יבמות דף יז

 ב"ה

יז. מאי הרפניא (שם עיר)? אמר רבי זירא הר שהכל פונין בו, ופרש"י ז"ל כל פסולין שאין מוצאין אשה פונין והולכין שם, ע"כ. במתניתא תנא כל שאין מכיר משפחתו ושבטו נפנה לשם, אמר רבא והיא עמוקה משאול שנאמר מיד שאול אפדם ממות אגאלם ואילו פסול דידהו לית להו תקנתא ע"ש, הטעם שדרשו לגנאי, י"ל ע"פ מה שפרשתי בספר תהלים קיט:קי בביאור תיבת פרן. והרי אותה מקום באשה מכונה קבר (כמו שמצינו פתיחת הקבר בלא דם).

והיינו דאמרי אינשי קבא רבא וקבא זוטא – רש"י פירש קבא לשון איפה, ויתכן שגם זה כינוי לקבר, כמש"כ בפנחס (במדבר כה:ח) ויבא אחר איש ישראל אל הקבה וידקר את שניהם את איש ישראל ואת האשה אל קבתה – מיגנדר (-מתגלגל) ואזיל לשאול, ומשאול לתרמוד, ומתרמוד למישן, וממישן להרפניא.

ואכן עיניהם של תרמודיים טרוטות (שבת לא, ליקוטי מוהר"ן נט). ויתכן שתרמוד מרמז על תשמיש (מר ו"ד, ועוד צירופים איני רוצה להאריך), מישן בחינת מישוש, והרפניא בחי' הסתכלות כנ"ל. ולפי זה יש לפרש את הסדר, ואין להאריך בזה.

יז: איצטריך סד"א הואיל וחידוש הוא דקמשתרי ערוה גביה אימא עד דמייחדי באבא ובאמא צריכא, ע"ש.

ק"ק שהרי מצינו בתורה שיהודה קיים ענין יבום עם תמר כלתו, ואע"פ שכיון שניתנה תורה נתחדש פרטי המצוה, עכ"ז עדיין למה היה עולה לחשוב הוה אמינא כזה שהוא נגד מה שהיה לפני מתן תורה, וכן מצינו לאחר מתן תורה בענין בועז ורות שקיימו ענין יבום.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הכבוד הורס את בן אדם

ב"ה תראה ההבדל עד שקוראים לבן אדם הרב ונותנים לו כבוד כמה הוא מבין עוצם ביזיון וגריעות הכבוד, אבל לאחר שכבר קיבל אז השם ירחם: זה מסוף מסכת מנחות, ויש שם לפני זה סיפור יפה ארוך גם כן על הענין:    

                                                                                                                                            

אמר רבי יהושע בן פרחיה שהיה נשיא: 

בתחילה קודם שנתמניתי כל האומר לי "עלה לגדולה" ! אני כופתו ונותנו לפני הארי. 

עתה משכבר עליתי לגדולה, כל האומר לי לירד ממנה, אני מטיל עליו קומקום של חמין - 

שהרי שאול המלך ברח ממנה [מן הגדולה, שלא רצה להיות מלך], וכשעלה לגדולה ונתמנה למלך, ביקש להרוג את דוד שבא ליטול ממנו את המלוכה.                                                                                                                                                                                                           נ נח נחמ נחמן מאומן

אסתר בינונית היתה

ב"ה

שיחות הר"ן אות קז – אסתר בינונית היתה לא ארכה ולא קצרה (מגילה יג), ע"ש שביאר רבינו שכיון שיצאה בזכות רחל שהיתה קטנה ובזכות שאול שהיה גבוה, יצאה בינונית. ויש להעיר, הרי קצת קשה מיניה וביה, כי מובא שמה – בשביל צניעות שהיתה ברחל זכתה ויצאה ממנה שאול ובשביל צניעות שהיתה בשאול וכו', הרי ששאול שהיה גבוה יצא מרחל שהיה קטנה, אז אם כן לכאורה רואים שאין קשר בין זה לזה, ומזה ששאול היה גבוה לא מעלה ומוריד על מידת רחל. ואולי י"ל שודאי גדול יכול לצאת מקטן, אבל איך קטן יצא מגדול, ואיך יצאה אסתר בינוני משאול שהיה גבוה, ועל כרחך זה מכח שזה וזה גרם, הקטנות של רחל עיכב על הגבהות של שאול עד שהיא יצאה בינונית.

נ נח נחמ נחמן מאומן