נחמ - נחמיה

 ב"ה

נחמיה. בספר שבחי רבי חיים וויטאל עמ' כ. – חלמתי למורי ז"ל שהיה אומר לי, ידעת למה היה דוד מצטער כל כך על בן ראשון שנולד לו מבת שבע, אמרתי לו איני יודע. אמר לי, דע, כי זה הבן נתגלגל אחר בנחמיה התרשתא, שהיה מזרע דוד והיה אדם גדול. גם דע, לפי שבתחלה מת קדם שנמול ועדין לא זכה שיקראו לו שם, גם אחר כך נטפל ספרו לספר עזרא ולא נזכר על שמו, ע"כ.

והרי עוד הוכחה למה שכבר הוכחנו במקומו שבחינת נחמ, היא בחי' דינים וקושי. וכמו ששם נחמיה בבחי' העלם, כן שמו של רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן היה בהעלם.

והנה גם לרבינו, נולד לפניו אח, ישראל מת, שכמעט מת, ואמו, פייגא, שם אותו על ציון הבעל שם טוב, ומתוך הצעקות הנוראות שעשתה הבעל שם טוב מיהר ליתן לו איזה נשמה כל שהוא, ונתן לו נשמה של נפטר, עיין הסיפור בשש"ק ב-רכה (נראה שיש גירסא אחרת של הסיפור). "ורבנו הקדוש היה אחריו, כיון שהוא שמו נחמן זה משמעות נ נח נחמ נחמן מאומן (לשון של סבא בקלטת 95a)." והרי שלמה ע"ה בגמטריא רבינו נ נח, ואחיו הגדול שנפטר, בחי' נחמ.

ובזה אתי שפיר מה שכתוב אצל הילד הזה לשון נ נח ונחם, עיין שם (שמואל ב:יב:כב) ויאמר בעוד הילד חי צמתי ואבכה כי אמרתי מי יודע וחנני ה' וחי הילד  - וחנני דייקא, אותיות נ נח. וכן כתיב ביה (שמואל ב:יב:כד) וינחם דוד את בת שבע וכו'. ועל הילד הזה אמר דוד המלך – (שמואל ב:יב:כג) האוכל להשיבו עוד, אני הלך אליו והוא לא ישוב אלי!

נ נח נחמ נחמן מאומן

כפרת אהרן על עשיית עגל הזהב - פרשת שמיני

 ב"ה

פרשת שמיני

ט:ב ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם והקרב לפני י'. קח, בגמטריא נ נח. ויאמר אל אהרן קח לך ע"ה בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן. ויאמר אל אהרן קח לך עגל, עם הו' תיבות, בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה. אל אהרן קח לך עגל, עם הה' תיבות, בגמטריא נחמן בן שמחה, רבינו נחמן מאומן, ובגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. עגל בן בקר בגמטריא לקוטי מוהר"ן ע"ה. בן בקר בגמטריא נ נח נחמ נחמן. בן בקר לחטאת ואיל לעלה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן, עם הב' כוללים. לחטאת ואיל לעלה, בגמטריא נון נון חית. לחטאת ואיל לעלה תמימם והקרב, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן (דהיינו ג' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן). לעלה תמימם והקרב, עם הג' תיבות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן. והקרב לפני, עם הט' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

הראשי תיבות של: ויאמר אל אהרן קח, בגמטריא נ נח. הראשי תיבות של: ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן, עם הז' אותיות, בגמטריא נ נח נ נח ע"ה. הראשי תיבות של: לך עגל בן בקר, עם הד' אותיות, בגמטריא נ נח. הראשי תיבות של: לחטאת ואיל לעולה תמימם, ושל: לעלה תמימם והקרב לפפני, בגמטריא ליקוטי מוהר"ן. הראשי תיבות של: עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם והקרב, עם הח' אותיות, בגמטריא נחמן בן שמחה ע"ה.

הסופי תיבות של: אהרן קח לך עגל, בגמטריא נ נח. הסופי תיבות של: אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ע"ה בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם והקרב, בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם והקרב לפני ה', עם הי"ב אותיות, בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה ע"ה. הסופי תיבות של: בקר לחטאת ואיל, בגמטריא נון נון חית. הסופי תיבות של: לחטאת ואיל לעלה תמימם והקרב לפני י', בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

אותיות היסוד (אלו שלפני הוספי תיבות) של: ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן, בגמטריא רבינו נ נח. אותיות היסוד של כל הפסוק חוץ משם י', התיבה האחרונה, עם הי"ד אותיות, בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה. אותיות היסוד של: אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם והקרב לפני י', עם הי"ג אותיות, בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן. אותיות היסוד של: קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה, עם הח' אותיות והכולל, בגמטריא נחמן מאומן. אותיות היסוד של: לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם והקרב, בגמטריא רבינו נחמן. אותיות היסוד של: לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם והקרב לפני, בגמטריא ליקוטי מוהר"ן.

הראשי וסופי תיבות של: לעלה תמימם והקרב, עם הו' אותיות וג' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הראשי וסופי תיבות של: תמימם והקרב לפני, עם הג' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: בן בקר לחטאת, עם הו' אותיות ג' תיבות והכולל, בגמטריא רבי נחמן מברסלב. הראשי וסופי תיבות של: עגל בן בקר לחטאת ע"ה בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: בן בקר לחטאת ואיל לעלה, עם הה' תיבות, בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הראשי וסופי תיבות של: בקר לחטאת ואיל לעלה, בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן.

קח לך עגל, פרש"י ז"ל להודיע שמכפר לו הקדוש ברוך הוא על ידי עגל זה על מעשה העגל שעשה, עכ"ל. לפי זה צע"ק מה שגילה האריז"ל (ספר הגלולים פל"ה) אהרן הכהן נתגלגל בעלי הכהן, ועון עבודה זרה הוא בסקילה, לכן נפל מעל הכסא ותשבר מפרקתו (שמואל א:ד:יח - כענין הכתוב (שמות לב:ב) פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם, שמן הטוב, ושם כתב עוד רמז במש"כ שם במיתת עלי, ויהי כהזכירו את ארון האלקים ויפל מעל כסא, שזה רמז לשבירת הלחות אשר היו בסבתו, אכן באמת שאול כבר חטף והציל הלחות). אחר כך נתגלגל בעזרא הספר שהיה גם כן כהן ונתתקן על ידו, ע"כ. ועכ"פ רואים מדברי האריז"ל בעצמו שלא היה מספיק לתקנו אפילו בקבלת העונש מלא, כי היה עוד צריך להתתקן על ידי עזרא. ועוד יש להתחשב שמא היה חייב מכמה בחינות, וכאן בפרשת שמיני קיבל כפרה על שגרם להחטיא את בני ישראל, אכן משמעות רש"י שזה היה להכשירו לכל עבודתו, שיהיה עובד זכאי. ולפי הדיוק שהבאתי מהשמן טוב י"ל שבמיתת עלי קיבל תיקון על אסיפת הזהב, מה שעוד לא היה מעשה ע"ז מצד אהרן, ולכן מפאת זו עדיין חשוב זכאי, ועל עיקר עשיית העגל קיבל כפרה עם העגל, ואח"כ בעלי הכהן קיבל תיקון על אסיפת הזהב.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הביזיון של ישוע

ב"ה

במסכת ערכין (דף לב:) מבואר שעזרא הסופר ביקש רחמים מהשם יתברך לבטל היצר הרע של עבודה זרה, ונענה בחצי, והגמרא מקשה על יהושע בן נון למה הוא לא ביקש והתחנן להשם יתברך על זה, והגמרא אומרת שבאמת זה טענה חזקה נגדו ובגלל זה אחד מהפסוקים הקדושים מהנביא לא קורא אותו יהושע אלא ישוע! והא לך לשון הגמרא עם פירוש "חברותא":

ואידך התנא שסובר שקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבא, איך יפרש את הפסוק בנחמיה שלא עשו סוכות עד ימי עזרא?

ומשנינן: שאין משמעות "סוכות" כפשוטו, אלא דבעי עזרא רחמי על יצר דעבודה זרה ובטליה, ואגין זכותא של עזרא עלייהו על ישראל כי סוכה!

והיינו דקא קפיד קרא עילוייה דיהושע [שהקפיד הכתוב על יהושע] דוקא, שהזכיר הכתוב אותו ולא את אחרים, וגם דבכל דוכתא כתיב "יהושע" והכא כתיב בלשון גנאי: כי לא עשו מימי "ישוע" בן נון. והטעם: דבשלמא משה לא בעא רחמי על ביטול היצר של עבודה זרה דלא הוה לו זכותא דארץ ישראל שהרי לא נכנס לא"י, אלא יהושע דהוה ליה זכותא דארץ ישראל הקפיד הכתוב עליו: אמאי לא ליבעי [ביקש] רחמי.

ומבואר הדבר שהשם ישוע הוא גנאי.

ונראה לעניות דעתי שיש להביון יותר עמוק בגמרא זו, שכיון שיהושע לא ביקש והתחנן לבטל היצר הרע של עבודה זרה, מזה היה כח לכל הקליפה של הנוצרות שבונים על השם ישוע, שם רשעים ירקב.
ולפי זה מסתברא שכדי לבטל הקליפה של נוצרות צריכים הכח של ארץ ישראל, ולא מספיק אפילו הבחינה של ארץ ישראל שיש לצדיקים אמיתים, כי הגמרא הנ"ל הניחה למשה רבינו ע"ה שלא היה לו להתפלל על ביטולו של ע"ז מחמת שלא היה לו הזכות של ארץ ישראל. אכן יתכן שרבינו שזכה להיות בארץ ישראל כבר יש לו גם את הזכות הזו והכח לבטל אפילו הרע הזו, ועם כל זה בודאי כחו יהיה הרבה יותר חזק כאשר יהיה מושבו ממש בארץ ישראל, בב"א.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הכל לפי היגיעה - ואכן גם לפי שרש נשמה

ב"ה

בלקוטי נ נח כבר הארכתי בזה קצת. וכעת יש להוסיף:

שיחות הר"ן אות קסה:

האיש אמר לו: מי יוכל לבוא לזה לזכות למדרגתכם כי יש לכם נשמה גבוהה מאד בודאי?! והקפיד רבנו זכרונו לברכה מאד על זה. ואמר: זהו החסרון שלכם, שנדמה לכם שעקר גדולת והשגת הצדיקים הגבוהים הוא רק מצד הנשמה הגבוהה שיש להם כי באמת לא כן הדבר, רק כל אחד ואחד יכול לזכות לבוא למדרגתי להיות כמוני ממש. כי העקר תלוי רק ביגיעות ועבודות באמת. וכן שמעתי גם כן כדברים האלה מפיו הקדוש כמה פעמים שהעקר תלוי רק ביגיעות ועבודות וכו' (שמ):

מבואר הדבר שהעיקר תלוי ביגיע, וטעות לומר שהוא רק מצד הנשמה, אבל בודאי זה וזה גרם, כי הצדיק בגלל נשמתו היה משתדל יותר, ומסוגל יותר, והיה ראוי יותר, אלא שעם כל זה, העיקר הולך אחר היגיעה והעבודה, וק"ל. וכן תמצא בספר עזרא בפירושו של ר’ משה דוד וואלי ז"ל, שבתחילת פרק ז (פסוק ו) הוא מפרש מעלתו של עזרא הסופר שהיה מפני שרש נשמתו ופי שנשמתו היתה מתוקנת בתיקון השלם, ואילו אחר כך (פסוק י) הוא כז"ל טעם בסמוך למה עזרא הסופר זכה שתשרה עליו השראה כל כך יקרה וחשובה. והוא, לפי שטרח הרבה ללמוד וללמד לשמור ולעשות, ואין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, ולפום צערא אגרא, דהא באיתערותא דלתתא איתער לעילא, וזהוא שאמר: כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורה ה’ ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט. והסוד הוא, שטרח הרבה מאד להמשיך את האורות של היסוד והת"ת דאינו רזא "דחוק ומשפט", ולכן נמשכו לו לשרות עליו בקביעות ולהיות הוא דוגמתן למטה, כי פועל אדם ישלם לו וכארח איש ימציאנו, עכ"ל. והרי מבואר שזה וזה גרם לו, מצד נשמתו היה כבר מוכשר לזה, והוא קיים תפקידו בפעולה שלים ביגיעה וטירחא, וזכה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

בית המקדש נחרב על ידי בבל וחזר ונבנה על ידי בבל

ב"ה

כתב רבי משה דוד וואלי (בספר עזרת ה' על ספר עזרא, ו:ח) ז"ל והשם יתברך הוא שרצה שהקליפה עצמה שהחריבה את הבית, תחזור לבנותו כבתחלה, ותוציא ההוצאות משלה, להודיע ולהודע שהכל מרצונו ית', כי הוא גזר על החרבן בעתו, ואחר כך גזר על הבנין בעתו, כי לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים וכל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ, עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

משיח סובל כמה פירושים ותפקידים

ב"ה

כורש מלך בבל נתן רשות לבנות בית המקדש השני וצוה להחזיר כלי המקדש שם, בסוף זה נפסק לעד אחר פטירתו עד מלכות דריוש בן אסתר.

ואכן מצינו בהנביא ישעיה (ריש פרק מה) כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו לרד לפניו גוים וכו', וכל המפרשים פירשו שזה סתם לשון גדולה. וכן מצינו בהרבה כתבי קודש שמשבחים איזה צדיק וקוראים לו משיח ה', ואין הכוונה להמשיח שיבנה בית המקדש ויגאל את עם ישראל, אלא לשון גדולה בעלמא. ואף על פי שזה דבר פשוט, היום מלאו החסרי דעת ורוצים לעשות להם משיחות, אז כדאי היה להזכיר את זה.

ואכן בענין כורש הנ"ל כתב רבי משה דוד וואלי - תלמיד חבר של הרמח"ל, בפירושו עזרת ה' על ספר עזרא (ו:ה) ז"ל ולא לחנם השם יתברך קראו לכרש, משיחו, כענין שנאמר: כה אמר ה' למשיחו לכרש. והסוד הוא, כי מאחר שבמלך הכשר הזה נמצא בו דבר טוב ואיזה ניצוץ של קדושה, לפיכך המשיך עליו השי"ת חוט עליון משמן הטוב, שיקרא משיח על ידו. וכבר ידוע שהשמן הטוב איהו מסטרא דאבא עליאה שכלו חסד פשוט, ולכן נמשך על המלך הכשר, כדי שיהיה מטה כלפי חסד לתת רשות על הבנין הקדוש וכו' עד כאן לשונו.

הרי שאפילו גוי יכול לקבל איזה אור של משיח.

נ נח נחמ נחמן מאומן