ב"ה
זה הרבה זמן שנתקעתי בתורה לד, כי היה קשה לי מאד הרבה דברים פשוטים, ואע"פ שידעתי שדרך רבינו זה לא להתעכב, רק להמשיך, ובפעם הבא או השניה או כמה פעמים אחר כך, הכל יהיה מיושב ומובן ממילא, עם כל זה נתקעתי, והתפללתי כמה וכמה תפילות כי היה ברור לי שחסר לי מה שהוא בסיסי ופשוט, והנה בשבת קודש פתאום נכנס לי הרעיון שאיזה יסוד של הרמח"ל הוא המפתח שהיה חסר לי, ואחר קצת מחשבה ב"ה ראיתי שעל ידו הכל מובן ומסודר ב"ה.
תורה
לד
יש
הרבה שאלות פשוטות בפשטות ההבנה,
כי
רבינו מגלה שקודם מתן תורה היה הכל אנכי
ורק אחר מתן תורה הממשלה ניתן לישראל
בבחי'
יוסף
הוא השליט,
ויוסף
גופא היה לפני מתן תורה – ואכן רבינו כותב
שהוא קיבל מחכמה ובינה ועם כל זה הרי כבר
היה אז בחי'
של
צדיק מושל שזה לא בחי'
אנכי,
וכן
אברהם אבינו שקיבל ממלכי צדק.
ומלכי
צדק זה היה חסר הבושה כי הגמ'
(שבת
קד)
אומרת
א"ת
ב"ש
וכו'
אם
את בוש גר דק,
ומלכי
צדק הוא ד"ק
י"ם
כ"ל.
והיה
נראה שאברהם היה לו את הבושה הזו,
ומלכי
צדק הקדימו,
ולכן
השם יתברך קבע הכהונה באופן של צדיק מושל
בי,
שבאמת
מקדימים את הצדק אפילו קודם שם השם.
ועוד
לא מבואר שהשליטה רבינו כותב הוא בחי'
צדיק
מושל בי,
ואח"כ
כותב שהוא ענין ממשלה על עם ישראל,
וכמדומני
על זה פירשו שהממשלה על עם ישראל הוא דרך
התפלה שהוא פועל אצל השם יתברך,
וזה
אינו מבורר,
כי
רבינו אומר שהשפע זה על ידי תורתו.
ועוד
יש דיבור מרבינו במ"א
שצדיק גוזר זה לא סתם בכח תפילה,
אלא
שהצדיק יש לו את הכח.
עוד
צ"ב
למה רבינו קבע שצריכים לקבל מרק ג'
נקודות,
ולא
מנקודת התורה שהוא גם כן נקודה עם ויו כמו
שרבינו גילה באות ו.
ועוד
איך זה מהני להאיר בלב אהבה,
הלוא
זה גופא הבעיא שהאהבה ירדה שמה,
וי"ל.
ועוד
צ"ב
בכלל שרבינו מדבר על שבירת הכלים באצילות
והכלי ירדה לבינה דבריאה,
והרי
אצילות הוא אלהות ואיך זה שייך לנו,
ואם
באמת זה שייך לנו באיזה בחינה,
הרי
אנו יכולים להשפיע ישר לבינה שבאצילות.
ועוד
צ"ב
שמבואר שהצדיק מאיר מהחכמה שלו להבינה
שלו מיניה וביה,
ואין
הבינה צריך לקבל דוקא מהיסוד.
ועוד
כמה דברים שצ"ב.
ולולא
דמסתפינא נראה לע"ד
על פי יסוד גדל שגילה הרמח"ל
בריש יחוד היראה ז"ל:
העולמות
נבראו בסוד כמה בחינות,
דהיינו
סדרי מציאותם ועניניהם הם בסוד תפארת
ומלכות,
אך
עניני הארה והשגה שיש לנשמות להשיג לעתיד
לבא,
תלוי
המה בסוד צדיק.
והעולמות
בבחי'
זאת
נבראו בסוד תש"ך
עולמות,
וזה
סוד "עולם
חסד יבנה",
כי
י"פ
ע"ב
הוא תש"ך,
ור"ת
ח'סד
י'בנה
– ח"י,
כי
שרש כל זה הוא ענין ח"י
עלמין,
בסוד
הצדיק,
בסודו
ההשפעה,
בסוד
"ונהר
יוצא מעדן",
וסוד
זה תש"ך
צירופים דבראשית.
זאת
היא כוונת הפסוק "בראשית
ברא"
כו',
שכל
שאר בחי'
העולמות
כולם תלויים ונכללים תחת בחי'
התש"ך
אלה,
ע"ש,
כל
דה"ק.
ולפי
זה נראה שמה שרבינו קורא לפני מתן תורה,
פירושו
סדרי המציאות ועניניהם בסוד תפארת ומלכות,
ואחר
מתן תורה פירושו סדר ההשגה בסוד צדיק וככל
המבואר שם.
וקודם
מתן תורה שהיה הכל בבחי'
אנכי,
על
כל פנים היה קיום של כל המערכת של הנהגת
השם יתברך כולל יסוד,
ויוסף
זכה להיות מרכבה ליסוד דאצילות,
שהיה
מקבל מחכמה ובינה,
וממילא
היה לו את כח היסוד שהוא השליט.
אבל
אחר מתן תורה,
דהיינו
דרך ההשגה,
אין
איש הישראלי צריך לכל זה,
להיות
זוכה להיות ממש חלק מהמרכבה שמקבל מחכמה
ובינה דאצילות להיות צדיק יסוד עולם,
אלא
כבר ניתן לכל אחד נקודה של יסוד,
ודרך
הנקודה הזו האיש משיג ושולט על כל המערכת,
אפילו
בעולם האצילות.
וזה
מה שאמרו רז"ל
(אות
ז – נדרים לב:)
בקש
הקב"ה
להוציא כהנה משם – דהיינו לקבוע את הכהונה
רק לפי מציאות סדרי המציאות,
וזה
בחי'
שם,
כשמו
כן הוא,
מציאותו
ממש,
ובשביל
שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום,
נטלה
משם ונתנה לאברהם,
שעל
ידי ששם הקדים את הצדיק,
על
כרחך קבע שצריכים ללכת עם הכהונה על פי
סדר ההשגה שתלוי בצדיק,
בחי'
אחר
מתן תורה.
ועל
פי דרכינו מבואר הענין שרבינו לכאורה
מערב שני עינינים במה שהיסוד משפיע ללב,
אחד
עצם ההשפעה,
שזה
היה חסר להחסד הנפולה שם,
ושני
על כל פשעים תכסה האהבה,
שלפי
הטעם הזה משמע שלא מספיק מה שהיסוד משפיע
להלב,
ועדיין
צריכים את האהבה לכסות.
והיינו
כי בודאי לא מספיק,
וכל
סדרי המציאות שנפלו ושברו עדיין לא קבלו
את התיקון הצריך,
רק
כיון שעל כל פנים יש דרך מתוקן בנקודה
אחת,
דרך
ההשגה,
האהבה
השורה שם יכסה על כל הפשעים,
והיסוד
ישלוט לגמרי,
כמבואר
שם ביחוד היראה.
ועיין
שם איך שזה דייקא בסוד א”ת ב”ש,
וכל
ההשגה תלוי במה שהאדם בוש מהשם יתברך,
ועל
ידי השם יתברך מקרבו,
וזה
דרך ההשגה,
שהבושה
עדיין שם,
ואדרבה
מהפכו לאהבה והשגה,
ודוק.
נ נח נחמ נחמן מאומן
Posts
