מראה עולם הזה - צואה

 ב"ה

פרשת ויקרא

א:טז והסיר את מראתו בנצתה והשליך אתה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן. והסיר, עם האותיות בגמטריא רפ"ו סימנים שיש בלקוטי מוהר"ן קמא ובגמטריא נחמן מאומן ע"ה. בנצתה, עם הה' אותיות, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן, רבנו נחמן בן פיגא. והשליך אתה, עם הט' אותיות, בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. אתה בגמטריא רבנו נחמן. קדמה בגמטריא נחמן ע"ה. דשן בגמטריא נ נח נחמ נחמן. קדמה אל מקום, עם הי' אותיות, בגמטריא רבינו נ נח.

הראשי תיבות של: אתה אצל המזבח קדמה אל, בגמטריא נ נח. הראשי תיבות של: אתה אצל המזבח קדמה אל מקום, בגמטריא נחמן.

הסופי תיבות של: והסיר את מראתו בצתה והשליך, בגמטריא נון נון חית ע"ה. הסופי תיבות של: והסיר את מראתו בנצתה והשליך אתה אצל המזבח קדמה אל ע"ה במגטריא נון חית מם נון. הסופי תיבות של כל הפסוק חוץ מהתיבה האחרונה, בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן.

אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: והסיר את מראתו בנצתה והשליך, בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה. אותיות היסוד של: בנצתה והשליך אתה ע"ה בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה. אותיות היסוד של: אתה אצל המזבח בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. אותיות היסוד של: המזבח קדמה אל מקום הדשן, עם הה' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

הראשי וסופי תיבות של: את מראתו בנצתה והשליך אתה, עם הה' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: אצל המזבח קדמה, ושל: המזבח קדמה אל, בגמטריא נחמן ע"ה.

מראתו, פרש"י ז"ל מקום הרעי וזה הזפק, ע"כ. הרי שהתורה הקדושה מכנה את המראה – החיזו דהאי עלמא- של עולם הזה – כרעי!

נ נח נחמ נחמן מאומן

טעם, ריח, ומראה של המאכל

ב"ה

בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מעשה יג מהשבעה בטלירס

יום שני -- הקבצן החרש

"קלקלו את הטעם... כל מי שירצה לטעם איזה טעם יהיה טעם נבלה... וכן קלקלו את המראה, שהחשיכו את העינים כאלו יש עננים ועבים... כשבאו סמוך להמדינה התחיל להתקלקל גם אצלם הטעם ושאר הדברים, והרגישו בעצמם שנתקלקל אצלם... והרגישו בלחם ומים שלי כל הטעמים וכו' ונתתקן מה שנתקלקל אצלם."

לכאורה מבואר שהפגם שהטילו הג' כתות עבדים, לא היה בחפצה של הפירות, אלא בהחושים של הגברא, כן משמע בפרט מהלשון 'שהחשיכו את העינים', וכן בהמשך מבואר ענין זה כי החשך יעור עיני חכמים, ומשמע להדיא שזה מקלקל את העינים, חוש הראיה, ולא הדבר שרואים. וכן ממה שאחר שאכלו מהלחם והמים שלו נתתקן אצלם מה שנתקלקל, משמע להדיא, שלא רק בלחם שלו ומים שלו ירגישו כל הטעמים, אלא שנתתקן אצלם שירגישו את כל הטעמים אפילו בלחם שלהם, כי הפגם לא היה בחפצה של האוכל אלא בחושים. (אלא שצריכים להבין, שזה לא אומרת שכל האוכל שבעולם יש את כל הטעמים, אלא האוכל של הגן, והאוכל של אלו העשירים, דהיינו שהיה להם אוצרות והיו חיים 'חיים טובים', דהיינו לכאורה שהחפצה של האוכל שלהם היה מוקדש, רק שכיון שנתקרבו לאותה המדינה נתקלקל אצלם החושים, ולא היו יכולים להרגיש הטעמים בהאוכל המיוחד שלהם, עד שנתתקן. אבל אוכל בעלמא, שלא מהגן ולא מהאוצרות, לכאורה אין בהם כל הטעמים אפילו לבעל הרגשה. ועיין במשנה סוף מסכת סוטה (ט:יג) רבי שמעון בן אלעזר אומר, הטהרה נטלה את הטעם ואת הריח, המעשרות נטלו את שמן הדגן. וחכמים אומרים, הזנות והכשפים כלו את הכל, ע"ש. לכאו' מבואר להדיא  שמדובר על החפצה של הפירות, ודו"ק).

נ נח נחמ נחמן מאומן