לימוד הלכות שבת שלא לחלל את השבת ואכילת שבת מתקן חילול שבת

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן תורה רעז

מצוה גדולה להרבות בסעדת שבת, והוא תקון לחלול שבת, כי מחלול שבת אי אפשר לזהר. כי בקל אפשר להכשל בחלול שבת חס ושלום וכו' עיין שם.

רבי יהונתן אייבשיץ כתב ביערות דבש, 'כי אי אפשר כלל במציאות שיינצל מאיסור שבת אם לא ילמד כל הדינים על בורים היטב היטב'. וכעין זה מסופר מהחפץ חיים, ונתן משל להולך בחושך שצריך להחזיק פנס וכו'.

ותמיה גדול יש עליהם, כי הם היו חכמים גדולים בזמניהם, והם הכירו את זה בעצמם, ואם כן איך לא הכירו שרוב העולם אינם ברמת הידיעה כמוהם, וכמעט אי אפשר להם לעמוד באותה רמה של הידיעה. ועל כרחך העיקר כדברי רבינו כאן.

נ נח נחמ נחמן מאומן

כי אשמרה שבת - נ נח

 ב"ה

בזמר כי אשמרה שבת: מחל מלאכה בו סופו להכרית. והרבה משנים את הנוסח – מענג נפשו בו סופו לשארית. ונשארת השאלה למה בחר הפייטן לשון דין לזמר. וי"ל כי מבואר בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מעשה מבעל תפילה, שלא מועיל שום דבר להציל אלו שנפלו לתאוות ממון, רק דרך החרב, אפילו אחר התגלות כל אנשי המלך עיין שם. ועכ"ז יש לשנות לעונג, כי מבואר שם בסגולת הריח הקדוש ניצלים.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Perfect to a fault! Na Nach Nachma Nachman MayUman - updated!

 ב"ה

הקטע הראשון כבר הוצאתי - ועכשיו נתחדש עוד הרבה יותר בחסדי השם יתברך 

השם האחרון של ע"ב שמות: מו"ם. י"ל שזה ענין הביטוי perfect to a fault (מושלם לתקלה?). וזה הענין מצינו אצל השם יתברך בשם ע"ב, כי בקידוש של ויכלו השמים של ליל שבת יש לכוון הע"ב שמות. ועיין ברש"י עה"פ ויכל אלקים ביום השביעי ז"ל ר' שמעון אומר, בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול על הקודש, אבל הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו, נכנס בו כחוט השערה ונראה כאלו כלה בו ביום, ד"א מה העולם חסר, מנוחה וכו' עכ"ל, ופשטות דבריו שממש נכנס בו בתוך שבת, וזה מתוך שלמותו, הוה אומר כלך יפה רעיתי ומום, ודו"ק.

בראשית מ:טו כי גנב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אתי בבור.

לא עשיתי, לא' – לאלופו של עולם הוא הקב"ה, אלף – פל"א עליון, עשיתי מאומה – היינו שלמות הע"ב שמות שמסתיים בשם מו"ם, כי שמו, השם שלו, אתי, עמי, בבור, בעולם הזה שהוא בחי' בור כמו שכתבתי בס"ד בחידושים על בבא קמא, כי אצילות הוא הבורא, עם א'. וזה הראשי תיבות של, לא עשיתי מאומה כי שמו אתי בבור. א' כל שם ע"ב. 'פה לא', זה השם הכ' של ע"ב – פה"ל (וכן בראשי תיבות הנ"ל – עשיתי מאומה כי שמו אתי בבור, שם ע"ב כ). והפלאה הוא בחי' יוסף שהיה נזיר אחיו, לשון (במדבר ו:ב) כי יפלא לנדר נדר נזיר להזיר לה'. וכן כתוב בישעיה כז:יד לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבניו תסתתר, הוי המעמיקים מה' לסתר עצה והיה במחשך מעשיהם וכו'. המעמיקים בחי' בור. יוס"ף להפליא. הפלא ופלא, אל"ף.

גנב גנבתי בחי' נבואה של איוב, כמו שכתוב (איוב ד:יב) ואלי דבר יגנב ותקח אזני שמץ מנהו. ופרש"י לפי שאין רוח הקודש נגלה על נביאי עובדי כוכבים בפרהסיא וכו' וכו' אבל בנביאי ישראל כתיב 'פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות' (עיין במדבר יב:ח), ע"ש. מארץ העברים, עברים לשון התגלות כמו שכתוב (שמות יב:יב) ועברתי ותרגם אונקלוס ואתגלי. והוא גם ענין של שם ע"ב היוצא מהפסוקים ויסע ויבא וכו', שעבר מאחורי מחנה ישראל ללפניהם. וזה מש"כ כאן 'פה לא' אותיות 'אל פה', מאומה, ממ"ה בגמטריא פה. וא' פה, היינו פה להקב"ה, אל פה – פה של יוסף. היינו, פה-לא, אל פה של יוסף, עשיתי פה להקב"ה. 

שם הראשון של ע"ב שמות, וה"ו בגמטריא יוסף בן י"ז היה נער את אחיו ונמכר, יל"י האריז"ל הראה שזה ראשי תיבות י' לאורך ימים, ובנידון דידן, זה התוכנית הארוכה של מכירת יוסף למען החיותינו כיום הזה, סי"ט ראשי תיבות סר יין (-המשקים) טבחים, אי נמי ס' – סריס פרעה הוא פוטיפר. על"ם העלמה בחי' ולא זכר וכו' את יוסף וישכחהו. מה"ש כל אשר היו עושי"ם יוסף היה עוש"ה, וכן זכה לבחי' פה אל פה, כעין מדרגת מש"ה כנ"ל. לל"ה ראשי תיבות (בראשית מז:יב) לחם לפי הטף. וגם רמז לקץ, בחי' שומר מה מלילה שומר מה מליל. כי ל' – למ"ד, הד' היא המלכות, אז העיקר ל"מ, בחי' שבע שנות השבע, ושבע שנות הרעב, וכיון שבא יעקב נהפך ה' שנות הרעב לשובע. 

נ נח נחמ נחמן מאומן

תפילה שהיא תמצית תורה ב' בליקוטי מוהר"ן תנינא - תפילה לחנוכה

 ב"ה

תפילה לליקוטי מוהר"ן תורה תנינא ב

זכני להרבות בשעשועי עולם הבא, בשירות ותשבחות להודות ולהלל לשמו הגדול יתברך, ולהכיר אותו יתברך, שעל ידי זה אהיה סמוך וקרוב אליך יתברך, שאזכה לשמש הצדיק האמת שהלכה כמותו, וללמוד הרבה הלכות שהן השפעת החסד וג"ם לידה, ואזכה לבחינת הקרבת התודה, והליכת הדמים כסדרן, ויחלץ לבי ויתחזק באמת. וזכני להאיר הג' קווי אמת, אא"י (אאי"ד עם הד' אותיות, בגמטריא שמחה) תפילה תורה שידוכין, לתוך ריבוע הדיבור של צדקה, בחי' גדר אדם המדבר בצדקה, תשובה, עשירות, ומלכות, להשלים הדיבור בבחי' כה תברכו בלשון הקודש, שהוא מקושר לדבר דבר של שבת קודש, ועל ידי זה להמשיך השמחה של שבת קודש לששת ימי החול, מבחי' בן, מבחי' נחמן, לבחי' מט"ט, עבד, ועצבות. ועל ידי זה לגלות האחדות הפשוט יתברך מבחינת פעולות משתנות.

וזכני לכל זה בפרט בימי חנוכה שהם ימי הודאה שהוא בחי' שעשוע עולם הבא, בחי' הלכות, שעל ידי זה זוכין לשלימות הדיבור, על ידי התגלות האמת. והשמן של חנוכה בחינת אור האמת, נתון סמוך לפתח, בחי' פתח דבריך יאיר, ואזי נמשך השמחה של שבת לששת ימי החול – בחי' חנוך מט"ט, על ידי לשון הקודש שהוא שלמות הדיבור. ואזי זה ינחמ"נו ממעשינו ומעצבון ידינו. וזה בחי' חנוכה – חנו כה, הנייחא של שבת שהיא קשורה ללשון הקודש בחי' כה תברכו בלשון הקודש.

n     ויאמר מזמור לתודה – כמבואר בסוף התורה [לתוד"ה – תולדה, הריעו לה' כל הארץ, ראשי תיבות הלכה, עבדו את השם בשמחה, בחי' המשכת השמחה של שבת לימות החול שהם בחי' עבד, מט"ט. קס"ח אותיות – חס"ד בא"ת ב"ש. ג"ם תיבות נגד הקליפה גם לי גם לך].

נ נח נחמ נחמן מאומן

זמירות שבת לשיר בשמחה ובדקבות וביראה

 ב"ה

עיין בשיח שרפי קודש ג-קלד ז"ל מוהרנ"ת ז"ל לא היה נוהג לזמר בלילה שבת את הזמר הנקרא "דער פרומער נגון" המושר בפי אנ"ש על זמר "מעין עולם הבא", בהטעימו שמחמת קדשת ומעלת שמחת שבת, אינו חפץ לזמר נגוני התעוררות אלא רק נגוני שמחה וחדוה, אולם בסעודה שלישית עת רעוא דרעוין דביקות והתעוררות, אז היה מזמרו, ע"כ.

דבר זה תמוה מאד, כי הלוא רבינו בעצמו היה נוהג לזמרו, ותמוה מאד שרבי נתן לא יעשה מה שראה הנהגתו של רבינו (שיחות קסט – "ומי שלא ראה זאת, לא ראה טוב מעולם" ע"ש). ועוד קשה כי רבינו גילה בתורה רכו ז"ל יש נגונים של יללה ועצבות שהם מבחינת הסטרא אחרא, ודרך בני אדם למשך אחר נגונים האלה, וכשמזמרין הנגונים האלה בשבת, על ידי זה מעלין אותם, ע"כ. הרי שלפי רבינו יש ענין אפילו לשיר נגונים עצובים, ואיך ימנע לשיר שירי דבקות.

נ נח נחמ נחמן מאומן

שבת היא יום מנוחתינו כי היא הבת זוג שלנו

 ב"ה

שבת נקראת יום מנוחתנו (-רצה בברכת המזון), יום מנוחה וקדושה לעמך נתת (שמונה עשרה מנחה), ובכל התפילות – רצה נא במנוחתנו. וי"ל כי שבת בת זוגו של ישראל (ב"ר יא:ח), והשידוך וזיווג בחי' מנוחה כמש"כ במגילת רות (א:ט) יתן ה' לכם ומצאן מנוחה אשה בית אישה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

שמחה ויראה

 ב"ה

ספר שיחות הר"ן

קנה. ובתחלה שאל אותי: האתה שמח בשבת? השבתי: אני לפעמים נתעורר עלי איזה יראה בשבת שקורין (פרום). ואמרתי לו בזה הלשון: איך בין אמאל פרום. והשיב: לא כך הוא, העקר הוא שמחה: ואז הוכיח אותי הרבה להיות בשמחה דיקא בשבת. ואז אמר כל הענין הנדפס בלקוטי תנינא סימן יז הנ"ל מענין מעלת השמחה בשבת. ונכלל שם שגם היראה עקר עליתה על ידי השמחה של שבת דיקא, הינו שעקר הוא רק השמחה בשבת. ועז דיקא עולה היראה שהוא בחינת מקר שקורין פרום, ע"ש.

עיין לעיל אות קנג, שרבינו היה בשמחה גדולה ואמר על עצמו שהוא ירא ושמח, ע"ש. והרי הקדים יראה לשמחה.

ועיין באבניה ברזל, אות כח ז"ל מוהרנ"ת זצוק"ל כתב לרבי עוזר, שמעתי שר' עוזר איז נאר פרום (הוא רק ירא) לא כך קבלתי מרבנו זצוק"ל, דער עקר איז נאר פרייליך, און פרום אויך (העיקר הוא רק שמחה ויראה גם), עכ"ל. ומסתימת הציטוט משמע שמדבר אפילו לימות החול, ואילו כאן בשיחות הר"ן מפורש שמדובר דייקא בשבת קודש.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לאהוב ולירא את הצדיק

 ב"ה

מסכת פסחים

דף כב. שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתים שבתורה, כיון שהגיע לאת ה' אלקיך תירא (דברים י) פירש, אמרו לו תלמידיו רבי כל אתים שדרשת מה תהא עליהן אמר להם, כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אני מקבל שכר על הפרישה, עד שבא ר"ע ודרש את ה' אלקיך תירא לרבות תלמידי חכמים, ע"כ.

ויש לדייק במה שאמר קבלתי שכר, שכבר קיבל, והלוא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. והנלע"ד בזה, שבתחילה היה שמעון העמסוני, בחי' שמיעה, ואחר שאמר והלביש עצמו בדרשה זו עלה להיות נחמיה העמסוני, בחי' ראיה, כי כן נחמה הוא בחי' ראיה כמו שמצינו בכמה מקומות בחז"ל למשל (סנהדרין לז:) א"ר שמעון בן שטח אראה בנחמה וכו'. הרי קיבול שכר שלו בדרשה זו שעלה להשגה להיות פרוש מיראה, שהוא בחי' שמיעה, כמבואר בלקוטי מוהר"ן עה"פ ה' שמעתי שמך יראתי. והוא בעצמו עלה למעלה לבחי' חכמה וריאה, בחי' נחמיה כנ"ל, כי על ידי פרישות זוכים לבחי' ראיה בחי' ואתה תחזה כמבואר בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה עב, כי רק משה שהיה פרוש גדול מאד בקדשה גדולה זוכה להסתכלות הזאת וכו' ע"ש. ועכ"ז בשני המדרגות האלו היה רק בבחי' העמסוני, העם בסיני, שהיו שומעים ורואים ועמדו מרחוק.

ורבי עקיבא שהוא בחי' משה, כי ראוי היה בעיני משה רבינו שהתורה תינתן על ידי ר"ע כמבואר במסכת מנחות, ואצל משה רבינו יראת שמים הוא מילתא זוטרתא (ברכות לג:), ולכן השם יתברך דרש מעם ישראל (דברים י:יב) ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה, כיון שלגבי משה הוא מילתא זוטרתא גם לעם ישראל נחשבת כן, כמבואר שם ובמפרשים שם. ולכן שפיר פירש ר"ע את לרבות תלמידי חכמים, כי דייקא מבחינת התלמידי חכמים שהם ניצוצות של משה רבינו דייקא על ידם כל עם ישראל נחשב יראת שמים אצלם למילתא זוטרתא שיש להם יד ויכולת להשיגה כמו שאמר רבי חנינא שם משל לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו דומה עליו ככלי קטן.

[העולם מקשים למה לא היה קשה לר"ש את האמור אצל אהבת השם. ונראה לפרש כי אהבה היא התאחדות, ורואים את הצדיקים וכן תשמישי קדושה מאוחדים עם השם יתברך, ועל כן אף על פי שאסור לנשק ולהראות חיבה יתירה לאנשים ולתינוק בבית הכנסת, אבל כן מנשקים תשמישי קדושה, וכן לכאורה יש לנשק צדיקים, והרי מצות ודבקת בו מקיימים על ידי דבקות לצדיקים (ועיין בספר אדיר במרום עמ' רעז, מכון רמח"ל, כי המאורות הם באהבה זה לזה וכו' ויש קשר ושייכות קורבה ביניהם תמיד וכו' וזאת האהבה מגעת לנשמות גם כן וכו' כי האהבה הוא קורבה וחיבור, והאהבה הולכת ומקשרת כל חלקי המאורות זה עם זה וכו' ע"ש). מה שאין כן מידת יראה, שכל בחינת יראה היא בחינת דין שמפרדת, ולא משבת ולא ממקדש אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר עליהן (יבמות ו:, ואילו לענין אהבה נאמר בתפילת מוסף ותתן לנו י"א באהבה, והנחילנו י"א באהבה).]

נ נח נחמ נחמן מאומן

אכילה בשבת מתקן חילול שבת

 ב"ה

בספר ליקוטי מוהר"ן

תורה תורה רעז

ודע שעקר כבוד שבת היא האכילה, כמו שכתוב (שמות טז) 'אכלוהו היום', כי אכילת שבת יקרה מאד, כי הוא כלו אלהות כלו קדש, וכמבאר (עליל בסימן נז). ועל כן מצוה גדולה להרבות בסעדת שבת, והוא תקון לחלול שבת, כי מחלול שבת אי אפשר לזהר. כי בקל אפשר להכשל בחלול שבת, חס ושלום, והתקון הוא על ידי האכילה של שבת, כי חלול שבת הוא בחינות חלל, בחינת הסתלקות וכו' ע"ש כל התורה.

וקצת יש להעיר ממסכת שבת (סט.) בהיכא תמצא שיתחייב על שגגת כל הל"ט מלאכות ז"ל אלא לרבי שמעון בן לקיש דאמר עד שישגוג בלאו ובכרת, דיד ליה לשבת במאי?! דידעה בתחומין ואליבא דרבי עקיבא, ע"כ. וביאר הריטב"א שמשום קידוש והבדלה ועונג שבת באכילה לא מיקרי שיודע את השבת, שעיקר השבת הוא שביתת המלאכות שבה, ע"ש. הרי שלכאורה אין אכילת שבת אלים לתקן חילול המלאכות.

אכן יש כמה וכמה עוד דרכים במפרשים שם, למשל בספר ענף יהושע (ד"ה דידע) כתב שבאמת הגמרא היתה יכולה ליישב דידע מעונג שבת. ובספר חידושי גור אריה (ד"ה דידע, בתירוץ א') פירש שאין לומר שידע שבת במצות עונג שבת, משום שידיעה הבאה לחייב קרבן צריך שתהיה ידיעה מענינו של הקרבן כגון לאו או כרת, ועל כן אין די בכך שידע שבת בדבר שאינו נוגע לקרבן כעשה ד'שבתון' או כמצות עונג שבת. (ועיין בתוס' שהשאיר בתימה למה הגמרא לא יישבה מעשה דשבת, ובספר עץ הדעת טוב (ד"ה דידע) פירש שאף אם הזיד בעשה אינו ראוי לכפרה, כי מה לי מזיד בלאו או בעשה, סוף סוף נקרא מזיד – ולפי זה הרי העשה ממש שוה להלאו).

נ נח נחמ נחמן מאומן

ריש מסכת שבועות

ב"ה

במשנה ריש מסכת שבועות (ב.) תנא ד' דברים של שתים שהם ארבע.

והם ד' בחינות של דיבור המבוארים בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ב'. דיבור של צדקה זה בחי' יציאות שבת כמבואר בתורה לא, דיבור של תשובה זה בחי' נגעים שבאים כדי להחזיר את המוכה בתשובה, ועיקר צרעת בא על ידי פגם הדיבור וכן אינו טמא אלא על ידי דיבורו של הכהן וכן אינו טמא אלא מן הדיבור ואילך, דיבור של עשירות זה בחי' טומאה, שהממון הוא בחי' טומאה, צא תאמר לו [והוא בחי' גם משלשם, כי מדובר בג' מיני טומאות, טהור שאוכל טמא, וטומאת מקדש וקדשים], והוא בחי' דיבור כי הטומאה אינה אלא מן הדיבור ואילך (עי' הוריות דף י וש"נ), ודיבור של מלכות הוא בחי' שבועות, בחי' בת שבע,שהיא המלכות.

נ נח נחמ נחמן מאומן

איזה יום שבת

ב"ה
מסכת שבת דף סט:
אמר רבא אם היה מכיר מקצת היום שיצא בו עושה מלאכה כל היום כלו, פשיטא מהוא דתימא וכו'. עד כאן
ויש להקשות דהלוא חידוש הוא שמהו דתימא באותו יום שהוא בטוח שאינו שבת יתחייב לעשות בו כל פרנסתו של כל השבוע.
נ נח

נר שבת קודם לנר חנוכה

ב"ה

בהשקפה קלה, י"ל דנר שבת, שהוא המעכב בשלום בית, אם אין ידו משגת קודם לנר חנוכה, כי נר חנוכה מרמז על אור עוד יותר גדול של השלום של מחלקת לשם שמים (לקוטי מוהר"ן תורה נו), כי אי אפשר להשיג את השלום הגדול הזה של מחלקת לשם שמים טרם שתשיג בפשיטות השלום בית כמבואר להדיא בלקוטי מוהר"ן (תורה יד - ושם מפרש ענין נר שבת קודם לקדוש היום), שרק על ידי שלום בית זוכין לתפלה, ועל ידי זה זוכים לשלום הכללי. ומבואר שם ענין מצות נר חנוכה שמצותה להדליק סמוך לפתח הבית, שזה בחי' העלאת הכבוד לשורשו ביראה, וענין זמן ההדלקה משעת יציאת הכוכבים עד שתכלה רגל מן השוק, הוא ענין ביטול הלשון הרע - ריגול, והוא ענין שלום הכללי, שלא יתקיים אפילו משא ומתן, כי דעת הקונה והמוכר יהיו שוים. וכל זה לכאורה על כרחך רק לענין סחורה של עולם הזה, אבל במשא ומתן של הלכה, בפלפולא דאורייתא, שם עיקר שלמות השלום, שהוא דעת עליון גבוה מאד, הוא מחלקת לשם שמים. נר מצוה ותורה אור (ראשי תיבות אומן כידוע), שהנר אין אורו גדול, והוא בעיקר מרמז על שלום בית, אכן בחנוכה כל אחד מרבה בהדלקה כפי בחינתו נר איש ובית, וכפי מנהגו, איש על מחנהו ואיש על דגלו, וזה כבר מראה על שלום הכללי של אור התורה והדעת בחי' מחלקת לשם שמים.

נ נח נחמ נחמן מאומן

בכיה

ב"ה

הזוהר הקדוש בפרשת תרומה (קסה. מובא בחק לישראל פרשת נשא יום ו) משוה בכיה בתפילה להיושב בתענית (חלום) בשבת שמפקחים עליו למה הוא עצוב בזמן חדוה, ומבטלים העונש שלו. והא גופא קשה איך נשכר מהעצבות בשבת? וצ"ל שרק בגלל שתופס בשורש של שבת על ידי התענית.

ולפי זה בא למוד ונמצא מלמד על בכיה בתפלה שצריכים לתפוס בשורש להיות דופק בשער, ורק בכהאי גוונא מועיל הבכי.

וצריך תלמוד.

נ נח נחמ נחמן מאומן

כדור - ball or pill

HH

The Code of Jewish Law (Shulchan Aruch, Orach Chaim 308:45) rules that it is forbidden to play ball (kadur) on the Shabbos and Yom Tov (holidays). The Jerusalem Talmud says that there was a city in the province of the tribe of Shimon which was destroyed because they played ball on Shabbos.

The holy words of our Sages were written with Divine Inspiration and are thus open to understanding even in ways and conscious that might not have occurred to their authors (this is explained in Likutay Moharan). The word ball - kadur - today also means a pill. Now pills that are medicine are permitted to be taken on the Shabbos, that leaves a very strong nuance that are Sages have revealed that it is forbidden to seek the recreation of pills on the Shabbos. This doesn't mean that not on Shabbos it is permissible, on the contrary, not on Shabbos there was not even a thought that it would be permissible, only on Shabbos, one might come to justify substances that they consider to enhance their Shabbos experience, so the Sages said definitely don't go there....

Na Nach Nachma Nachman MeUman!

ב"ה

בשלחן ערוך (סימן שח סעיף מה): ''אסור לשחק בשבת ויום טוב בכדור''.  ואמרו בתלמוד ירושלמי: ''עיר שמעון חרבה, בגלל שהיו משחקים בה בכדור בשבת''.

והנה דברי חז"ל נאמרו ברוח הקודש, וסובלים פירושים אפילו שלא עלו על דעתם, כמבואר בלקוטי מוהר"ן, ולכן בודאי יש לראות בדבריהם אזהרה מלקחת כדורים - סמים - אפילו בשבת. כי יש רוצים להתיר כאילו לקיחת סמים בשבת, לכבוד ולענג את השבת. ובדברי חז"ל יכולים לראות שזה לא הדרך וזה לא העיר להגיע לקדושת ולענג שבת קודש.

נ נח נחמ נחמן מאומן

בשבת העיקר להיות שמח

ב"ה

רבינו גילה שאפילו תלמיד חכם גדול כמעט אי אפשר שיצא נקי בשמירת שבת ככל הלכותיה ודקדוקיה, אלא העיקר שהוא יאכל טוב ויתענג את השבת, וזה כבוד שבת שיתקן את הכל.

ונראה ללמוד מזה לכל הדברים שהם בחינת שבת, וכמו קריאת התורה (כי התורה הוא כולו שמות של השי"ת, וכן שבת הוא שם של השם יתברך), שאין סוף לספקות בקריאה אם הבעל קורא קרא כראוי ואם השומע שמע כראוי, והעיקר להתענג ולשמוח עם התורה ועם הקריאה, לשעשע בדברי השם יתברך שנתן והתארס לנו, וזה יתקן את הכל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מפלגת כולנו חברים נ נח -- ףץ!

ב"ה

מפלגת כולנו חברים נ נח באותיות ףץ, ידוע לרבים שאותיות ףץ הם מתחלפים לאותיות ו"ה בסוד האלף בית של א"ת ב"ש.
וידוע להרבה ענין אותיות ו"ה, והא לך מה שכתב הרמח"ל (קיצור הכוונות, סדר קדיש וברכו, עמ' קצב) זה לשונו: והנה כל אחיזת הקליפות - בזו"ן, שסודם ו"ה של השם הקדוש, כי באבא ואימא שסודם י"ה שלו, אין להם אחיזה. והנה אותיות ו"ה עולות י"א, והוא סוד י"א יריעות שבמשכן, וכן י"א סמני הקטרת, שכל אלו הבחינות הם להכניע הקליפות (!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!). ולכן אותיות יתגדל ויתקדש הם י"א, כדי שיסתלקו משם י"א ניצוצות שבהם, ויעלו למעלה במקום הקדושה, עד כאן לשונו הקדוש והטהור.
ועמוד ותשתומם וחזור ותעמוד ברעדה מעוצם המסר של מפלגת נ נח - ףץ - ו"ה -- להכניע הקליפות, ויתגדל ויתקדש שמיה רבה על ידי פרסום שם של הצדיק נ נח נחמ נחמן מאומן!!!!!

ב"ה עלינו מגלות הפה של מצרים, ואנחנו על קצה הסוף סופית: ףץ.
ולפי הגמטריא ף = 800, וץ = 900, ביחד 1700, ואלף (עם סגול) חוזר להיות א' - אלף, הרי 701, ועם הכולל 702 -- שבת!!!! נ נח נחמ נחמן מאומן!


ףץ. ף סופית מרמז שיש אותיות קודמות, ולא בא לסתום אלא לפרש, ועל כרחך האותיות הנעלמות הם אותם אותיות, פצפץ -- כמו שכתוב בפתק הקדוש: פצפצי"ה.


בזמר א-ל מסתתר שמיוסד על העשר ספירות: יסוד = ף, ץ בשבעה נעלם, אות ברית הוא לעולם! מעין הברכות צדיק יסוד עולם... 

שיר חדש -- מכתבי האריז"ל

ב"ה

שתי מראה מקומות הוספתי עכשיו ללקוטי נ נח מכתבי האר"י:

כתבי האריז"ל – שער הכוונות ח"א ענין תפילת שחרית דרוש א (עמ' קיד): ז"ל הללוי"ה שירו לה' שיר חדש כו', הוא בחסד דיצירה, וז"ש הכתוב תהלתו בקהל חסידים. אבל הגבורה להיותה דין וכו', ע"כ.

ובפסוקי דזמרא של שבת על מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה, כתב (הובא בסדור האר"י) ז"ל הנה השיר זה אומרים אותו פרות הבשן י"ב בקר כשנושאין הארון שהוא הנוק' למעלה לבית שמש הוא הזעיר, והם חיות הקודש הנושאים כסא ונקרא פרות הבשן כי הם יוצאים מן פרה אדומה הוא הנוק' דאצילות, ונקרא שיר חדש כי אז מתחדש הלבנה. שיר חדש הטעם כי בשבת אין בחינת בירורים ואין רק בחינת הוצאת נשמות חדשות, ולכן אומרים מזמור זה בשבת, ע"כ.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה עוד בענין המסורת בברסלב שלא דרך מוהרנ"ת

אכן היום הדרך הזה של ההתנהגות שהיה עבור אלו שנפלו לגמרי מהיהדות גם כן שייך למעשה בכמה וכמה ענינים אפילו להשומרי תורה ומצות. ולמשל, היום כמעט אין מי שנמנע מלבוא להציון הקדוש בשבת קודש ובימים טובים. ואין מי שנמנע לעשות הג' תפילות פה, ולאכול פה וכו'. וכל אלו הדברים חדשים הם טרם נודעו, ולא רק שמוהרנ"ת וחסידים הראשונים היו נמענים מלעשותו, היו מורים שזה אסור, כי כן הלכה בענין בית הקברות. ואף שיש הלכה של בונים בית המדרש על מצבו, לא נהגו כן כל עיקר. ובשבת ויום טוב האריז"ל כתב בפירוש שהצדיק בכלל לא נמצא בקברו. ואילו היום כולם מציינים מה שרבינו אמר (חיי מוהר"ן רצז וע"ע לק"מ קסז) שהשבתים ששובתים אצלו הם גדולים וטובים יותר משבעה פעמים תענית משבת לשבת. ואין זה כי אם שע"כ היום יש גישה לרבינו למעלה ממסורה של מוהרנ"ת, ועל הגישה הזו נסמך סבא ישראל בפתק הקדוש.