המעיל של התם של סיפורי מעשיות של שנים קדמוניות בגמרא מסכת נדרים סוף דף מט:

 ב"ה

דביתהו דרבי יהודה נפקת נקטת עמרא (-צמר) עבדה גלימא (-בגד) דהוטבי (-חשובה), כד נפקת לשוקא מיכסיא ביה, וכד נפיק רבי יהודה לצלויי הוה מיכסי ומצלי, וכד מיכסי ביה הוה מברך ברוך שעטני מעיל, פירש הר"ן ז"ל שהיה חשוב בעיניו כמעיל, ע"כ, וכן פירשו תוספות והרא"ש. והשיטה מקובצת פירש שאין זה נחשב לשקר, כיון שנקרא 'מעיל' על היותו בגד מעולה, ומכיון שבעיני רבי יהודה היה בגד זה מעולה, קראו מעיל. והמהרש"א כתב שהיה נעשה כעין מעיל.

עיין סיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מעשה מחכם ותם ז"ל וכן במלבושים, היה להם בשתפות לו ולאשתו פעלץ אחד, והיה אומר: אשתי, תן לי הפעלץ – כשהיה צריך ללבש פעלץ, כגון לילך לשוק, והיתה נותנת לו. כשהיה צריך ללבש טוליפה לילך בין אנשים, היה אומר: אשתי, תן הטוליפ, והיה נותנת לו הפעל., והיה מתענג ממנו, והיה משבח: כמה יפה הטוליפ הזה. כשהיה צריך לאקפטין, כגון לילך לבית הכנסת, היה מצוה ואומר: אשתי, תן לי הקאפטין, והיתה נותנת לו הפעלץ, והיה משבח וכו', וכן כשהיה צריך ללבשי יופא וכו' עיין שם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הכל צפוי והרשות נתונה - קריעת המעיל של שאול

 ב"ה

ספר שמואל

כד:ה ויהי אחרי כן ויך לב דוד אתו על אשר כרת את כנף אשר לשאול.

אתו על בגמטריא רבי נחמן בן פיגא ע"ה. את כנף ע"ה בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן, רבנו נחמן בן פיגא.

במסכת ברכות (סב.) על הא דכתיב ויכרת את כנף המעיל (פסוק ד), אמר רבי יוסי ברבי חנינא כל המבזה את הגדים סוף אינו נהנה מהם, שנאמר (מלכים א:א:א) והמלך דוד זקן בא בימים ויכסהו בבגדים ולא יחם לו, ע"כ. ובאמת רואים כאן ויך לב דוד על אותו מעשה. וקשה שהרי במדרש תהלים (נז:ג, הובא ברש"י פסוק כ) סימן זה מסר לו שמואל שהקורע מעילו ימלך תחתיו, הרי מאת השם היתה זאת שדוד יקרע את המעיל (ובאותו מעשה של קריעת המעיל – טו:כז, יש ג' דעות במדרש ובילקוט, יש אומרים מעילו של שמואל קרע שאול, וי"א מעילו של שאול קרע שמואל, וי"א מעילו של שמואל קרע שמואל, ולא מצאנו ששמואל עשה לא כהוגן בזה).

ולכאורה זה הענין של הכל צפוי והרשות נתנוה (אבות ג:טו) ופירש הרמב"ם ז"ל כל מה שבעולם ידוע אצלו יתברך, והוא משיג אותו, והוא אמרו 'הכל צפוי', ואחר כך אמר: לא תחשוב שבהיותו יודע המעשים יתחייב ההכרח, כלומר שיהיה האדם מוכרח במעשיו על מעשה מן המעשים. אין העניין כן, אבל הרשות ביד האדם במה שיעשה, והוא אמרו 'הרשות נתונה', ע"כ.

וזה מש"כ ויך לב, ו' יך לב, דהיינו ו' פעמים ל"ב, עם הל"ב והכולל, בגמטריא בחירה. 

נ נח נחמ נחמן מאומן