בבא מציעא - דף יומי התחיל היום פרק הזהב

 ב"ה

מד. פרק ד

משנה הזהב קונה את הכסף וכו'. עיין ליקוטי מוהר"ן סוף תורה כג – על פי הדברים האלה יבין המשכיל לפרש כלא סגיא דהזהב קונה את הכסף והכסף אינו קונה וכו' הנחשת קונה וכו'. והכלל מה שהוא מטבע ויוצא, חשוב מעות, עין שם כל הסגיא. וסגיא (מה:) אי מעות נקנה בחליפין. וסגיא (קידושין כח.) דכל הנעשה דמים באחר. הכל יבאר למשכיל על פי התורה הזאת עם עוד קצת הקדמות, עכ"ל.

ועיין בליקוטי הלכות יורה דעה א, הכשר כלים א:א עקר בחינת תאות ממון הוא חזק ביותר בהממון בעצמו שהן המטבעות וכו' וכו' מלבש שם בחינת הפנים, בחינת גונין עילאין פני הקדשה, בחינת פני העיר, תקון המטבע. וכן שם וכו' וכו' אחיזת הסטרא אחרא ביותר מאד, שזהו בחינת תאות ממון וכו' אנפין חשוכין. וזה בחינת מה שהעבודה זרה של כל אמה ואמה חקוקה על המטבע שלהם, כם שם נאחזין בחינת השבעים אנפין חשוכין, עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לשמור על הכסף

ב"ה

בבא מציעא

כא. כדרבי יצחק דאמר אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ושעה.

מב. מאי הוה ליה למיעבד, אמר רבא א"ר יצחק אמר קרא וצרת הכסף בידך, אע"פ שצרורין יהיו בידך, ע"כ.

עיין חיי מוהר"ן תקמז: ואמר על עצמו שכשהוא מוליך ממון אצלו בדרך, הוא מדקדק מאד לגנזו יפה בבגד שלו בתוך בית יד כנגד לבו, ושלא יהיה בו שום קרע ונקב. ואף על פי כן בכל עת שהוא בדרך הוא ממשמש בכיסו בכל שעה אם יש אצלו הממון. ובכל עת שנזדמן שאחד מאנשי שלומנו נאבד אצלו איזה סך ממון בדרך, והיו באים בקבלנא לפניו, היה מבזה ומוכיח אותו מאד על זה על שלא נזדרז בשמירתו יפה, ע"כ.

הנה בגמרא מבואר שמן הסתם כל אדם עושה כמו שרבינו היה עושה. אלא שמאיזה טעם, כמה אנשים הפסיקו בזה, ולכאורה זה כאילו מטעם אמונה ובטחון ולא להיות חושב על ממון. ועל זה רבינו אמר שאלו חשבונות של שטות, ובודאי יש לאדם לנהוג כסתמא דגמרא.

נ נח נחמ נחמן מאומן

נדבנות ולוותר על הממון - סוף מסכת בבא קמא

 ב"ה

קיט: - בסיום המסכת: אמר רבינא ומתא מחסיא אתרא דקפדי הוא, ע"כ.

עיין לעיל בעמוד א' לפני המשנה, רבינא איקלע לבי מחוזא אתו נשי דבי מוחזא רמו קמיה (-תרמו לצדקה) כבלי (שרשרות זהב) ושירי (-צמידים) קביל מינייהו, א"ל רבה תוספאה לרבינא, והתניא גבאי צדקה מקבלין מהן דבר מועט אבל לא דבר מרובה, א"ל הני לבני מחוזא דבר מועט נינהו, ע"כ.

הרי שלגבי נשותיהם לא קפדו אפילו על שרשרות זהב לצדקה, אבל לענין הפסולת של מפסגי אילנות וכדומה כן הקפידו. זה מזכיר לי מה שתמיד הייתי שומע מא"א שליט"א על העשירים יהודים שבטורנטו כמה מופלגים הם בנדבת ליבם ליתן לצדקות, אבל בענין עסקים שומרים ומקפידים על כל פרוטה (-גם בזה צריכים קצת הרווחה, כמבואר לכאורה בעמוד א' רב חסדא הוה ליה ההוא אריסא דהוה תקיל ויהיב תקיל ושקיל, סלקיה, קרא אנפשיה וצפון לצדיק חיל חוטא, עד כאן, ותמהו המפרשים מה רע עשה, אדרבה הקפיד שהכל תהיה ביושר, אכן לא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה, ולא זו הדרך של הנהגה ישרה, וחז"ל שבחו את איוב שהיה סור מרע, שהיה וותרן בממונו (בבא בתרא טו:), מאי וסר מרע וכו' מנהגו של עולם נותן חצי פרוטה לחנוני, ואיוב ויתרה משלו (פרש"י מי שיש לו מלאכה מועטת לעשות, אומר לפועל חצי פרוטה אני נותן לך, ונלך אצל חנוני ונקנה בפרוטה ככר או ביצים ונחלוק, ואיוב ויתרה לחצי השנ משלו, ונותן לו כל הפרוטה, שהיה רע בעיניו לדקדק בדבר קל שאינו ממון, עכ"ל). ועיין כאן בהדרן של המהר"ם שיף שהביא מהגמרא יבמות דף מז. שהגרים סורם רע, כי גוי מקפיד על פחות משוה פרוטה, ואילו על פי התורה יש לוותר הרבה).

נ נח נחמ נחמן מאומן

האש שלי תוקד עד ביאת המשיח - בבא קמא דף כב

 ב"ה

מסכת בבא קמא דף כב

מחלוקת אם אשו משום ממונו או משום חציו

מצוה בו יותר מבשלוחו (קידושין מא.) מצוה בו בגמטריא נחמן ע"ה, בשלוחו בגמטריא נבש – ראשי תיבות נחמן בן שמחה, רמז למה שרבינו אמר שהוא זכה למה שזכה מעצמו ולא בזכות אבות. עוד י"ל שהרי עיקר פנימיות המצוה, בחי' מצוה בו – בו, מה שפנים המצוה, הוא השמחה, כמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה ה', וזה בחינת נחמן בן שמחה, כי מצוה הוא בחי' הוי"ה כמובא, כי מ"צ בא"ת ב"ש הוא י"ה, והרי י"ה ו"ה, הרי שהמ"צ הם לבושים בשביל הי"ה, וכן הצדיק הוא לבוש של שם הוי"ה בעולם, כמבואר בלקוטי מוהר"ן (תנינא סז), ומקבלים בחי' יתירה מזו מהפנימיות – השמחה כנ"ל – בחינת נחמן בן שמחה.

והרי יש את המצוה שהוא בו ויש בשלוחו, ונר מצוה (נ”ר ראשי תיבות רבי נחמן), והאש שלי תוקד עד ביאת המשיח על ידי תלמיד היקר של רבינו סבא ישראל דוב אודסר, ובמסכת בבא קמא (דף כב.) יש אשו משום ממונו (עם האותיות והכולל בגמטריא נחמן) ויש אשו משום חציו (שזה ממש כאילו עשה בידים, אפילו יותר משליחות בעלמא, כמבואר במפרשים), בחי' חצי אשלח, חצ"י בגמטריא נ נח, צוה שלוחו – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

והנה בצוואת רבי נתן צוה על הדפוס, ואמר: ובכן מצוה אני עליכם שעיקר עסקיכם יהיה להדפיס את הספרים שיתקיימו 'יפוצו מעיינותיך חוצה'. ותהיו חזקים בממון, ברצון, ובטרחא, ע"כ.

הרי שלקיים האש שלי תוקד, צריכים כל הבחינות של אש, חזקים בממון, זה בחי' אשו משום ממונו, ובטרחא בחי' אשו משום חציו, שנחשב כפועל ידיו ממש. ברצון זה האדם המביא את האש, ואנן בשליחותיה עבדינן.

נ נח נחמ נחמן מאומן

יותר קשה להצדיק להחזיק ממון מלפזרו לצדקה

 ב"ה

ספר חיי מוהר"ן

תצט. פעם אחת ספר מענין הבטחון ואמר שיש צדיקים שאין מניחים אצלם ממון מיום לחברו, כמו שמספרין מכמה צדיקים גדולים שהיו לפנינו, כגון הבעל שם טוב זכרונו לברכה, והצדיק הקדוש מורנו הרב אלימלך זכרונו לברכה, וכיוצא בהם שבכל יום ויום היו מפזרים כל הממון שהיה בידם ולא הניחו אצלם שום ממון מיום לחברו. וכו' וכו' אבל יש מעלה גבוה יתרה ביותר דהינו שהצדיק האמתי יחזיק אצלו הממון, וזה קשה יותר. הינו כי עבודה זו גבוהה וכבדה ביותר, ע"ש.

לכאורה גם הנועם אלימלך בעצמו מודה לזה, עיין בספרו בפרשת לך לך (יג:כ) ואברם כבד מאד כו׳. נ"ל דהצדיק כשנשפע לו שפע מהשי"ת מתירא מזה מאוד ע"ד קטונתי כו׳, וע"כ הוא מתגבר יותר בעבודת השי"ת, לזה אמר "וישכם אברהם בבוקר", ר"ל דהחסדים נקראים 'בוקר', ולזאת כשהיה מגיע אצלו החסדים גדולים, אז ביותר הגביר לזרז את עצמו והלך למדריגה היותר גבוהה "וחבש חמורו" זה חומר הגוף. וזהו "ואברם כבד מאוד במקנה", ר"ל שהיה לו למשא מה שהשפיע לו השי"ת מקנה "כסף וזהב", ע"כ.

ולכאורה המשך דבריו שם הוא הסבר עבודת הצדיק כאשר קיבל השפעות של גשמיות ז"ל "וילך למסעיו" פירוש לשורשו, וזהו פירוש רש"י ז"ל "שפרע הקפותיו", דהנה אנו מברכים בכל יום 'מלביש ערומים' ו'זוקף כפופים', כי כל אדם מוקף בחיצוניות של עולם הזה, וכשהוא במדריגה גדולה אזי הוא מופשט מחיצוניות של עוה"ז ונשאר ערום, וזה אמרם 'הוי ערום ביראה', עד שמלבישין אותו בחלוקא דרבנן מעולם העליון, וזה שאנו מברכין "מלביש ערומים" אימת? כשהוא "זוקף כפופים", דהיינו שהולך לעולם העליון. וזה פירוש רש"י ז"ל "פרע הקפותיו" מלשון 'ופרע את ראש האשה', דהיינו הקפותיו שמוקף מחיצוניות, עכ"ל.

ועיין לעיל אות רסח ז"ל אמר אני יכול לקבל ממון הרבה בלי שעור, ולא יהיה אצלי שום שנוי. כי דרך האדם כשיגיע לידו ממון, בפרט ממון הרבה, נשתנה פניו ונעשין אצלו שנויים. אבל אצלי אפלו אם אקבל סך עצום בפעם אחד, אין אצלי שום שנוי כלל. ושמעתי בשמו שאמר שקבלת ממון שלו הוא חדוש אצל השם יתברך בין החדושים שיש לו יתברך, כי יש אצל השם יתברך כמה חדושים וקבלת ממון שלו הוא חדוש אצל השם יתברך בין החדושים שלו, עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

האדם הוא כמטבע כי שורש הנפש הוא בעשירות

 ב"ה

פרשת בראשית

א:כז וַיִּבְרָ֨א אֱלֹקִ֤ים | אֶת-הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹקִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם.

את ע"ה בגמטריא ברסלב (=נחמן בן פיגא) נ נח. ויברא אלקים את, עם הג' תיבות והכולל, בגמטריא נון חית מם נון. ויברא אלקים את האדם, עם הד' תיבות, בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. אתו בגמטריא רבנו נחמן ע"ה. ונקבה ברא אתם, עם הג' תיבות והכולל, בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה.

הסופי תיבות של: ויברא אלקים את האדם בצלמו, עם הה' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הסופי תיבות של: אלקים את האדם בצלמו, ושל: את האדם בצלמו בצלם, עם הד' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: בצלמו בצלם אלקים ברא אתו זכר, ושל: בצלם אלקים ברא אתו זכר ונקבה ברא, ושל: אלקים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם, עם הכולל, בגמטריא ברסלב.

פרש"י ז"ל ויברא אלקים את האדם בצלמו, בדפוס העשוי לו, שהכל נברא במאמר והוא נברא בידים, שנאמר (קלט:ה) ותשת עלי כפכה, נעשה בחותם, כמטבע העשויה על ידי רושם שקורין קוניי"ו, וכן הוא אומר תתהפך כחומר חותם (איוב לח:יד), עכ"ל.

המשל הזה שהאדם כמו מטבע, אינו משל בעלמא, כי רבינו גילה בליקוטי מוהר"ן תורה נט ששורש הנפש הוא בעשירות, ודו"ק.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מרבה נכסים מרבה פיזור נפש ר"ל

 ב"ה

ספר שיחות הר"ן אות

רמז. אמר: כל מי שיש לו כבוד ועשירות יותר, הכבוד רחוק ממנו ביותר. כי כשאחד יש לו מעט מעות הוא יכול להחזיק המעות אצלו סמוך לבשרו. אבל כשיש לו הרבה מעות, המעות שלו מנח בתבה. נמצא שהכבוד שהוא העשירות רחוק ממנו ביותר. וכן כשיש לו עוד יותר עשירות אזי מעותיו וסחורותיו מנחים בחנות וכיוצא ורחוק ממנו עוד יותר. וכשיש לו עוד יותר ויותר עשירות אזי הונו ועשירות שלו מנח במקומות ועירים אחרים רחוק עוד יותר ויותר ממנו וכו' ע"ש.

והנה כבוד ועשירות מבואר בכמה מקומות הם בחי' הנפש (עיין ליקוטי מוהר"ן נט), ועיין בפירוש הרע"ב על המשנה במסכת אבות ב:ז מרבה נכסים מרבה דאגה ז"ל וחסיד אחד היה מתפלל, המקום יצילני מפיזור הנפש. ושאלו ממנו מהו פיזור הנפש, אמר להם שיהיו לו נכסים מרובים מפוזרים במקומות הרבה וצריך לפזר נפשו לחשוב לכאן ולכאן, עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לשמור טוב בדרך על הממון

 ב"ה

בספר חיי מוהר"ן אות תקמז. ואמר על עצמו, שכשהוא מוליך ממון אצלו בדרך, הוא מדקדק מאד לגנזו יפה בבגד שלו בתוך בית יד כנגד לבו, ושלא יהיה בו שום קרע ונקב. ואף על פי כן בכל עת שהוא בדרך, הוא ממשמש בכיסו בכל שעה אם יש אצלו הממון, ע"ש.

עיין במסכת בבא מציעא (מב.) מאי הוה ליה למיעבד (-מה היה לו לעשות שמירה יותר טובה) אמר רבא אמר רבי יצחק אמר קרא (במעשר שני שנוטל אותם הבעלים לירושלים) 'וצרת הכסף בידך', אף על פי שצרורים יהיו בידך. ואמר רבי יצחק לעולם יהא כספו של אדם מצוי בידו (פרש"י ז"ל לא יפקידנו לאחרים במקום אחר, שאם תזדמן לו סחורה לשכר, יהא מזומן לו, ע"כ), שנאמר וצרת הכסף בידך, ע"כ. והנה מימרא השניה של רבי יצחק פרש"י שהוא ענין שיהא מזומן לעשות סחורה, וצריך עיון קצת, דאם כן איך למדו את זה ממעות מעשר שני שאינם מזומנים לעשות סחורה איתם. ויתכן שרבינו למד מזה כפשוטו, שיהיה ממשמש בהם בידו תמיד.

נ נח נחמ נחמן מאומן

בעון עבודה זרה גולין

ב"ה

בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות מעשה מבעל תפילה, רק הכת של עשירות היו עוסקים עוד אז לעקור ממקומם כי מצאו מקום עוד יותר מסוגל, והטעם הוא ענין לחוד, והענין שהיו עוד עוקרים ממקום למקום ענין בפני עצמו, כי זה מגיע להם על ידי העבודה זרה של תאוות ממון.

נ נח נחמ נחמן מאומן