הנה לשלום מר לי מר

 ב"ה

ספר ישעיה

לח:יז הנה לשלום מר לי מר ואתה חשקת נפשי משחת בלי כי השלכת אחרי גוך כל חטאי.

שלום בגמטריא רבינו נ נח. משחת ע"ה בגמטריא שלכת, ובגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן. חשקת, עם הד' אותיות בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה ע"ה.

מר לי מר, דהיינו להוסיף מר לי' – לאות י' – ועוד מר. מר י' מר ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. כי מ"ר הוא הגמטריא של הראשי תיבות של נ נח נחמ נחמן מאומן. שכולל הי' מיני נגינה, ונשאר עוד מ"ר בשאר האותיות. [שוב מצאתי בירושלמי סנהדרין י:א ז"ל יחזקיהו, אביו רשע ובנו רשע, הוא שחזקיהו אומר הנה לשלום מר לי מר, מר לי מלפני מאחז, מר לי מאחרי ממנשה, ע"כ. ויש להעיר, שלום בגמטריא עשו, מר בגמטריא עמלק - נכדו]

נ נח נחמ נחמן מאומן

פסח לעבריים

 ב"ה

פסח לשון דילוג. והרי הוא כענין מש"כ בליקוטי מוהר"ן סד:ב ז"ל וע"כ ישראל נקראים עבריים, ע"ש שהם עוברים באמונתם על כל החכמות וכו' ע"ש. ועיין בספר שרשי המצוות לרמח"ל, כלל המ"ב – בקרבן פסח שכז"ל והכלל, שקרבן פסח הוא תיקון כנסת ישראל, והבדל ישראל משאר האומות, והתחברם בשכינה ליעשות בה אומה קדושה, ע"ש. והרי מבואר שפסח ממש תואר לעם ישראל כמו עברי. ולכן כתוב (מגילת אסתר ד:יז) ויעבר מרדכי, ופרש"י על דת להתענות בי"ט ראשון של פסח ע"ש. [ועיין בספר מלכים א:ה:ד – כי הוא רדה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה בכל מלכי עבר הנהר ושלום היה לו מכל עבריו מסביב. שלום דייקא, ראשי תיבות ודע מה שתשיב לאפיקורוס, שהוא בעניני החכמה שיש עליהם יישוב, מכל עבריו מסביב, ולא מאלו החכמות שצריכים לעבור ולפסוח עליהם בעזות דקדושה בכל מלכי עבר נהורא].

נ נח נחמ נחמן מאומן

שני צדיקים אינם יכולים לדור בעיר אחת עד שיהיה להם אמת - דף יומי סוף מסכת מגילה דף לב על פי ספר המידות ואנשי ברסלב

 ב"ה

מסכת מגילה דף לב.

אלא כדרב משרשיא דאמר שני תלמידי חכמים היושבים בעיר אחת ואין נוחין זה את זה בהלכה עליהם הכתוב אומר (יחזקאל כ:כה) וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם (במתיבתא פירשו מהרי"ף: אני נתתי להם חוקים, והם אינם טובים זה לזה, לכן אביא עליהם משפטים, דהיינו עונשים שלא יחיו בהם. ובמהרש"א פירש חוקים לא טובים, כי התורה אינה נקנית אלא בחבורה (ברכות סג:), ולכן – לא יחיה בהם, שבטעות עלול להתיר איסור שעונשו מיתה. וברע"ב במסכת אבות (ג:ב) שנים שלומדים יחד דרכם ללמוד בקול רם בנעימה ובזמרה. וכשאין נוחין זה לזה, וכל אחד לומד לבדו, בדרך כלל הם שונים בלחש. ולכאורה יש נפקא מינה בטעמים אם יש עוד תלמידי חכמים בעיר ואכמ"ל).

עיין בספר המידות, ערך מריבה אות מט: שני צדיקים אינם יכולים לדור בעיר אחד, עד שיהיה להם אמת, ע"כ. ובשיח שרפי קודש, אולי בטעות כתבו נוסח אחר (ב-תריב) ז"ל איתא בספר המדות: קשה לשני גדולים שידורו בעיר אחד עד שיהיה להם אמת, ופעם אמר מוהרנ"ת 'אני יכול לדור עם רבי אהרן הרב מברסלב בעיר אחת. היינו כי מוהרנ"ת בשפלותו הגדולה יכול היה לחיות עמו יחד בשלום, אף על פי שהיו שניהם גדולים, ע"כ (השש"ק תפס שהעיקר המעכב הוא ששניהם גדולים, ואילו לפנינו לא הזכיר הגדולה אלא סתם שני צדיקים, ומובן שאם מוהרנ"ת אמר את זה, הוא התכוון שיש להם אמת). 

ועיין בסוף ספר כוכבי אור – בסוף ספר אבניה ברזל (אות סו) ז"ל בימי הר' נחמן טולטשינר ז"ל היה בבאהפוליע אחד מאנשי שלומנו צדיק וישר הר' ישראל ליב אבי הר' אשר באהפליער. ובעת זקנתו היה חפצו להעתיק מושבו לאומאן, ושם סמוך להקלויז לבנות לו מכיסו בית מיחד, ואחר פטירתו יהיה ירשה שיך להקלויז, ותמיד יהיה עוסק בעבדות ה', ובכל פעם להיות על ציונו הקדוש אשר דרכו היה לפעמים לבלות כל הלילה על ציונו הקדוש, וכן ביום אחר התפלה ולא טעם כלום, הלך על ציונו הקדוש ושהה שם ערך ארבע חמשה שעות. ומה טוב היה לפניו כשיהיה מושבו באומאן אצל הקלויז. אבל הר' נחמן הנ"ל מאן בזה מטעמים ידועים לו, ועוד משום שקשה לשני צדיקים לדור במאום אחד, והר' ישראל יב היה מחזיק בדעתו שאמר שכונתו באמת לשם שמים. וכן אמר כמה פעמים אחר השתטחותו על ציונו הקדוש שכן צריך לעשות (על פי המקבל אצל אנשי שלומנו מעשה שהיה בימי רבנו ז"ל שכשאחד מספק באיזה דבר שקדם ההתבודדות אודות זה ישוה בדעתו ההן והלאו, ואחר ההתבודדות איך שיפל ברעיון הראשון כן יעשה). אבל קשה הדבר מאד לבא לבחינה זו באמת (שהמדמה מאד מאד מטעה את האדם שפעל בדעתו ההן והלאו שוה, ובאמת אחר ההתבודדות רעיונו הראשון אחר האפן שחפצו המדמה נוטה).                     פעם ספר הר' נחמן ז"ל שהזדמנו יחד על ציון רבנו ז"ל, אמר לו ר' ישראל ליב הנ"ל, נקריב משפטנו לפני רבנו ז"ל. בשעה שאמר לי זאת, חיל ורעדה אחזתני שזה בחי' 'המוסר דין לשמים', אבל מה לעשות ואין לסרב בזה. אמרתי לו אם כן נציע כל אחד לפי רבנו ז"ל את טענותינו, וכן עשינו. כשירדנו משם והוא הר' ישראל ליב הנ"ל באחת, שרעיונו הראשון גם אז היה שכן יעשה כמו שלבו חפץ וכן עשה. והעתיק מושבו לאומאן אצל הקלויז, ולא הוציא שנתו רחמנא לצלן, עכ"ל. 

הוי אומר ומשפטים לא יחיה בהם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מדריגות שאי אפשר להשיג אלא על ידי מחלקת

ב"ה

חיי מוהר"ן אות תב, יש מדרגות שאי אפשר להשיג כי אם על ידי מחלקת, וביאר שם שזה כמו המים שמרים את העץ. ויתכן בזה, כי רבינו אמר שהשיג תכלית יחידה שביחידה, וכבר הקשינו על זה שהרי בזוהר הקודש כתוב שעולם הזה אי אפשר סתם להכיל היחידה, ולכן חנוך הסתלק. ועל כרחך צריכים לומר שרבינו היה יכול להלביש ולהסתיר את עצמו, וכל עוד שרוצים להשיג בדרגות ובחינות כאלו שהם בתכלית יחוד השם כאשר העולם עדיין לא ראוי, אי אפשר אלא כאשר מוקף במריבה ומחלקת בחי' פירוד, חושך וענן סביבו, ועל ידי זה נותן את האפשרות שהעולם ישאר כהוויתו ולא יעכב אותו להשיג את תכלית היחוד.

ועוד נראה כי השמים הוא אש ומים שני הפכים, וכן בלקוטי מוהר"ן תורה פ בענין יוסף ובחי' שלום שהוא התחברות החסדים וגבורות, אלא שצריכים מסירות נפש כדי להשיג את זה כמבואר שם, אכן כן הוא המציאות שזה שני הפכים ביחד. ולכן העובד את השם שצריך להגיע לזה בודאי ימצא את עצמו בתוך מחלקת, אלא שמצד העובד יהיה בשלום עם זה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

חותמים נ נח באצבעות הידים לנחמת ציון

ב"ה

ש"ש – שין שין. הרבה כבר מכירים איך שחותמים עם אצבעות הידים נ נח (מה שקוראים נ נח סווייפ), עם הגודל ושני אצבעות הגדולות, באופן שזה נראה כאות ש', ועם שני ידים, הרי ש"ש ושמח. ובאלו הימים של בין המצרים, מובא בכוונות לכוון ב' פעמים שין (בחתימת הג' ברכות הראשונות ג' שמות טדה"ד כוז"ה מצפ"ץ בגמטריא שין, וברצה, רצ"ה בגמטריא אלהי"ם במילוי ה"ה עם אדנ"י, הרי שי"ן שני שנמתק על ידי הראשון, ובשים שלום מכוונים שהוא ראשי תיבות שין שין, וכן שים שלום בגמטריא שין שין וו' שכולל הו' שמות). והנה עם הידים אנו נותנים ושמים שלום בחי' שים שלום אחד להשני, ומה יותר טוב עם האצבעות של נ נח שהם בצורה של שים שלום?! והרי שעיקר תקוותינו ונחמתינו בזמן אבילות החרבן הוא נ נח.

נ נח נחמ נחמן מאומן

קבורת משה רבינו בחוץ לארץ

ב"ה

בענין קבורת משה רבינו בחוץ לארץ - תראה מה שהרמח"ל כתב, ותבין החשיבות להביא את ציון רבינו הקדוש לארץ מהרה ממש....

בספר קנאת ה' צבאות של הרמח"ל (נדפס בספר גנזי הרמח"ל עמ' קכה-ו) כז"ל והנה צריך שתדע שהנקבר בארץ אם הוא צדיק נאמר בו (ברכות יח): צדיקים במיתתם קרויים חיים, מפני שכיון שהוא נקבר, הנה סודו להיות מתפרש ממנו הרע של זוהמת הנחש, והוא נטהר. ואז עומד שם כך עד זמן שנאמר בו (יחזקאל לז:יג) בפתחי את קבורתיכם. אבל מתי חוץ לארץ, אף על גב שמצד זה הם חיים, כי זוהמת הנחש סרה מהם, אבל יש טומאה אחרת ששורה עליהם, והוא טומאת ארץ הטמאה. ועל כן צריך להם צער גלגול מחילות (כתובות קיא.), שעל ידי זה מסתלק מהם גם בחינת הטומאה הזאת, והם נטהרים לגמרי.

והנה משה הוצרך להקבר חוץ לארץ, להיות בתוך הקליפות עם ישראל, ואז ניטל ממנו בחינת השלום, שנאמר בו (ישעיהו נז:ב): יבא שלום ינוחו על משכבותם, וסודו חזרת הנשמה אל השרש. והנה אם משה היה הולך לנוח אל שרשו מיד, הנה כמו שתיקן הוא תיקון גדול בחייו, כן במעלה גדולה היה מסתלק אחרי מותו. אבל כיון שהוצרך להקבר בחו"ל לתיקון ישראל, הנה הוצרך להתהלך בדרך אחרת, ולסבול כמה יסורין, והוא סוד (יהושע א:ב): משה עבדי מת, ועת קום עבור, כי כל המקרים שעברו על ישראל מהכנסם לארץ והלאה, הכל היה נמשך אחר בחינה זו שמשה נשאר חו"ל. ועל כן בבא אליהו, שהוא פנחס, שניתן לו סוד השלום, לעשות שלום בעולם, הנה ראשית הכל יהיה שלוחו של משה, שאז נאמר בו, "יבוא שלום", ויזכה למנוחה גמורה.

והנה עתה הוא חסר מאור התורה חסרון גדול מפני היותו בקליפות, וסוד הענין, כי כל עונג הנשמות אינו אלא השגת התורה, וזה מה שניתן למשה ולסובלי החלאים בצמצום גדול. והנה מפני טומאת ארץ העמים הוא נראה במראה אחר שאינו מראה הודו, והוא סוד (ישעיה נג:ב) "ונראהו ולא מראה ונחמדהו", וזה נקרא (זהר תצא רפ.) "צולמא דלאו הגונה ליה". ובאמת שעיקר גוף האדם הוא העצמות, כי שם הבנין שלם, והבשר והעור אינם אלא תיקוני האברים. ובהיותו נשאר בסוד הארה מצומצמת, הנה באמת העור והבשר כלים ממנו, ואף על פי שבמותו נאמר (דברים לד:ז): "לא כהתה עינו ולא נס ליחה", זהו בבחינת הפטרו מן העולם. אבל בסוד התלבשו בקליפות נשאר רזה, בסוד עצמות לבד בלא עור ובשר. וכל זה הוא סוד "ונראהו ולא מראה ונחמדהו". ועל ידי אליהו יחזרו לו כל האורות והתיקונים, והוא יהיה נתקן בשרשו בסוד מה שתיקן בחייו, בסוד כלת משה כנ"ל. וזה יהיה לו מעלה גדולה לאין חקר, ויהיו ישראל גם כן נתקנים עמו בתיקון רב מאד.

עד כאן לשונו הקדוש לענינינו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לקוטי מוהר"ן תורה לא - ברית עלאה וברית תתאה

ב"ה

לא:ה ויש שני בחינות ברית וכו' ברית עלאה וכו' בן חורין וכו' ברית תתאה וכו' מט"ט, ע"ש.

ע' כל זה בספר אדיר במרום (עמ' כו-ז) ז"ל הנה הקשר השלם צריך שיהיה כפול, ב' קשרים זה על זה בסוד קשר של קיימא, וכנגד זה היסוד יש בו ב' ביעין, ע"ש כל דבריו הקדושים, וכ' שם ששק"ר יכול להיות רק כשיש קשר אחד, וכתב שם (עמ' כז) ז”ל שמטטרו”ן הוא סוד שד”י, שכן עולה בגי' שלו. וגם שם נמצא זיווג ויחוד, דהיינו בהתלבש שם השכינה כידוע, אך באמת אז נקרא בעל קשר א' לבד, ולכן גם הזיוג איננו בכח גדול, כי כח הזיווג הוא תוקף ההתדבקות וכו' אך באצילות הוא יחוד גמור וגדול בב' הקשרים וכו' ע”ש כל דבריו הקדושים. ולהלן (-לד) הרמח"ל כותב שרק מי שהוא במדרגת עולם האצילות הוא בן חורין, אבל במדרגת מט"ט הוא עבד, ע"ש.

והנה הרמח”ל מסביר שם הקשר שרשב”י עשה בחבריא הקדושה שלו כדי ליכנס לאדרא, וזה לכאורה ממש מה שהיה חסר לבחינות הארבע שנכנסו לפרדס, שאפילו רבי עקיבא שנכנס לשלום ויצא בשלום (-שלום זה בחי' יסוד, וא”ש), אמנם הוא הלך יחידי, שזה עוד בבחי' עד אימת ניתב ביימא דחד סמכא, ורק רשב”י זכה לתקן הב' קשרים.

נ נח נחמ נחמן מאומן

חידוש עצום של רבינו - להחזיר רשע גמור שאין לו אפילו נקודה טובה כלל!!!

ב"ה

לקוטי מוהר"ן

לג:ב אם יאמר לך אדם היכן אלקיך וכו' ונדמה לו שבמקומו אין שם אלקים וכו' תוכל למצא אלקותו וכו' ולשוב אליו בתשובה שלמה ע"ש, ובלקוטי הלכות (פורים ד) הביא מהאריז"ל שבאלהי העמים אין שום ניצוץ קדושה כלל, אלא שע"כ מקבלים חיותם מהקדושה. ולכאורה מבואר מזה חידוש עצום מרבינו עוד יותר מתורה אזמרה ששם רבינו הקפיד שאפילו ברשע גמור צריכים למצוא נקודה טובה, ואילו כאן רבינו קובע שאפילו ברשע גמור שכפר בעיקר והוציא את עצמו מן הכלל, יכולים להחזירו בתושבה על ידי זה שהוא מקבל חיותו מהש"י.

ובביאור הדבר נראה לעניות דעתי, שמבואר בהתשובה שאומרים לו, בכרך גדול שברומי שנאמר אלי קרא משעיר, שהמשיב אומר להשואל, מה אמרת?! הרי אני שומע מפיך דרישה מהבורא! הוא קורא לי להסתכל במקומך! הרי שהמשיב מהפך את השואל לשליח מהשם יתברך, ובזה הוא ממשיך לו נפש טובה. וכמו שרבינו גילה בתורה לא שעל ידי כיסופין מולידים נשמות, כן הדבר בהמשכת אורייתא דעתיקא סתימאה. כי רבינו התחיל את התורה כאן, שצריך לבקש שלום, שיהיה שלום בין ישראל, ולא ביאר בתורה אלא ענין של התגלות הדעת במדות ולעתיד לבוא וגר זאב וכו' (ולכאורה אז יהיה גם כן שלום אפילו אם הגוים, ואולי עם כל זה, הביקוש צריך להיות רק לישראל). ושלום הוא בעיקר בין שני הפכים. ולכן יש לאמר, שקיום הע"ז בעולם היה לתכלית שבחר השם יתברך לגלות את יחודו מתוך כל החשך וכו', ולכן יש כח ליהודי לאמר ליהודי אחר שהוא ממש היפוכו, שעל ידך השגנו את התכלית בזה, להמליך את השם יתברך בכל משלה, כי דרכם ה' קרא אלי משם. ועל ידי זה, יכול להחזיר את השואל בתשובה שלמה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ימי שמואל - בענין ההשמטות ומה ששלחו בו יד

ב"ה

בעזה"י בעוד כמה חדשים יצא לאור הספר החשוב ימי שמואל, הזכרונות של ר' שמואל הורוביץ ז"ל, והנה עד כה אי אפשר להשיג אלא מה שהוציאו שהוא מצונזר מאד, וגם שלחו יד בכתבים באופן מטורף. כי זה שהוציא את הספר, בלי להזכיר שמות היה מקושר לאיזה זרם של אחד מהמפרסמים של שקר, ועל כן הוא ראה על נכון לשנות פה ושם ולהוציא כל דבר בהתאם לדרכם ורוחם של התנועה שלהם. ובהיות שהזרם הזה בחרו הרבה בהפקרות, ובפרט שהבעל לא יקשיב לאשתו, אז השמיט כל החרטות שר' שמואל כתב על התנהגות הראשונות שלו, והשמיטו כל פעם דברים כאלו, כמו סיפור שפעם סמוך סבא ישראל היה מחכה עמו לאוטובוס ללכת למירון לעבוד את השם יתברך, ובא אשתו וצעק עליו איך הוא עוזב אותה לעת אתה כאשר היא סמוך ללידה וכו', וסבא ישראל פייס אותה הרבה, איך שאדרבה הוא הולך להתפלל עבורה שהכל יהיה נח וקל לה וכו', עד שנחה דעתה והסכימה ונתן לו רשות וברכתה ללכת. וכנראה זה לא מתאים לרוחם של הזרם הנ"ל שהאיש יתיחס לאשתו.

ובכל מקום שר' שמואל הורוביץ כותב שהוא שקד על לימודי ספרי רבינו, הוא ראה על נכון לשנות את זה לש"ס וכדומה, כראוי.

עוד השמיט מה שר' שמואל מספר איך כאשר הוא היה אורח אצל אחד במוסקו הוא סבל הרבה משני דברים, אחד לחיצת אחד מבני הבית שדאג מאד על עוצם הסכנה שהיה כרוך בזה שהיו מארחים אותו, ושנית מהבת, בחורה בתולה, ובשביל זה הוא עזב את ביתם והלך לישון בבית הכנסת. וכנראה זה לא מתאים שאיש צדיק כמו ר' שמואל יהיה לו בלבולים מזה שיש בחורה בבית איתו, ולכן השמיטו. וכן השמיטו מה שר' שמואל מתלונן על הפריצות שראה ברחוב שם, ולכאורה זה גם כן לא מתאים כנ"ל.

עוד השמיטו מה שהיה באיזה פורים שר' שמואל וחבירו השתכרו מאד ומתוך ריבוי הקפיצות שלהם גרמו שבירת הגודל של איש בן שישים שעבר מיפו והיה יושן בשטיבל. ולמחרת ר' שלמה ווקסלר והגבאי צעקו עליהם מאד על הנהגתם ואמרו שיסלקו את ר' שמואל משם (וידוע שלא היה לו שום מקום להיות חוץ מזה כמסופר שם). ואחר כך ר' אלטר בן ציון בא ושמע מה שהיה, והוא צעק מאד על ר' שלמה ווקסלר איך הוא מוכיח כך, ומאיים בכלל, ושאם הוא יאמר דברים כאלו אי פעם הוא (ר' אלטר) יסגר את השיטבל לגמרי מכל החסידים, כי השטיבל שייך לאנשי פולין וכו'. ואחר כך בא האיש הנ"ל שנשבר לו הגודל, ובכה והתנצל מאד מר' שמואל הורוביץ על שהוא גרם לכל המחלקת הזה, והרי אדרבה ראוי להם להיות אוהבים זה את זה מאד, שכל העולם יתקנאו מאהבתם וכו', עד שכל האנשים הנ"ל עשו שלום ביניהם, עד שגברו האהבה עוד הרבה יותר מקודם. וסיפור נפלא זה גם כן לא מתאים להנ"ל.

כל זה טעימה ממה שיצא לאור בקרוב בעזה"י. תתפללו על זה.

נ נח נחמ נחמן מאומן.

תפלה לצורך הגוף, נשמה - שלום בעצמי -- ולצורך העולם כללי - - שלום כללי -- שמירת השפע מהגנבים והגלגלים

תורה יד:ט מבאר שרבה בר בר חנה היה מתפלל רק על צורך נשמתו, וכאשר לא מצא פרנסתו טען שגנבו ממנו השפע, והשיבו לו שגלגל הוא החוזר לעולם. ולולא דמסתפינא נראה לעניות דעתי, שכל זה רק על המתפלל לצורך נשמתו, כי גם זה לא תכלית המכוון כמבואר בספר הקדוש אדיר במרום (עמוד לז) ז"ל כי הנה מי שעושה מצות אפילו שלא על מנת לקבל פרם, אף שהוא עשה רק לתיקון נשמתו, הנה אמרו עליו בתיקונים: כל חסד דאינון עבדין לגרמייהו הוא דעבדין (תיקון ל׳ נתיב תניינא). רק צריך האדם לקחת על עצמו תיקון השכינה, וזהו נקרא באמת מחצדי חקלא, עכ"ל, ונראה שזה בחינת התפלה על שלום הכללי המבואר בתורה פה, ותפלה כזה שמתקן את כל העולם, ודאי ישמור על כל השפע של כולם אפילו מהגלגלים.

וי"ל שזה פירוש סיום המאמר שרבינו לא פירושה בפירוש 'נטר עד למחר כי השתא ומשכח לה' כי מחר הוא בחינת עולם הבא, בחינת עונג הנשמה, כי השתא הוא עולם הזה של הגוף, וצריכים לשמור שניהם על הצד ולא להתפלל רק על תיקון השכינה ועל ידי זה ודאי משכח לה, וא"ש בס"ד.