נהרות אמנה ופרפר

 ב"ה

במסכת פרה ח:י שנינו מי קרמיון ומי פוגה פסולים מפני שהם מי בצים, דהיינו מים שחומר וטיט מעורב בהן, עיין שם. ובפירוש מלאכת שלמה בשם הערוך, ערק קרמיון פירש קרמיון הוא אמנה, ופוגה הוא פרפר. ואם כן קשה איך נעמן החזיק שהם טובים מכל מימי ישראל. ואולי יש לדחות כי כוונתו היתה לענין רפואה, וי"ל שאותו הטיט מסוגל לרפואה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

איזבל

 ב"ה

ספר מלכים ב

ב:לה ויכלו לקברה ולא מצאו בה כי אם הגלגלת  והרגלים וכפות הידים.

הגלגלת והרגלים, בגמטריא רבי נחמן בן שמחה. כפות בגמטריא רבי נחמן בן פיגא, ובגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם הט"ו אותיות.

הסופי תיבות של: כי אם הגלגלת והרגלים ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

פרש"י ז"ל אמרו רבותינו (פרקע דר"א פי"ז) שהיתה מרקדת לפני חתנים (!) בידיה וברגליה ומכשכשת בראשה, עכ"ל. מצאתי במפרשים שני דרכים להבין מעשיה. בספר מעיל צדקה סימן תשכה פירש ז"ל נלמד מאיזבל כח הגמילות חסדים, שאף על פי שהיתה עובדת עבודה זרה והרגה נביאי ה' מסבת עבודה זרה, ומכרח שהגמילות חסדים שהיתה עושה לא משום מצוה מכונת, שהתורה תחתלה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים (סוטה יד.), לפי שהעובד עבודה זרה כופר בכל התורה כלה, אלא שטבע מין האנושי הוא לרחם על מינו ולכבדו, ועם כל זה שלם לה הקב"ה שכר שלא שלט הכלב בכפות ידיה ורגליה, ע"כ.

ואילו מפשטות פירוש ספר הזכות רכג, משמע שהריקודים שלה באו משורש קדוש מאד, ז"ל ויש זכות על אחאב, כמו שאיתא בזהר הקדוש (ח"א רלד:) ויגד רזא דחכמתא עין שם. כי רצה לתקן אותה שתשוב בתשובה, ויש חשק גדול לקרב לקדשה, כי יש בהם משקע ניצוץ קדוש גבוה מאד, כי זולת זה לא היה להם כח, והיא שנזהרה בכבוד חתן וכלה, וחשב לקרבה וכשלא רצתה קלקלה גם אותו, ע"כ.

ועיין בספר ליקוטי מוהר"ן תורה י:ו וזה בחי' ריקודין והמחאת כף וכו' מבחי' הרוח שבלב וכו' נתבטל הגאוה היינו העבודה זרה וכו'

נ נח נחמ נחמן מאומן

אשת עובדיה

 ב"ה

ב:ד:א וְאִשָּׁ֣ה אַחַ֣ת מִנְּשֵׁ֣י בְנֵֽי-הַ֠נְּבִיאִים צָעֲקָ֨ה אֶל-אֱלִישָׁ֜ע לֵאמֹ֗ר עַבְדְּךָ֤ אִישִׁי֙ מֵ֔ת וְאַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ כִּ֣י עַבְדְּךָ֔ הָיָ֥ה יָרֵ֖א אֶת-יְקוָ֑ה וְהַ֨נֹּשֶׁ֔ה בָּ֗א לָקַ֜חַת אֶת-שְׁנֵ֧י יְלָדַ֛י ל֖וֹ לַעֲבָדִֽים.

אחת מנשי, עם הב' תיבות, בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה. אלישע, עם הה' אותיות, וכן: שני ילדי, עם הב' תיבות, בגמטריא רבינו נחמן. אלישע לאמר, עם הב' תיבות בגמטריא רב נחמן מברסלב. אישי בגמטריא רב נ נח ע"ה. את ע"ה בגמטריא ברסלב (=נחמן בן פיגא) נ נח. היה ירא את ע"ה בגמטריא נון נון חית, עם הג' אותיות. הנשה, וכן: שני, בגמטריא רבי נחמן.

הראשי תיבות של: אלישע לאמר עבדך אישי מת ואתה, בגמטריא נחמן.

הסופי תיבות של: לאמר עבדך אישי מת, בגמטריא נון נון חית. הסופי תיבות של: ה' והנשה בא לקחת את שני, ושל: בא לקחת את שני ילדי, בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה.

מפתחות: בענין עבדים ומשרתים נמשכים אחר בעליהם – ספר המידות אמת יז. בענין תרגום של תוספתא שהביא הרד"ק שהיא הלכה לקבר בעלה לצעוק ולבקש עזרה, עמש"כ בשיחות הר"ן קנו, ובחלק ה' מאומן בענין תפלה עם הצדיק.

ספר המידות אמת יז

אמת יז: אדם ניכר על ידי משרתיו, אם הוא אוהב שקר כי זה בזה תלוי. לפעמים משרתיו נופלים לעברות על ידי שהוא שקרן, ולפעמים הוא נופל לשקר על ידי משרתיו שאינם הגונים, ע"כ. מובא בקיצור בערך אמונה סד.

ציינו למשלי כט:יב משל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים, ובמצודת דוד שם.

וכן עיין בספר כוכב מיעקב, הפטרה פרשת וירא שביאר בזה את הפסוק (מלכים ב:ד:א) עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את ה', עקר חששת לבה היה רק על המנשך מן העבדות, שעל ידי זה ינטו מדרך הטוב והישר, ויסורו מאת ה', כי מושל מקשיב על דבר שקר, כל משרתיו רשעים, ואיתא במדרש דהנושה היה יהורם בן אחאב, ולכן הקדימה בדבריה לאמר, כי מה שהיה בעלה ירא ה' הוא מסבת שהיה עבדו של אלישע, כי מדרכי העבד ללכת בדרכי אדונו, וממנו יראה וכן יעשה, וזהו 'ואתה ידעת כי עבד', רצה לומר מחמת זה שהיה עבדך, על כן היה ירא ה', ע"כ.

שיחות הר"ן קנו

ואמר אז: אבל אצל הצדיק אין צריכים לחשש על זה שמא אינו שם. כי מיתת הצדיק הוא רק כמו מי שיוצא מחדר לחדר אחר. והמשיל אז לבתו על עצמו: כמו שאני עתה בחדר זה ואחר כך אני יוצא מחדר זה ונכנס לחדר השני וסוגר הדלת אחרי. אם אתה (-לכאורה צריך להיות: את, וכן לקמן לתקן ללשון נקבה) תבוא אצל הדלת ותצעק, אבי אבי וכו' לא אשמע דבריך?!

ק"ק מהמדרשים בענין אשת עבדיה, שבא הנושה לקחת שני ילדיה (מלכים ב:ד:א), עיין בזוהר חדש לח:, וביותר אריכות עיין בתרגום של תוספתא שהביא הרד"ק ז"ל מאתן ושתין וחמשא זמנין צוחת אתת עובדיה כהאי גונא, ולא הוה משגח ולא ידע מה למעבד, עד דאזלא לבי קבריה וצוחא, דחלא דה' דחלא דה', ואשתמע לה קלא מביני מתיא (-קול נשמע מבין המתים), מאן הדין דחלא דה' דקא בעית? ארבעה איקרו דחלא דה', אברהם ויוסף ואיוב ועובדיה. אותיבה ואמרה, לא בעינא אלא האי דכתיב ביה דחלא דה' לחדא. וכד אודעוה קבריה הוה קא מתפלשה בקבריה וקא צוחא ואמרה, מרי מרי היכא רוחציך לי בשעתא וכו' עיין שם.

ואם אלישע היה שם סתם כמו שהיה בבית בחיותו, למה היתה צריכה לצעוק כל כך, ולמה יסתפקו למי היא מכוונת. ואולי י"ל שהיה מניעות מהס"א.

חלק ה' מאומן:

ז. ועם כל זה ראיתי מתרעמים שצריך להיות אסור אפילו שהצדיק יתפלל איתך או עבורך. ואין זה אלא בלבול גדול וכפירה בתורה הקדושה. כי בודאי מותר לבקש מעשיר כסף, ובודאי מותר לבקש ממישהו טובה – והרי כל התורה כולה בנוי על זה.

ועיין בתרגום של תוספתא שהביא הרד"ק בסיפורה של אשת עובדיה (מלכים ב:ד:א, וגם איתא בזוהר חדש לח: בקיצור), שבא הנשה לקחת ילדיה, והיא הלכה לקברו וצעקה לעזרה, והוא שלחה לאלישע, עיין שם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לא להתעקש

 ב"ה

ספר מלכים ב

ב:ב:יז ויפצרו בו עד בש ויאמר שלחו וישלחו חמשים איש ויבקשו שלשה ימים ולא מצאהו.

ויפצרו בו, עם הב' תיבות בגמטריא ברסלב (-נחמן בן פיגא) נ נח. ויפצרו בו עד בש ויאמר שלחו וישלחו חמשים איש, עם הט' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן (- ה' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן).

פרש"י ז"ל עד בש, נתביש מהם, שלא יאמרו אינו רוצה להקביל פני רבו, לפי שנטל גדלתו אינו רוצה שישוב, כל זה ראיתי בתוספתא דסוטה (יב:ה), ע"כ. ובפסוק יח, אמר אלהם הלוא אמרתי אליכם אל תלכו. והנה מרש"י משמע שלולא היה מתבייש מטענתם שאינו רוצה להקביל פני רבו, לא היה נכנע להפצרתם. אכן ידענו מרבינו הקדוש שיש ענין לא להתעקש נגד הפצרות, אפילו כאשר יש ענין לקיים הדבר ואין ההפצרות נכונות, עיין חיי מוהר"ן רכב ומראה מקומות שם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פי שנים שאלישע קיבל מאליהו

 ב"ה

ספר מלכים ב

ב:ב:ט ויהי כעברם ואליהו אמר אל אלישע שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך ויאמר אלישע ויהי נא פי שנים ברוחך אלי.

ויהי כעברם ואליהו אמר אל ע"ה בגמטריא רבי נחמן מברסלב. אלישע שאל, בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה, ובגמטריא רבינו נחמן מברסלב. אעשה בגמטריא רבינו נ נח. פי שנים ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ענין פי שנים יש לפרש, כי בני הנביאים דאז היו שקולים כאליהו (רש"י פסוק ג, תוספתא סוטה יב:ה), וידוע שצדיק הדור שקול ככל הדור, וכמו שכתוב בריש פרשת יתרו, כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו, ופרש"י שקול משה כנגד כל ישראל ע"כ. הרי שהיו שני מדות נבואה בשיעור של אליהו. ובתוספתא דסוטה (יב:ה הובא ברש"י כאן פסוק טז), שבהסתלקות אליהו נעלם הרוח הקודש מכל אותם הנביאים, וי"ל שזה מה שענה אליהו לאלישע (פסוק י) אם תראה אתי לקח מאתך יהי לך כן, שאם באמת יסתלק רוח הנבואה מכולם, אז אלישע יזכה בכולה – בשני החלקים, כי שאר הנביאים שוב לא זכו כנ"ל, אלא כולה לקח אלישע. וזה יהי לך כן, כי אות ה' בעצמה מורה על הדעת, כמבואר בליקוטי מוהר"ן, והרי 'יי לך' בגמטריא 'כן', כי עיקר הנבואה שנאצל מהצדיק הולך לע' זקנים, והרי שני החלקים. ועוד, יי לך, שני היודין מורים על אליהו ואלישע, ל"ך, על החמשים נביאים שעמדו לעומתם, כמו שכתוב בפסוק ז – וחמשים איש מבני הנביאים הלכו ויעמדו מנגד מרחוק ושניהם עמדו על הירדן.

נ נח נחמ נחמן מאומן