הכח של הרבים

 ב"ה

מסכת גיטין דף פה.

תנא דברי הכל אתנייה, כשר בפסול מיחלף ליה, הרי זה בדברי הכל לא מיחלף ליה, ע"כ.

יש פה לימוד עמוק, שיותר מרשם הכח של הרבים מגוף ההלכה. ועיין בזה בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ב' ז"ל והתגלות אחדות הפשוט, זאת הבחינה יקרה מאד אפלו אצלו יתברך, כמו שמצינו (ברכות ט ולז) יחיד ורבים הלכה כרבים, כי מחמת שהם רבים, שכל אחד יש בו דעה משנה בחינת פעלות משתנות, וכשהם מסכימים יחד לדעת אחד נמצא בחינת פעלות משתנות נעשה בחינת אחדות הפשוט, שזה יקר מאד בעיניו יתברך, ועל כן הלכה כמותם, וגם כדי שלא להרבות מחלקת בישראל וכו' עיין שם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידן כרבי שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידן - ברכות לה:

ב"ה

כבר פרשתי בס"ד במקום אחר, שדרך של רבי שמעון בר יוחאי הוא דרך היחיד, ועל כן כאשר עושים בבחי' הרבה עשו, לא יעלה בידן.

ונראה לדייק עוד בגמרא דאצל רבי שמעון לא כתוב שממש עשו, רק אצל רבי ישמעאל ממש עשו, אבל אצל רבי שמעון לא כתיב ממש עשיה, אלא כרבי שמעון. ונראה שמי שבאמת עושה כרבי שמעון בודאי יעלה בידו, רק שאם מדמה מעשיו ועניניו כאלו הוא הולך בדרך רבי שמעון, אז לא יעלה בידו.

וע"ע מה שפרשתי כאן http://naanaach.blogspot.com/2018/11/blog-post_9.html

(August 30, 2018)

ויש להעיר עוד בסוגיא דנן, דהנה הגמרא בסוף מסכת נדה (ע:) מביא שאלה מה יעשה אדם ויחכם, אמר להן ירבה בישיבה וימעט בסחורה, אמרו הרבה עשו כן ולא הועיל להם, אלא יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו וכו' דהא בלא הא לא סגיא (דהיינו שצריכים שניהם, להרבות בישיבה ובבקשה מהשם יתברך), ע"ש.
הרי לפי זה צריכים לומר שגם אלו הרבים שעשו כרבי ישמעאל ועלה בידם לכאורה זה רק גם על ידי שהתפללו על זה, ואם כן אלו שלא הצליחו כרבי שמעון, זה אף על פי שהתפללו על זה, עם כל זה לא עלתה בידן, וזה פלא, כי כלל גדול יש לנו מרבינו ומספר חסידים שמה שמבקשים על עבודת השם זוכים לזה. ולכאורה על כרחך התפילה שצריכים לזכות להדרך של רבי שמעון הוא אחר לגמרי מסתם תפילה. דהנה רבי נתן כותב כמה פעמים שהתורה של רבי שמעון הוא בחי' עתיקא סתימאה שהוא בחי' תפילה. (ותפילה זה בחי' הוצואה של הרצונות לביקוש ממש. ואכן כאשר זוכים שאפילו הלימוד תורה תהיה בבחינה זו של הבעת רצונות, מובן שאלו הרצונות הם נשגבים מאד). ובודאי גם לבחי' תפילה זו יכולים לזכות על ידי סתם תפילה, אבל כיון שהוא מיניה וביה, דהיינו שבתפילתו אינו מתפלל עבור משהו אחר כמו השגה בתורה, אלא שמתפלל שיהיה לו עוד תפלה יותר עליונה, הרי זה גופא תהליך של עליה מדרגה לדרגה, ולא כל אחד יכול סתם לקפוץ מעלה מעלה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

נחמיה ונחמן בונים ירושלים

ב"ה

נחמיה הוא בחינת נחמן כי נחמ, אותיות כי הדדי, י"ה - י פעמים ה = ן. וכן נחמיה היה שר המשקים, משקים עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן נקרא תרשתא כי חזל התירו לו דברים שהיו אסורים, וכמו שיש קצת היתר ורווחה בהפצה מה שבזמנים אחרים לא היה ניתן לעשות.

והנה נחמיה שמע מהנטישה של ירושלים והוא הלך ובנה את החומות והכל מחדש.

והחיצונים בקשו להפילו, והוא לא נכנס עמהם בטוען ונטען כלל, וכמו שרבינו הקדוש הזהיר בספר המידות. אז הם שיחדו אנשים כשרים אפילו נביאים כדי להכשילו, וגם שכרו נשים ואשה נביאה להכשילו ולהטעותו, וכל מיני נביאים כדי שיהיה רבים שצריכים להטות אחריהם להלכה. ונחמיה הבין שכולם בשקר, ולא הקשיב להם ולא פחד מהם והמשיך וגנר לבנות את ירושלים.

וכן יהי רצון שנזכה להביא את ציון רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן לירושלים שבלי ספק זה יבנה את העיר הקדוש מחדש כראוי וכיאות.

במהרה בימינו אמן

נ נח נחמ נחמן מאומן

דרך היחיד באמונה ובטחון אין סוף

ב"ה

מחלקת בגמרא בין רבי ישמעאל ורבי שמעון בר יוחאי, כי רשב"י אומר שהאדם יעסוק רק בעבודת השם יתברך ולא ידאג כל עיקר על פרנסה, והגמרא אומרת שרבים עשו כרשב"י ולא עלתה בידם. והוא תמיהא פלא איך יתכן שחס ושלום רבים שמו כל תקותם בהשם יתברך, ועסקו אך ורק בעבודתו ולא הצליחו?!  

ונראה לעניות דעתי שהתירוץ מפורש בדברים הקדושים, שרבים עשו - כל כמה שהם ניסו את זה כרבים באמת לא היה סיכוי שיצליחו, כי זה דרך היחיד, דרך היחוד, ואנחנו שייך לרשות הרבים. והבן.
ורבינו הקדוש הזהיר מאד בהקדמה ללקוטי מוהר"ן תנינא שאי אפשר להיכנס לעבודת השם אלא בדרך אחד היה אברהם, כי אברהם הוא דרך היחיד, ומקודם הוא היה אברם, אברם עם א"ח שאחד בגמטריא רבים, ואחר כך אברהם, אברהם עם ד' של אחד בגמטריא רבים, כי הוא נכנס ומכניס מרשות הרבים לרשות היחיד, אח"ד היה דייקא.

נ נח נחמ נחמן מאומן